את אתר המרחצאות "חמי געש" באמת שאין צורך להציג. המקום מוכר ווותיק במרחצאות, בטיפולים, באווירה ובביקוש הרב בכל ימות השנה. אז אם יש דבר טוב, מדוע שלא נוסיף ונגדיל? כך חשבו בעלי המקום והתוצאה- אחרי שיפוץ, נוספו לאתר בריכת שחיה חצי אולימפית קייצית, בריכת פעוטות מפנקת לביקורי משפחות, וגולת הכותרת – בריכת מים תרמו מינרלים  חדשה הכוללת 60 ג'טים שמעניקים עיסויים ברמות חוזק שונות בתקן בינלאומי.

כשנכנסתי לבריכה, נעטפתי בחמימות נעימה ובאדים מלטפים שעולים מן המים ומשכיחים ממני את העובדה שאני בעצם במרכז גוש דן, עם כל הפקקים שהייתי תקועה בהם רק רבע שעה קודם לכן. בתחילה התיישבתי באזור הג'טים העדינים יותר, וקיבלתי ליטופים חמימים על הגב שגרמו לי לגרגר בהנאה. אחר כך הלכתי לאיזור החזק יותר, ופה כבר אין גרגורים , פה יש עיסוי מים חזק שאפשר לכוון אליו כל חלק בגוף שתפוס (המלצה שלי – כפות הרגליים והשוקיים, תענוג!). נקודה חשובה- למרות שמדובר במים תרמו מינרליים- למים אין הריח ה"בייצתי" המוכר של גופרית, כך שאפשר לנשום לרווחה ולהתרווח.

בלי רצון עזבתי את הבריכה הזו רק כדי להספיק ולהנות גם משאר ההנאות המימיות- שלוש בריכות אחת ליד השניה של מים בטמפרטורות שונות ובזרמים שונים, כולל אחת חמה במיוחד, ואחת עם ג'קוזי פנימי סוער וסוחף.

בתמונה למעלה- הבריכה החדשה, למטה- הבריכות הוותיקות יותר.

מאחר ולא מומלץ להשאר במים לזמן ארוך, יצאתי קצת לנוח וביקרתי בספא, מתחם מפנק וריחני. בספא יש תפריט ארוך מאד של טיפולים, כולל מקוריים במיוחד כמו טיפולי קערות טיבטיות,עיסוי פולי קפה ושוקולד, נרות הופי (שאני ממש חייבת לנסות בפעם הבאה שלי) ובקרוב מאד טיפול חדש ומיוחד בעזרת כדים.

המטפל שלי מאור שאל מה אני מעדיפה, ואחרי שהבהרתי ש"תשבור לי עצמות" הוא פינק אותי בעיסוי עמוק ומשחרר תוך התמקדות באזורים שציינתי במיוחד.

אחרי שהייתי כבר כולי רגועה (ותאמינו לי, קשה להרגיע בלוגרית היפראקטיבית) חזרתי לי להשלמת הפינוק לסאונה (העדפתי את היבשה אבל יש גם רטובה כמובן) ולמה שאסור להחמיץ מבחינתי, מקלחות הגופרית, שכוללות ראש מקלחת צר שמתיז זרם חזק וחם מאד של גופרית שניתן לכוון על כל איבר בעייתי.

בתמונה- מאור המסאג'יסט הקשוב, שחקר בדיוק מה אני צריכה.

אחרי מקלחת מרעננת, כמו חדשה, ביקרתי בשתי תחנות נוספות ב"חמי געש" – חנות "ספא מן הטבע" שמציגה מוצרים מיוחדים שנרקחים במקום בשילוב מלחים ומינרלים, כמו פילינג גוף טבעי, סבון פילינג, שמן גוף, ממרח גוף, תחליבי רחצה, שמפו ועוד, הכל במגוון גדול של ניחוחות מרגיעים או מעוררים לפי הבחירה (כי אין כמו מקלחת בריח מנטה עדין למשל, כדי להתחיל יום עמוס). מוצר מיוחד וייחודי למקום הוא כובע סאונה, שמוכר בעיקר ליוצאי ברית המועצות חובבי הסאונות, אבל הפך ללהיט גם לישראלים- כובע שמאפשר ישיבה בסאונה יבשה בלי נזק לשיער ולקרקפת.

