הרבה לפני הרפואה המודרנית, היתה רפואת הצמחים. המרפאים השבטיים ידעו בדיוק איזה צמחים לרקוח כדי לרפא מחלות ובעיות. אחר כך הגיעו התרופות התעשייתיות ואז בעצם עלתה המחשבה "למה לא לשלב?" למה לא להשתמש גם בידע הקדום של הצמחים כתוספת וכמניעה של מחלות כדי שלא נזדקק בכלל לתרופות?

הוזמנו לבקר במרכז "ברא" ביוקנעם, שמוביל את רפואת הצמחים בארץ, בעזרת מעבדה שמעבדת למעלה מ700 צמחים איכותיים – שמגיעים טריים או יבשים , מאסיה ומהמערב, והופכים למיצויים ולתרכובות שמוציאות את המקסימום מהצמח, עבורנו.

המיצויים הם תהליכים מדוייקים ומבוקרים שפותחו אחרי מחקר רב, והמפעל הוא מודרני , נמצא בפיקוח משרד הבריאות ועומד בכל התקנים המחמירים ביותר.

במקום מספר פונקציות. קודם כל יש את הגן שמקיף את המקום ובו גדלים כמאה צמחי מרפא, ואפשר לטעום, להריח ולקבל הסברים. אנחנו הגענו לשם עם נורית הנטורפיסטית  שעזרה לנו לחקור צמחים ולהחליט לאיזה שימושים ניתן להעזר בהם .

(בתמונה למעלה- נורית והגן)

הפונקציה השניה של המקום היא מרכז טיפולי קליני שבו מערך טיפולי רחב שמותאם לכל אדם לפי צרכיו ודרישותיו, וכולל אבחון מקיף, התאמת פורמולה, טיפול אירוודה שכולל מלבד נסך שמן גם עיסויים, סאונות, תהליכי ניקוי, תרגילי נשימה והדרכה תזונתית מפורטת, הידרוקולוניק- ניקוי הגוף והמעי הגס מרעלים, נטורופתיה, פסיכותרפיה שעובדת על הקשר בין גוף ונפש, ורפואה סינית מסורתית. במקום גם מתקיימות סדנאות ניקוי רעלים והתחדשות בהדרכת הרבליסטים ,מטפלים איורוודים ומרצים בכירים מ"רידמן" בסדרת מפגשים והרצאות.

הפונקציה השלישית היא סדנאות שונות שמתקיימות במקום כמו שימוש בצמחי מרפא ביומיום, סדנאות בישול בריא ואפילו קונצרט קערות טיבטיות לשלווה פנימית.

אחר כך שמענו  הסברים על המוצרים ודרכי העיבוד שלהם ב"ברא" – כולל הסבר על הפטנט המיוחד של המקום – ה"כורכומין אפקט" שיעילותו הוכחה בעשרות מחקרים שונים כמגביר את פעולת הספיגה בגוף ומשפיע לחיוב על מנגנונים ביולוגים בגוף האדם, יעיל גם במניעת מחלות וגם בטיפול בהן. הבעיה היתה עד עכשיו שבצריכת כורכומין, שהוא החומר הפעיל שבכורכום, הספיגה היתה נמוכה יחסית וכך אי אפשר היה להשיג את התועלת המירבית מהצמח. הפטנט של "ברא"  גורם לכך שהספיגה של הכורכומין בגוף, על כל התועלת שלו, היא עד פי 30 בהשוואה לכורכומין נקי. הטבליות של "כורכומין אפקט" הן קטנות ונוחות לבליעה פעם ביום .

(בתמונה למעלה – הסברים על הפורמולות ודרכי העיבוד השונות)

ראינו את התהליכים במפעל עצמו, כולל בישול בטכנולוגיות סטטיות דינמיות, כמו שיטה מהפכנית של "ברא" שהופכת את הצנצנות ונוזלי המיצוי שלהן כל כמה דקות וכן תהליכים שבונים לחץ שבאמצעותו מחדירים את נוזל המיצוי אל החלק המולקולרי של הצמח כדי להפיק ממנו כמה שיותר, ואז פורקים את הלחץ במהירות כדי ל"חלוב" את הרכיבים הטובים של הצמח.

