זוכרים את הפרק של "רמזור" שבו אמיר טוען שעדיף לא לדעת לעשות עבודות בית מכיוון שאם תדע לעשות ותעשה את זה טוב, האישה תדרוש ממך לעשות את זה תמיד?

אז התירוץ הזה כבר לא תופס.

בסקר שערך מותג "אריאל" לגבי כביסה וחלוקת תפקידים בבית, עלו מסקנות חיוביות ומסקנות שליליות. החיוביות – אף אחד כבר לא חושב שדווקא נשים צריכות לעשות עבודות בית מתוקף היותן נשים. השלילי? עדיין המצב רחוק מלהיות שוויוני, ובעיקר בתחום הכביסה משום מה, רק 28% מהגברים (אותם אלה שיודעים להפעיל סמרטפונים משוכללים ומתיימרים להיות "המין שנוהג טוב יותר") מגדירים את עצמם כ"מבינים" בכביסה. השאר משאירים לאישה את הידע (וכפי הנראה גם את העבודה).

לא שברור למה צריך "להבין" בשביל לדעת לא לשים כהה עם בהיר, וללחוץ על כפתורים…

בכל מקרה, גם למאותגרי כביסה קשים במיוחד, "אריאל" חשבה על פתרון – קפסולות ג'ל לכביסה, מרוכזות פי 2, בשיא הקלות, כך שלפי הסלוגן "לא משנה מי עושה את הכביסה, הבגדים יוצאים תמיד נקיים, ללא פשרות".

כל מה שצריך הוא לזרוק קפסולה אחת לעמקי התוף של המכונה, להניח עליה את הבגדים, לסגור את הדלת ולהפעיל תוכנית. הקפסולות מתמוססות לחלוטין במים (הן ידידותיות לסביבה), עובדות בטמפרטורה נמוכה של 30 מעלות, מה שחוסך בחשמל, ומרוכזות פי שתיים מג'ל כביסה, כך שהן חזקות מאד להסרת כתמים.

כבר לא צריך להתמודד עם "כמה אבקה לשים" (והנטייה לשים יותר מדי כי "זה בטח יעשה את הנקיון טוב יותר") , כבר לא צריך לסחוב אריזות כבדות של אבקה, רק לזרוק, לסגור וללחוץ.

הקפסולות ידידותיות גם לבעלי רגישויות. בסידרה שני סוגים – האחד לכל הכביסה, צבעונית ולבנה כאחד, והשני לכביסה צבעונית, להדגשה ושמירה על הצבעים.

בהשקת הקפסולות בקפה-מכבסה "דיזי" בכיכר דיזנגוף בתל אביב (קונספט חמוד של בית קפה עם מכונות כביסה, או ההפך- מכבסה עם בית קפה, שגורם לי להזכר בכל הפעמים שישבתי במכבסות בחו"ל ובהיתי בכביסה המסתובבת כי זה מה שהיה לעשות שם), נכחה גם הסטייליסטית ליאת אשורי שנתנה טיפים מועילים כמו "האדם הוא הבגד" – אותו בגד יכול להראות אחרת לגמרי על שני אנשים שונים, תלוי בתחושתם על הבגד ומה הם משדרים, ושכדאי לקנות בגדים שהם לא ממש בולטים, כמו חולצות חלקות כדי שנוכל לשלב אותם בכמה שיותר אאוטפיטים בלי שזה יורגש שאנו לובשים אותו דבר כמה פעמים.

בתמונה  – ליאת אשורי

באתר "נענע 10" נערכת תחרות "סקר עבודות הבית הגדול בעולם" שבמסגרתו ניתן לשלוח טיפ על חלוקת תפקידים בבית, ולהתחרות על זכייה בעוזר/ת בית לשנה.

הטיפ שלי הוא- עוד לפני שעוברים לגור ביחד, לערוך תיאום ציפיות שבו רושמים את כל המטלות שקיימות בבית, מידת התדירות שלהן (כי אין דין לקיחת מכונית לטיפול שנתי במוסך, כדין הכנת ארוחת ערב יומיומית) וכו', ואז כל אחד מבני הזוג בוחר את המטלות שהוא אוהב או מוכן לעשות . מה שנשאר ברשימה הן מטלות שלא אוהבים ומחפשים לכך פתרונות – אם זה בחלוקה חצי חצי, כך שכל אחד "יסבול" רק חצי מהמטלה, או על ידי וויתור על הוצאות מסוימות כדי לממן רכישת שירות שיחליף אותנו במטלה (למשל שירותי גיהוץ או קניית מדיח כלים). הדבר החשוב הוא להתמיד, ובעיקר לשמור על החלוקה גם כשמגיעים הילדים ו"חופשת" הלידה שעלולה לגרום הרגלים שמתקבעים.