בתמונה למעלה מימין ניתן לראות את כובעי הסאונה המיוחדים.

וכל זה כמובן הפך אותי למאד מאד רעבה, כך שארוחה בשרית כשרה ב"נוסטליה"- מסעדת המקום, היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. צוות המקום מילא את השולחן בסלטים שונים, בשרים על האש, ירקות וכמובן קינוחים. (בין הנבחרים שלי – סלט הבורגול , פרגית על האש וכמובן סופלה שוקולד).

למעלה ולמטה- ממטעמי מסעדת "נוסטלגיה" הבשרית הכשרה ב"חמי געש".

ועוד קצת פרטים –

בספא יש 13 חדרי טיפולים, וכאמור תפריט של המון סוגים שונים של טיפולים

ב"חמי געש" ישנם חדרי אירוח כפרי שמתאימים לזוגות או משפחות, וחבילות של אירוח וכניסה למרחצאות, או אירוח הכולל הכל- מרחצאות, טיפולים וארוחות.

מי שמגיע בימי שלישי או רביעי זוכה להפתעה נוספת – ערבי טברנה מוסיקליים – זמר עברי ויווני החל משבע בערב לתוספת שמחה וכיף.

בימים שני , שלישי ורביעי המרחצאות פתוחים עד עשר בערב, כך שגם אנשים עובדים יכולים להגיע לאחר שעות המשרד ולהתרווח. (ואפשר גם להמליץ לבוס להביא את העובדים ליום גיבוש או ערב חברה!).

וכמובן שאין לשכוח את היתרונות הבריאותיים של טבילה במרחצאות מים תרמו מינרליים, כך שהחוויה הכוללת היא לגוף ולנפש גם יחד.

כל המידע, החבילות והאפשרויות – http://hameigaash.co.il/index.asp

פרטים על "נוסטלגיה" – http://hameigaash.co.il/index.asp?page=2030

פרטים על מוצרי "ספא מן הטבע" – http://www.spaofnature.com/Catalog.asp?

בסוף השבוע הנוכחי יצא לדרך "מרתון סמסונג תל אביב 2014", ויכלול ארבעה ימים של פסטיבל.

במירוץ ישתתפו כארבעים אלף רצים שינסו את כוחם בתחרות, ועוד מאות אלפי מעודדים מסביב.

אנשים שעוסקים בפעילות גופנית בכלל ובריצה בפרט, כבר מכירים את יתרונות אכילת הזיתים במסגרת הפעילות הספורטיבית (ולא רק)- בזיתים יש אבות מזון רבים ובראשם אומגה 9 שהיא חומצת שומן חד בלתי רוויה (שנמצאת גם בשמן זית) שמחזקת את יכולת האדם הרץ בכך שהיא משפיעה לטובה על מערכת הלב וכלי הדם ופעילותם במשך המאמץ, מחזקת את המערכת החיסונית לאחר הריצה, מחזירה את המלחים והמינרלים שאובדים במהלך הריצה וכמובן גם משפרת את הבריאות הכללית על ידי הורדת הסיכוי לטרשת עורקים, הפחתת הכולסטרול הרע והעלאת הכולסטרול הטוב, ובריאות טובה היא משמעותית כשרוצים פעילות גופנית, בטח פעילות מאומצת כמו ריצת מרתון.

זו הסיבה ש"זיתא" משתפת פעולה בחסות למרתון, יחד עם חברות אחרות בעלות אוריינטציה לספורט ואורח חיים ספורטיבי.

מלבד החסות, לאורך כל ימי הפסטיבל, "זיתא" תציב עמדות אכילת זיתים במתחמי חלוקת ערכות הריצה וגם במתחם המסיבות שיופעל בימים שלפני האירוע בכיכר רבין, וכן – "בר הספורט של זיתא" – שיתוף פעולה עם בירה "טובורג"  להקמת ברים של בירה וזיתים בקו הסיום, והכל תחת עץ הזית המפורסם של הכיכר שיקושט חגיגית.

