ארכיון

כל פתית מלמיליאן!

"כשנתנו לי את המשימה על הפתיתים ב"מאסטר שף" לא ידעתי בכלל מה זה" נזכר תום פרנץ, מי שזכה בתחרות "ודווקא בגלל זה, היה לי ראש פתוח להמציא משהו חדש". והוא צדק, וההמצאות שלו זיכו אותו במקום הראשון.

פתיתים, מה שכונה פעם "אורז בן גוריון" כמוצא למחסור שהיה בארץ הטריה, הפך למעדן אהוב על כל הגילאים וכל העדות,בווריאציות שונות.

עכשיו משיקה "סוגת" סדרת פתיתים חדשה עם המון סוגים שונים- בצורת אורז, קוסקוס, כוכבים (הפייבוריט שלי), טבעות, פתיתים מקמח מלא, פתיתים אפויים עם בצל, פתיתים בשלושה צבעים והסידרה המיוחדת לילדים – פתיתים KIDS בצורות שילדים אוהבים – חיות, מספרים, אותיות וצורות.

בהשקה של הפתיתים זכינו לטעום מנות שונות שנעשו באהבה בידיו של תום פרנץ שמתכוניו מופיעים אגב על עטיפות שקיות הפתיתים כך שאפשר להכין בדיוק כמו שלו, והם גם ניתנים להורדה בעזרת בר קוד.

אנחנו הכנו את הפתיתים בשתי צורות –

הפתיתים הקלאסיים –

קולפים שני בצלים , קוצצים ומטגנים עד הזהבה, מוסיפים חצי קילו פתיתים בכל צורה שבוחרים ובוחשים עד שהם מתכסים בשומן שבו טוגן גם הבצל.

מוסיפים 800 מיליליטר מים רותחים או מרק רותח (ניתן להמיס כמה "תיבוליות" במים הרותחים).

מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים, מביאים לרתיחה.

מנמיכים את הלהבה ומבשלים שש דקות בדיוק, מכסים את הסיר ומניחים לפתיתים לנוח עוד חמש דקות נוספות ללא אש.

מגישים.

והמתכון שבן הזוג הכין, שמבוסס על המתכון היאמי יאמי של פסקל פרץ רובין מהספר "מטעמים טריפוליטנים" , עם שינויים קלים – במתכון המקורי של פסקל מטגנים בסיר בצל, עגבניה, פלפלים חריפים, ושיני שום, מוסיפים רסק עגבניות, מלח ופלפל שחור, מוסיפים מים ואחרי הרתיחה מוסיפים את הפתיתים ומבשלים כעשר דקות עד שנעשה רך (המתכון לפי הספר קרוי "שורבה"). בן הזוג החליף את הפלפלים החריפים בפפריקה מתוקה וחריפה (מה שמעדן את החריפות), הוסיף שני בצלים במקום אחד והשתמש בחמש כוסות מים. יצא מעדן.

מתוך סדרת הKIDS, הפתיתים שזכו אצלנו לאהדה הכי גדולה היו אלה של האותיות כי זה אתגר להרכיב את השם שלך, במיוחד כשהשם שלך הוא ש-ו-ש-נ-ה-א-ל-י-ש-ב-ע-ח-ז-ן-ג-ר-י-נ-ב-ר-ג.

עוד פעילות נחמדה שראינו בהשקה היתה הכנת תכשיטים מהפתיתים, מה שיכול להעסיק ילדים לא מעט.

הפתיתים של "סוגת" נארזים בצורה מבוקרת כדי לשמור על איכות וטריות ונעשים ללא מגע יד אדם.

כשר בד"צ, להשיג בכל רשתות השיווק.

סיציליאנו – הצעה שאי אפשר לסרב לה. (כשר)

את סיציליה הקטנה הביא לראש פינה אוסבלדו קוסטא, סיציליאני אסלי, שהחליט להביא לישראל את הפיצריה השכונתית שלו ואת הטעמים המיוחדים שהכיר מהבית. ההצלחה של הפיצריה גרמה לו לרצות להפיץ את הבשורה ברחבי הארץ, וסניפים נוספים קמו – בחולון, קריית אונו, תל אביב ובקרוב גם בחיפה, רמת השרון, מתחם שרונה החדש בתל אביב, מודיעין והסניף החדש שכבר נפתח – ברעננה, אליו הוזמנתי לטעום מהם טעמי סיציליה.

וכאמור, זו הצעה שאי אפשר לסרב לה (לקרוא במבטא איטלקי תוך ליטוף הלחי עם החלק החיצוני של האצבעות).

בשעת ביקורנו כל הסועדים שהיו במסעדה היו משפחות עם ילדים, כשהילדים קיבלו בנתיים דפי ציור וצבעים להעביר את הזמן עד שהמנות מגיעות. אנו ישבנו במפלס העליון מתוך שניים ויש גם אפשרות לשבת בחוץ תחת שמשיות.

עד שהגיעו המנות שלנו בחנתי את התפריט ומצאתי שהמחירים סבירים מאד- פיצות שמגיעות בשתי מידות- לארג' ואקסטרה לארג', החל מ49 שקלים לפיצה לארג' מרגריטה קלאסיקו, ועד ל73 שקלים לפיצה אקסטרה לארג' עם תוספות מיוחדות.

קיבלנו לטעימות מגוון רחב של פיצות – פיצה מרגריטה קלאסית עבור הילדים, פיצה ביאנקה- עם רוטב שמנת אלפרדו, מוצרלה, בצל סגול, פטריות מוקפצות או בטטה אפויה (אנחנו קיבלנו חצי חצי), ופיצה ארבע העונות – עם רוטב עגבניות איטלקי, מוצרלה, גבינה בולגרית, פטריות, זיתי קלמטה ובצל סגול.

היה קשה לבחור מבין הפיצות כי האמת, כולן היו מצוינות – הבצק היה דק ופריך (אבל לא הגיע לרמה של "קרקר" כמו שכבר קרה לי במקומות אחרים), הרטבים היו טריים וזה ניכר והתוספות היו מגוונות. המגשים חוסלו כולם – גם על ידי המבוגרים וגם על ידי הילדים שנכחו במקום.