השלב הבא של ביקורנו היה סדנת אוכל בריא (ואפילו טבעוני) בהדרכתו של יגאל קוטין, שבעזרת ירקות שקטף בגינה שלו, ומוצרים אורגנים טבעיים ובריאים, יצר לנו ארוחה שכללה ממרחים, מנה עיקרית פחמימתית ואפילו קינוח מתוק ושוקולדי.

המנה שנחטפה ראשונה ואזלה תוך דקות על ידי המבקרים היתה "גבינת אגוזי קשיו"  שבסך הכל הכילה אחד וחצי כוסות קשיו שהושרו למשך לילה, כף אחת או שתיים של שמרי בירה (או כף מיסו לבן), קורט מלח, כף אחת שמן קוקוס ושלושת רבעי כוס מים. כל הכבודה הזו הונחה בתוך מערבל ונטחנה, ואז כמו גבינה חלבית – הכל הועבר לשק גבינה ונתלה במקום מוצל לבין 12-24 שעות, עד התנקזות כל המים, ואז הועבר לכלי זכוכית לשמירה בקירור. כמובן שאפשר להוסיף דברים שאוהבים כמו שום, מיץ לימון, עגבניות מיובשות, בזיליקום או כל תיבול אחר שאוהבים.

(בתמונה למעלה – יגאל בעבודה)

עוד מנות כייפיות שיגאל הכין היו ממרח שעועית לימה (המכונה גם "בובס") שהאמת שאנחנו אכלנו אותה עוד לפני שלב הטחינה, ישר מהסיר החם, כרוב כבוש ביתי שיגאל הכין (והוא ממליץ רק על מלח אטלנטי או מלח הרים וורוד, שהם אלה שלא עברו עיבוד), שקדים מיובשים ברוטב טריאקי (שהיו די מתקתקים ויכולים להיות יופי של כיבוד לאירועים), איטריות סובה עם אצות ונבטים, סלט ירוק עם תיבול של עוד ירקות טחונים כמו עגבניה, מלפפון, זיתים ועלי תבלין, וקינוח קקאו שהכיל מלבד הקקאו גם פירות כמו תאנים או תמרים, צימוקים, ג'וגי בריס (הלהיט החדש, דומה קצת לחמוציות), אבקת קקאו איכותית, ווניל, וגם קצת תיבול של מלח וצ'ילי חריף, והכל הוכנס לבלנדר ביחד עם חלב שקדים שיגאל הכין על המקום תוך דקות (במקום לקנות מוכן), עוד קצת תיבול של אגבה או מייפל אמיתי, ואחרי הטחינה לקירור, רצוי בפריזר בשביל המהירות. התוצאה היתה מוס שוקולדי מאד, מתוק מאד, ומתאים גם לטבעונים וכמובן לשומרי כשרות שרוצים קינוח אחרי ארוחה בשרית.

(בתמונות למטה ולמעלה  – חלק מהמנות שיגאל הכין)

בסוף ישנה גם חנות עם כל מוצרי "ברא"  כמו למשל –JADE SCREEN שעוזר בהגנה על הגוף מפני מחלות החורף, GAN NAO LING- פורמולה של רפואה סינית שמסייעת לטיפול בתסמיני שפעת שונים, ISATIS – שעוזר בבעיות בגרון כמו נפיחות, כאב וקושי בבליעה, KANG NING WAN שמועיל במקרי וירוס בטן וקלקול קיבה עם הקאות או שלשולים, ועוד מיצויים ופורמולות רבות לפי הצורך.

כל מוצרי "ברא" כשרים בד"צ וניתנים להשגה מלבד בחנות המפעל ביוקנעם, גם ברשתות טבע רבות בכל הארץ.

www.bara.co.il

יעקב פיאלקוב, הוא ג'אקומו ויולה, מוכר יותר כ"ג'אקומו – מעצמת ידע קולינרי על איטליה". מי שרוצה לדעת משהו על הקולינריה באיטליה לא צריך שום דבר מלבד לפנות לג'אקומו – הכל כבר שם.

וכדי שהידע הזה יעבור הלאה, ג'אקומו מוביל זה שנים רבות סדנאות אוכל איטלקי על כל גווניו, לקבוצות, זוגות, בביתו – במטבח מאובזר, או בבתים אחרים , ותוך כדי הלימוד והעשייה, גם לומדים טיפים על בישול בכלל, ועל החיים.

