אז הפעם החבילה משופרסל כללה מוצרי בסיס – שמן חמניות, שמן תירס, קמח לבן, ריבת תות שדה וחמאת בוטנים.

הקרבה לחג החנוכה כיוונה ישירות לסופגניות . מבחינתי זה היה צפוי מדי, וגם לא רציתי להגזים בסופגניות שכבר זללתי (ועוד לא הגענו אפילו לנר הרביעי..) אז ניסיתי לחשוב על דברים אחרים.

כאן בא לעזרתי המלך. איזה מלך? זה שבשמיני לינואר, ממש עוד מעט יהיה לו יום הולדת – אלוויס פרסלי. אחד הדברים שאלוויס אהב הכי הרבה היה סמל אמריקאי- כריך שהכיל חמאת בוטנים, בננות ובייקון, מטוגנים בחמאה. אז החלטתי שזה הכיוון שלי. על הבייקון וויתרתי כי המטבח שלי בבית כשר ונשארתי עם פרוסות (היה לי רק לחם קל  אבל זה לא הפריע…) שמרחתי בחמאת בוטנים, פיזרתי בננות, חיממתי שמן (בחרתי את זה של החמניות פשוט כי הוא היה הראשון שהיה לידי) והוספתי חתיכת חמאה בשביל הטעם (אי אפשר לטגן רק עם החמאה כי היא נשרפת מהר מאד. לחצתי את הכריך על המחבת לכמה שניות, הפכתי, ויש מעדן חם, מתוק, קצת מלוח מהבוטנים, שילוב שמסביר למה אלוויס שקל 150 קילו בסוף חייו.

(למעלה ולמטה- ההכנות)

ומה יצא?

(אגב, במחשבה נוספת, אפשר בהחלט לזרות למעלה אבקת סוכר למשל…)

אם כבר אמריקה, החלטתי לנסות גם שילוב אמריקאי קלאסי – כריך חמאת בוטנים וריבה. הפעם בלי טיגונים, רק לעשות את הכריך. אמריקאים מתים על זה, לי זה בהתחלה היה מוזר קצת אבל יש לזה הגיון, ובסופו של דבר גם הפרוסה הזו נטרפה.

(למעלה- בשלב ההכנה, שכבת הריבה על שכבת חמאת הבוטנים, למטה- הכריך המוכן).

אז למעשה השתמשתי בכל המצרכים למעט הקמח, שהוא מוצר שתמיד נמצא בשימוש אצלנו, כי הוא איכותי בדיוק כמו כל החברות האחרות שיש בשוק, רק במחיר נוח יותר. הקמח ינוצל בימי האפייה הבאים.

בכלל, לגבי מוצרי הבסיס – קמח, שמן, סוכר , ואפילו ביצים (ראיתי בסופר שיש של "שופרסל") – אין שום סיבה לשלם יותר, המוצר זהה.

ו… יומולדת שמח אלוויס!

את ממרח "השחר" הוותיק והאהוב, אין צורך להציג. אין מי שלא גדל עליו, אין מי שלא ליקק אותו, וגם כמבוגרים אנו לעיתים נוטשים את כל הקינואות למיניהן, כדי להתענג על טעם של ילדות. (ותשאלו את אייל גולן על זה…). הבעיה היתה רק שכשילדים (וגם מבוגרים) רוצים להכין לעצמם פרוסה, צריך להתחיל ללכלך סכין, וכשאתה ילד, זה נגמר בדרך כלל בשיפוץ המטבח.

חברת "השחר העולה" חשבה על זה ומרעננת את ליין המוצרים שלה במהדורה מוגבלת של "שוקולד למריחה השחר העולה" בשפופרת. רק לוחצים (ולא צריך להפעיל כוח, גם ילד יכול בקלות) וזרם בדיוק בגודל הנכון יוצא מתוך השפופרת. אין לי מושג איך חישבו את גודל הפיה שממנה יוצא השוקולד, אבל הזרם דק מספיק כדי לא להציף בלחיצה אחת ועדיין עבה מספיק כדי שנוכל להכין את הפרוסה בזמן מהיר. אין לכלוך, אין כלים, הכל נקי.

יתרון נוסף הוא שבגלל שזה זרם אחיד, ניתן עכשיו לקשט עם "שוקולד השחר" עוגות, עוגיות וכל מה שרוצים, לכתוב הקדשות, לצייר ציורים ועוד, הכל בנקיון ובנוחות.