לאתר התחרות – http://lifestyle.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600082

בדרך כלל כשמבקרים באיטליה, הכיוון המקובל הוא רומא, או טוסקנה או האגמים. מי שמבקר בסרדיניה מגלה עולם שונה לחלוטין, הן מבחינת הנוף והאווירה, והן מבחינה קולינרית, מכיוון שבאזור סרדיניה יש מוצרי מזון מיוחדים שפחות מוכרים לקהל הישראלי (כמו בוטרגו, פקורינו סרדו, קרסאו ועוד). סרדיניה היא אי שעליו מתגוררים מליון וחצי תושבים, ושלוש מליון כבשים, מה שהופך אותה לממלכה של מוצרי חלב כבשים וגבינות. מזג האוויר החייכני והחופים הלבנים והארוכים הופכים אותה לאתר תיירות משגשג ופופולארי.
מסעדת רוסטיקו (בשני סניפיה- ברוטשילד 15 ובבזל 42, שתיהן בתל אביב) משתפת פעולה השבוע (בין ה22 לאפריל לבין ה27) עם לשכת המסחר והתעשייה האיטלקית וכן שגרירות איטליה, ומקיימת שבוע של סרדיניה, עם מנות מסורתיות שעברו התאמה לישראל, והכל בניצוחו של השף הסרדי רוברטו מולו.
לפני כשנתיים ביקרתי ב"רוסטיקו" במסגרת פסטיבל הלימונים שנערך אז (http://cafe.mouse.co.il/post/2447103/) . אני אוהבת את הגיוון שבמסגרתו ניתן כל פעם לשוב לאותה מסעדה ולטעום דברים שונים לחלוטין, בעיקר דברים לא מוכרים.
כמובן שבמקביל מוגשות גם המנות הרגילות והאהובות של המסעדה.

(בתמונה מצד ימין- הברוסקטה)

הוזמנתי להתנסות איפה בטעמים של סרדיניה וזה מה שהיה שם:
ראשית – שלושת המנות שיוגשו במסגרת הפסטיבל :
ברוסטקה סרדיניה – לחם קלוי עם שום, עגבניה, ביצה רכה, אנשובי וצלפים (45 שקלים בתפריט) – מנת פתיחה נעימה, מליחות עדינה. וויתרתי על הנימוס ואכלתי בידיים. מלצר אדיב הביא לי מיד מגבון לח כך שהכל היה נוח ונעים.
פיצה מרינרה- פיצה ללא גבינות, עם עגבניות טריות, אנשובי ורוטב פטרוזיליה פיקנטי (62 שקלים) – הבצק דק ופריך, האנשובי דומיננטי.
הפסטה השחורה, המנה השלישית בתפריט היתה המנה המנצחת מבין השלוש בפה אחד ברחבי השולחן – פסטה שחורה מדיו של דיונון, עם שרימפס , קלמארי, ווגולי ומולים ברוטב יין לבן וחמאה (79 שקלים בתפריט). הפסטה היתה מצוינת, הייתי שמחה לקבל אותה גם בלי קשר לפירות הים.

(בתמונות, הפיצה והפסטה).

במקביל לשלוש המנות של הפסטיבל, זכינו לטעום מאכלים מיוחדים שהביאו איתם חברי המשלחת מסרדיניה כמו לחם "קרסאו" שהוא יותר סוג של קרקר, שהוגש עם שמן זית ועם הסיפור שמאחוריו על כך שבסרדיניה חיים שני סוגי בעלי מלאכה – במרכז האי חיים רועי הצאן ובחופים הדייגים, וכשרועי הצאן רוצים לצאת לנסיעות ארוכות בלב האי , הם היו זקוקים ללחם שנשמר פריך ומכאן ה"קרסאו". עוד קיבלנו לטעום צירופים שונים של בשר טלה ותפוחי אדמה, פסטו פרגולה עם פקורינו, פסטה מיוחדת בשם אוריגיטס ברוטב עגבניות, מאפי גבינות קלילים ועוד. לסיום איך אפשר בלי פלטת גבינות מקוריות בדרגות חריפות שונות, ולשם הקינוח – עוגיות שקדים ביתיות מקושטות בטעמים שונים שבמקור משמשות כעוגיות חתונה ונעשות בעבודת יד.

(בתמונה עומד משמאל – שף רוברטו מולו).

את הארוחה ליוו שני יינות סרדיניים – קאנונו טמפלום 2008 (אדום) וורמנטינו די גלורה גמלאיי 2010 (שאני העדפתי, ואם לא הייתי צריכה לנהוג הייתי מחסלת הרבה יותר ממה שהרשתי לעצמי).

כאמור המנות המיוחדות בניחוח סרדיניה מוגשות השבוע, החל מהיום ועד שבת.

לאתר של "רוסטיקו" – http://www.rustico.co.il/
לדף הפייסבוק של פסטיבל סרדיניה- https://www.facebook.com/rusticoitaly/app_208195102528120

נ.ב.השף רוברטו מולו, יבשל עם השף של רוסטיקו, שוהם זיו, ביום רביעי בסניף בזל וביום חמישי בסניף רוטשילד- בכל אחד מהימים יתווספו עוד ספיישלים לתפריט