ארכיון

"תבואות" – פסטה כוסמין, עדשים צהובות וקינואה" – לשנה טעימה ובריאה.

IMG_0204

מה עוד אפשר לגוון בפסטה? מסתבר שהרבה. אנחנו רגילים לפסטות חיטה, אבל יש עולם שלם של פסטה מחומרי גלם אחרים, אורגניים ובריאים.

אחת הפסטות המעניינות שיצאה כעת לשוק היא " פסטה כוסמין, עדשים צהובות וקינואה" של "תבואות".

להמשיך לקרוא

"פירורית ביסלי גריל"- להוסיף קראנץ' לחיים.

אז הגיעה החבילה עם "פירורית ביסלי גריל" של "אסם". הבעיה- המשימה היתה להכין שניצל. בעייתי משלוש סיבות.

קודם כל- אני כמעט לעולם לא מטגנת , בטח שלא בשמן עמוק, גם מבחינת הריח והלכלוך וגם מבחינה בריאותית, לשמחתי הגוף שלי לא מגיב טוב לטיגונים (מה שמונע ממני להתפתות … יש בזה יתרונות…

להמשיך לקרוא

נפוליאון – ויוה לה בונפרט!

השף הלבן מפתיע שוב, והפעם – בטעמים חדשים של "נפוליאון" (עם מעט מאד אחוזי שומן, אבל מרקם שמרגיש ונטעם כאילו כפול, תראו את זה בתמונות בהמשך).

בכל מקרה, שני טעמי גבינת "נפוליאון" חדשים הגיעו אלי להתנסות – "נפוליאון עם פלפל חלפיניו" 24% שומן- למי שאוהב חריף- אני מודה, אני לא חובבת חריף גדולה אבל בגלל שהפלפלים מעורבים בגבינה , אני מורחת על פרוסה או מכניסה לתוך מאפה, ואז יש לי בדיוק את העוקץ הנדרש, בלי השריפה, והטעם השני – "נפוליאון עם בצל "16% שומן – כי בצל הוא מרכיב חובה ב99% מהמנות הלא מתוקות שמתבשלות בכל מטבח, ומוסיף כל כך הרבה , כמו שכבר נאמר אצל ביאליק ב"אלוף בצלות ואלוף שום" (זוכרים את "הבצל – הוא ירק יוצא מן הכלל"?).

להמשיך לקרוא

קמח תירס- טעם של מקסיקו לחג הפסח

האוכל המקסיקני כובש לו מקום בלב הישראלים ולא סתם – התיבול, העזות, הטעמים, המגוון, ונדמה שבכל נגיסה שומעים את הקצב של ספידי גונזלס בעודו צועק "טקילה!!" כשהוא חבוש סומבררו ססגוני.

קמח תירס הוא אחד המרכיבים החשובים במטבח המקסיקני, ובגלל שהוא נטול חיטה, הוא מתאים לנו כל שנה וגם בפסח, פותח אופציות חדשות שאינן כוללות תמיד קמח מצה, שהוא מוגבל בגלל תכונותיו.

להמשיך לקרוא

קוואקר – לבוקר (וצהרים, וערב) טובים!

שיבולת שועל ידועה בתכונותיה הטובות – היא דגן שמתפקע מרוב רכיבים תזונתיים כמו חלבונים, סיבים תזונתיים, מינרלים, והיא משביעה מאד, במחיר קלורי נמוך (אלא אם כן נוסיף לה גלידת שוקולד…) ואם נוסיף לכך את המגוון הרב של מתכונים ומנות שאפשר ליצור ממנה, ביחד עם ההכנה המהירה, נקבל מוצר שגם טעים לנו, וגם עוזר לשמור על הבריאות והגוף.

קיבלתי אתגר- קופסת קוואקר, תוספות מעניינות ומשימה- לנסות לעשות משהו טעים, קל (כמובן, זו אני!!) ועם הטוויסט האישי שלי. אני לא בשלנית גדולה, למעשה, קטנה מאד. אם הייתי סלב בטח היו לוקחים אותי לתוכנית החדשה הזו על סלבים שלא יודעים לבשל , אבל היות ולא הוזמנתי לתוכנית, הזמנתי את עצמי למטבח, ואלה התוצאות שלי – (ואני גאה לציין שלא רק שלא הרעלתי אף אחד, גם אשכרה אנשים אהבו מה שעשיתי!!),

בדרך כלל השימוש שלי בקוואקר הוא בדייסות חמות, בתוספת של פירות טריים או חמוציות, ועם המון, אבל המון קינמון. הפעם פשוט לקחתי כמה דברים שאני כן מסוגלת להכין, ופשוט שיניתי להם את המתכון בהתחשב בתכונות של הקוואקר.

אז הלכתי על מנה אחת מלוחה ושתיים מתוקות.

במלוחים הלכתי על מאפינס ירקות.. בדרך כלל יש לי מתכון של מאפינס שכולל "לבשל קצת ירקות, להוסיף כמה חומרים שמאחדים וכמה חומרי טעם ולזרוק לתנור". הפעם רציתי לדעת איך אני יכולה לשלב את הקרנצ'יות של הקוואקר בפשטידה וכך עשיתי.

בישלתי בסיר אחד לקט ירקות קפוא, אבל לא עד הסוף, שלא יהיה "מושי" כי הוא עוד צריך להאפות ולא להתפרק. במקביל במחבת טיגנתי בצל אחד גדול שקצצתי. טיגנתי בשכבה מאד דקה של שמן זית שהתזתי על המחבת (טפלון).