כפי שאפשר לראות בתמונה, אני ניצלתי את השפופרת לשני שימושים – האחד, להכין פרוסה (הוספתי בננות לתוספת טעם) והשניה.. טוב , זה לטעמי הסיכון שבמוצר- כי הפיתוי גדול לעשות מה שעשיתי, ולחסל את כל הטוב הזה בעצמי…

השפופרת מצטרפת לשאר המוצרים של "השחר העולה" – ממרח "השחר העולה חלבי" (השפופרת היא פרווה), ממרח אגוזים, ממרח נוגט אגוזים, ממרח שמשלב את שניהם – האגוזים והנוגט ביחד, מוצרים בכשרות מהודרת, וגם מוצרים לבישול ואפיה כמו קקאו, נוגט וצימקאו.

השפופרת מכילה כמות של 330 גרם.

מפעל "השחר העולה" קיים מאז 1948, והוא הוקם על ידי האחים וידברג, ונקרא על שם החלק היפה ביותר של היום. בתחילה הם ייצרו ממתקים, וופלים, ריבות, טחינה וחלבה, אבל אז עלו על הנוסחה הסודית שהפכה את ממרחי "השחר העולה"  למוצר פופולארי שנמכר כבר שלושה דורות בארץ (ולא חסרים ישראלים שחיים בחו"ל ומבקשים שישלחו להם כמה יחידות , כדי שירגישו טעם של בית).

כשר בהשגחת הרבנות הראשית חיפה (וכאמור, יש גם מוצרים בהכשרים מחמירים ומהודרים יותר) ונמכר בכל רשתות השיווק.

חודשים לפני חנוכה הסופגניות מתחילות לצוץ בכל מקום. כל שנה הדמיון משתולל יותר, ומהסופגניה עליה גדלנו – זו עם הריבה ה"פושטית" ואבקת הסוכר, התפתחו סופגניות גורמה, בשלל טעמים, צבעים, צורות ודרכי הכנה.

הבעיה היא המשותף לכל הסופגניות באשר הן- השמן בו טוגנו, שכמו השם שלהן – הופך אותן לספוגים כל כך טעימים אבל כל כך משמינים…

במשך שנים היה לי מנהג של "הסופגניה השנתית" – כלומר הרשיתי לעצמי רק אחת, בשנה, בנר הראשון של חנוכה.

האמת, די מבאס. מצד שני, כל פעם שדיברו איתי על "סופגניה אפויה" נרתעתי, כי "זה לא זה". האתגר היה אם כן להצליח לאכול סופגניה שהיא אפויה, ולא נופלת בטעמה ואיכותה מסופגניה מטוגנת.

נכון, תמיד יהיה הבדל בין אפוי ומטוגן, אבל אם האפוי כל כך טעים, מי צריך את הטיגונים?

קיבלתי הביתה קופסה מלאה כל טוב- כל מה שצריך כדי ליצור את הסופגניה האפויה המושלמת.

היו שם צמדי שמרים טריים ומשפרי אפייה של "שמרית" שתפקידם להפוך את הבלילה למשהו אוורירי, קליל, עם ריח מהמם והתכונה שאני הכי מחפשת לה מילה בעברית ולא מוצאת – ה"פלאפי", אותה רכות עננית. היו שם גם צנצנות עם מילויים בטעמים שונים- וניל, טופי, פטיסיאר ורוזמרי, היו סוכריות קישוט, מזרק להכנסת המילוי לתוך סופגניה (זוכרים את הסיפור שהיו מקריאים ב"פרפר נחמד" כל שנה על "הסופגניה שלא אהבה ריבה"? ) ואיך נכין סופגניות בלי תבנית איכותית? אז גם זה היה בחבילה – תבנית מאפינס בעלת שישה שקעים של ארקוסטיל בציפוי נון סטיק עם ידיות סיליקון כדי שגם נצליח להוציא בשלום את הסופגניות (והמאפינס העתידיים) מהתבנית.

(בתמונה למעלה- המצרכים הדרושים. בתמונה למטה- הכלים והעזרים).

השלב הבא (אחרי סבב הצילומים הראשוני כמובן, והטעימה מכל אחת מהצנצנות) היתה לחפש מתכון. חיטטתי באינטרנט, מצאתי עשרות מתכונים, כולל גם דלי שומן שכללו גם חלב סויה למינהו (לא בבית ספרי), מתכונים עם שמן זית (הא?), מתכונים להכנה עם הילדים (האמת, מתאים לי מבחינת הקלות, אני די מאותגרת מתכונים) וגם המתכון שהגיע מצורף לערכה, ונראה קל ונוח.

בסוף עשיתי סוג של מוטציה מכל המתכונים ביחד. מה בעצם עשיתי?

נתחיל מזה שאין לי "קערת מערבל עם וו לישה". כלומר, אני מאד אוהבת להסתכל על הדברים האלה בתוכניות של אהרוני למשל, אבל בזה מתמצא הקשר שלי לווי לישה (או "וו גיטרה" כמו שנוהגים להגיד, לבלתי מוסיקלית שכמוני..). בכל מקרה, מיסרון לחברה בשלנית ויש בשורה –לא חייבים מערבל, אפשר גם ידנית, זה פשוט לוקח הרבה זמן.