קיבלתי להתנסות שניים מתוך האריזות החדשות והמיוחדות של "זיתא" – מדובר בחידוש שכן אנו רגילים לקופסאות שימורים כשזה מגיע לזיתים, על כל הכרוך בזה- פתיחה מסורבלת, קושי בסגירה ובשמירה על הרמטיות (וכמה מאיתנו כבר מעבירים את הזיתים מקופסת השימורים לכלי כלשהו? רובינו משאירים את הקופסה במקרר כמו שהיא ,מקסימום לוחצים קצת על המכסה אבל אין אטימה מוחלטת כלל).

היתרון של האריזה מלבד האפשרות לסגור שוב ושוב, הוא גם בשקיפות שמאפשרת לראות בדיוק מה יש בפנים, ובטעמים המיוחדים של התיבול. הזיתים מגיעים כמו ממעדניה- ללא תהליך פיסטור כך שהקרנצ'יות של הזית נשמרת וגם העסיסיות, וכל זית מוקף מלבד בתיבול גם בשמן זית שאפשר לנגב אחר כך מהקופסה…

האריזה עצמה היא בשיטת FRESH PACK – אריזת פלסטיק אטום לכניסת אוויר וחמצן.

מבין הטעמים שקיבלתי- החביב עלי היה האיטלקי, שהיה מתובל בעדינות, מעקצץ, עסיסי והלך יופי עם כוס אלכוהולית נחמדה בערב נעים . השתמשתי בהם גם כתוספת למנת אורז, כשקצצתי אותם לחתיכות וערבבתי, וכך אורז לבן פשוט, הפך למנה עשירה.

אז הצטיידו בנעלי ספורט, קחו חופן זיתים ו…למקומות, היכון, רוץ!!

מספרים על נשר אחד שנכנס לבר. הברמן התלהב ואמר לו "אתה יודע שיש בירה על שמך?", עונה לו הנשר "מה, יש בירה "נחום"?"

"נשר" כבר הפך למטבע לשון, וכתשובה לשאלה "מה הקשר?"  מתבקש הצירוף של "בירה נשר", מכיוון שמדובר במותג וותיק , כשהמאלט נטול האלכוהול מתאים לכל המשפחה ולכל אירוע.

כשביקרתי בארצות הברית לפני כשנה, החלטתי לנסות את המשקה הפופולארי "רוט ביר – בירת שורשים" שילדי אמריקה כל כך אוהבים. מה להגיד לכם? אין לי מושג איך הם שותים את זה ועוד בהתלהבות, לי זה הזכיר תרופה פופולארית נגד חום לילדים שמתחרזת עם "אשתאול".

בקיצור, מרחק רב מאד מבירה שחורה ישראלית שמתאימה כאמור לכל המשפחה (והרחבה על כך בהמשך).

בכל מקרה, קיבלתי אתגר- להכין ארוחה שלמה (שימו לב למילה "להכין" – זה כבר האתגר עבורי..) שמבוססת על "נשר מאלט".

עכשיו, בשלנית אני לא, את זה כבר הבנתם… אז אני תמיד ניגשת לספר הבישול הגדול בעולם, שמתחיל בWWW, ומוצאת לי שם כל מני דברים, ומקסימום עושה שינויים לפי הטעם או לפי מה שיש בבית.

הסיפתח של הארוחה שהכנו בבית היה לחם, וכאן זה היה קל כי קיבלתי מתכון של השף יאיר פיינברג ופשוט עשיתי אותו כלשונו. המתכון הולך ככה- מערבבים 400 גרם קמח לבן עם שקית וחצי אבקת אפייה וכפית מחוקה מלח (בדיעבד אני חושבת שצריך קצת יותר ), מוסיפים לאט תוך בחישה בקבוק בירה שחורה "מאלט נשר" בגודל 330 מ"ל, הבצק יוצא דביק אבל זה בסדר. כשהכל מתאחד מוסיפים 70 גרם אגוזי מלך קצוצים גס (הכנסנו לשקית וחבטנו בהם בעזרת מערוך).

