מצפה נטופה, אמצע הצהרים של יום סגרירי, חדר היין. בבת אחת יוצאים ממציאות ישראלית לסוג של אירופה, עם כורסאות עור נינוחות, כיבוד איכותי וכמובן היין. הבקבוקים על הקירות, הכוסות מנצנצות, והנה מתחילים.
מתחילים מה?
מתחילים טעימות יין ב"יקב נטופה"– יקב בוטיק שמוגדר בגודל בינוני (כמאה ועשרה אלף בקבוקים לשנה), בעל כרמים משלו ( ולכן גם שליטה מלאה בכל שיטות העבודה והאיכות) שמייצר יינות בסגנון העולם הישן. הזנים שגדלים בכרם מותאמים ל"טרואר" – תנאי השטח והאקלים, כדי למצות את מיטב האיכות ותכונות הפרי.
טוב, אולי החריזה בכותרת לא משהו, אבל קניון "עזריאלי" בקריית אתא בכלל, ו" גרג עזריאלי קריית אתא" בפרט הם בהחלט "משהו משהו".
נתחיל ברקע- קרית אתא היא עיר בצמיחה, ובזכות עתודות הבנייה שלה היא תהפוך לעיר הגדולה ביותר בקריות, כשאוכלוסיות חדשות מגיעות להתגורר בה, וגם להשקיע בה שכן המחירים עדיין מאד אטרקטיביים.
השנה היא 1921. המקום – ארץ ישראל הרבה לפני קום המדינה. הברון רוטשילד מקים ומייסד את "הטחנות הגדולות של א"י" כדי שלחקלאים בארץ ישראל יהיה קל לגדל את יבולם, למכור ולעבד את החיטה תוצרת מקומית.
בנין הטחנה, שנשאר כמו שהוא גם כמעט מאה שנים אחר כך, נבנה סמוך לנמל מצד אחד וסמוך לרכבת מהצד השני, כך שאפשר יהיה לשנע את החיטה והקמח בנוחות.
הדבר הכי טעים בעולם זה שוקולד. ויש מעט דברים שאפשר לעשות כדי לעשות אותו יותר טעים. אחד מהם זה שילוב הדרים, בעיקר תפוזים. משהו בשידוך הזה של ההדר והקקאו פשוט משדרג את התוצאה ומוכיח שאחד ועוד אחד זה הרבה יותר משניים.
"השחר העולה" החליטו לשדרג את ממרח השוקולד בשפופרת, שזכה להצלחה רבה בגלל הנוחות שלו, שהופכת את הממרח האהוב לנוח לציפוי מתוקים למשל, לצד כמובן מריחה על פרוסה או בגירסה האהובה עלי- ישירות אל תוך הפה בלי ללכלך סכינים או אצבעות, והביאו מהדורת חורף מיוחדת – "השחר העולה " בטעם תפוז בשפופרת לחיצה.
ילדים אוהבים דינוזאורים. ילדים אוהבים פתיתים (ולא רק הם האמת….), ילדים אוהבים דיסני. אסם שילבה את שלושת הדברים הללו למתכון מנצח אחד- פסטה ופתיתים של אסם במהדורת "הדינוזאור הטוב".
ימי החנוכה הם עיתוי מעולה ללכת לטעום את אחת החנויות של "האופה מבגדד"– רשת בת שבעה סניפים בכל רחבי הארץ, שמייצרת מעל 300 סוגי מאפה.
הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.
החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.
זית רענן
כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.
"ביסלי" כבר מזמן חרג מלהיות חטיף, והפך לשם ג'נרי. גם הצורות כל כך מוכרות שגם כשמתחרה רוצה לעשות משהו, הוא מעתיק במדויק את הצורה. אבל למה ללכת למתחרים כשיש את המקור? ויותר מזה, למה לשקוט על השמרים ולא לנסות את הטעמים החדשים והמיוחדים ש"אוסם" מביאה לקראת השנה החדשה?
כשאנו מטיילים באירופה, אנו הרבה פעמים מבקרים בארמונות אצולה, ומתפעלים מהפאר הרב, הגנים, האומנות והיופי. עכשיו כל ההדר הזה מגיע אלינו, לא רק כדי לבקר אלא גם כדי לחגוג בו את הרגעים החשובים והמאושרים ביותר בחיינו.
פברז'ה- פטר קארל פברז'ה היה אומן שיצר את ביצי הפסחא היקרות עבור הצארים של רוסיה, ומאז הפך השם לנרדף ליוקרה , פאר, פינוק והשקעה. אלה גם המילים שמתארות את "ארמון פברז'ה " שנפתח ממש עכשיו, בסמיכות לחג האהבה היהודי- ט"ו באב, והופך כל חתן וכלה, בני ובנות מצווה, וכל מי שרוצה לחגוג, לבני מלוכה.
עשר שנים פעל סניף של "פיצה ביג אפל" במודיעין, עד שבעלי המקום החליטו שאין כמו עצמאות, וכך נולדה "כרמיז". ההגדרה- איטלקיה כשרה למהדרין, עם מנות מקוריות. כמה מקורי? מכירים עוד מקום שבו אפשר לאכול גם את המחבת של השקשוקה? הוזמנתי לבדוק.