הרמתי טלפון לנטלי המניקוריסטית לקבוע תור ספייר, על כל מקרה, והתחלתי במלאכה.

לא ידעתי כמה סופגניות ייצאו לי מהמתכון שצורף לערכה, אבל מכיוון שאנחנו רק שלושה בבית (משפחה קטנה, מינוס החתולה ז"ל) אז חילקתי את הכמות לחצי.

התחלתי לערבב בקערה, בהתחלה עם כף ואחר כך עם הידיים, – 250 גרם קמח, רבע משקית השמרים הטריים ורבע משקית משפר האפייה. פה אני חייבת לציין שזו בערך הפעם הראשונה שאני אשכרה עושה משהו עם שמרים טריים. המקסימום שלי היה בדרך כלל לזרוק שמרים יבשים למכונת הלחם שלי. בעיקר פחדתי שיצאו לי פיתות במקום מאפים והתפללתי לאלוהי ה"שמרית" שאצליח להפעיל את הענין הזה.

(בתמונה למעלה – היכון, החל…)

בכל מקרה, (וכמו שאתם שמים לב, אני לא רושמת מתכון מסודר, לא אוהבת רשימות. (טוב, חוץ מרשימות קניות לדיוטי פרי). טוב, איפה היינו? אה כן, המצרכים היבשים לקערה. אחרי הקמח, השמרים ומשפר האפייה נכנסו לקערה גם 25 גרם סוכר, רבע כפית מלח, חצי ביצה (והיה די קשה להפריד חצי, אבל עשיתי בערך). במתכון המקורי היה כתוב לכל הכמות להוסיף 1 כפית גרידת לימון מגוררת. אני הוספתי בערך פי שתיים (או בעצם פי ארבע כי עבדתי על חצי כמות). למה? כי זה טעים לי. הימור שלי. ספויילר- עבד יופי.

הידקתי את עטיפות ה"שמרית" שנשארו לי באטבי כביסה ושמתי במקרר, לשימוש עתידי (אני בונה עליהן בהקשר של חלות שאני מתה לנסות לעשות – נעשיתי אמביציונית).

(מצליחים לקרוא שכתבתי "חנוכה"?)

המשכתי ללוש, בהתחלה היה קשה ודביק, לאט לאט (מאד מאד לאט) הבצק התחיל לקבל רכות כלשהי ופחות להדבק. הוספתי את החומרים הרטובים – 50 גרם חמאה שעמדה בחוץ והיתה רכה, וחצי כוס חלב פושר (חימום קל במיקרו ולהשאיר בחוץ).

לשתי המון זמן, מה שבמערבל היה לוקח כשמונה דקות, לקח לי הרבה הרבה יותר, אבל בסבבה, שרקתי לי שירי חנוכה, ובערך בבית הרביעי של "מעוז צור" כבר היה בצק שנראה כמו אלה מהטלוויזיה.

חזרתי למתכון המקורי, שימנתי קערה והעברתי את הבצק לתוכה, הזזתי אותו לכל הכיוונים כדי שיקבל שמן וכיסיתי בניילון נצמד. שמתי את הקערה בתוך תנור האפייה הסגור כדי שהבצק ירגיש נינוח ורגוע לעלות ולתפוח.

הייתי אמורה לבדוק אחרי שעתיים אבל שכחתי, ונזכרתי רק אחרי שלוש שעות. לא נורא, עלה יפה, רק שאני לא יודעת כמה זמן זה באמת לוקח.

בכל מקרה, התעצלתי לחפש את המערוך, אז מתחתי את הבצק בידיים לכל מני כיוונים ועשיתי כדורים. ניסיתי לעשות אותם קטנים יחסית כי לקחתי בחשבון את התפיחה ואת הגדילה בזמן האפייה. את הכדורים הנחתי בתבנית השקעים של ארקוסטיל, אחרי שריססתי אותה בקלות בספריי שמן (במקרה שלי קנולה, כי זה מה שהיה לי בבית).

(בתמונה למעלה- סופגניה שקושטה כקאפקייק).

השארתי אותם מכוסים ומוגנים עוד שעה (במתכון כתוב 40 דקות, אבל עד שהלכתי להתקלח ולנקות את הבלגאן מסביב, לקח יותר זמן).

חיממתי תנור ל180 מעלות והכנסתי את התבנית לתנור. פה לקחתי טיפ ממתכון אחר וקצת לפני תום האפייה הברשתי את הסופגניות בחמאה מומסת. (במתכון המקורי החמאה היא רק בסוף, לטבילה של הסופגניות המוכנות). זה שימש לי כפונקציה של מה שאני מכירה כמריחת חלבון על מאפים כדי שיבריקו.

