"אוהבים נקניקיות"? שאל הקומיקאי בתוכנית בידור פופולארית. אז התשובה היא "כן" – נקניקיות פופולאריות בקרב כל הגילאים, מנקניקיות פשוטות עבור הילדים, ועד נקניקיות מסוגי בשר שונים ותיבולים שונים עבור המבוגרים במגוון דרכי הכנה.
עד עכשיו כל נקניקיה שהכרנו הכילה חומרים משמרים, אבל עכשיו מגיע החידוש של "מעדני יחיעם" – בפעם הראשונה בישראל, נקניקיות ללא חומרים משמרים כלל.
כולנו מכירים את הסיפור על בני המאיה שהכירו לספרדים הכובשים את הקקאו, שממנו היו מכינים משקה מר שכונה "צ'וקולטה". הספרדים התפעלו, לקחו איתם את סוד הקקאו ובהמשך הסוד הופץ בכל העולם, ושודך לסוכר בדרכו להפוך לשוקולד האהוב על כולנו.
כמובן שמקקאו ניתן להכין עוד דברים רבים, כולנו משתמשים בקקאו למתכונים מתוקים ואפילו מלוחים כמו רוטב ה"מולה" המפורסם או מתכון ה"עוף בשוקולד".
כמו ביין, כדי שמנה עם קקאו תהיה איכותית, צריך שחומר הגלם יהיה איכותי.
המוצר הטוב ביותר הוא אבקת קקאו נא, אורגנית 100% טהורה, כמו זו שהושקה בימים אלה על ידי "תבואות" – חברה המתמחה במוצרי מזון אורגניים וטבעיים.
הקקאו שמגיע ישירות מפרו לא עובר תהליך של קליה והטמפרטורה המקסימלית שלה הוא נחשף היא 45 מעלות כך שנשמרים הן הטעם המשובח והן הערכים התזונתיים מכיון שקקאו נחשב כמזון על ויש בו וויטמינים ומינרלים כמו ברזל, מגנזיום, סידן ואבץ (תמיד טענתי ששוקולד הוא מזון בריאות!!!).
הקקאו נקי מחומרי הדברה וכימיקלים והוא עשוי מפולי קקאו גולמיים.
כשקיבלתי את הקקאו להתנסות, התחלתי לבדוק מתכונים קלים וטעימים להכין בעזרתו אבל אז בן הזוג חובב הבריאות שאל "אני יכול לקחת"? כך שבמקום עוגיות שוקולד הקקאו משמש לכוסות משקה חם ומפנק בימי החורף הקרים (ובמקרה של בן הזוג, הוא מכין אותו במקום עם חלב, עם שמנת מתוקה!).
כמובן שגנבתי לו את הרעיון, ושילבתי גם מרשמלו, אם כבר.
כשר בהשגחת בד"צ בעלז והרבנות מטה יהודה.
להשגה ברשתות השיווק , בתי הטבע וחנויות מובחרות ברחבי הארץ.
יום הולדת הוא תמיד חגיגה נחמדת. בחודש הקרוב אני חוגגת יום הולדת חמישים (!) ובעיתוי מפתיע גם "גאיה קוסמטיקס" חוגגים יום הולדת, ואצלהם החמישים הוא חמישים אחוזי הנחה על כל החנות בין התאריכים – 23 ל31 לדצמבר.
למי שעדיין לא מכיר- "גאיה קוסמטיקס" היא מותג איפור וטיפוח מינרלי שנוסד ב2010, המוצרים מיוצרים באיטליה ומאושרים לשימוש על ידי משרד הבריאות הישראלי. הם כמובן לא מנוסים על בעלי חיים ובעלי תעודת כשרות ולחלק מהמוצרים אף הכשר לשימוש בשבת.
תוכניות אפייה מככבות בטלוויזיה שלנו ומהתנורים יוצאים מטעמים מתוקים ומלוחים, עוגות ראווה, קינוחים מרהיבים ושאר גודיז שגורמים לישראלים לרוץ למחלקות האפייה בחנויות המתמחות ולצאת משם עם מריות, תבניות, חותכנים ומוצרי גלם שעד עכשיו בכלל לא הכרנו.
מי לא אוהב מאפים? אם מדובר במלוחים כמו פיצות ופוקצ'ות, לחמניות ולחמים, סמבוסק ובורקס, או אם מדובר במתוקים כמו עוגות, עוגיות, קינוחי כוסות, מרנגים ומוסים, קרמים ובצקים, השמיים הם הגבול.
בשבוע הבא תעלה בערוץ YES DRAMA סידרת המתח הישראלית החדשה "עיר מקלט". הסידרה המבוססת על ספרו של הסופר ליעד שהם מביאה את סיפורי החצר האחורית של ישראל, האזור בתל אביב שבו מתרכזים יוצאי אפריקה שהגיעו בדרך לא דרך ממצריים אחרי שעברו זוועות ותלאות רבות, בדרכם לחפש חיים חדשים, ובקונפליט המתקיים עם תושבי המקום, רובם קשיי יום, שלא צריכים את כל כאב הראש הזה בנוסף לצרות הקיימות שלהם עצמם.
עולם הפארם תמיד היה סוג של חוויה. גם אם נכנסנו רק כדי לקנות טיפות אף או חיתולים, אנו מוקסמות (ומוקסמים) מהצבעים, הניחוחות, המבחר הגדול של יופי שקורא לנו מכל פינה. הבעיה שהרבה מוצרי טיפוח עולים ביוקר, ולפעמים פשוט אין תקציב. מצד שני אנו מעוניינות (ומעוניינים) לקנות מוצרים איכותיים שיתנו את התוצאות הטובות ביותר, ושיהיו כאלה שנבדקו והוכח שלא מזיקים לנו. איך משיגים את המטרות הללו?
ג'קי קנדי הפכה אותן לגלאם מוחצן, אלטון ג'ון בנה מהן קריירה, ואין כוכב הוליוודי שלא שומר על המסתורין בלעדיהם- המשקפיים!
בין אם מרכיבים משקפיים כדי לשפר את הראיה או כדי להתגונן מהשמש, המשקפיים הם גם פריט אופנה שיכול לשוות מראות שונים לאותו אדם, בלי להוציא הון על אאויטפיטים.
שקית מרשרשת במיוחד הגיעה לפתח הבית, עם שפע של חידושים בתחום הנשנושים, אותה תנועה כל כך כייפית שעושים מול הטלוויזיה או לצד בירה קרה, כשלא ממש רוצים לאכול אבל מחפשים "משהו טעים" ורצוי שיהיה פריך ופציח.
למעשה, בשקית היו מטעמים לכל הדרישות וכל הטעמים, מהטינאייג'ר חובב האקסטרים ועד לאמא הענוגה (זאת אני…).
כשנכנס יין יוצא סוד, וכשנכנסות הרבה כוסות של וויסקי וברנדי מסתבר שהמציאות רחוקה ממה שהיא נראית.
המחזה הוותיק והמפורסם" מי מפחד מווירג'יניה וולף" מוצג בתאטרון הלאומי "הבימה" , באולם "ברטונוב" ששונה משאר האולמות בתאטרון בכך שאין לו במה ובעצם השחקנים נמצאים במרכז והצופים סביבם, ממש במרחק נגיעה.
המרחק הזה מתלבש במדויק על ההצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף" שעלילתה מתרחשת בסלון של דירה לאורך הזמן שבין שתיים בלילה לארבע בבוקר לערך, והקהל שיושב סביב המרכז מרגיש כנוכח אף הוא באירועי הסלון שנראה גם כמו זירת אגרוף מוקפת צופים.
