הסופרבול, דונלד טרמפ, שדרות פנסילבניה 1600, , מייקל ג'קסון, פסל החירות, הדוד סם, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, התפוח הגדול, הוליווד, – אלה חלק מהאסוציאציות שעולות לנו בראש כשאנחנו חושבים "אמריקה". ואם חושבים על טעמים אמריקאים- זה ההודו שאוכלים בחג ההודיה עם רוטב הקרנברי, זה ה"על האש" של יום העצמאות, זה פאי התפוחים וליקר הביצים, ההמבורגר והנקניקיה, וכמובן השלישיה המנצחת- חמאת בוטנים שמככבת בכריכים של כל הילדים (ושל אלוויס פרסלי כשהיה חי), בראוניז שילדים היו מפלחים מהמטבח בפרוורים, ועוגת גבינה שקיבלה גרסאות רבות כולל "הניו יורקית" , כשיש אפילו רשת מסעדות אמריקאית שכל התמחותן היא עוגות גבינה שונות (זוכרים את "פני" מ"המפץ הגדול"?).
ארכיון
"המסעדה EXPRESS " – לא מחיר פתיחה- קונספט.
טוב, בדרך כלל אני מכתירה כל פוסט שלי בכותרת מבדרת או משחק מילים, אבל במקרה של " המסעדה אקספרס" בחרתי פשוט להשתמש בסלוגן שטבעו בעלי המקום- אמיר בן שטרית ושמוליק שחם (שהוא גם השף) – "לא מחיר פתיחה- קונספט".
פורטר אנד סאנס- אוקטוברפסט כל השנה!
"למה שמים נשים יפות בפרסומות לבירה" שואל אל בנדי באחד הפרקים של הסידרה המיתולוגית "נשואים פלוס" "קודם כל, כי בלי בירה, לפחות שלושה אנשים לא היו נשואים" הוא אומר לשכנה המעצבנת שלו "אני, בעלך וליסה מארי פרסלי!" והוא ממשיך " נשים יפות גורמות לנו לקנות בירה, ונשים מכוערות גורמות לנו לשתות בירה!".
אסם- הפלוס שבפתי בר
בסקוויטים "פתי בר" הם קלאסיקה. אנחנו מנשנשים אותם, אנחנו מציעים אותם לילדים בזכות הנימוחות שלהם, ואנחנו מכינים מהם הרבה דברים- ממתכון פשוט ביום הולדת לילדים- של כדורי שוקולד של פעם, ועד עוגות שכבות מרהיבות, ואיך אפשר בלי קינוחי כוסות?
לאנץ' בוקס- בריאות בתוך ומחוץ לקופסה.
אנחנו אנשים עסוקים- אנחנו עובדים, אנחנו בדרכים, יש לנו ילדים ותחביבים, ומעט מאד זמן נטו בבית. אז אולי בסופשבוע כשיש לנו זמן, משקיעים בארוחה שיכולה להיות בריאה וטובה, אבל מה קורה בשאר השבוע? למי באמת יש זמן (וסבלנות) להתקין ארוחה בריאה, כשהרבה יותר קל לקפוץ לשווארמיה הקרובה?
ג'ונה וג'ונה קלאב- טעם, צבע ואהבה על הים
כשמתכננים אירוע, לא פעם חוטפים כאב ראש בחיפוש אחר החוויה המושלמת. בין שפע ההצעות הקיימות בשוק, איך בוחרים משהו טוב- גם למארחים וגם לאורחים?
הרבה פרמטרים משפיעים על אירוע- המיקום צריך להיות נוח ורב חנייה, העיצוב של החלל צריך להיות אלגנטי, האקוסטיקה והסאונד צריכים להיות מעולים, השירות אדיב ומהיר, וכמובן האוכל והאלכוהול צריכים להיות בשפע, איכותיים, טעימים ויצירתיים.
דארנא -הבית המרוקאי שלי
בסרט "חצות בפאריס" הגיבור עובר סף של מסעדה ומגיע עשרות שנים אחורנית. כשאני חציתי את סף הכניסה ב"דארנא" נדדתי גאוגרפית- מירושלים למרוקו- לערים הקסומות קזבלנקה, מרקש, רבאט או פס, שעטורות בכל כך הרבה קווים של יופי שלא יודעים לאן להביט.
חגיגה וויקינגית בפראג הקטנה.
פראג- בירת הרפובליקה הצ'כית והעיר הגדולה בה. היא גם המרכז הכלכלי, התרבותי והתעשייתי של צ'כיה, ושוכנת על נהר וטלאבה.
פראג הקטנה- החוויה הצ'כית האותנטית כאן בישראל, בלי מטוסים, בלי בדיקות בטחוניות ובלי נמלי תעופה , ממש בלב המדינה ,בשני סניפים- תל אביב ובת ים. מה בתפריט? אלכוהול משובח מהמיטב של צ'כיה, ביחד עם תפריט אותנטי במחיר שווה לכל נפש, וגם.. הפתעות…..
ערגליות (מייפל) או לא להיות….
לפני כחצי שנה נסעתי לטיול בפאריז. אני לא שומרת כשרות ויכלתי לאכול בכל הפטיסרי האפשריים, כפי שאכן עשיתי, אבל בשביל הפינוק לקחתי איתי מהבית…. "ערגליות". כפי שאפשר לראות בתמונה שצולמה ביום חמים בגני לוקסמבורג, ישבנו וחיסלנו את הקופסה (מינוס כמה חתיכות שזרקנו ליונים).
קופינאס- מסעדה עם הסטוריה
בלב השרון, שוכן המושב הפורח "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.