לא הייתי בטוחה מתי בדיוק הסופגניות מוכנות ולכן השארתי אותן עד שדי השחימו (אבל לא נשרפו!!).

הוצאתי בעדינות מהתבנית. אני חייבת לציין שכל התכונות הטובות והאיכותיות של תבנית המאפינס של "ארקוסטיל" אכן התממשו. בזכות ציפוי הנון סטיק, הספיק שפריץ עדין אחד של שמן, ולא היה צריך עטרות נייר ולא כלום, המאפים שלי יצאו בשלמותם. מעבר לזה, לא היו כוויות ותמרונים עם מגבות וכל מני כפפות מסורבלות כי ישנן ידיות עם כיסוי סיליקון, שגם שומר על הטמפרטורה וגם מגן מפני החלקות ונפילות, ועובי הדפנות  עזר לשמור על חום אחיד בכל הכיוונים (אני בדרך כלל נאלצת לפתוח תנור באמצע אפייה כדי להפוך את המאפים שלי למען אפייה שווה, כאן לא היה צורך). התבנית יצאה בשלום, שמרה את צורתה ואני בונה עליה לעוד הרבה שנים ושימושים.

השלב הבא, אחרי שהסופגניות התקררו קצת, היה שלב הקישוטים, ופה נעזרתי בכל מני פיצ'יפקס שקניתי בחנויות אוכל ובישול. חוץ מהמזרק שקיבלתי בערכה, השתמשתי גם במוצר נוסף של "ארקוסטיל" ו"מיקי שמו" – מזרק דקיק שאיתו כותבים טקסטים על מאפים באמצעות קרם. אמנם הנסיון הראשון יצא לי קצת מגושם אבל נראה לי שאפשר לראות בתמונות מה ניסיתי לכתוב…

(וראיתם על איזה מגש יפה הסופגניות נמצאות?)

מילאתי את הסופגניות בחומרי המילוי, ציפיתי בציפויים, הכנתי אפילו סביבון מבצק סוכר, ועוד המון דברים טובים שנוספו לסופגניות.

השלב האחרון היה כאמור שלב הטעימות. זה שליקקתי כל הדרך את הממרחים, הכפיות, המזרקים והכלים, לא מנע ממני לנעוץ שיניים בסופגניה (אני מקריבה את גופי למען קוראיי, דיווח מהשטח!).

אז החדשות הכי מסעירות – למרות שלא היתה שניה של טיגון, הסופגניה שלי היתה בדיוק מה שחיפשתי "פלאפית" – ענן  של עונג עם רווחים אווריריים, שקיבלו את הזרקת המילוי באהבה ונתנו לו קונטרסט.

(צילום מקרוב- תראו איזה בצק אוורירי וכייפי!)

השמרים הטריים של "שמרית " קיבלו "אקסטרה בוסט" – באמצעות משפר האפייה, וביחד יצרו ממתק מענג ואוורירי (שיואו, כמה שהמשכתי לדמיין את החלות שאני אכין עם המרקם הזה!!).

הכל היה מאד רך, טרי ורבאק- כל כך טעים!! חשבתי לעצמי שמזל שהכנתי רק סופגניות בודדות כי אחרת זה היה נגמר בחינגת סופגניות בלי סוף.

בתמונות לאורך הפוסט הזה אפשר לראות תיעוד של תהליכים שונים.

לי, כאופת שמרים מתחילה, וסקפטית סופגניות שאינן מטוגנות קלאסית, היתה הפתעה מקסימה עם השמרים ומשפר האפייה (שאגב לא משפיע כלל על הטעם או הצבע ונשמר שנה במקרר).

הבנתי מהמתכון שניתן גם לטגן את אותן הסופגניות עם אותם שמרים ומשפר אפייה , למי שבכל זאת רוצה את הסמליות של השמן של חנוכה.

חג אורים שמח!!

ההפתעה של הפעם היתה ארבעה סוגי ממרחים – ממרח זיתים ירוקים, ממרח זיתים שחורים, ממרח עגבניות מיובשות וממרח פסטו.

כשהחזקתי את המוצרים הבנתי שלמרות שהצנצנת נראית זכוכית, היא בעצם פלסטיק וקלה בהרבה.

ההברגה של המכסה היתה מאד פשוטה לפתיחה, ולא היה צריך להאבק איתו ומתחת היתה שכבת ניילון שהגנה על המוצר מפני הישפכות. לא הצלחתי להסיר עם האצבעות והציפורניים, ואז עברתי לטקטיקה פחות עדינה ופשוט נעצתי סכין מסביב והסרתי את העטיפה.