בנתיים הכנתי את העיסה- ערבבתי בקערה 2 כפות אבקת מרק (במקרה שלי בטעם עוף כי זה מה שהיה לי בבית, אפשר כמובן גם טעם בצל למשל), 1 גביע של 250 גרם גבינה לבנה (אני לקחתי 3% -אפשר לפי הטעם ), 4 ביצים, 4 כפות קוואקר, 4כפות קמח (היה לי בבית רק קמח מלא, אפשר לפי הטעם, זה לא מורגש אז אפשר להוסיף בריאות, למה לא?) ושקית אחת של אבקת אפיה. הוספתי קצת מלח ופלפל (צריך להזהר כי אבקת המרק מלוחה גם ככה).

חיממתי את התנור ל180 ושימנתי תבנית שקעים (שוב, זה סיליקון אבל עדיין שווה להתיז שמן כי זה עדיין קצת נדבק).

הוספתי את הבצל המטוגן ואת הירקות שסיננתי. אם יש ירקות גדולים כמו ברוקולי או גזר גדול, חשוב לקצוץ אותם כדי שיכנסו יפה לתוך המאפינס.

בשלב הזה שימו לב, אם יש יותר מדי נוזלים, זה לא ייאפה טוב, אז אפשר להוסיף קצת קמח וקצת קוואקר, עד שרואים שהירקות הם הדומיננטים והם אלה שמצופים בעיסה ולא שהם כאילו בתוך מרק.. העיסה צריכה להיות סמיכה קצת.

שמתי בשקעים ואפיתי עד שהיה שחום מלמעלה בצורה עדינה, לא לשרוף!!

חשוב לחכות לפני שמנסים להוציא מהשקעים, כדי שייצא בשלמות.

האפייה לקחה לי בערך חצי שעה בתנור שלי, אפשר לבדוק אחרי עשרים דקות. אני נוהגת גם לסובב את התבנית באמצע האפייה, כדי שיאפה בצורה שווה משני הצדדים.

להגיש חם.

במתוקים הלכתי על שתי עוגות.

הראשונה, אחת שאני מאד אוהבת ומכונה "עוגת הפסטיבל". היא מתאימה במיוחד לט"ו בשבט אבל טעימה כל השנה, עם גלידת וניל ליד או בלי.

הרעיון הוא לקחת לעוגה אחת בגודל תבנית אינגליש קייק- 2.5 כוסות של מיקס של כל מה שאוהבים – פירות יבשים מכל הסוגים – בננות, תמרים, תאנים, אגוזים שונים , קוקוס, מה שיש. בחבילה שאני קיבלתי היו גם שוקולד צ'יפס זעירים אז בשמחה הוספתי אותם וכמובן ברווחים שנוצרו בכוס המדידה שפכתי קוואקר (אני מניחה שזה יצא משהו כמו ארבע כפות). אגב, כוס המדידה היא חלק מסט של סידרת "בייקרי" של Sistema – כלים שבאים בגדלים שונים, אפשר לערום אותם אחד על השני, אפשר להקפיא איתם דברים, אפשר לשים במיקרו ובמדיח, הם חופשיים מBPA ובגדלים שונים המתאימים לאריזות סטנדרטיות של קמח, סוכר, קקאו וכדומה, ובחלק מהם אפשר להשתמש במכסה גם כתחתית להגשת עוגות או קפקייקס , והשוס מבחינתי – שקעים בצדדים שמתאימים בדיוק לגודל היד והאחיזה.– אפשר לראות עוד פרטים על הקופסאות הללו ב – http://sistemaplastics.com/products/klipit-bakery .

בכל מקרה- בחזרה למתכון – הוספתי חומרים מאחדים – 1/2 כוס קמח, 1/4 כוס סוכר , 2 ביצים מוקצפות קלות, קורט מלח  וזרזיף דבש של "יד מרדכי" שהסתכל עלי מהשולחן ואמר לי "אני אוסיף לך עוד שכבה של טעם" והאמת – הוא צדק…ובמקור היה צריך להוסיף גם כף ברנדי, ככה בשביל הטעם, אבל לא היה לי אז וויתרתי. לא נורא.

אפיתי בחום של 180 בתנור שחומם מראש, עד שהשחים (שוב, לא לשרוף!!).

ההגשה היא על ידי חיתוך לפרוסות דקות מאד , כדי שיראו איזה יופי השכבות של הפירות והתוספות. אפשר כאמור להגיש עם גלידת וניל, אני אכלתי את זה ככה והיה טעים מאד. היא כאילו קשה וקשה לחיתוך אבל זה רק הקראסט העליון – בפנים היא רכה, עסיסית מהפירות וכל הדברים הטובים ומצויינת גם ליד קפה.

העוגה האחרונה שהכנתי היתה עוגה שהבן שלי מבקש כל שנה ליום ההולדת. הוא לא בן אדם של מתוקים. כשהוא היה קטן והייתי מזמינה בשבילו עוגות מעוצבות בהון תועפות ליום ההולדת, הוא היה מקסימום מוכן לטעום את הדובדבנים מהקצה, בעיקר בשביל הווידאו.. אבל זו עוגה שהוא מת עליה – ובצדק. היא אולי לא מעוצבת יפה, וקצת קשה לחיתוך כי אין לה בסיס, אבל זה כל כך טעים.. עם חימום במיקרו (חימום בלבד, לא הרתחה!) או בלי, עם גלידת וניל ליד או בלי (האמת, לא צריך, טעים גם ככה).

אז הפעם שילבתי גם את הקוואקר.

וזה מה שעשיתי.

קילפתי קילו תפוחים (למעשה קילפתי יותר כי לקחתי בחשבון קליפות, גרעינים וכל מני חלקים לא מוצלחים אז התחלתי עם קילו מאתיים של תפוחים).