גם ממגוון הסלטים קיבלנו שלושה סוגים- סלט קיסר (29 שקלים  – לבבות חסה, בצל סגול, קרוטוני הבית, פרמז'ן ורוטב קיסר  ). יש אופציה לתוספת אנשובי בחמישה שקלים, אנחנו קיבלנו בלי וחבל כי אני מאד אוהבת שילוב של אנשובי בסלט הזה, וגם לאנשים שאינם חובבי אנשובי, אני ממליצה לנסות כי איכשהו בסלט קיסר זה יוצא לגמרי אחרת. מבין שלושת הסלטים שטעמנו, זה היה הסלט שכולנו הכי אהבנו.

שני הסלטים הנוספים שקיבלנו היו סלט איכרים פנצנלה – פלפלים שונים, עגבניות, מלפפונים, זיתים שחורים, שני סוגי בצלים, צלפים, נענע , פטרוזיליה, כוסברה, קרוטוני הבית , גבינה בולגרית, צנון ורוטב פנצנלה (35 שקלים) וסלט קפרזה – לבבות סה, עגבניות, בצל סגול קלוי, בזיליקום, בצל ירוק, כדורי מוצרלה, בלסמי ושמן זית (33 שקלים) היו נחמדים- הירקות היו טריים ובעיקר השקיטו את המצפון שלנו על הפחמימות שכבר אכלנו ועל מה שעוד עתיד לבוא. הסלטים הגיעו אגב עם פרוסות לחם שום קלוי קלות.

ומה עתיד היה לבוא?

לפני המנות הבאות הגיעו ככה על הדרך מקלות פרמזן פציחות ככה בשביל הנשנוש ואז הגיעו הפסטות.

מגוון גדול של פסטות לבחירה (פנה, פטוצ'לה, ניוקי, רביולי שונים וכו') שבאות כמובן עם רטבים לבחירה ומילויים לבחירה. מחירי הפסטות נעים בין 30 שקלים לפסטה פומדורו (עם רוטב עגבניות איטלקי  עשיר שבושל מספר שעות) ועד 35 שקלים למגוון רחב של רטבים ופסטות עם תוספות שונות.

אנחנו טעמנו רביולי פטריות בשני רטבים שונים – אחד עם עגבניות מיובשות, זיתי קלמטה, בזיליקום וגבינה בולגרית ("מאפיוזו סיציליאנו"), אחד עם פטריות אבל עם רוטב מלנזנה (רוטב עגבניות עם חציל קלוי, שום, מוצרלה מגורדת ובזיליקום, רביולי ריקוטה עם שמנת פסטו ורביולי "דה לה מארה" – רביולי ממולא בטונה עם רוטב עגבניות , זיתים שחורים, שום ובזיליקום. מבין הארבעה- הראשון עם העגבניות המיובשות היה פיקנטי-חרפרף, הטונה זכה לפחות אהדה, אולי בגלל הטעם הדומיננטי של טונה, ובסופו של דבר, האהוב ביותר היה זה עם פטריות היער ורוטב המלנזנה שהיה עשיר ומתובל אבל לא יותר מדי.

האם ניתן לעובדה שאכלנו פיצות, לחם שום, פסטות, מקלות פרמז'ן וסלטים לעצור אותנו מלאכול קינוח? הלו? אז זהו, אף אחד לא התנגד לקינוח המיוחד של המקום- "פיצה מתוקה" (19 שקלים) לסוג של שטרודל (כי למרות השם "פיצה" מדובר במשהו מגולגל ולא שטוח) עשוי מבצק פיצה, שממולא בדברים טובים ונאפה בתנור, ואז מוגש בחתיכות. יש כמה סוגי מילוי – שוקולד פררו רושר, שוקולד מרשמלו, חלבה ובננות. בהתחלה טעמנו אחד רק של שוקולד, והוא היה הפחות מוצלח מבין האחרים כי המתיקות של השוקולד לא הספיקה להמתיק את הבצק (שהוא כאמור בצק פיצה לא ממותק) ונוצרה תחושה של "פרוסה עם שוקולד". לעומת זאת החלבה היתה שיחוק ענק והמנה הפכה לממתק חמים וגם הצירוף של שוקולד עם מרשמלו רך ונמס, בתוך בצק יצא פרפרזה על ה"סמורס" האמריקאי והיה מאד מוצלח.

(בתמונה מימין שף אור קרבלניק)

את המנות בסניף רעננה מכין השף הרשתי אור קרבלניק והוא מתגאה בכך שהרטבים נעשים במקום מעגבניות טריות, הגבינה היא מאה אחוז מוצרלה, הפסטות מגיעות ממיטב היצרנים האיטלקיים, והרביולי הוא טרי. כמובן שגם הקמח וגם התנור עם אבני השמוט שלו הובאו מאיטליה כדי לשמור על האותנטיות המירבית.

כל הכלים במסעדה הם מתכלים, כל הרהיטים והעיצוב הם ממוחזרים (שווה לשים לב לשולחנות שעשויים מדלתות ישנות), וכל האופנועים למשלוחים הם חשמליים ושומרים על הסביבה.

המסעדה כשרה

כתובת האתר – http://www.siciliano.co.il/

פסטה שופרסל – צ'או איטליה.

האמת, אני לא מכירה בן אדם אחד שלא אוהב אוכל איטלקי, אחרי הכל, שילוב של פסטות, גבינות, רטבים, יאמי יאמי.

שופרסל הפתיעו אותי בערכה איטלקית שכללה שני סוגי פסטה- קנלוני ולזניה, שני רטבים לפסטה  – רוטב עם שום ואורגנו ורוטב עם בזיליקום, ושני סוגי ירקות – תרד טרי ארוז ונקי, ופטריות קפואות בשלמותן.

לגבי הרטבים היה ממש קל להחליט, ברור שעושים ספגטי. הכנתי פסטה מסוג "פוזילי" כי זה מה שהיה לי בבית (של שופרסל כמובן) וטוב, מתכון להכנת פסטה לא צריך לתת… כשהיא היתה מוכנה שפכתי עליה מהרוטב בצנצנות. הרוטב הספיק לשתי מנות נדיבות (אנחנו אוהבים הרבה רוטב בפסטה) ואהבתי שהיה לה מרקם קצת "גושי" של העגבניות מבפנים, אווירה כפרית וביתית יותר.