ג'אקומו שרכש את הידע שלו בהשתלמויות בישול איטלקי ברומא ופירנצה, וגם מ"מאמות" איטלקיות אמיתיות בכל רחבי ארץ המגף, עבד במסעדה ברומא והיה הבעלים של מסעדה שהיתה גם מעדניה ומפעל פסטה בישראל בשם "ג'אקומו". במקביל גם כתב שלושה ספרי בישול (איטלקי כמובן) וספר הדרכה על הכנת גבינות.

הסדנאות והקורסים כוללים גם קורס מקיף להכנת גבינות ביתיות, ועל כך בהמשך.

מעבר לקורסים ג'אקומו עורך סעודות לקבוצות עד 40 איש בביתם או בלוקיישן שיבחרו, ומספק גם שירותי קייטרינג עד 100 איש.

עד כאן המידע, עכשיו – איפה האוכל?

אז הנה הוא –

התכנסנו בביתו לסדנה שנשאה את הכותרת "המיטב של  איטליה".

קיבלנו דפי מתכונים, והסירים החלו לשקשק.

היינו שש בלוגריות מורעבות, שכוסות היין שנמזגו לנו רק פתחו לנו את התאבון, ולכן ג'אקומו פתח מיד במתכון הראשון, שהוא מהיר וירגיע לנו את הרעב  – ברוסקטה עם עגבניות, שום ושמן זית. כאן גם קיבלנו הסבר על משמעות השם "ברוסקטה" – "לחם חרוך"  ושאם מניחים על הברוסקטה כל דבר אחר מלבד עגבניות, שום ושמן זית, זה הופך כבר להיות "קרוסטיני".

ג'אקומו חילק משימות – אחת לשה את הבצק, אחת חתכה ירקות והשלישית (נחשו מי) צילמה את כל העסק.. סדנה פעילה שבה גם עובדים, לא רק צופים.

(בתמונות למעלה ולמטה- ההכנות).

מנות ירקות הוכנו במקביל, חלק נאפים, חלק נצלים, חלק בשלבי חיתוך וכך הלאה כך שעד מהירה הונחו צלחות על השולחן –

גזר בדבש ושום שקיבל מחיאות כפיים סוערות והיה הכי פשוט שיכול להיות – ג'אקומו טיגן שום, הוסיף לו רצועות גזר, וטיגן עד שהתרכך, הוסיף סוכר, דבש, מלח, צ'ילי ואורגנו, בחש עוד קצת והופ – יש מנה כייפית. (מתכונים מדוייקים ניתן למצוא באתר של ג'אקומו – http://www.giacommo.net/index.htm.)

(בתמונה למעלה – ג'אקומו בעבודה).

מנת הירק הבאה היתה "שומר בשמן זית ולימון" – כשהלימון מנטרל את הטעם ה"אניסי" ומשאיר ירק רך במיוחד.

בנתיים בשביל שיהיה מה לאכול עם הירקות, הוכנסה לתנור פוקצ'ה שקיבלה זרזיפי שמן זית ועלי רוזמרין.

פרוסות חצילים קלויות הפכו להיות "חציל במילוי גבינת מוצרלה ופרמזן" (שאגב, הגבינות מעשה ידי ג'אקומו להתפאר) ונכנסו לשיזוף בתנור, מנת פתיחה לא רק טעימה אלא גם יפיפיה.

(בתמונות למעלה ולמטה – המנות המוכנות)

אישית, המנה הפיבוריטית שלי היתה "כרובית מטוגנת ברוטב שמנת וחרדל" שג'אקומו הרשה לי לפנק את קוראי במתכון המדויק- מכינים בלילה מכוס אחת קמח לבן, חצי שקית אבקת אפייה, קצת מים (תלוי לפי מידת הסמיכות של הבלילה, שלא תהיה נוזלית). טובלים בה פרחי כרובית מפורקת (כרובית בינונית), ממש כמו סוג של ירק בטמפורה. מטגנים בשמן עמוק עד שהציפוי משחים ומניחים על נייר סופג . במקביל מרתיחים מיכל אחד של שמנת מתוקה, וכשהיא רותחת מוסיפים כף חרדל ומערבבים. מסדרים את הכרובית על צלחת הגשה, שופכים למעלה את הרוטב ו.. בתאבון!