מבחינת הממרחים עצמם – המילה "ממרח" אולי קצת מטעה כי אנחנו ישר חושבים על משהו במרקם של ממרח שוקולד למשל, בעוד שבעצם כל ארבעת הטעמים הם סוגים של פסטו מבחינת המרקם, כלומר משהו טחון, מעורב  עם שמן, כך שאם מורחים על לחם, מקבלים גם שלולית קטנה של שמן מסביב, והטיפ שלי הוא כשמרימים מהצנצנת את הכמות שרוצים למרוח על לחם, להטות את הכפית פנימה כך שהנוזלים המיותרים יחזרו לצנצנת וישאר לנו חומר יותר יציב.

מבחינת הטעמים, גם בעינים עצומות ניתן היה להרגיש מה כל ממרח , ולמעשה גם בלי כיתוב יכלנו לדעת כי הטעמים היו טבעיים מאד ודומיננטיים.

התגברתי על החשק פשוט לאכול בכפית ובמקום זה הלכתי על משהו מהיר לארוחת ערב.

הפשרתי כמה דקות שני עיגולי מלוואח של שופרסל כמובן, (לא להפשיר יותר מדי שלא ייצא רך מדי).

בהתחלה שמתי על דף אפיה עם קמח, אבל זה היה מיותר כי זה לא נדבק, מספיק היה הדף בלבד. בכל מקרה, חתכתי למשולשים כמו שחותכים פיצה, בכל קצה עליון של משולש שמתי ממש קצת מהממרחים השונים, וגלגלתי כמו רוגלעך. התנור בנתיים התחמם על 180 מעלות. שמתי את המאפים שלי על נייר אפיה נוסף בתבנית, מרחתי מלמעלה בביצה טרופה ושמתי על זה כמה גרגרים בודדים של מלח גס. אפשר כמובן גם קצח, שומשום או מה שאוהבים.

אפיתי בערך עשרים דקות (צריך לבדוק לפי התנור) עד שיצא שחום עדין, לא חום שרוף. הוצאתי, נתתי לזה להרגע לעשר דקות, ואז טרפנו את זה בשניות.

(בתמונה למעלה – לפני האפיה, בתמונה למטה – המנה המוכנה)

הממרחים מחזיקים שבועיים במקרר אחרי הפתיחה, ואני מתכננת לקנות פסטרמה ולעשות סנדוויץ מושקע עם אחד הממרחים, כנראה הפסטו, ביחד עם הבשר, חסה, אולי אפילו קצת בצל. מהזיתים הירוקים והשחורים אני מתכננת לעשות רוטב פשוט לפיצה, במקום רוטב עגבניות.

בקיצור ,יש שלל גדול של רעיונות שאפשר לעשות מהממרחים, שכפי הנראה במקרר שלי לא ישרדו את השבועיים. גם יומיים לא כל כך בטוח.

כולנו שמענו על יתרונות הקינואה- מזון בריאות שהוא גם טעים וגם מזין.

עד עכשיו התרגלנו לאכול אותה כגרגרים, אם בסלט, אם בתבשיל, והנה החידוש- הידעתם שאפשר לעשות ממנה גם תחליף חלב בריא במיוחד?

משקה "אורז קינואה" של "קינואה ריאל" שהוא מותג ידוע באיטליה, הגיע לארץ, ונותן לנו יותר יתרונות מאשר המוכרים לנו בתחליפי חלב אחרים – כי הוא משלב חלב אורז עם קינואה שיש לה ערכים תזונתיים אקסטרה גבוהים – כולל המון חלבון, ברזל ושפע של חומצות אמינו. נוסף לזה, הריכוז של הקינואה הוא 10%, כלומר הרבה יותר מריכוזים במשקאות אחרים דומים.

כמובן שהייתי חייבת לטעום. למרות שאני קרניבורית – ואין שום סיכוי בעולם שאי פעם אוותר על בשר ומוצרים מן החי, דווקא בגלל זה, אני בררנית יותר כשזה מגיע לתחליפים.

ניסיתי את המוצר עם משקה חם (במקרה שלי שוקו), וגם כבסיס לדגנים. השוויתי גם לטעם של תחליפי חלב אחרים כמו סויה ודומיהם. אני לא משווה לחלב כי מדובר בגישות שונות, אבל מבחינת תחליפי החלב- לא מצאתי הבדל בטעמים, כך שמי שצורך תחליפי חלב – כמו אנשים טבעוניים, צמחוניים שמעדיפים להמעיט בשימוש בחלב פרה, רגישים ללקטוז (וגם לגלוטן – המוצר נטול!) וכאלה שאוהבים מוצרי טבע ובריאות, גם נשאר עם הטעמים המוכרים לו והאהובים עליו וגם מרוויח בונוס של אקסטרה בריאות בזכות הקינואה.