לגבי הלזניה, גם פה ההחלטה היתה קלה, לפני כמה חודשים חיפשתי מתכון ללזניה צמחונית כי כל המתכונים שמצאתי היו או עם גבינות או עם בשר, ובאחד הפורומים בפייסבוק יעצה לי הבלוגרית הבשלנית המקסימה יפה אזולאי איך להכין לזניה צמחונית עשירה וזה מה שעשיתי בהמלצתה-

הכנתי קודם צלחת של כל הירקות החתוכים – רצועות של קישואים ושל גזר, רצועות פלפלים בשני צבעים, טבעות עגבניות וטבעות בצל. התחלתי בטיגון הירקות, מהקשים לרכים. במהלך הטיגון היו לי שתי בעיות – ראשית, בטעות שמתי את התרד בפריזר ולא במקרר והוא לא היה בר שימוש לאחר הפשרה, אז רצתי מהר לסניף הקרוב וקניתי תרד חדש, והפטריות  – הסו שף הצמוד שכח להפשיר כך שהכנסתי אותן קפואות לטיגון, מה שגרם לזה שהקרח שעליהן דילל לי קצת את השמן. בכל מקרה איזנתי את זה אחר כך בזה שלא הוספתי נוזלים נוספים.

למעלה המצרכים, למטה- לפני התנור.

הוספתי לסיר לפי המלצתה של יפה גם קופסה של עגבניות מרוסקות (שופרסל) ועוד קופסה קטנה של רסק עגבניות (שופרסל) והמון תבלינים – מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה אדומה ופפריקה חריפה. (וזכרתי להוסיף גם "בנפייבר" בשביל הסיבים).

את הכל בישלתי עד שהנוזלים קצת התאדו ובסוף הוספתי את התרד החדש שקניתי (כמובן שגם האריזה הזו היתה של שופרסל).

בנתיים חיממתי את התנור ל200 מעלות ופיזרתי את עלי הלזניה בתבנית משומנת קלות (הזכרתי כבר את הספריי שמן של שופרסל?). עשיתי שכבות של לזניה וירקות (שתי שכבות כי התבנית שלי לא מספיק גבוהה) ושמתי עם נייר כסף לעשרים דקות בתנור, אחר כך הסרתי את הנייר והשארתי לעוד עשר דקות.

למעלה- התבנית המוכנה, למטה המנה הפרוסה.

הבן שמנסה לאכול כמה שיותר חלבונים אמר שאפשר היה לשים כמה ביצים חיות למעלה בשלב האחרון של האפיה, וזה היה מתקשה כמו שקשוקה, שווה לנסות בפעם הבאה.

הדבר היחיד שנשאר לי זה הקנלוני שיהפוך קרוב לוודאי לסוג של קינוח בראש השנה המתקרב , אולי בשילוב של צימוקים וגבינה לבנה, סוג של בלינצ'ס.

אריבדצ'י איטליה, אריבדצ'י שופרסל!

כי בכחול העולם טוב יותר.

בשנות השמונים הייתי טינג'רית צעירה, כשהדרדסים פלשו לחיי. נכון, זה היה מיועד לילדים אבל זה היה כל כך חמוד, שכולנו אימצנו את הדמויות הכחולות (ואגב, חידה לסוף- מישהו יודע מה גובהו של דרדס?). בשידורי "הטלוויזיה הכללית" נשמעה מנגינת פתיחה וציפי שביט פתחה ב"רחוק רחוק מכאן, בכפר נסתר קטן, חיים הדרדסים, כחולים וחמודים".

היו דמויות רבות של דרדסים, כל אחד ותכונותיו. הפיבוריטים שלי היו כמובן דרדסית (הדמות הנשית היחידה ולכן גם היפה של הכפר), רגזני (פולני קלאסי ששונא כל דבר), והאמת, גם חתחתול, החתול המצולק של גרגמל (טוב, מתה על חתולים בכל מקרה). קונדסון עלה לי על העצבים ואני מניחה שגם שאר הדרדסים לא ממש סימפטו אותו . (תהייה, אם הדרדסים היו חונקים את קונדסון, איזה צבע הוא היה מקבל?).

בכל מקרה, הדרדסים נעלמו לטובת "קטקטים" ואחריהם כל מני יצורים דיגיטלים לא ברורים ואנחנו גדלנו. ב"שופרסל" החליטו שהדרדסים ראויים לתחייה מחדש ועשו ליין שלם של מוצרים של מותג "שופרסל" עם דמויות הדרדסים, ומה שעוד יותר נחמד, גם הערות קטנות שקורצות לנוסטלגיה של ההורים , בסגנון "ללא התערבות גרגמל" (ללא תוספת חומרים משמרים וצבעי מאכל) ו"הקינוח שרגזני הכי שונא לחלוק" (לדוגמא, על העוגות האישיות). (וראיתם את האזהרה מאחור  – "לשמור הרחק מהשג ידו של גרגמל"?). הורג.

ולמוצרים עצמם-

הספגטי –טוב, כבר התנסיתי לא אחת בספגטי ובפסטות של שופרסל, מדובר בפסטה איכותית, מתבשלת היטב, כל מה שאפשר לבקש מפסטה. היתרון של הפסטה ושל שאר מוצרי שופרסל המותג, הוא שהם נותנים את אותה איכות של המתחרים אבל במחיר אטרקטיבי יותר.

הקורנפלקס – קודם כל אהבתי את הצעות האכילה השונות מפיהם של דרדסים שונים. מעבר לזה גם כאן מדובר על מוצר שלא נופל מהמתחרה. מאחר ואין לי ילדים קטנים, חמסתי אותו למשרד, להכין לי בשעות הבוקר או סתם כשבא לי לנשנש.

העוגות האישיות – הפיבוריט שלי מבין ארבעת המוצרים .בעבר כבר סיפרתי כמה שאני והמשפחה שלי אהבנו את העוגות האלה, הן פשוט טעימות, רכות, מספקות את המגע של המתיקות הביתית (מה שלא קורה הרבה במוצרים תעשייתים) ומאפשרות שליטה על כמויות. מה שחשוב, בהתחלה שמתי אותן במזווה והן פשוט נמסו מהחום של הבית, אז העברתי למקרר, וכך אפשר היה לאכול בלי להתלכלך וגם לטעמי זה יותר טעים קר.

תרכיז פטל- טוב, פה באמת נחוצים ילדים כי בתור מבוגרת אני לא אוהבת תרכיזים, בעיקר כאלה שמכילים סוכר. אני תמיד אעדיף מיץ פירות טבעיים או פשוט לשתות מים. אני מניחה שאני לא קהל היעד של המוצר.