חתכתי לחתיכות בגודל שמינית התפוח נניח ושמתי בקערה.

התזתי עליהם מיץ לימון סחוט, כמו שסוחטים על סלט, כדי שלא ישחירו בזמן שאני מסיימת לחתוך.

ערבבתי בקערית כפית סוכר וכפית קינמון, שמתי כפפת ניילון (לא לטקס! אלה מכילות טלק וזה יכול לחדור לאוכל) ועשיתי עיסוי לתפוחים עד שהם היו מכוסים בקינמון וסוכר. בכלל, כמו שהזכרתי מקודם, אני מתה על קינמון ונוטה לשים הרבה.

את התפוחים שמתי בשכבה אחידה בתבנית מצופה נייר אפיה.

ערבבתי בקערה –

2 כוסות סוכר, 150 גרם חמאה שהמסתי במיקרו (ולא, אני לא יודעת אם מרגרינה או תחליפי חמאה ייצאו אותו דבר. זו עוגה חלבית וזהו!)., 4 ביצים ועוד טיפה מיץ לימון, ככה שפריץ שניים.

בקערה נוספת (כן, יש הרבה כלים לשטוף, בשביל זה יש מדיח!), ערבבתי את החומרים היבשים – במקור היה צריך 2 כוסות קמח, אני החלפתי אחת מהן בכוס קוואקר, ביחד עם 2 כפיות אבקת אפיה, וקורט מלח.

אחרי ששתי התערובות היו מעורבבות, שפכתי בעדינות את התערובת היבשה לתערובת הרטובה ואיחדתי. צריך לצאת סמיך.

חיממתי תנור ל170 ושפכתי את העיסה על התפוחים המצופים. יישרתי היטב כך שכל התפוחים היו מכוסים. ערבבתי עוד קערית של כפית סוכר וכפית קינמון (נדמה לי ששמתי יותר, כדי שיספיק!) ופיזרתי מלמעלה, כי הרעיון זה שהסוכר יימס בתנור ותיווצר שיכבה כמו בקרם ברולה, של סוכר וקינמון פציחים.

אפיתי כשעה (לבדוק באמצעות קיסם את הבלילה, אם יוצא נוזלי זה עדיין לא מוכן).

(ככה היא נראית אחרי האפייה).

יש להזהיר- הריח מטריף, קשה להסתובב בבית עם הריח הזה.

מוציאים מהתנור ומחכים שיתקרר קצת, אפשר לאכול חם או קר.

במקרה שלי ,תוקעים נר ושרים "יום הולדת שמח לבן היקר".  והאמת, בשביל עוגה כזו שווה להזדקן בשנה…

 

וכמה עובדות על "קוואקר"  – ההתחלה היתה ב1850 כששתי חברות דגנים הוקמו במקביל, אחת באוהיו ארצות הברית, והשניה בקנדה. ב1877 נולד גם "לארי"  – הוא האיש שמופיע בלבוש קוויקרי מסורתי . (הקוויקרים היו תנועה רוחנית שהאמינה בשוויון, בקשר אישי עם האל, ובאי אלימות. המייסד ויליאם פן זכה שפנסילבניה תיקרא על שמו, והסיבה שחברת שיבולת השועל בחרה בקוויקר כסמל היתה שהם זכו למוניטין של אנשים הגונים, חרוצים וכנים).

Quaker oats היתה החברה הראשונה שפירסמה ב1891 מתכון על האריזה, וזה היה מתכון ללחם שיבולת שועל שנחשב מזין , טעים ובריא עד היום.

ב2012 עובר "לארי איש הקוואקר" שיפוץ קוסמטי, דמותו רזה יותר כי הוא מקפיד על כושר ומצב בריאותי תקין באמצעות אכילה נכונה, השביס מעוצב מחדש בהתאם לגיזרתו החדשה, וגם עור הפנים קורן יותר מכיוון שהוא מקפיד על טיפולי מסיכת פנים של שיבולת שועל.

ובאתר של "קוואקר" אפשר למצוא המון אוצרות – מתכונים, טיפים, וכל מה שצריך לדעת כדי לשמור על בריאות וגיזרה – https://www.quaker.co.il/

 

שופרסל – חם חם מהתנור- ספטמבר 2014.

דקה לפני החגים, הגיע משלוח של "שופרסל" והפעם –

"בצק עלים מרודד מוקפא", "לקט בורגונדי", "גזר גמדי קפוא," ו"שומשום".

האמת שבצק עלים הוא שוהה חוקי מאד בפריזר שלנו, כי הוא נוח לכל דבר- מלוח או מתוק, הכל כבר מוכן, רק להפשיר מעט (משהו כמו חצי שעה בחוץ או כל היום במקרר), לשים מילוי ויש מאפה טרי, ריחני ורך.

אני אוהבת את המרקם של בצק העלים של שופרסל, שלא יושב לי אחר כך בקיבה אלא מספיק אוורירי כדי רק להחזיק את המילוי ולא להשתלט עליו.

בכל אופן, הנה מה שיצא מהחבילה הזו.

ראשית, כשאומרים לי "בצק עלים" ו"שומשום" – האסוציאציה הכי מתבקשת היא כמובן "בורקס". היו לי תפוחי אדמה ובצל בבית, כך שרק הוספתי פטריות וזה מה שעשיתי –

הפשרתי חצי מחבילת בצק העלים (פשוט חתכתי לרוחב בסכין חדה, יותר קל מאשר לנסות לגלגל את זה כשזה קפוא) והשארתי בחוץ. בנתיים בישלתי תפוחי אדמה חתוכים לחתיכות קטנות.

במקביל טיגנתי בצל ופטריות חתוכים גם הם לחתיכות קטנות וכשתפוחי האדמה היו רכים הוספתי אותם עם איזה חצי כוס ממי הבישול, ויצרתי פירה מהכל.