הפוקצ'ה יצאה בנתיים מהתנור, שזופה ומריחה מרוזמרין, והצטרפה לעוד מנות שהונחו על השולחן כמו – "קפונטה חצילים" – מנה חורפית עשירה של חצילים מטוגנים ואחר כך מבושלים עם בצלים, שום, עגבניות, זיתים , סלרי ובתוספת צלפים וצנוברים, ותיבול שכולל גם סוכר חום, ויש מנה צמחונית (למעשה אפילו טבעונית) שמחממת וממלאת יופי בליל חורף גשום, ולא רק.

(בתמונה למעלה – הפסטות היפיפיות תוצרת בית של ג'אקומו)

הגיע שלב הפסטה. ג'אקומו שלף מכונת פסטה והדגים איך עושים בצק פסטה, ואיך מפעילים את המכונה ומוציאים ממנה את כל האוצרות – ספגטי, רביולי, אטריות "פפיון" ועוד. מה שאהבתי במיוחד זה את השילוב שג'אקומו עשה כשהוא הניח על הבצק עלי בזיליקום ואז העביר יחד במכונה, ויצר ספגטי בזיליקום מאוחד.

במקביל הוכן גם בצק ללזניה והפסטות יצאו לדרך.

שתי מנות הפסטה שהוכנו היו –

"פטוצ'יני ברוטב פלפלים ושמנת" – עם פסטות משני צבעים – כמובן תוצרת בית טריה, פלפלים צבעוניים קלויים וברור שתהיה שם גם שמנת, נכון?

הלזניה היתה "סיציליאנית" וכללה שכבות של פסטה, רוטב עגבניות, בזיליקום, מוצרלה והמון פרמז'ן, מהסוג שנמתח ונמתח ….  בגלל שהפסטה היתה טריה ולא יבשה (ובלזניה משתמשים הרבה פעמים בדפי לזניה מוכנים שלא צריך לאפות והם תמיד יוצאים יותר קשים), הלזניה היתה יותר נימוחה ורכה.

(בתמונה למעלה- גבינות שג'אקומו מייצר ומשלב במנות הסדנה, וגם מלמד להכין לבד).

הקינוח הנבחר (ג'אקומו שאל מה בא לנו – קנלוני או פנקוטה) היה פנקוטה שנבחרה רוב קולות. מנה שמזכירה קצת "פלאן" במראה, אבל לא דומה בטעם (בפלאן יש המון ביצים, כאן אין בכלל). כל הסיפור היה קרם קרמל שג'אקומו מכין לבד (באתר אפשר למצוא את המתכון), שנמזג בתחתיות של קעריות, שמנת שהורתחה ביחד עם ג'לטין וסוכר ווניל ונמזגה בעדינות על הקרמל, וקירור. כשהקעריות נהפכו על הצלחות, הן גלשו ומעליהן גלש הקרמל שכיסה אותן והמתיק אותן בעדינות סוכרית. גם כל מי שטענה שהיא מפוצצת מכל הפסטות והירקות והפוקצ'ה, איכשהו מצאה מקום גם למנה הזו.

הסדנאות מתקיימות כבר כ14 שנים, כשג'אקומו מקפיד כל שנה לנסוע לפחות פעמיים לאיטליה כדי להתעדכן בחידושים הקולינריים האחרונים והן מיועדות לא רק למבינים בבישול אלא גם לכאלה שביצה קשה היא אתגר עבורם.

כמו שהזכרתי בהתחלה, סדנאות הגבינות הן שוס אמיתי, וצוברות פופולאריות במהירות רבה – גם לומדים, גם טועמים וגם יכולים לעשות בבית.

מי שממש לא רוצה להתאמץ, ג'אקומו גם מספק אוכל מוכן, אירועים פרטיים, ארוחות רומנטיות (כי ביננו, האוכל האיטלקי הוא הכי רומנטי), מסיבות יום הולדת, מסיבות רווקות ועוד.

הפרטים על סדנאות הגבינה , וכל מה שצריך כדי להכין גבינות בבית – כאן – http://www.gvina-cheese.com/index.htm

הסלסילה של אמצע ינואר 2015, בשיא הגשם והחורף, הכילה שלושה בקבוקי "מים בטעמים" – אפרסק, תפוחים וענבים, ושלוש שקיות עוגיות  – עם שמנת, מחיטה מלאה, ומצופה בגרגירי סוכר.