כאמור ראיתי בשופרסל המון מוצרים עם דמויות הדרדסים, ואני שמחה שדור חדש של ילדים יתוודע ליצורים החמודים האלה, ולתמימות של העלילה. בשופרסל ראיתי גם את השלט הזה עם המבצע –

והתשובה לחידה- גובהו של דרדס הוא כגובה שלושה תפוחים מונחים זה על גבי זה, ראו תמונה.

"טו BIN אור נוט טו BIN".

אני אוהבת אוכל. מכל הסוגים. מה שאומר שארוחה אחת שלי יכולה להיות בשרית, אחת חלבית, אחת מעורבת ואחת בכלל מבוססת על מתוקים (כן, גם זה נחשב ארוחה בשבילי). וכן, אני ממש לא בשלנית גדולה, תמיד מעדיפה לאכול מאשר לבשל.. אבל אם אפשר ללמוד מתכונים קלים וטעימים אני תמיד בעד.

הוזמנתי ל"BIN281" לסדנת בישול צמחונית (חלבית) בניצוחו של השף מאיר קרנש ("שף נודד"). ה"בין" הוא מעין מעצמה של קולינריה שבה ניתן להשיג את הכל – בקומת הכניסה ישנה חנות יין ואלכוהול עם מגוון אדיר של יינות מקומיים ועולמיים בטווח מחירים רחב כך שכל אחד יכול למצוא משהו, בקומה השניה יש ביסטרו בר יין שבו אפשר לטעום יינות ייחודיים מתחלפים, ותפריט מגוון כולל המלצה על יינות שילכו טוב עם המנות , ובקומה השלישית – אה, המתחם היצירתי, שבו יש שולחן אבירים שסביבו מתקיימות טעימות מיוחדות וכן סדנאות השף שכוללות גם הדרכת יין מקצועית מאת איש היין הוותיק גיא גולדמן שמסביר על התאמת מנות ויינות.

בקיץ ישנה פעילות גם על הגג הצופה לים.

כאמור אני הגעתי לסדנת בישול צמחונית חלבית והשף מאיר קרנש קיבל את פנינו עם פוקצ'ה חמימה כדי לא לגווע מרעב עד שהמנות יהיו מוכנות. במהלך הסדנה השף מכין את המנות ומסביר, ומי שרוצה משתתף בעשייה. קיבלנו חוברות עם התפריט והמצרכים. שתי הערות חשובות – הראשונה, שאפו על הפונטים הגדולים שחסכו לי לשלוף את משקפי הראייה והיו נוחים מאד, והשניה – בחוברת מופיעים רק המצרכים והכמויות, כשאת אופן ההכנה המשתתפים רושמים תוך כדי הכנת המנות, לפי הנוחות שלהם.

כמה מילים על השף – בוגר "קורדון בלו" האוסטרלי, דור רביעי למגדלי בקר בצפון, משמש כ"שף נודד" – מגיע לכל מקום שרוצים ומבשל מה שרוצים, מקהל סועדים של זוג ועד למאה אנשים, כולל כל הציוד להכנה בשטח. מעבר לזה מאיר גם מעביר סדנאות ב"בין 281" בנושאים מובנים של אוכל איטלקי, אוכל צרפתי ואוכל חלבי, וכן סדנאות לפי בקשה בכל נושא.

(בתמונות למעלה משמאל – גיא איש היין, מאיר השף, וניב שעל הבר . למטה- שף בעבודה).

במהלך הסדנה המליץ לנו גיא על יין סוביניון בלאן 2012 של SHPERA.

המנות שהוכנו בסדנה –

סלט סלק עם גבינת עיזים, פיסטוקים ורוקט- וטיפ של השף לאפיית הסלקים – לוקחים סלק, שמים על ריבוע נייר כסף, מוזגים מעל שמן זית, מלח גס והופ לתנור בחום של 180 מעלות עד שהסלק מתרכך. בסלט הסלק אמור להיות מוגש חמים עד חם וכך הוא גם עוזר לגבינה לשחרר טעמים.

גלילת ירקות קלויים בסגנון פרובנס עם גבינת עיזים ורוטב פלפלים – מנת אירוח מרשימה שבה השף חתך את הירקות לפרוסות דקיקות עד שקופות, תיבל במלח ופלפל ואפה בתנור עד לדרגה רכה אבל שלא ישחים. כשהירקות היו מוכנים (וכל ירק נאפה לחוד) הוא הניח אותם על ניילון נצמד שנפרש על השולחן ועליהם שכבה נוספת של ירקות, ואחר כך גלגל אותם כמו סושי, כשהשכבה האחרונה היתה פלפלים קלויים וגבינות עיזים. את הגליל הוא קירר וחתך לפרוסות דמויות רולדה.

טורטליני כרישה ובוטנים – פסטה ביתית הוכנה ועברה במכונה עד שהפכה ליריעה דקה, ומולאה במילוי של כרישה מוקפצת ומקורמלת והשיחוק  – בוטנים פיקנטיים קצוצים תוצרת בית (מקפיצים בוטנים לא קלויים בשמן קנולה עם פלפלי שאטה יבשים שלמים, וכשהם קלויים מוסיפים מלח ופפריקה מתוקה ושולפים את השאטה). האמת שאנחנו חיסלנו לו חצי מקערת הבוטנים ככה על הדרך בתוך נשנוש. מזל שהוא הכין מראש הרבה.

לטורטליני נוסף רוטב בשמל תרד ואורגנו קליל.

רצועות קישואים פריכות היו התוספת הבאה- סוג של "שניצל" קישואים שבו פרוסות קישואים נטבלו בתערובת של פירורי לחם מתובלים עם פרמזן מגורר, וכמובן ביצה לאיחוד כל העסק וטוגנו בשמן עמוק. ההגשה היתה עם סלסת עגבניות ושום שהוכנה מעגבניות מגורדות ושום שבושל בטמפרטורה מדוייקת שבין תשעים למאה ועשר מעלות ,והפך לרך ומתקתק.

שני בצקים פריכים הוכנו – לקיש רואייל מלוח ולטארטלט פירות עם קרם פטיסיאר.

הקיש מולא בבטטות ורוטב רואייל, וההטראטלט הוכן עם קרם פטיסיאר שנבחש נמרצות.

יצאה מנת קינוח מאד אלגנטית ועדינה עם קראנץ' של הבצק הפריך.