כמה הערות –

אני לא כותבת כמויות כי זה די לפי הטעם. אני נוטה להגזים – השתמשתי בבצל שם, ארבעה תפוחי אדמה וחצי קופסת פטריות, ונשאר לי המון פירה עודף (כי גם הכנתי רק חצי מבצק העלים. סה"כ יצאו לי כ20 בורקס). אז רוב הפירה הלך ליושבי הבית כארוחת צהרים.

שנית – כמובן שטיגנתי בחמאה את הבצל והפטריות, והוספתי עוד טיפה חמאה לפירה. מי שרוצה פרווה, שישתמש בשמנים אחרים.

בנתיים בצק העלים התרכך והפשיר ואני חתכתי למלבנים, צבעתי מסביב בביצה מקושקשת, שמתי מילוי, גלגלתי, שמתי על התפר בתבנית עם נייר אפיה, צבעתי מלמעלה בעוד ביצה, פיזרתי שומשום בנדיבות והכל לתנור לחצי שעה בחום של 180 מעלות.

כמובן שלא התאפקתי וניסיתי את זה מיד כשזה יצא, מה שעשה אותי חיקוי לפרסומת ההיא של הבורקסים והבחור שמנסה לדבר בטלפון תוך כדי אכילה..

מהבלקן עברתי לעדות אשכנז, ומהגזר הגמדי עשיתי סוג של צימעס.  – השארתי את הגזרים בשלמותם, הם במילא קטנים, המסתי קצת מרגרינה וטיגנתי קצת את הגזר. הוספתי לסיר בערך שליש כוס סוכר (אפשר פחות, גם רבע זה בסדר) ומיץ מתפוז אחד שלם סחוט. ערבבתי עד שהסוכר נמס ואז הוספתי צימוקים שחורים. אם היו לי בבית שזיפים הייתי מוסיפה אותם גם. שקלתי גם חמוציות אבל גם זה לא היה , אולי שווה לנסות.

בכל מקרה, הקפדתי על אש בינונית ושמתי חצי מכסה. אחרי חצי שעה בערך הגזר התרכך והמנה היתה מוכנה. צריך לבדוק שלא נגמרים נוזלים. במקרה שלי עוד נשארו בדיוק מספיק נוזלים בשביל לשים בכלי שבו שמרתי את הצימעס כדי שלא יתייבש. הגשתי קר כמנה ראשונה.

כשהתחלתי להכין את הצימעס, בן הזוג שאל אם הוא יכול לשאול קצת מהגזר הגמדי בשביל האורז שהוא מכין. הייתי לארג'ית ונתתי לו, והוא בישל את הגזר (אחרי שחתך אותו לחתיכות ממש קטנות, אחרי שהגזר כבר הפשיר כמובן) ואז טיגן אותו טיפה עם בצל שכבר התחיל להיטגן עוד קודם.

בנתים הוא הכין אורז לבן פשוט ואז ערבב את הכל ותיקן טעמים בעזרת תיבול , בעיקר פלפל שחור ומלח.

הדבר האחרון שנשאר לי הוא לקט הבורגונדי. כן, ניסיתי, חשבתי לעשות מאפים קטנים, חשבתי לעשות מאפינס או משהו, אבל בסוף, העייפות הכריעה , והלכתי כרגיל על פשטידה אם כי גיוונתי והפעם זו היתה פשטידה חלבית שהכילה גם גבינה לבנה, ככה בשביל אקסטרה טעם. (וגם בצל מטוגן ככה בשביל שיא הפינוק).

בשביל המצפון החלפתי את הקמח הרגיל בקמח מלא, וכל השאר כמו כל פשטידה- ביצים, מלח, פלפל, שמן , כאלה.

בסך הכל יצאה לי ארוחה גדולה מכל המצרכים, עם המון אופציות לכל כיוון.

ארוחת חג שבועות – הסיפתח.

"תנובה" שלחו לי סלסילת מוצרי חלב ואתגר – להכין ארוחה חלבית. לאחר מחשבות , הרהורים והרבה פאניקה, הרכבתי במו ידי העדינות את הארוחה הבאה (והיא אשכרה יצאה טעימה, וכולה מתכונים קלים קלים ומהירים, עם הרבה אפשרויות לשינויים בהתאם למה שיש במטבח.

 

מנה ראשונה- מרק תפוחי אדמה.

המצרכים לשתים או שלוש מנות נדיבות.

400 גרם תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

1כף חמאה

שליש כף קמח

כוס וחצי חלב

חצי כוס מים

מעט מלח, פלפל, אגוז מוסקט

גבינה צהובה מגוררת או קרועה.

אופן ההכנה –

שמים בסיר את תפוחי האדמה (ניתן לגוון גם עם קוביות קישואים או קוביות ממש קטנות של גזר). שמים את החמאה ומטגנים כמה דקות תוך בחישה.

מוסיפים את הקמח וממשיכים לבחוש

מוסיפים את החלב והמים, מנמיכים את האש לבינונית ומבשלים 20 דקות תוך בחישה מתמדת (אחרת נדבק או רותח).

מסירים מהאש, מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט בנדיבות (כי אין תיבול אחר קודם לכן).

זורים גבינה (אפשר מגוררת, אני מעדיפה קרעים כי זה יוצר "משיכה" ארוכה ועבה יותר).

  • ובתמונות –

 

  1. סלט

    פשוט מיקס של עלי בייבי, פרוסות פרומעז, פרוסות אגסים משומרים (אפשר גם חבושים אם מוצאים) ואגוזי מלך שבורים. מבחינת רוטב- מה שאוהבים, עם דגש קטן על חמיצות ומתיקות. אישית, אני מעדיפה כמה שפחות רוטב ולהקפיד שכל ביס כולל את כל המרכיבים.