חשבתי לי, סתם לשתות מים בטעמים זה נחמד, אבל מה עוד אפשר לעשות מהם?

אז מצאתי שני דברים ממש נחמדים.

הראשון – יותר לקיץ – הקפאתי קוביות קרח שעשויות מהמים בטעמי האפרסק והענבים, וקיבלתי אקסטרה טעם לקוקטיילים שונים (בעיקר בלוויית חברתם הטובה והקפואה- הוודקה). בצורה כזו המשקה לא נעשה סתם דליל כשהקוביות נמסות אלא ממשיך להיות טעים.

השני – חורפי יותר, ולשם ניכסתי את טעם התפוחים- ופשוט הכנתי תה קינמון, ובמקום להשתמש במים רותחים רגילים, הרתחתי את המים בטעם תפוחים, וקיבלתי תוספת טעם לתה. יותר מכך, אני חושבת על זה עכשיו , ניתן להשתמש במים בטעם תפוחים במקום מים רגילים, בהרבה מתכונים – מסנגריה ועד לפתן פירות למשל, כשצריך לבשל פירות במים כדי לרכך אותם מההתחלה.

העוגיות אגב, הולכות הכי טוב עם התה ממקודם, כי הן לא שתלטניות. אישית הבחירה שלי היא זו עם גרגרי הסוכר, כי אני מתה על המרקם הזה על הלשון.

שני המוצרים – כשר פרווה.

ב23 לדצמבר פורסמה השוואה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" שבה קבוצת נסיינים של מבוגרים וילדים טעמו מוצרים שונים, ואת המוצרים המקבילים ממותג "שופרסל" – ו"שופרסל ניצחה בגדול" – כשהמון מהמוצרים (למעשה, למעט אחד) זכו ביתרון או בתיקו עם מוצרים מתחרים, ממותגים ויקרים הרבה יותר.

החבילה שקיבלנו החודש הכילה איפה, בדיוק את המוצרים הזוכים –

פתי-בר שופרסל 500 גרם ,דגני בוקר כדורי שוקולד 500 גרם ,עוגות מאפין שיש שופרסל 400 גרם ,קפה נמס שופרסל 200 גרם ,שוקולד חלב שברי אגוז שופרסל 100 גרם  (לא השגתי ובסניף הסכימו להחליף לי לשוקולד אחר מאותה סידרה), ואבקת שוקו שופרסל 500 גרם

המוצרים (שאת רובם אני גם ככה קונה, בעיקר ה"פתי בר" שכבר מזמן הוכרז כיותר טעים מאשר המתחרה המוכר כי הוא יותר רך ויותר מתוק) נפרשו על השולחן וחולקו לקבוצות לפי מה שהולך לצאת מהם.

החלוקה היתה כזו – הפתי בר (יחד עם קוקוס של "שופרסל" שאני תמיד משתמשת) הופך להיות כדורי שוקולד קלאסיים.

חיפשתי באינטרנט מתכונים ל"כדורי שוקולד" וקיבלתי כל מני גרסאות מפונפנות עם שוקולד יוקרתי, עם כל מני תוספות אלכוהוליות ומה לא. החלטתי שהכי טוב זה טעמי הילדות, מה שהיינו עושים כילדים, כולל הבלגאן במטבח והפטיש כמובן, והשינוי היחיד שעשיתי היה החלפת המרגרינה של פעם בחמאה של היום (בני הבית לחצו, מה לעשות…).

אז אחרי הקקאו, הסוכר, החמאה, הבסקוויטים שרוסקו באלימות מסוימת , תמצית ווניל, וחלב, והכל מגולגל בקוקוס כמו של פעם.

(למעלה- האלימות. .למטה – שכרה)

השוקולית והשוקולד ביחד עם קמח של "שופרסל" , סוכר של "שופרסל" ותבניות חד פעמיות כמובן של "שופרסל" , הופכים להיות עוגת יום הולדת צבעונית . המתכון הוא של עוגת שוקולד בחושה פשוטה, שאפשר למצוא ברשת בווריאציות שונות, רק שבמקום קקאו שמתי את השוקולית ובהתאם הפחתתי את כמות הסוכר. הקישוט היה שוקולד שהומס בתוך שמנת מתוקה, וכמובן סוכריות צבעוניות לשם החגיגיות.