אורך הסדנה כארבע שעות.

בתמונות למעלה ולמטה- המנות שהוכנו והנוף מהגג

וקצת הסבר על השם – המספר 281 נובע מכתובת המקום, דיזנגוף 281 (פינת רחוב יורדי הסירה) בתל אביב. אבל מה הוא ה"BIN"? המקור הוא מונח אנגלי אוסטרלי ששימש לאזורי האיחסון של יינות שונים במרתפים, כשכל יין קיבל מקום מסורתי קבוע משלו.

במסגרת הרצון להכיר למבקרים כמה שיותר יינות, במקום מתקיימות טעימות כל העת וכן טעימות נושא. בימי שישי יש טעימות מיוחדות ללא תשלום.

דף הפייסבוק של "בין 281" – https://www.facebook.com/Bin.281

הסטודיו לבישול – חוויה קולינרית.

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מתעניינים בבישול ואפיה, וישנה פריחה בבתי הספר לקולינריה. אמש הוזמנתי להתנסות במקום חדש (קיים כבר שמונה חודשים) בשם "הסטודיו לבישול" ( המרכז לקולינריה חווייתית) , הממוקם בתל אביב. חנות "שף דפו" התל אביבית נתנה חסות, קונדיטורית הסטודיו בוגרת "בישולים " (בהצטיינות!) נעמה זעפרני הנחתה, ואנחנו, כרגיל לבלוגריות, הגענו על מצלמותנו ותאבוננו לנסות ולהתנסות.

במקום מתקיימות סדנאות שונות (בשעה שאנו היינו שם היתה במקביל סדנת בשרים איטלקית)  – לחובבים או לפרטיים כמו מסיבות רווקות או ימי הולדת וגיבוש), והסדנה שנבחרה עבורינו היתה "סדנת קינוחים ואפייה".

קיבלנו שף מתכונים שכלל ארבעה – קרם ברולה, טארט קרם פטיסייר עם פירות (במקרה שלנו נקטרינות), שוקולד ג'נדויה וטרפלס בטעמים שונים.

נעמה חילקה אותנו לקבוצות וכל אחד קיבל משימה. במשך ארבע השעות הבאות הפרדנו ביצים, חיממנו על אמבט מרי, הקצפנו, מדדנו כמויות בקפדנות (בקונדיטוריה יש הקפדה על משקלים ברמה של מעבדה), זילפנו ובסוף גם ישבנו לארוחת שחיתות שוקולדית (ועוד נשאר לקחת הביתה ).

במקביל להכנת המנות עצמן גם קיבלנו טיפים רבים לעבודה בקונדיטוריה – כמו איך למזוג ואיך לאחוז בשק זילוף, איך להשתמש במבער לקרמליזציה יפה, מה הטמפרטורה הרצויה של מוצרי חלב שנועדו לעירבוב עם מאסות חמות (טמפרטורת החדר, כמובן לא באוגוסט) ולעומת זאת מה הטמפרטורה של שמנת מתוקה להקצפה (כמה שיותר קר יותר טוב, ורצוי לקרר גם את הקערה והמערבלים), ומה ההבדל בין "טארט" ל"פאי" (אחד בצרפתית, אחד באנגלית, בתכלס – אותו דבר).

הטיפ שלמדתי בעצמי – תביאו סוודר – עבודת קונדיטוריה דורשת קור והמזגן צריך לפעול בלי רחמים.

מתכון לטראפלס –

המצרכים הבסיסיים הם שניים – שמנת מתוקה ושוקולד מריר, כשיחס הכמויות הוא יחידה אחת של שמנת על שתי יחידות שוקולד.

כל מה שצריך לעשות הוא להמיס את השוקולד על אמבט מרי, אחרי ההמסה להוסיף את השמנת המתוקה וכל חומר טעם שבא לנו (אלכוהול, תמצית וכו'), לערבב עד מרקם חלק, לקרר, לגלגל בתוך אבקת קקאו ולהגיש. (החומר מתחמם במהירות בידיים ולכן חשוב לעבד כמה שפחות, לא צריך להיות כדור מדוייק).

הסטודיו כשר עם תעודות.

הסדנאות הן במינימום 12 משתתפים, והן אקטיביות- השף מדגים וכל אחד מהמשתתפים מכין את המנות ולבסוף יושבים לארוחה מהמנות שהוכנו בתוספת שתיה קרה וחמה ויין. לאורך הסדנה ילווה צלם את המשתתפים והתמונות יישלחו ביחד עם המתכונים במייל לכל אחד.

מעבר לקונדיטורית נעמה זעפרני, צוות הסטודיו כולל גם את שף זיו שטיינברג- השף הראשי של הסטודיו ("טורקיז" , "סבסטיאן", "קפה נואר" ועוד), שף לירן בלו (בוגר קורדון בלו וכן "ננה-בר", "בנדיקט" ושף נוכחי של מסעדת "אמיליה"), שף שלומי פלח ("אמורה מיו" , "ברסארי" ושף נוכחי של "24 רופי"), והנטורופתית אורטל מגן – שמנחה באופן בלעדי סדנאות בישול בריא וטבעוני.

בתוך מבחר הסדנאות ניתן למצוא – סדנאות בישול איטלקי (חלבי או בשרי), בישול הודי (חלבי או פרווה), סושי ומטבח יפני (חלבי/פרווה), סדנאות בשרים, סדנת בישול בריא, אסיאתי, קינוחים (זו שאנחנו נכחנו בה), וכן סדנת בצק סוכר, אפייה צרפתית, שוקולד ובישול מקסיקני.

כתובת הסטודיו: רח' בן אביגדור 18 תל אביב

אתר הסטודיו: http://www.bishulon.co.il/

אתר Chef depot – http://www.chefdepot.co.il/

קקאו שאוהב ילדים.

ילדים בבתי קפה ומסעדות יכול להיות כיף. יכול להיות גם סיוט. ילד משועמם שלא כיף לו יכול להרוס את הבילוי להוריו ולכל סביבתו. מצד שני, אנשים רבים אוהבים לצאת עם ילדיהם לבתי קפה ומסעדות, ולכן ישנן מסעדות רבות שמקדישות תשומת לב מיוחדת לקהל הצעיר ומכינות תפריטי ילדים מיוחדים.