פיזרנו בתבנית בגודל 28 סנטימטר אורך ו10 סנטימטר גובה והכנסנו לתנור שחומם מראש ל150 מעלות, למשך עשרים דקות. אחרי העשרים דקות הגברנו את החום ל175 מעלות ואפינו עוד עשרים דקות (ככה היה כתוב במתכון- אנחנו עוד הוספנו עוד עשר דקות כדי שישתזף קצת מלמעלה). אחר כך בא החלק הקשה- להתאפק עד שיתקרר קצת. התבנית כמובן היתה מצופה בנייר אפייה משומן בעזרת ספריי שמן, כך שהלחם השתחרר בקלות.(הלחם נאפה בתבנית אפיה של TEFAL שלא סתם יש לה שם טוב- מדובר בתבנית שמעבירה את החום באופן אחיד בגלל המבנה המיוחד שלה ושל התחתית שלה, ובעיקר היא נון סטיק ועומדת בכבוד במדיח הכלים – פונקציה מאד חשובה בשבילי!)

נשנשנו אותו עם חמאה ועם טפנד זיתים.

למנה עיקרית בן הזוג התגייס וחיפש אף הוא מתכון באינטרנט. מצאנו כל מני מתכונים אבל לכולם חסרו לנו מצרכים אז בסוף עשינו גירסה משלנו שהולכת ככה- לקחנו תבנית קטנה ושפכנו לתוכה בערך סנטימטר של בירה שחורה. מעליה סידרנו כמו מניפה פרוסות תפוחי אדמה (בעקרון היה צריך גם בטטות, פלפלים וכו' שלא היו לנו). את תפוחי האדמה הברשנו מלמעלה ברוטב טריאקי (במקור היה צריך להיות ברביקיו) ופיזרנו טימין, מלח גס, פלפל שחור גרוס וקצת שמן זית. הכנסנו לתנור בחום של כ180 מעלות (במתכון המקורי לא היה כתוב כמה, ואנחנו פשוט שמנו אותו ביחד עם הלחם) וכיסינו עם מכסה סיליקון (אפשר עם נייר כסף כמובן). צלינו כארבעים דקות עד שנהיה רך. לצד תפוחי האדמה הכנסנו שוקי עוף באותה שיטה (השוקיים בושלו טיפה קודם כדי שיהיו מוכנים במקביל לתפוחי האדמה).

לקינוח עשינו רטרו למנה של מסעדות סיניות משנות השמונים – פירות בבלילת בירה. ערבבנו קמח תופח, סוכר, טיפה מלח וביצה אחת, הוספנו בירה שחורה (במקור המתכון הוא בירה לבנה, אבל ההימור הצליח וגם בירה שחורה עבדה). אני לא רושמת כמויות כי צריך לשחק עם הבלילה עד שהיא סמיכה אבל לא עבה מדי, סוג של דייסה מעובה. טבלנו בתוכה אננס בטבעות וטיגנו בשמן בערך בגובה של סנטימטר.

הגשנו חם עם רוטב מייפל.

כמובן שעל השולחן היו גם בקבוקי "מאלט נשר" לשתיה ביחד עם האוכל.

מעבר לטעם היו גם היתרונות – המאלט מכיל מים, לתת שעורה, כשות, סוכר ופחמן דו חמצני בשביל הקצף , כך שיש את הטעם של בירה אבל כמובן בלי אלכוהול, ומעבר לזה המאלט כולל אנטי אוקסידנטים, וויטמינים ומינרלים כולל אפילו חומצה פולית שמומלצת מאד לנשים בהריון או לפניו.

המשקה אינו מכיל צבעי מאכל וחומרים משמרים ובגלל שאחוז הסוכר נמוך ביחס למשקאות קלים אחרים, עדיף לבחור במאלט מאשר במשקה צבעוני מסוכר כלשהו.

לאתר של "נשר מאלט" – http://www.tempo.co.il/%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%A9%D7%A8-%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%98/

החבילה של השבוע כללה כל מה שצריך להכנת תוספת משביעה לארוחת ערב- שתי קופסאות אבקת מרק (בצל וטעם עוף), אורז יסמין, תירס ובתאוריה גם פטריות אלא שהן לא היו קיימות בשום סניף אז הסתדרנו בלעדיהן. למעשה "הסתדר" כי ברגע שיש אורז בעסק, זה עובר למומחה האורז הביתי הפרטי, ומכאן זכות הדיבור שלו.