(למעלה- המצרכים לעוגה. למטה- מה יצא פלוס השוקולית ששכחתי לצלם בתמונת ה"מצרכים").

(עוד יותר למטה- מה עלה בגורלה של העוגה בערב הסלסה).

שתי המנות הללו הוכנו ונטרפו ביום חמישי, במסיבת יום ההולדת המוקדמת שלי בסלסה.

הקפה והעוגה שימשו כארוחת בוקר כייפית של שבת (האמת, בשבילו הקפה, בשבילי השוקולית), והדגנים יתחלקו בין הילד (עם חלב רגיל) והבן זוג (עם חלב סויה).

בסך הכל, יש המון מוצרים תחת המותג של "שופרסל" ולעיתים אנו מוצאים את עצמנו בעגלה מלאה במוצרי המותג, לכל המוצרים שאנו זקוקים להם ליומיום (ולשמחות).

ומי שרוצה לראות את ריקוד יום ההולדת החגיגי, שילחץ כאן ויגביר את המוסיקה!!

בפעם ה19 ברציפות, בין התאריכים 11-22 בינואר, פסטיבל "שף תאכל" – הפסטיבל הגדול שמאפשר לכל אחד ואחת לאכול במסעדות שונות, ממגוון המנות המיוחדות של השפים, במחיר שווה לכל נפש – 89 שקלים בלבד, למנה ראשונה, עיקרית וקינוח מפנק.

והפעם – הנושא – "מהמטבח של אמא". לרוב השפים ההשפעה הראשונה לכיוון המטבח היתה בבישולים של האמהות. הריחות, הטעמים, הטיפוס על השיש כדי לראות מה יש בסיר, כל זה חלק מהשפים גם כשהם מבשלים גורמה צרפתי מודרני. בפסטיבל השנה, מעבר למנות מכל הסוגים – כולל כשרות, צמחוניות וטבעוניות, יש תמיד בתפריט מנה אחת או שתיים "של האמהות" – משהו שהשפים הביאו מהילדות.

התכנסנו במסעדת "שיין אנד שארפ" לטעימה קטנה ממה שיהיה בפסטיבל . במסעדה, שרק חלון התצוגה שלה כבר גרם לי לתאוות בשרים עמוקה, התייצבו שפים מכמה וכמה מסעדות שמשתתפות בפסטיבל, ואיפשרו לנו לטעום סוג של "הצצה " אל מה שיתרחש בפסטיבל.

המסעדה המארחת – "שיין אנד שארפ" הציגה לנו שתי מנות. מתפריט המנות הראשונות דגמנו "הקובה של סבתא" שהוא מנה של קובה מטוגן שהוגש על טחינה, סלט טבולה קטן וקרם חציל. פינוק קטן של התחלה, אהבתי את הניגודיות של החום של הקובה עם הקרירות של הסלט, מלוח מול מרענן. מנת הקובה היא כמובן לפי  נושא הפסטיבל – קובה ביתית סורית מילדותו של השף אלעד לוי).

עוד מנה של "שיין אנד שארפ" היתה מהעיקריות – "אנטריקוט על פירה או אורז". אנחנו קיבלנו אותו דווקא על קרם שום עם ירקות צלויים כמו עגבניה ובצל בליווי מח עצם עסיסי. בשר איכותי הוא בשר איכותי, וכמובן שאפשר לבקש את מידת העשייה המבוקשת.

מסעדת "הספסל" ברמת גן גם היא הגישה שתי מנות מתוך מה שיוגש בפסטיבל – מהמנות הראשונות –" סופלקי סייטן עם יוגורט עיזים" – מנה שמתאימה לצמחונים, אבל גם לנו לקח קצת זמן להבין שזה באמת לא עוף אלא סייטן. מנה שמתאימה גם לשומרי כשרות שלא רוצים לערבב חלב ובשר ביחד.

המנה השניה היתה בשרית – "בקר בבישול איטי עם רוטב יין אדום ופירה כפרי" – מנה חורפית ועשירה מאד עם טעמים דומיננטיים של יין. השף של "הספסל" הוא שף זיו רשף שמחוני.