מנה עיקרית – מאפה גבינות

אחת המנות שמאד אהבתי לאכול בביקור בארצות הברית היתה "מקרוני אנד צ'יז". כשקיבלתי את המשימה להכין משהו מהגבינות המיוחדות של "תנובה" חיפשתי בהתחלה מתכון למקרוני הזה, אבל מצאתי מתכונים מובנים שלא איפשרו לי חופש יצירה והכנסת הזווית האישית למנה.

אז לבסוף הלכתי על פשטידה, שבנויה על שילוב של פסטה (להלן ה"מקרוני" למרות שהשתמשתי באטריות "פפיון") והצ'יז הגיע ממגוון הגבינות הגדול.

מה שעשיתי היה פשוט לערבב, בלי כמויות מוגדרות – חצי חבילה של אטריות מבושלות (כאמור, אני השתמשתי בפפיונים כי זה מה שהיה לי בבית, האידאל שלי היה אטריות בצורת  "קרניים" שמזכירות יותר את אמריקה), וכמות כייפית (בערך מאה גרם כל אחד) של מגוון מהגבינות בחתיכות – פטה, קשקבל, רוקפור וקממבר. לזה הוספתי גביע אחד של "נפוליאון" בטעם שום, לתוספת רכות, ושלוש ביצים שיאחדו את כל העסק. במקביל טיגנתי שני בצלים קצוצים דק, כי אני מתה על הריח. ערבבתי את הכל וגיררתי מעל אגוז מוסקט.

חיממתי תנור ל200 ושפכתי את העיסה לתבנית מרופדת בנייר אפיה. האמת שאפשר היה גם לאכול את המנה בלי לאפות אותה ,כשהגבינות שנמסו משמשות כרוטב מדהים לאטריות (גם רעיון, לפעם הבאה). על הכל פיזרתי פרמזן מגורר וקצת קוביות חמאה והופ- לתנור בערך לעשרים דקות עד חצי שעה בהתאם לתנור שלכם (להשגיח שרק ישחים מלמעלה).

והקינוח  – "עוגת הגבינה של מ'". מי זו "מ"? זו אשתו של א'. א' הוא הבן של ר' שהיא האחות של ש' שהיא אמא שלי. (או במילים אחרות – מתכון של אשתו של בן דוד שלי). המתכון המקורי הוא של פסח וכלל קמח תפוחי אדמה. בגלל שמדובר בכמות קטנה מאד, החלפתי אותו בקמח רגיל ולא ניכר הבדל.

וזה הולך ככה –

הפרדתי 4 ביצים לחלמונים וחלבונים, ואת החלבונים הקצפתי עם כוס סוכר (אפשר פחות אם רוצים עוגה מתוקה פחות).

את החלמונים ערבבתי עם 750 גרם גבינה לבנה , 2 כפות קמח , וקופסת פודינג ווניל אחד.

איחדתי בתנועות קיפול את קצף החלבונים עם תערובת הגבינה ושפכתי לתבנית מצופה נייר אפיה. אפיתי כ45 דקות בחום של 170 עד שהחלק העליון השחים.

הוצאתי וקיררתי בחוץ שעה. הגובה קצת ירד אבל זה בסדר כי אין הרבה קמח. ניתן להגיש עם קצפת לא ממותקת (כי העוגה כאמור מאד מתוקה) או עם חתיכות אגס משומר (שזה איך שאני אכלתי את זה, אבל שכחתי לצלם).

ישנם עוד מתכונים רבים בחוברת "שבועות תנובה" שהוציאה "תנובה" לקראת החג ותחלק בכ850 אלף עותקים, כשהדגש בחוברת הוא על "המצפן התזונתי" שאומר הפחתה של מלח וסוכר.

עוד הפתעות מיוחדות לחג-

חוברת קופונים שתחולק ברשתות השיווק ובה הנחות והטבות על מוצרי חג פופולריים, קוד בחוברת המתכונים שמאפשר קריאה גם בטלפונים ניידים, אייפד וכדומה, מארזים חגיגיים כמו שתי גבינות לבנות בקופסה דקורטיבית, מארזים מוגדלים , והנחות רבות.

כמו כן – מוצרים מיוחדים לחג כמו גבינת נפוליאון 16% שומן בטעם שום שמיר, פטה עיזים 5% מסדרת "פיראוס", מלית גבינה לבלינצ'ס (אישית, אני אוכלת את זה ככה מהקופסה) וקינוחי דיאט יופלה בטעמים מיוחדים של פאי תפוחים ופינקולדה.

 

חג קציר שמח!!

השף הלבן – מעדני גבינות מיוחדות לכבוד שבועות.

"השף הלבן" הכריז על תחרות – מתכון ייחודי עם הגבינות המיוחדות – פרמז'ן, רוקפור, קשקבל, קממבר ועוד.

קיבלתי חבילה של גבינות והוראות של "תמציאי משהו". האמת שמבחינתי פשוט להוסיף קצת פירות יבשים , כוס יין לבן וסכין גבינות איכותית, ולא צריך יותר מזה, אבל בשביל תחרות זה לא מספיק כנראה..

אז האסוציאציה הראשונה שלי מהמילה "גבינות" היא "מקרוני אנד צ'יז" שזה דבר שטרפנו בביקורנו האחרון באמריקה, והתעצלנו להכין בבית מאז. גם עכשיו ההוראות למנה נראו לי מסובכות, מה גם שאין מקום ליצירתיות ולייחוד כמו שדורשת תחרות המתכונים.

