כשמתכננים אירוע, לא פעם חוטפים כאב ראש בחיפוש אחר החוויה המושלמת. בין שפע ההצעות הקיימות בשוק, איך בוחרים משהו טוב- גם למארחים וגם לאורחים?
הרבה פרמטרים משפיעים על אירוע- המיקום צריך להיות נוח ורב חנייה, העיצוב של החלל צריך להיות אלגנטי, האקוסטיקה והסאונד צריכים להיות מעולים, השירות אדיב ומהיר, וכמובן האוכל והאלכוהול צריכים להיות בשפע, איכותיים, טעימים ויצירתיים.
בסרט "חצות בפאריס" הגיבור עובר סף של מסעדה ומגיע עשרות שנים אחורנית. כשאני חציתי את סף הכניסה ב"דארנא" נדדתי גאוגרפית- מירושלים למרוקו- לערים הקסומות קזבלנקה, מרקש, רבאט או פס, שעטורות בכל כך הרבה קווים של יופי שלא יודעים לאן להביט.
לפני כחצי שנה נסעתי לטיול בפאריז. אני לא שומרת כשרות ויכלתי לאכול בכל הפטיסרי האפשריים, כפי שאכן עשיתי, אבל בשביל הפינוק לקחתי איתי מהבית…. "ערגליות". כפי שאפשר לראות בתמונה שצולמה ביום חמים בגני לוקסמבורג, ישבנו וחיסלנו את הקופסה (מינוס כמה חתיכות שזרקנו ליונים).
בלב השרון, שוכן המושב הפורח "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.
בחגים יש מנהגים רשמיים ויש לא רשמיים. הרשמיים הם לשים על השולחן ראש של דג, לטבול תפוח בדבש, לברך ב" שנה טובה". הלא רשמיים כוללים הרבה הרבה הרבה יותר מדי אוכל, פתיחת כפתורי המכנסיים באנחה וסירוב לעלות על המשקל הביתי במשך שלושה שבועות לאחר מכן.
כדי להצליח בכל זאת לעבור את הדלתות גם אחרי תקופת החגים, כל צמצום קלורי הוא מבורך, כשהתנאי כמובן שהוא לא פוגע בטעם. "צבר" באו לעזרתנו עם סידרת סלטים שמכילה 7% שומן בלבד, כדי שנוכל להנות בלי נקיפות מצפון.
יש לי דילמה כשבא לי מתוק. מצד אחד- לא כדאי להרבות במתוקים, כי אם אני אוכל את כל מה שאני רוצה, יצטרכו להרחיב את הדלתות בבית. מצד שני כשאני רוצה מתוק ומציעים לי חטיף אנרגיה, אני לא מרגישה שזה "באמת" המתוק שאני רוצה. סוג של פשרה.
אבל אז מגיע CORNY ומוכיח שאפשר להיות גם חטיף דגנים בריא וגם ממתק אמיתי.
ראש השנה בפתח, ואחד הסימנים הבולטים שלו- הרימון, מופיע לנו בהפתעה החדשה של "פריגת"- – פריגת רימונים בבקבוק ליטר וחצי.
נהניתי בעבר מהרבה מוצרים של "תבואות"– שמביאה לנו את מיטב הגורן- שמנים בכבישה קרה, קמחים, פסטות ועוד המון מזון אורגני, ואני תמיד שמחה למצוא מוצר חדש על המדף, והפעם- "מג'דרה קינואה אורגנית" – תערובת של קינואה לבנה, עדשים כתומות ובורגול.
ראשית עיינתי בחלק האחורי של האריזה, ומאד אהבתי לקרוא שיש אחוז חלבון גבוה, מה שגם בריא במיוחד וגם מצוין לי כי בדיוק חזרתי מחדר כושר. אחר כך קראתי את ההוראות וראיתי שזה בעצם כמו להכין פתיתים. כל מה שצריך היה לשטוף את התערובת, להוסיף לה מים ושמן, קצת תיבול, קצת בישול, ויש מנה עשירה ובריאה.
יצר האדם אוהב חידושים. עם כמה שמשהו אהוב עלינו, תמיד נרצה לטעום ולנסות עוד משהו, אולי זה ימצא חן בעינינו גם או אפילו יותר?
זו הסיבה שמותג התה FUZE TEA מבית קוקה קולה מביא לנו חידושים רבים, כדי שחלילה לא ישעמם לנו בפה.. והחידוש הדנדש- ממש בשביל ראש השנה, הוא משקה חדש – אפרסק רימון במתיקות מעודנת.
בארץ יש תעשיית יין פורחת, תעשיית בירה משגשגת, אולם מזקקת וויסקי כחול לבן לא היתה בסביבה עד שהגיעו "מילק אנד האני" והשיקו את המזקקה הישראלית הראשונה.
הגעתי לבדוק, לטעום ולחוות את "מילק אנד האני"– מזקקת הוויסקי הישראלית הראשונה, שממש בדקות אלה ועד שנת 2019- המהדורה הראשונה של הוויסקי מתיישנת לה בנחת בתנאים האופטימליים, אחרי שהופקה בעזרת הציוד,החביות והתהליכים המתקדמים ביותר כדי לעמוד בסטנדרטים המחמירים ביותר של איכות וטעם.