השף מור בק מ"צ'ופ צ'ופ" מהוד השרון (שאצלו כבר ביקרתי בעבר – וניתן לקרוא את החוויות כאן, 

השף שהביא לארץ את שיטת חיתוך הבשר לפיסות קטנות, הכין לכבוד טעימות מהפסטיבל – כריכוני בשר מעושן – צ'ופ אסאדו וחזה בקר מעושנים עם מיונז, שום, צ'ימיצ'ורי וממרח פלפלים חריפים (אני לא חשתי בחריפות, ואני אחת שמרגישה אותה מקילומטרים) וצ'ופ מיקס אווז עם אנטריקוט מעושן שהוגש עם ווסאבי שום ובלסמי מרוכז , ובו דווקא חשתי עוקצנות פיקנטית מסוימת, שלא הפריעה לי לסיים את הכריכונים עד תום.

ממסעדת "כיופים סנטר" בצומת ירקונים הגיעה המנה של שף מוריס צור- פטה כבד עם מולרד אווז ועירית, שהוגש לנו עם ריבה שהימרנו עליה שהיא מתאנים. האמת, פטה כבר הוא תמיד פינוק שחיתותי (אין לי מושג אם הוא הכיל חמאה, אבל זה היה מעדן). המלצה שלי – לבקש טוסטונים ליד, ולבנות על זה מגדל של לחם-ריבה-כבד.

הקינוח הגיע מידיו של השף אבי מרון ממסעדת הבלינצ'ס ההונגרי בתל אביב- סוגי בלינצ'ס שונים – שוקולד, ווניל והשוס – עם מילוי קרם תות והרבה קצפת מלמעלה. ההתנפלות של כולם הותירה לכל אחד ממש חתיכה קטנה, הייתי שמחה לקבל את הבלינצ'ס עם התות כולה לעצמי ולמרות כל שאר הארוחה, היא היתה נעלמת כלא היתה.

בין המסעדות הרבות שמשתתפות בפסטיבל ניתן למצוא את "גספצ'ו " של השף גיא פרץ, שיציג בה מנה מרוקאית מבית ילדותו, עם השדרוגים המיוחדים שלו , את אושי אושי, באבא יאגה, רג'ינה ו"עד העצם" בקריית שדה התעופה, כל אלה באזור המרכז, בשרון את אתניקה, קולומבוס, ריבר, וג'קו, בדרום את "הצדף", "אצה", ריבר, בירושלים את "גבריאלה" , בצפון את "קונפי חיפה" , "אילוש " ברמת צבי, וכאמור עוד המון המון מסעדות – הרשימה המלאה באתר.

את המנות ליווה הסיידר "סומרסבי" שהוא סיידר מתקתק ועדין, בעל 4.5% אחוזי אלכוהול, כמו בירה, שמרווה מצד אחד ועושה שמח בלב מצד שני (ומתאים לשני המינים). המשקה נטול גלוטן וחומרים משמרים, מבוסס על זני תפוחים עסיסיים שנסחטים בקפידה ועוברים תהליך התססה שהופך אותם לאלכוהוליים בתהליך טבעי. הפיתוח והייצור הם של "קרלסברג" ו"סומרסבי" זכה בפרסים רבים ובמקום ראשון כמותג שצמח ביותר בשנתיים האחרונות מבין עשרה מותגי סיידר מובילים.

הסיידר יכול להחליף בהצלחה קאווה בארוחות בוקר מפנקות במיוחד, או על חוף הים (וגם ליד ג'אקוזי לוהט זה מוצלח במיוחד…).

"קרלסברג" קיימת מ1847 בדנמרק והיא מבשלה שמקפידה על איכות ללא פשרות . הם אלה שגילו את השמרים האחראיים לבירה, מה שמאפשר שליטה על כל תהליכי הבישול, ולאות כבוד על כך שצוות קרלסברג חלק את המידע עם מבשלות אחרות בעולם, בכל בירת לאגר יש מעט קרלסברג.

אז בימי החורף האלה, כשגשם בא והולך, פסטיבל "שף תאכל" הוא הזדמנות מצויינת להתנסות במנות של מסעדות שתמיד רצינו לנסות, וגם במנות מיוחדות לפסטיבל בהוקרה לכל האמהות הבשלניות של השפים, שהפכו אותם למי שהם.