אז הלכתי על הגירסה הכי נוחה- פשטידה. היתרון של פשטידה- כל דבר יכול להכנס בפנים ולצאת טעים, בכל כמות, בכל יחס, בכל סוג. (כלומר, לא, אל תנסו להכניס ריבת חלב ומלפפון חמוץ ביחד אבל הרבה שילובים אחרים כן הולכים).

אז זה מה שעשיתי –


(בתמונה למעלה- המצרכים)

קודם כל הבסיס שמתכתב עם ה"מקרוני אנד צ'יז" – הפסטה. בישלתי בערך חצי קופסת פסטה (משהו כמו 250 גרם). האמת שהייתי מעדיפה בשביל האותנטיות שזו תהיה פסטה בצורת צינורות אבל היו לי רק פפיונים. בשם חופש היצירה, הם נבחרו.

בזמן שהם התבשלו, הכנתי תערובת של בערך 400 גרם גבינות מגורדות מכל סוגי המיוחדות – רוקפור, קשקשבל, קממבר ועוד, וגם גביע אחד של "נפוליאון" בטעם שום, כי שוב, זה מה שהיה לי בבית.  לשם גיבוש הוספתי שלוש ביצים וערבבתי, ועוד הוספתי שני בצלים גדולים שחתכנו לקוביות וטיגנו (אפשר גם בלי טיגון, לתוספת חרפרפות), פלפל אנגלי ואגוז מוסקט, שניהם בכמות של "כמה שמתחשק".

(בתמונה למעלה- חתיכות הגבינה ואגוז מוסקט. בתמונה למטה- התערובת).

בזמן שגירדתי את הגבינות וערבבתי, התנור התחמם לו לאיטו לחום של 200 מעלות.

ציפיתי תבנית בנייר אפיה ושפכתי את התערובת. מעל פיזרתי פרמז'ן, גם הוא מסידרת "הגבינות המיוחדות" וגם קצת חתיכות חמאה, ככה על הדרך.

בדקתי לאחר עשרים דקות, הפשטידה היתה עדיין חיוורת. אחרי כרבע שעה היא כבר קיבלה צבע מקסים.

(בתמונה למעלה – לפני האפייה, בתמונה למטה – אחרי האפייה).

השארתי אותה להתקרר קצת וכשהיא היתה פושרת היא נזללה ישירות מהתבנית. בעקרון אמורים להגיש אותה עם סלט ירוק, כאמור היא לא זכתה להגיע להיות ליד חסה, מה שמהווה ביקורת חיובית מאד לטבחים (אני ובן הזוג) אם נוותר לרגע על הצניעות…

את המתכון הזה העלאתי לתחרות "השף הלבן" – הנה הקישור (לייקים יתקבלו בברכה!!) – http://bra.sc/uhr ומי שרוצה להשתתף (למרות שאין לו סיכוי נגד הפשטידה המהממת שלי – https://www.facebook.com/chef.lavan/app_174986209367960

הערה- הפשטידה היא חלק מארוחה שלמה שהרכבתי ממוצרי "תנובה" – וותיקים וחדשים, ופוסט מלא עם כל המתכונים והתמונות יועלה בקרוב.

Sosial food – לאכול בחברותא.

לעיתים כשאנו בוחנים תפריט של מסעדה, אנו מתחילים בליבנו לעשות חישוב- כמה באמת עלתה למקום המנה, בצירוף הוצאות התחזוקה (שכירות, חשמל , עובדים וכו') וכמה רווח הם באמת עושים עלינו. התחושה היא תמיד שיש כאן "גזירת קופון" ענקית כי כשמוכרים לך סופלה שוקולד ב35 שקלים למשל, או מנת פסטה ב45, משהו קצת עושה תחושה לא נעימה.

מצד שני, ברור שמקום צריך להרוויח, אז מה עושים כדי ששני הצדדים יצאו בהרגשה טובה?

על כך חשב אסף בן עזרא כשהגה והקים את "חברותא- סושיאל פוד" כקונספט צרכני חדש – אוכל עם אחריות חברתית.

מה הכוונה?

ב"חברותא" מוכרים אוכל איכותי וטרי, כמו כריכים, מרקים, קישים, פסטות, קינוחים ועוד, במחיר העלות. ( מחירים לדוגמא – כריכים ב15 שקלים, סלטים ב17.5, פסטות ב13-17 שקלים וקינוחים ב3.5 שקלים עד 8.5 שקלים ליקר ביותר, בערך רבע ממה שעולה בכל מקום אחר). אז איך המקום מתקיים?

הרעיון הוא שהלקוח בעצמו יקבע מה הרווח, כלומר הלקוח יכול לשלם על אותה המנה החל ממחיר העלות, ועד מה שהוא חושב שסביר כדי שהמקום יוכל להתקיים ולהמשיך למכור מנות שיהיו זולות גם עבורו. כך לדוגמא אם פסטה עולה 17 שקלים ב"חברותא", לעומת כ40 שקלים בכל מקום אחר, הסועד יכול להחליט שהוא מוסיף עוד 10 שקלים, משלם 27 שקלים, שזה עדיין זול בהרבה מכל מקום אחר, ומאפשר למקום רווח של 10 שקלים שיעזור להחזיק את המקום כדי שגם בעתיד אותו לקוח יוכל להמשיך לקבל פסטה ב27 שקלים ובהנחה גדולה מכל מקום אחר.

(בתמונה- אסף בן עזרא -היזם)

אני דגמתי מספר מנות –פסטות, סלט, קינוח וכמובן כוס אייס קפה גדולה ומפתה במחיר המצחיק של 6 שקלים, שאני בטוחה שכל רוכש יעגל ל10 וגם כך יצא מורווח.

