חומוס, חצילים, ירקות קלויים- מה כבר אפשר לחדש במנות הללו שאמנם אהובות מאד כפי שהן, אבל כמה אפשר אותו דבר? ומצד שני, איך לחדש באופן שחובבי המתכונים הקלאסיים לא יתרעמו על השינוי אלא להפך – יאהבו אותו?
ב"צבר" לא שוקטים על השמרים ולאחרונה הגיעו למדפים שני חידושים שלא נראו קודם.
בילדות שלי בשנות השמונים המילה "בורקס" אף פעם לא באה כמילה אחת. היא תמיד היתה המילה השניה בצמד "סמי בורקס". סמי המיתולוגי במרכז פתח תקווה, שמכר בורקס מכל הסוגים, גדולים, תפוחים ומלאים כל טוב, כאלה שתמיד לא יכלנו להתאפק ונגסנו בהם בעודם לוהטים, כך שאיבדנו תחושה בחיך העליון, אבל הטעם היה כל כך טעים, אפילו שהיינו אחר כך מכוסים בפירורים.
תכירו, Henry, השואב הכי חמוד בממלכה. הוא נראה כמו חיית מחמד חמודה, אבל בעצם הוא נמר ששואב אליו את כל הלכלוך.במהירות. הנרי, שמגיע מאנגליה, שם כונה על שם נציג משפחת המלוכה, הוא שואב לא גדול, בעל עוצמה של ענק- הוא שקט, איכותי ואמין, הגייני מאד וגם חוסך בחשמל. יש אפשרות גם להוסיף לו אביזר טורבו מבריש וחובט להשלמת הנקיון, וכל זה בשישית המחיר מהמתחרים.
אחד הדברים המעצבנים ביותר בעבודות הבית הוא שטיפת הרצפות. מי רוצה להתחיל להסתובב עם דלי וסמרטוט, כל רגע להתכופף כדי להרים את הסמרטוט המלוכלך ולסחוט לתוך דלי שהמים שלו משחירים בשניה ואז צריך להחליף ושוב לסחוב דלי מלא ושוב להתכופף כי אורך המגבים בדרך כלל בנוי לאנשים מטר חמישים גג? לכן אנשים רבים משלמים לעוזרי ועוזרות בית כדי שיעשו את העבודה הזו, רק לא להתעסק בזה בעצמם. אם נוסיף לזה שהיום יש סוגי רצפות רבים, שכל אחד דורש זהירות מיוחדת, נקבל מצב בעייתי שמצד שני אי אפשר לא לשטוף- אין דבר מגעיל יותר מאשר להסתובב יחפים ולגלות כל מני דברים מגעילים שנדבקים, ורצפה לא נקיה גורמת לכל הבית להראות מוזנח.
מתחם התחנה בתל אביב, הוא מקום בילויים אהוב וותיק שמושך אליו בליינים מכל הסוגים למבחר האטרקציות שיש בו- חנויות מיוחדות, מסעדות ובארים.
החבר החדש בשטח הוא "לה גאר" – על שם "התחנה" בצרפתית, בר מסעדה ביסטרו שמביא אווירה שמחה במיוחד לאזור. בשעה עשר בערב נפתחים השערים, ומי שנכנס נתקל בעיצוב יפיפה של אלמנטים של תחנת רכבת כמובן- עם בר משקאות שעשוי מאדני רכבת, תאורה של תחנה, ואיך אפשר בלי שעון ישן שאומר לנו מתי הרכבת מגיעה?
"סיפור פשוט"– ש"י עגנון, על במת התאטרון הלאומי "הבימה". כולנו למדנו בבית הספר את סיפורו של עגנון "סיפור פשוט" – סיפור על נערה יתומה בשם בלומה נאכט שמגיעה להתגורר אצל משפחת הורוביץ – צירל וברוך מאיר, בעלי חנות מבוססים ובנם הירשל מתאהב בה, אבל אין סיכוי לאהבה הזו בגלל הבדלי מעמדות, ומשפחתו מכריחה אותו להנשא לנערה במעמדו- מינה, אלא שליבו לא נותן לו מנוח, ואבדן האהבה האמיתית שלו מוביל אותו לשיגעון, עד שהוא מבין את מקומו בעולם ומשלים עם תפקידו.
הכל התחיל כשבטעות חנינו רחוק מדי, באזור המלונות. החלטנו ללכת ברגל את הטיילת לאורך גן צ'ארלס קלור לאור השמש הנמוכה, כמעט נוגעת בים. בערב קייצי זה, המון אנשים ישבו וצפו בגלים, שיחקו במשחקים שונים, טיילו עם כלבים או רכבו על אופנים, והמון רומנטיקה היתה באוויר. ואז הגענו למקום אליו הוזמנו- "חצר גולדמן" , על גבול תל אביב יפו, עם נוף לשני הכיוונים, ומרפסת ענקית שצופה לים, מטר מהגלים. בתחילה ישבנו ברחבה הגדולה, משעינים את כוס היין שלנו על שולחן העץ וצופים אל השקיעה. אחר כך נכנסנו פנימה, אל חלל גדול ומעוצב ושולחן ארוך שהוכן עבורנו.
שיער חלק תמיד נתפס כאלגנטי יותר, זו גם הסיבה שהרבה דמויות מפורסמות שמשדרגות סטטוס, נניח משדרנית טלוויזיה לחברת כנסת, בלי להגיד שמות , מישהי שטל פרידמן עשה עליה בוכתה, הן תמיד מחליקות את השיער.
בילדותי היו בכיתה הילדות האלה עם השיער החלק "מקלות" שניערו את הראש ככה באגביות והחליקו את האצבעות בתנועות כאלה בשיער, רק בשביל שיפול עוד דקה לאותו המקום, והן היו יפות כל כך.
שלא לדבר על לאסוף את השיער, התברכתי בשיער גלי עד גבה-גלי, ובעוד חברותי יצרו קוקו אלגנטי בסגנון בר רפאלי, הקוקו שלי תמיד היה בצורת משולש, כי התלתלים התפרעו הצידה וכל כולי נראתי כמו פירמידה.
הפתרון של "לעשות פן" לא היה כל כך מעשי בגלל הזמן שהוא דורש, וגם אי הנוחות של להחזיק מכשיר כבד בצד אחד ומברשת בצד השני ולנסות לעשות הכל בכל הכיוונים. בתקופה הקצרה שהיה לי שיער קצר, שהיה מחייב שיהיה חלק ,כי אחרת הוא נראה כמו זעזוע מוח צהוב, בן הזוג למד לעשות לי פנים (ונעשה מומחה אחרי ששרף לי לא אחת את הצוואר והאזניים).
"יין לא שותים בגלל ה"עפיצות", יין שותים בגלל שזה טעים". דומה שמשפט המפתח הזה, שהגיע מפיו של קובי שקד, הבעלים של רשת "דרך היין" על 11 סניפיה, וגם של יקבים שונים בארץ, למעשה ממצה את כל העניין – יין איננו ל"מבינים" בלבד, יין הוא , כמו בפרסומת, מוצר צריכה בסיסי שאמור ללוות את החיים הקולינריים של כולנו, בארוחות רגילות או באירועים, עם המשפחה או עם חברים.
הבעיה היא שאנשים נכנסים לחנות יין ונבהלים מהעושר, ומכך שאולי אין להם ידע רב ביינות, ואיך יבחרו את היין שמתאים להם? לשם כך צריך צוות שמבין מצד אחד, וסבלני מצד שני, ואת שני הדברים האלה ויותר, יש ברשת "דרך היין" הוותיקה שחגגה לא מזמן 23 שנות קיום .