המשקה נמכר בטבע מרקט, טבע קסטל, ניצת הדובדבן, סטופ מרקט, טיב טעם ורשת אניס, וכן ברשתות פיצוחים ותבלינים מובחרים ובתי טבע בכל הארץ, והוא כמובן ללא חומרים משמרים ותוספים מלאכותיים, ללא סוכר, וכמו שהזכרתי למעלה – ללא גלוטן.

לפני כשנה השתתפתי בסדנת אפיה של דורית חליפה במושב "קדימה". הסדנה עסקה במאפים מלוחים וקישים, וכתבתי עליה את חוויותי בפוסט – http://cafe.mouse.co.il/post/3010664/ .

שנה אחרי, ושוב הצטרפתי לסדנה של דורית, הפעם בגוון מתוק- "מרתון עוגיות". ואכן, בשלוש שעות חברי הסדנה ואני (שימו לב, גם אני הכנתי במו ידי!!) הוצאנו כמויות ענק של עוגיות מהתנור (ישר לפה, ואחר כך גם לקופסאות לקחת הביתה).

התכנסנו במטבח וקיבלנו דפי מתכונים. היו שם מדלנים, עוגיות אמרטי, עוגיות סבלה (חול), אזניות, אלפחורס, עוגיות פרח ריבה ומעמול, ועוגיות שושנים. למה נבחרו דווקא אלה? קודם כל, כי יש בהן טכניקות הכנה שונות – אם זה זילוף, אם זה חיתוך, אם זה מילוי. שנית, כי הן קלות וניתן לשחזר בקלות בבית ועוד לעשות להן ווריאציות, ושלישית, כי המצרכים נמצאים בדרך כלל בכל בית, כך שאם באים אורחים, אפשר להכין בצ'יק צ'ק משהו טעים לכיבוד. (או כשמתחשק משהו מתוק).

נחלקנו לקבוצות וכל קבוצה התחילה לעבוד על בצק אחר, כדי שיספיקו להתקרר. הקבוצה שלי עסקה בבצק שנועד לעוגיות המעמול ולעוגיות הריבה. ההכנה דרשה לשים את כל המצרכים במערבל (טיפ – לשים קודם תמיד את החמאה ולפרק אותה קצת ורק אחר כך את שאר המצרכים). אגב, המתכונים של דורית הם חלביים כי מה לעשות – חמאה תמיד יותר טעים. אפשר כמובן להמיר במחמאה או מרגרינה לשימוש פרווה. חלק מהמתכונים שדורית מלמדת בסדנאות הן גם נטולות ביצים כך למשל עוגיות הריבה והמעמול, כך שגם טבעונים יכולים לארגן לעצמם את העוגיות לפי דרישותיהם.

אחרי שהבצק שלנו (וגם הבצקים של המשתתפים האחרים) היו במקרר למנוחה, התחלנו לדבר על המילוי. כמובן שיש מילוי קלאסי של ריבה או תמרים. חלק מהמשתתפות העדיפו את ממרח "השחר" האהוב. בכלל, בקבוצה נכחו גם ילדות בנות 12, חלק עם אמא, שנהנו לעבוד ביחד על עוגיות וליצור תוצרים טעימים.

את עוגיות המעמול עיצבנו בשלל צורות, ואת עוגיות הפרח עשינו בצורה הקלאסית – קרצנו פרחים עם או בלי חור באמצע, ואפינו. אחרי האפיה מרחנו את המילוי המבוקש, ויש עוגיה.

עוגיות ה"אוזניות" הן העוגיות הכי מהירות בעולם, בעיקר שמחזיקים במקרר "בצק עלים" או "בצק עלים שמרים". מה ההבדל? אם משתמשים באחרון- העוגיות יותר רכות. אני תמיד הכנתי עוגיות כאלה רק עם בצק עלים רגיל , בהחלט מתכוונת להחליף ל"בצק עלים שמרים" . הבצק רודד, נמרח בביצה טרופה ומילוי טעים של סוכר מעורב בקינמון (המלצה- סוכר חום יותר טעים), גולגל משני הצדדים עד שנוצרו שני גלילים צמודים, נחתך לפרוסות והן הונחו על התבנית לאפיה.

עוגיות השושנים עבדו על פרינציפ דומה, אלא שכאן הבצק היה אחר ועשינו אותו מההתחלה לפי המתכון, והמילוי היה קצף חלבונים שהועשר באבקת פודינג וסוכר, ואחר כך נמרח על הבצק, גולגל וגם הוא הפך לעיגולים אפויים, כשהקצף יוצא מלמעלה ומעטר בשכבה רכה את המאפה.

עוד שתי עוגיות שמתאימות לקפה, היו עוגיות הסבלה במרקם החולי המתקתק, ועוגיות האמרטי בניחוח שקדים.