בחבורה שאני ישבתי בה , היתה הסכמה מלאה לגבי הפסטות – הן מוצלחות מאד (אני מאד אהבתי את הרביולי בטטה ברוטב שמנת). כדי לחסוך עלויות (וטיפים) אין במקום מלצרים – השירות הוא עצמי ופשוט לוקחים מהתצוגה את הפסטה שבוחרים, מגיעים איתה להכנה, בוחרים רוטב, והמנה מורכבת לנגד העיניים תוך דקות בודדות. בחרתי לצד הפסטה סלט ירקות עם גרגרי חומוס (יש הרבה דגש על מנות בריאות ויש גם מנות טבעוניות) וכמובן שלא וויתרתי על עוגת שוקולד חמה לקינוח.

החברים שישבו איתי המליצו גם על הטורטיות .

בזמן שהותנו שם הגיעה אישה שישבה שם קודם לכן, הוסיפה למחיר כמה שקלים, ואז כשיצאה לדרכה הבינה את הקונספט וחזרה להוסיף עוד כמה שקלים כדי להביע הערכה לרעיון ולמקום.

הסניף שישבתי בו הוא הראשון, והוא ממוקם במרכז של המרכז- ברחוב דיזנגוף 125, בין רחוב גורדון לפרישמן, ואפשר לשבת על הכסאות הגבוהים, להנות ממבחר מנות מגוון וטרי, ולא להרגיש מנוצל, להרגיש שהשליטה בידיים שלנו, להחליט כמה לשלם, על סמך ההערכה החברתית שלנו.

(ולא לפספס גם את העוגיות תוצרת בית שלהם!)

האוכל כשר.

 

טונה- מלכת הדגים.

כולנו שמענו המון על דגים. מיתוסים, אמונות, עובדות, הכל מבולבל.

מה היתרונות של דגים? באיזה גילאים מותר לאכול אותם? מה הקשר לכושר גופני ומה מותר ומה אסור לנשים בהריון ולמניקות?

חברת "סטארקיסט" באה לעשות סדר בדברים ולעזור לנו להחליט מה הכי טוב עבור גופנו.

 

בסדרת סרטונים משעשים וקצרצרים, מסבירה הדיאטנית הקלינית רותי אבירי , כל מה שרצינו לדעת על הדגים בכלל והטונה בפרט-

הקישור – https://www.youtube.com/playlist?list=PLnwAr2S8rPOPhA18E4OTb4HtHu5qQFHwj

בתכלס, אין מישהו שלא יכול להפיק רק טוב מהטונה-

מלפני הלידה ועד הזיקנה –

בזמן ההריון כשמה שאמא אוכלת משפיע על העובר, חומצת השומן אומגה 3 וחומצת DHA, חשובים להתפתחות מבנה המוח, מערכת העצבים והראיה ועוד. גם על האם העתידית משפיעות החומצות שבדגים כיוון שהן מסייעות למניעת דיכאון לאחר לידה למשל וכמובן שטונה ודגים קלים לעיכול מה שעוזר לנשים עם הצרבות והבחילות וכל תופעות הלוואי של ההריון, וכן הוויטמינים והמינרלים שבטונה מסייעים לתקן את החוסרים שנוצרים בעקבות ההריון.

במזל טוב נולד התינוק ומגיע שלב ההנקה, שבו שוב, מזונה של האם משפיע על התינוק והתפתחותו – שלא לדבר על הצורך של האם לאכול תזונה מאוזנת ובריאה כדי שתוכל להניק בהצלחה. גם אם אישה בוחרת שלא להניק, היא עדיין צריכה לשמור על בריאותה ועל כוחה באמצעות תזונה נכונה כדי שתוכל ביחד עם האב (שגם הוא צריך לאכול בריא למעשה כל הזמן…) לטפל בתינוק ובכל צרכיו.

בעיה נוספת שמתעוררת אחרי הלידה היא הנסיון לחזור לגיזרה, וזה קשה כשנמצאים בבית ב"חופשת הלידה" (גם אם חולקים אותה עם האב) וקרובים למקרר, ועוד לא ישנים טוב, לא אוכלים טוב וההרגשה היא תשישות כללית שמובילה לאכילה בלתי מבוקרת שלא מאפשרת להוריד את הקילוגרמים שנוספו בהריון. בטונה יש המון חלבון, מה שהגוף מתאמץ לפרק ודורש יותר זמן, ולכן תחושת השובע ארוכה יותר וגדולה יותר. נוסף לכך, בגלל שניתן לחמם טונה, אפשר לשלב אותה בקלות בכל דיאטה ולתת תחושה של מנה חמה וממלאית בצירוף למשל לחביתה או לירקות או לפשטידות.

התינוק גדל, הופך לפעוט, לילד ולנער, ובכל השלבים של הגדילה והצמיחה, חשובות מאד חומצות אמינו שנמצאות בחלבונים ושהגוף לא מייצר, בדיוק מה שיש בדגים. מעבר לזה ישנם כמובן גם הוויטמינים והמינרלים – בדגש מיוחד על הסלניום שהוא נוגד חימצון שחשוב מאד להתפתחות המוח בגיל הרך.

וכשהילד יוצא לגן ולבית הספר? טונה מהווה פתרון מעולה לכריך של ארוחת העשר. היא נשמרת היטב, היא עסיסית וטעימה, היא משביעה ומחזיקה את הילד לשעות הלימודים הארוכות (כך שהפיתוי של הקיוסק פתאום לא כזה חזק), נוח להכין בבוקר בכריך להורה הממהר, וזה הרבה יותר טוב ובריא מאשר כריך עם ממרח שוקולד למשל… (והורה שחושב שממרח חרובים זה אותו דבר, יגלה מהר מאד לאן הולכים הכריכים הבריאים שלו…).