רשת "קפה קקאו" השיקה תפריט ילדים מורחב (7 מנות שונות במגוון רחב) והזמינה אותי לטעום. אמנם אין לי ילדים בגיל הזה (ונכדים עדיין אין) אז התעלקתי על ילדים של אחרים, וביחד טעמנו את המנות.

הסניף שהוזמנתי אליו, סניף רוטשילד בתל אביב הוא כשר חלבי ולכן היו בו, כמו בשאר הסניפים הכשרים, רק את חמשת הארוחות שאינן בשריות, כך שאין לי דעה על מנות השניצלונים עם הצ'יפס, והקיד בורגר שמוגשים בסניפים שאינם כשרים.

כבר כשהתיישבנו קיבלו הילדים פלייסמט שכולל בצד אחד את תפריט הארוחות כולל תמונות מדוייקות, כך שיכלו לבחור בדיוק מה שהם רוצים, ובצד השני שלו כפי שאפשר לראות בתמונות – סוגי ציורי צביעה וחידות שונות, וכן כוס עם טושים שונים. ביקשנו להתנסות בכל חמשת הארוחות המוגשות בסניף והמלצרית חקרה את הילדים בדבר בחירתם לגבי שתיה קלה (שוקו או מיץ תפוזים בארוחת הבוקר, ומיץ בשאר הארוחות), ולגבי אופן עשיית הביצה. היא גם שאלה לגבי סוג הרוטב המבוקש עם מנת הפסטה שכלולה באחת הארוחות. פה אנחנו המבוגרים התערבנו והנחנו שהילדים לא יצליחו לחסל הכל, ולכן ביקשנו שאת הפסטה יגישו עם רוטב למבוגרים – שמנת פטריות. השאלה האחרונה היתה לגבי תוספות רצויות על הפיצה, ונבחרו זיתים ירוקים ותירס.

השתיה הגיעה ראשונה, בכוסות פלסטיק, כשכוס נוספת נושאת את הקרח בנפרד. הגשה מצוינת מכיוון שיש ילדים שיימנעו מהשתיה רק בגלל שיש בה קרח וכאן יש אפשרות בחירה.

הארוחה הראשונה שהגיעה היתה "ארוחת בוקר טוב ילדים" שכללה ביצה לבחירה (חביתה, מקושקשת, עין), מקלוני ירקות טריים , גבינה לבנה, גבינה צהובה, ג'בטינה ושתיה. במנה שהוגשה לנו לא היתה ריבה, כנראה התפספס. הילדים נגסו מכל הארוחה ובסוף התמקדו בעיקר במקלוני הירקות. לילד בן הארבע הארוחה היתה בדיוק בגודל המתאים, לילדים קצת יותר גדולים אולי רצוי להוסיף עוד משהו. (הארוחות מוגדרות עד גיל שמונה, אין לי מושג אם למבוגרים יותר "מותר" להזמין גם אם כי נראה לי שלפי חביבות הצוות לא צריכה להיות בעיה).

אני חייבת לציין את מיץ התפוזים שהיה טרי מאד ועסיסי ולא תעשייתי כמו שיש בדרך כלל בארוחות ילדים.

הארוחה השניה שהגיעה היתה "טוסטונים עמק". בתפריט כתוב "טוסטונים עם גבינת עמק, מקלוני ירקות טריים, זיתים, קטשופ , שתיה וכדור גלידה" . (את הגלידה השארנו לסוף). במנה שהוגשה לנו לא היו הזיתים אבל לא שמנו לב. הטוסטונים הם מנה קטנה וחמודה, מתאימה אף היא לילדים הקטנים יותר.

שתי הארוחות הבאות היו גדולות יותר וממלאות יותר (למרות שכל הארוחות באותו מחיר) ואף כמבוגרים היה לנו קשה לסיים אותן (לפחות לנשים שבחבורה) ולדעתי שתי הארוחות האלו יכולות להספיק לשני ילדים קטנים –

ארוחת פסטה "במבינו" הגיעה אלינו, (פנה/ספגטי ברטבים: עגבניות, שמנת פטריות, פרמז'ן, שתיה וכדור גלידה). כמו שביקשנו קיבלנו קערה מאד נדיבה של פסטה (הביאו פנה, לא שאלו איזה משתי הפסטות אבל כנראה פנה הולך יותר טוב עם מבוגרים ועם שמנת פטריות). גם כאן התפספסה קערית הפרמז'ן שנראית בתמונה בתפריט אבל אולי זה כי בחרנו כאמור רוטב אחר ולא את רוטב העגבניות המקורי. הפסטה היתה מעדן, דחפנו את הפיצה (המנה הבאה) לכיוון הילדים וטרפנו בעצמנו את הפסטה. מנה משביעה גם למבוגר (או לפחות לאישה מבוגרת).

הפיצה כאמור היתה הבאה בתור, "פיצה ביתית עם רוטב עגבניות וגבינת מוצרלה עם תוספת אחת לבחירה- תירס/זיתים/פטריות, עם שתיה וכדור גלידה". גם פה הגיעה פיצה עשירה, שהצליחה מאד אצל הילדים.

ואז הגיע הקינוח. המנה המתוקה של ארוחות הילדים נקראת "וופלון בלגי" והיא מוגדרת ככוללת ,וופל בלגי, קצפת, רוטב שוקולד ופירורי מקופלת". בתמונה של התפריט רואים גם גלידה וסוכריות אבל בפירוט זה לא מופיע. בגלל שאנחנו אכלנו חמש ארוחות ילדים, ששלוש מהן כוללות גלידה, קיבלנו את הגלידה ביחד עם הוופל. כשהוופל הגיע כולנו הסכמנו שהוא יכול לשמש מנת קינוח יפה מאד לשני מבוגרים שרוצים משהו מתוק וטעים. ילדים בחיים לא יתגברו על כמות הקצפת הענקית שהיתה בתוך כוס (אותה ניכסתי לעצמי ובקושי נתתי לאחרים כפית בתואנה של "קחו את הגלידה, תשאירו אותי עם הקצפת". קערית עם שוקולד מומס נשפכה בידינו קצת על הוופל והרבה ישירות לתוך הפה. הילדים נשנשו בעיקר קודם כל את פירורי המקופלת ואחר כך התמקדו בוופל. מנה כזו רצוי לא לתת לילדים שמצפים מהם ללכת לישון שעתיים אחר כך…

פונקנו במקביל גם בקפה למבוגרים בכוס גדולה ומעוטרת.