בקטגורית ה"אקסטרה מיוחדות" בעיני היו האלפחורס- שנראות מפחידות אבל בעצם קלות להכנה, כשבסך הכל מכינים את הבצק, קורצים לעיגולים, אופים אותם, ממלאים בריבת חלב ויוצרים כריכים שאותם מגלגלים בקוקוס. יצירה מתוקה, יפיפיה ומרשימה.

ללא ספק, העוגיות שהכי אהבתי היו ה"מדלנים" , לא רק בגלל הצורה המקסימה שלהם אלא גם בגלל המירקם ה"מאפיני". אנחנו אכלנו אותם "נאטורל" אבל כאמור אפשר לטבול אותם למשל בשוקולד מומס עד חציים.

אחרי שלוש שעות של עבודה ולימוד, השולחן התמלא במגשים עמוסי עוגיות מכל הסוגים. חיכינו עשרים שניות בערך עד שכולם צילמו, ואז העוגיות נחטפו ואינן.

כאמור באתר של דורית חליפה ניתן לראות את רשימת הסדנאות, ויש מגוון ענק כמו למשל שמרים, עוגות בחושות, פסטות, חגים, מטבחי עולם ועוד, ומעבר לזה יש את הקייטרינג של דורית שמוכר את יצירותיו בקונדיטוריה ב"קדימה" ובקניון "דרורים" בימי שישי, ואפשרות גם לסדנאות גיבוש, ימי כיף, ימי הולדת ועוד.

האתר של דורית – http://www.maafim.co.il/

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92-%D7%97%D7%9C%D7%91%D7%99/220486674628051

ילדים עושים היום הרבה פחות פעילות גופנית מאשר בעבר, ומבלים הרבה מאד זמן ישובים מול מסכים. מצד שני, יש מבחר אדיר של אוכל, חלקו מאד לא בריא, חלקו מכיל המון סוכר, והתוצאה היא ילדים בעלי משקל עודף, שרוב הסיכויים שיהפכו למבוגרים בעלי משקל עודף ומזיק בריאותית.

לכן מאמץ רב מושקע בנסיון להפחית את כמויות הסוכר שיש במזון שילדים אוהבים, גם מתוך הדאגה לבריאותם הנוכחית וגם כדי ליצור הרגלים בריאים יותר לעתיד. מנסיוני האישי, אחרי שהתרגלתי למשל למשקאות מופחתי סוכר, כשטעמתי משקה "רגיל" זה היה לי הרבה יותר מדי מתוק ולא נעים.

אבל איך מרגילים ילדים להפחית את הסוכר?

קודם כל, דואגים שהטעם לא ייפגע. ילדים הם חיות של הרגלים, וקשה מאד לשנות להם משהו שהם מכירים ואוהבים.  במאמץ רב ובבחינת המתכונים למזון, מושג אותו הטעם, בהרבה פחות סוכר. אחר כך, כדי לחזק את המעבר למוצר מופחת הסוכר, גם מצרפים לו "בונוס" – משהו שילדים מאד אוהבים, שיגרום להם לאהוב את המוצר בכללותו, גם את הטעם וגם את ההפתעה המצורפת.

וכך הגענו לסידרת "מופחתי הסוכר" של תלמה – מוצרי עוגי, שוגי, קוקומן כדורים וקוקומן חום לבן – שמכילים 20% פחות תוספת סוכר. לא רק שאין הבדל בטעם (אמנם אין לי ילדים קטנים אז נידבתי את גופי לניסוי- ואכן אין הבדל והטעם פשוט טעים), יש גם את הבונוס בדמות קומיקסים של הלהיט הטלוויזיוני "סופר סטרייקה" שהילדים מאד אוהבים. הסידרה שמשודרת בערוץ "זום" ובעוד עשרות מדינות בעולם, צברה מעריצים שמאד אוהבים לראות את המותג על כל מוצר אפשרי, כולל על ארוחת הבוקר והנשנושים שלהם.

הסלוגן של המוצרים הוא "מנצחים גם עם פחות תוספת סוכר" ובאמת, אם אפשר בפחות סוכר ויותר בריא, למה לא?

להשיג בכל רשתות השיווק.

כולנו מכירים את ה"פרוביוטיקה" – אותם חיידקים טובים שרצוי שיהיו לנו בגוף, כדי שיסייעו בשמירה על הבריאות.

בגוף האדם שלושה סוגי חיידקים – כאמור – הטובים, שאנו רוצים בהם, הנייטרלים- שלא מפריעים לנו (אולי רק עצם המחשבה…) והרעים – המזיקים שצריך להפטר מהם. הבעיה שהחיידקים הטובים הרבה פעמים נפגעים , אם על ידי תזונה לקויה, אם על ידי תרופות (למשל אנטיביוטיקה שנועדה לחסל את החיידקים הרעים, על הדרך הורגת גם את הטובים).