טוב, למי שלא יודע, ואני מתקשה לחשוב על מישהו שלא יודע, יש לי שורשים פולנים. כלומר, מצד אחד טעמי חריף אף פעם לא היו כוס התה שלי. מצד שני, פחות מ25 מעלות צלזיוס ואני  רועדת בתוך שמיכות, כרבוליות ומעילים מהסוג שבצבא כבר נטשו מזמן.

לכן תוכלו להבין את הדילמה שלי – לנסות או לא לנסות את SRIRACHA – הפיצה החדשה של "דומינו'ס" שאמורה לחמם לי את החורף בעזרת רוטב מיוחד בשם "סרירצ'ה" היישר מתאילנד דרך כיבוש כל הלבבות והתיאבון של ארצות הברית.

האמת לא הכרתי את הרוטב. אצלנו בבית שולט בעיקר הצ'ילי המתוק, ובמסעדות לפעמים החלק הגברי של הבית אוהבים להוסיף צ'ילי חריף.

אז לפני שהתנסיתי בפיצה, עשיתי שיעורי בית ובדקתי מה זה בכלל הרוטב הזה. גיליתי שמדובר ברוטב שהומצא בתאילנד בעיר סי-רצ'ה, ומכאן השם, והוא מכונה גם "רוטב התרנגול " למרות שאין לו שום קשר לעוף, והוא מבוסס על פלפלי צ'ילי בדרגות חריפות שונות, שום, סוכר ומלח.

זה נראה קצת מפחיד מבחינת חריפות, אבל אז קראתי כבר שכש"דומינו'ס" אימצו את הרעיון, הם שילבו אותו עם רוטב העגבניות הקלאסי, כך שעכשיו הוא מוגדר רק כ"פיקנטי" והשוס הגדול הוא שכשמשתמשים ברוטב הסרירצ'ה מקבלים אפקט של העצמת הטעמים האחרים ולא רק חריפות, כלומר נהנים יותר מהגבינה והתוספות.

ככל שהרבתי לקרוא, הבנתי איזה להיט גדול זה בארצות הברית, כששם מוסיפים אותו לכל דבר- מפירות ים, דרך פיצות, מאפים ואפילו ממתקי שוקולד.

עכשיו כבר באמת הייתי סקרנית.

נכנסתי לאתר של דומינו'ס (http://www.dominos.co.il/ ) שהוא אתר מאד ידידותי וקל להזמנה דרכו, והפיצה יצאה לדרכה – אלי.

הזמנו את הפיצה עם תוספת חצי חצי של זיתי קלמטה ושל פטריות. על הפיצה היו פסים של הרוטב. אזרתי אומץ (בעיקר כי גם רציתי להצטלם) ונגסתי. הופתעתי – הפיצה בהחלט פיקנטית אבל ממש לא "חריפה אומץ". חיסלתי שתי פרוסות בלי למצמץ (האחרים בבית לקחו לי את השאר…).

ראיתי באתר שאפשר לבקש גם "אקסטרה חריף".

אהבתי שהחריפות לא כיסתה על הטעמים אלא להפך, הדגישה אותם.

פיצת "דומינו'ס סרירצ'ה" היא החידוש של "דומינו'ס" לחורף , כי בכל שנה חייבים לחדש בפיצה מעניינת, מקורית , ובעיקר טעימה, שעברה שלבי פיתוח ארוכים והתאמה לטעם הישראלי (ולכן גם אינה בטעם "חריף מאתגר" אלא פיקנטי ) ושילוב עם רוטב העגבניות המוכר והאהוב של "דומינו'ס" וחומרי הגלם המשובחים.

לרגל ההשקה ניתן לרכוש עד סוף פברואר את סידרת הפיצות החדשה במחיר מבצע של 49.90 ₪ לכל פיצה בקנייה של שתיים. ניתן גם לבקש את הרוטב כתוספת על חטיפי גבינה או כפסים על הפיצה.

ב"דומינו'ס" ניתן להמיר כל פיצה לפיצה ללא ה"קשה" או לבסיס של קמח מלא, או לטבעונית, או כמובן – עם רוטב הסרירצ'ה.

חורף לוהט!!