טונה הולכת מצוין גם בארוחה של הילדים כשהם חוזרים הביתה מבית הספר או בארוחת ערב, בעיקר בגלל שהיא לא נראית או מריחה כמו דג, כך שאפשר לשלבה במבחר מנות – סלטים, מנות פסטה, פשטידות וכדומה, ובגלל שהיא גם פרווה, אפשר לשלב בארוחות בשריות או חלביות במשפחות שומרות מסורת.

וכשהילדים ישנים, הגיע הזמן ללכת לחדר הכושר – ורצוי מאד לאכול טונה לפני או אחרי אימון, כי אין כמו טונה לסייע לבריאות כלי הדם, שיפור מערכת החיסון ומצב הרוח, וכשיש מצב רוח, גם האימון אפקטיבי יותר ותוצאותיו טובות יותר.

הטונה נשמרת היטב בקופסאות שימורים, כך שאפשר להחזיק מלאי במזווה ופשוט לשלוף כשרעבים, ואפשר לשדך אותה לכל כך הרבה דברים, שתמיד יהיה משהו שיסתדר איתה בבית, ותוך דקות יש ארוחה משביעה ובריאה מאד.

הנתחים בקופסאות השימורים של "סטארקיסט" הם נתחי פילה מובחרים שמשומרים ללא משפרי טעם וחומרים משמרים בטכנולוגיות מתקדמות ששומרות על הערך התזונתי הגבוה של הטונה.

כמובן שניתן לבחור בין טונה בשמן (איכותי) לטונה במים ש"זולה" יותר בקלוריות.

קיבלתי להתנסות מבחר ממוצרי "סטארקיסט" –

טונה בשמן זית כתית מעולה (ששווה "לנגב" אחרי האכילה בעזרת לחם לבן טרי), נתחי פילה סלמון, טונה והרינג שעברו תהליך עישון), סידרת "סטארקיסט" של 99 קלוריות, שמגיעים בטעמים של נגיעות שמן זית ולימון, שמן זית לבד או שמן זית ועשבי תיבול  והכל בחבילה קומפקטית שלא דורשת ספירת קלוריות, מכילה מזלג ומכסה פלסטיק לסגירה חוזרת ומצויינת לקחת לטיולים, למשרד, לנסיעות לחו"ל לשומרי כשרות למשל שנושאים איתם את האוכל וגם טונה 5% שמאפשרת ערך קלורי נמוך במיוחד עם טעמים של טבעי, לימון ופלפל או עשבי תיבול.

הפיבוריטים שלי היו

זו עם השמן כתית מעולה, שצורף לגבינה איכותית וכוס יין , והכל לוטף באמצעות חלה טריה של שבת, כי אין כמו לפתוח שבת כזו בעשר בבוקר כשכולם ישנים ואפשר להנות מהשקט, ההרינג המעושן שצורף לטבעות בצל והפך לסלט נוסטלגי של ילדות בבית הכנסת (הקידוש ה"אשכנזי" לא היה אותו דבר בלעדיו), טונת ה99 קלוריות שאומצה להפסקות הבוקר של המשרד, כשעוד יש הרבה זמן עד ארוחת הצהרים ומצד שני לא כדאי להתפתות לעוגיות של פינת הקפה, וגם מתכון שהכנתי מתוך המתכונים הרבים שמוצעים באתר של "סטארקיסט" -http://www.starkist.co.il/,

וזה מה שהכנתי –

מהחוברת של סטארקיסט בחרתי מתכון בשם "פסטה ברוטב טונה ועגבניות שרי". שיניתי קצת את המתכון כי לא היו לי כל המצרכים, וכי יש לי העדפות אחרות (למשל בסוג העלים שנכנס לרוטב) וגם את הכמות כי הכנתי כמות ליחיד ולא לשישה כמו במתכון המקורי.

בישלתי פסטה (היה לי רק ספגטי), במקביל טיגנתי בשמן זית בצל קצוץ (אני לא מצרפת כמויות מדוייקות כי בסופו של דבר ההעדפה היא אישית), הוספתי קצת שום וטיגנתי עוד מעט, כדי שלא יישרף, הוספתי עלי כוסברה (במתכון המקורי היה כתוב בזיליקום וצ'ילי) וטיגנתי עוד שתי דקות. הוספתי חצי קופסת טונה לפי הטעם (אני לקחתי את זו של ה99 קלוריות) שסיננתי מהשמן ועוד עגבניות קצוצות. בישלתי כשלוש דקות ותיבלתי במיץ לימון, מלח ופלפל, ואת הכל הנחתי על הספגטי המוכן.

בתמונות אפשר לראות את תהליך ההכנה ואת המנה המוכנה.

למעלה שלב הכנת הרוטב , למטה המנה המוכנה.

אם כבר אני במטבח, הכנתי גם מנה ראשונה נחמדה של עגבניה ממולאת שפשוט רוקנתי את תוכנה (הוספתי אותו למתכון הקודם), בישלתי ביצה קשה, וערבבתי אותה עם בצל קצוץ, מלפפון חמוץ קצוץ, החצי השני של קופסת הטונה וקצת מיונז (או אלף האיים אם אין מיונז). את הכל החזרתי בחזרה לעגבניה המרוקנת וכיסיתי אותה בחלק העליון שלה.

יש בחוברות ובאתר של "סטארקיסט" המון מתכונים, גם לילדים וגם לספורטאים כמו גם לציבור הכללי, שווה לעיין, וכמובן ללמוד מהסרטונים המשעשעים מה באמת היתרונות של אכילת דגים.