אז מה עושים?

ה"פרוביוטיקה" מנסה להוסיף לנו חיידקים כאלה ,למשל במשקאות חלב למיניהם, אבל איך מתחזקים אותם ודואגים לרווחתם כדי שיוכלו לעשות  את העבודה שלהם בצורה אופטימלית עבורנו?

כאן נכנסת לתמונה ה"פרה- ביוטיקה" – ליתר דיוק- הסיבים הפרה ביוטיים שכשאנו צורכים אותם, הם עוברים תסיסה במעי הגס ויוצרים תנאים טובים לחיידקים הטובים. בין השאר הם מגבירים את התרבות החיידקים הטובים במעיים, מסייעים בתהליך העיכול הסדיר, תומכים בספיגת סידן, עוזרים להתגונן בפני מחלות מעיים למיניהם – וכמובן גם תכונה אחת שמאד מבוקשת – מגדילים את תחושת השובע, מה שעוזר לשמור על המשקל ואף לרזות.

ממש אתמול הושק, והיום על המדפים – לחם "ברמן אקטיב"  שעובד בדיוק על זה- לחם פרוס מקמח חיטה מלא, בתוספת סיבים פרה ביוטיים. הלחם, שמצטרף לשורה ארוכה של מוצרים של "ברמן" וחברות הבת "לחם הארץ", "ודש" ו"מאפיית ליבו", הוא הראשון בסוגו, כשהסיבים הפרה ביוטיים מצטרפים לסיבים של הקמח המלא, והתוצאה היא חגיגה של בריאות.

כמה זה טוב?

שלוש פרוסות (שמכילות כל אחת כ67 קלוריות בלבד) מכילות כ30% מהכמות היומית הנדרשת לפעילות הפרה ביוטית. כמות הסיבים התזונתיים בשלוש הפרוסות הללו היא כמעט מחצית (46%) מהתצרוכת היומית של נשים, וכשליש מהתצרוכת היומית לגברים. ומה שהכי יפה- הלחם מתקתק בטעמו (מהסיבים, אין בו סוכר!) ומשתלב נהדר עם ממרחים מתוקים או מלוחים, והיות ומרקמו אחיד, ילדים אוהבים אותו וזה פתרון מצוין לכריכי בית הספר.

ניתן גם להקפיא את הלחם ושום דבר לא הולך לאיבוד מהערכים והסיבים שלו לאחר ההפשרה.

עוד דברים טובים שמסתתרים בלחם "ברמן אקטיב"?  הוא כולל שלל סימונים שמעידים עליו שהוא אינו מכיל שומן טרנס, ללא תוספת סוכר (מה שמצוין למי שאסור לו לצרוך סוכר), יש בו מאה אחוזים של קמח חיטה מלא, והוא עומד בדרישות האגודה הישראלית לסכרת ובדרישות משרד הבריאות ללחמים בריאים יותר.

המחיר לכל הטוב הזה לא חורג מהמחירים הרגילים של לחמי "ברמן" .

כאמור יש מבחר ענק של לחמי "ברמן" עם שפע של בריאות, בין השאר ניתן למצוא על המדפים לחמי שיפון קל מ100% קמח שיפון מלא – מוצר בלעדי שזכה בתו "מוצר השנה", לחמי מחמצת שכוללים זמינות מינרלים גבוהה יותר, פעילות רבה של נוגדי חימצון , איזון הסוכר בדם ועידוד פעילות פרוביוטית בקיבה, סדרות קלות של לחמים כגון הלחם הפרוס מופחת הקלוריות מקמח מלא עם חיטה טרום נבוטה (38 קלוריות לפרוסה בלבד), חלה פרוסה מופחתת קלוריות בתוספת סיבי שיבולת שועל, והפיבוריטים שלי – סדרות הלחמים עם תוספות הדגנים השונות – "לחם חמישה דגנים" ו"לחם עשרה דגנים" ולחמים עם תוספות ספציפיות כמו "לחם שיפון עם אגוזים"  או עם חמניות או עם גרעיני דלעת, והרשימה עוד ארוכה.

ׁ(את כל הסמלים הטובים האלה ניתן למצוא על לחמי "ברמן").

איפה אפשר למצוא את כל הלחמים, כולל הלחם החדש, ממש מהבוקר?

בכל רשתות השיווק, במדפים מסודרים לפי צבעים , כך שאפשר להגיע ישר למוצר הרצוי.

כשרות בד"צ העדה החרדית.

אתר הבית של "ברמן" עם כל המידע – (גם על הקונדיטוריה ומפעל פירורי הלחם).

http://www.berman.co.il/