חשוב לי לציין – בתמונות ליד המנות יש צעצועים קטנים, אבל נראה לי שהם לקישוט בלבד מכיוון שהם לא כלולים בארוחה (בניגוד נניח לרשתות המבורגרים שמצרפים מתנות קטנות).

בסך הכל הילדים התמלאו, המבוגרים גם (ונראה לי שבעיקר מנת הוופל תהיה תירוץ מצוין להורים להזמין "בשביל הילדים" ולבנות על זה שילד לא יכול לסיים את זה בעצמו..). המנות מורכבות מהטעמים שילדים אוהבים, המבחר גדול והמחיר אטרקטיבי מאד- 29.90 שקלים לארוחה, מחיר שהופך את כל העניין למשתלם מאד.

רשת בתי הקפה "קקאו" מונה למעלה מ30 סניפים, חלקם, כמו הסניף שברוטשילד- כשרים, הפריסה היא ארצית במיקומים מצויינים.

לאתר הרשת – www.kakao.co.il

שוש מבשלת "חמים וטעים".

כן, הכותרת כבר מעוררת ענין "שוש מבשלת". הכצעקתה?
ידוע הוא שאני לא חובבת בישול גדולה וגם בסדנאות בישול אני בדרך כלל על תקן הסו-שף, זו שתולשת המון עלי כוסברה (יאמי יאמי).
אבל כשמציבים לי אתגר… איך אני יכולה לסרב? האגו ….
קיבלתי להתנסות שתי אריזות של מוצרי "חמים וטעים" – רביולי במילוי גבינה ורביולי במילוי בטטה.
האתגר היה לנסות להכין אחד מהם בגירסה אישית. אז הסתכלתי עליהם, בחנתי מכל הצדדים, אחר כך הרמתי את העיניים וחיפשתי איזה שף בסביבה, אבל לא היה כזה. אז אמרתי לעצמי – האתגר שלי הוא למצוא משהו לעשות מהמוצר, שיהיה גם קל להכנה (כלומר מתכון של שלוש שורות ומטה), גם מהיר (כי אין לי יותר מדי זמן, יש לי תותים לקצור בFARMVILLE), וכמובן שיהיה טעים.
ואז זה בא לי…


אנחנו בבית מכינים מדי פעם פשטידת פסטה קלילה, שמבוססת על אטריות מבושלות, בתוספת חומרים מאחדים ,וטעמים. חשבתי לעצמי, מה יקרה אם במקום אטריות פשוטות (בדרך כלל אנו משתמשים בפסטה מסוג "פפיון" – אלוהים יודע למה בעצם, סוג של קיבעון) אשתמש ברביולי בטטה?

אז הנה מה שהכנתי…..
בישלתי את הרביולי לפי ההוראות והוצאתי בשניה שצפו.
הכנתי תערובת של 5 ביצים מקושקשות, 3/4 חבילת מרגרינה מומסת, 1 כף אבקת מרק (אני השתמשתי במרק בצל, והאמת, שמתי יותר מכף אחת), מלח ופלפל .
שפכתי לתערובת את הרביולי ואת הכל לתבנית מצופה נייר אפיה.

(בתמונה למטה- המצרכים).

הכנסתי לתנור שחומם מראש לחום גבוה (250). אחרי חצי שעה הרביולי שהיו למעלה כבר היו שחומים וזה היה הסימן שלי שהפשטידה מוכנה.
(בתמונה למטה- הפשטידה לפני האפייה)

השארתי להתקרר והגשתי עם סלט ירוק.
(הצעת הגשה נוספת – עם כף גבינה לבנה או קרם פרש בצד).

(בתמונה למעלה- הפשטידה המוכנה, בתמונה למטה מבט מבפנים)

הערה חשובה – אני יודעת שבשלן גורמה לא ישלב במנותיו מרגרינה או אבקת מרק אבל לא התיימרתי מעולם להיות בשלנית, אני בסך הכל בן אדם רעב (ועייף). אם למישהו יש הצעות לתחליפים למצרכים האלה, אשמח לתגובה.

"חמים וטעים" הם חברה המתמחה בייצור מוצרי מזון ביתיים קפואים בטעמים אתניים. הרעיון מאחורי הטעמים הוא שכל אחד, מכל עדה ומכל מוצא, ימצא מנה שתחזיר אותו לטעמי הבית שעליו גדל, וכך יש במבחר כארבעים מוצרים שונים כמו קובה, סיגרים, אמפנדס, אגרולס, חטיפי כרובית ועוד רבים.
עכשיו נכנסה "חמים וטעים" לקטגוריית המזון האיטלקי והשיקה ארבעה סוגי רביולי – במילוי בטטה, במילוי פטריות, במילוי תרד ובמילוי גבינה, וכן ניוקי תפוחי אדמה.

המוצרים ניתנים להשגה ברשתות השיווק ובחנויות הפרטיות.
האתר של "חמים וטעים" – http://www.hamimvetaim.com/

שבועות של פסטה.

"אהבה ונישואין" הולכים ביחד, כך אומר השיר, וגם בין פסטות למוצרי חלב יש שידוך מצוין שהופך מנות לקלילות מצד אחד, מהירות מצד שני וגם טעימות מכל הצדדים.
התכנסנו חבורת בלוגרים רעשנית במיוחד, ב"מבשלים חוויה " עם שף יניב פרטוש, כדי לבדוק איך אפשר לשלב בכמה שיותר קומבינציות – פסטות "ברילה" עם מוצרי חלב באופן שיתאים לארוחת שבועות מוצלחת, טעימה וקלה להכנה.


(בתמונה מימין -שף יניב, בתמונה משמאל -דוגמן ידיים -ששת)
כדי להכניס ענין לכל העסק, שף יניב חילק אותנו לשתי קבוצות והטיל משימות – כל קבוצה צריכה להכין שלושה סוגי סלטים המשלבים מוצרי חלב ופסטות, מנת דג אחת, ( הארוחה היתה כשרה ולכן חלבית בלבד), מנת פחמימה אחת ומנת קינוח.
הסינרים נחגרו, הסכינים נשלפו, והבלוגרים – חמושים במיטב מתכוניהם וכמובן לא מניחים לרגע את המצלמה, מתחילים לחגוג.
רוב המתכונים שהוכנו , הוכנו על ידי אילתור והחלטות של הרגע מה רוצים להכניס במתכון או מה לא, ושינויים בדרך.

(בתמונות- קצת מחומרי הגלם שעמדו לרשותינו).

מלבד הכנת המנות, שף יניב גם הדגים כיצד לפלט דגים, וטיפים על איך למלא קנלוני בדרך הנוחה ביותר (כמובן אחרי הכנת שק זילוף כמו שצריך).
השולחן התמלא במהירות במנות רבות – סלטים צבעוניים של פסטות, גבינות וירקות (ואיזה כיף שהשף אהב את הצעתי להוסיף לסלט שהכנתי המון, אבל המון כוסברה…).
בין המנות הרבות הוכנו –
סלט קוסקוס וגבינות, פורלים ברוטב רטטוי על מצע פטוצ'יני (איטלקי אסלי הישר ממטבחו של ג'אקומו שגם הסביר לנו איזה רוטב הולך עם איזה סוג של פסטה), פטוצ'יני ברוטב שמנת ולימון, סלט קפרזה, דגים מבושלים ברוטב, מגדלי חצילים עם גבינות, פסטה ברוטב שמנת קישואים, וקינוח קנלוני ממולא בגבינות , מכוסה בשוקולד לבן ואפוי בתנור, יחד עם מעדן גבינה ושמנת חמוצה ומתוקה ששימרית אילתרה ככה על הדרך,ועם כל הגבינות שנשארו עוד נוצר מגש גבינות חגיגי. בנפרד אני מציינת את הפיבוריט שלי – סלט "קוגל" מהיר של ששת ומאיר, שהזכיר לי את הבית הפולני שלי והכיל פסטה ברילה מסוג פפרדלה, שבושלה ועורבבה עם בטטה שנצלתה אחרי שתובלה בשמן זית ומלח גס ונאפתה 20 דקות בתנור, וגם קינמון, סוכר, תפוחים קצוצים וחמוציות. אני תרמתי את חלקי הצנוע בהכנת סלט שכלל הרבה ירקות , כאמור כוסברה בשפע, גבינת פטה ואטריות "פפיון" כתומות (בטעם דלעת), ביחד עם שמן זית, חומץ בלסמי ומלח גס.
שף יניב ציין שבדרך כלל הוא רגיל שאחרי שמבשלים מתנפלים עם מזלגות ואילו אנו מתנפלים עם מצלמות… טוב, ככה זה בלוגרים.
בתמונות ניתן לראות את הבלוגרים בעבודה, את שף יניב וכאמור מבחר מהמנות המדהימות שיצאו בסוף הערב.


(מימין למעלה- הסלט שאני הכנתי!!)


(משמאל למטה- סלט בסגנון קוגל).

פסטה ללא ספק היא האוכל האולטימטיבי של ילדים, וגם מבוגרים נהנים ממנה בשלל רב של סגנונות, אפשרויות, טעמים ודרכי הכנה וכאמור לחגיגות החלב ולארוחות החלביות של שבועות, אין כמו השילוב של פסטה ומוצרי חלב.

את מתכוני הבלוגרים המלאים אפשר למצוא בבלוגים של עמיתי, אני מעדיפה לצרף שני מתכונים שאהובים עלי על בסיס פסטה "ברילה" – אחד הוא ה"קוגל" הקלאסי, זה שנזכרתי בו בעקבות הסלט שהוכן בסדנא, והשניה – לזניה קלאסית, שופעת ונדיבה, מתכון שלמדתי בנעורי (הרחוקים) בשיעורי "כלכלת בית".

קוגל – פשטידת אטריות קלאסית.
המצרכים:
400 גרם איטריות דקיקות "ברילה"
1/3 כוס שמן (או אפילו פחות לפי הצורך)
1 כוס סוכר
6 ביצים
מלח לפי הטעם
פלפל שחור גרוס טרי – לפי הטעם ורצוי הרבה, לא לפחד!!!

חשוב להשתמש בקערה חסינת חום מכיוון שהיא הולכת להכיל קרמל רותח.
אופן ההכנה:
1. מבשלים את האטריות ומוציאים לקערה רחבה
2. יוצקים את השמן למחבת בינונית, מוסיפים את הסוכר ובוחשים עד שנוצר קרמל.
3. יוצקים את הקרמל הלוהט על האטריות ומערבבים במהירות. זהירות – זה מתיז!
4. מתבלים במלח ובהרבה פלפל שחור.
5. מוסיפים את הביצים ובוחשים במהירות לפני שיתגבשו
6. שמים בתבנית מצופה בנייר אפיה ואופים בתנור שחומם מראש בחום של 150 מעלות כשעה וחצי.

לזניה
המצרכים –
חבילת דפי לזניה "ברילה" שלא דורשים בישול מוקדם
2 קופסאות רסק עגבניות
1/2 כוס מים
2 שיני שום כתוש
1 כפית מלח
1/2 כפית פלפל
1 כפית אורגנו או יותר , לפי הטעם
1 בצל קצוץ
2 ביצים
2 גביעי קוטג'
כמה פרוסות גבינה צהובה או במצב מגורר.

אופן ההכנה:
1. משטחים בתבנית שכבת אטריות לזניה.
2. מערבבים את כל חומרי המילוי חוץ מהגבינה הצהובה.
3. שופכים חצי מהתערובת לתבנית מעל לאטריות.
4. מכסים בגבינה צהובה
5. חוזרים על התהליך שוב מההתחלה ויוצרים שכבות נוספות.
6. מסיימים בשכבת גבינה צהובה וזורים אורגנו.
7. אופים בחום בינוני כ25 דקות בתנור שחומם מראש.
הערות: א. מי שמפחד שהאיטריות לא יהיו רכות מספיק יכול לחלוט אותם לכמה שניות במים חמים.
ב. אני אוהבת יותר בצל כדי שיהיה לי קראנץ' בזמן האכילה וטיפה חריפות.
ג. אפשר להכין במנות אישיות בתבניות חסינות אש.

בתמונות- מצד ימין קוגל, מצד שני לזניה. שניהם הוכנו וצולמו על ידי!!


ועל "מבשלים חוויה- מרכז פרתם" – המקום מארח סדנאות וימי גיבוש עסקיים ומספק חוויה מבשלנים חובבים ועד מאסטרים. – כתובת האתר : http://www.mevashlim.co.il

על "ברילה" – http://www.barilla.co.il/