"למרות שאני יודע להכין אורז מסוגים שונים, העדפתי לעלעל באינטרנט ולחפש מתכונים שיתנו לי רעיונות. בסוף גיבשתי מתכון משולב, בהתייחס גם לדברים שהיו לי בבית (ולדברים שלא..אהמ אהמ פטריות…)ובסוף זה מה שיצא".

ומה הוא עשה? (הוא הכין, אני רשמתי וצילמתי, ככה אני אוהבת את חלוקת העבודה ביננו).

את האורז הוא בישל רגיל. הירקות (שתיכף יפורטו) בושלו בנפרד כי זמן הבישול שלהם קצר הרבה יותר, ואם הם היו ביחד עם האורז אז הם היו הופכים לסמרטוטיים ולא שומרים על הצבע והקראנץ'. האורז בושל עם אבקת המרק בטעם עוף, וטיפה פלפל שחור (לא היה צריך מלח, יש במרק).

הוא טיגן בצל קצוץ, גמבה חתוכה לקוביות קטנות וגזר חתוך בקצת שמן. במקביל הוא בישל במיקרוגל שעועית ירוקה ותירס, ככה בישול קצר.

הוא הוסיף את השעועית והתירס לכמה שניות לירקות המטוגנים, בחש וסגר את האש. 

כשהאורז היה מוכן הוא פשוט הוסיף את הירקות וערבב.

זה מה שיצא.

האורז משמש תוספת לארוחת הערב והצהרים של שישי ושבת, הבן אוכל עם קבבים כבש, אני אוכלת עם כבדים , הבן זוג הצמחוני אוכל עם כל מני תחליפי בשר למיניהם . (כן, אני נוטה לזלזל, שום דבר לא יכול להחליף בשר…).

מה שישאר , אם יישאר, יאכל בהמשך השבוע, אולי עם סלט חסה קטן בצד.

בית הספר לקולינריה של משרד התיירות "תדמור" הוא מוסד וותיק, מוכר ומוערך שהוציא מבין שורותיו שפים ומלונאים ידועים ומצליחים.

השבוע חבר בית הספר למשרד התיירות, ולשגרירות צרפת, וחבר ל"שבוע צרפת" השני במספר, שבו שפים צרפתיים מגיעים לארץ כדי לשתף פעולה עם שפים ישראלים.

על השבוע ואירועיו כתבתי ב- http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/02/10/%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%98-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/

במקביל לשפים הצרפתיים המבוגרים שהגיעו, הגיעו גם תלמידי בית הספר הקולינרי הממשלתי הצרפתי, לביקור אצל עמיתיהם הישראלים – תלמידי התיכון הקולינרי "תדמור".

בין שאר האירועים שבהם השתתפו התלמידים היו סדנאות, השתתפות בתערוכת התיירות, וגולת הכותרת – קרב סכינים בין הצרפתים לישראלים. בראשות הקבוצה הישראלית עמד שגריר צרפת בישראל, מר פטריק מזונאב, שאפה ביחד עם הקבוצה הישראלית באגט צרפתי. את הצרפתים הוביל דווקא ד"ר עוזי לנדאו , שר התיירות, שאפה ביחד עם הצרפתים חלה של שבת.

בתמונה- שגריר צרפת בישראל – מר פטריק מזונאב, השף המעוטר גיום גומז, והשר עוזי לנדאו מציגים את פרי עבודת שתי הקבוצות. (צילום דן בר דב)

על השיפוט היה אחראי השף המעוטר גיום גומז, שף ה"אליזה" שקבע לאחר התלבטויות שהתוצאה היא תיקו. מכיוון שכך, הומצא מאפה חדש בו במקום, ה"באגט-חלה" שהוגש לאורחי טקס הסיום של שבוע האירועים.

כמובן שבמקביל התלמידים הצרפתיים גם סיירו בארץ ונהנו מביקורים במקומות קדושים ובים המלח.

בערב הסיום הוצגו כל שיתופי הפעולה בין התלמידים הצרפתים והישראלים בידי מנכ"ל תדמור, מר צביקה שיפס, ועל רקע נגינתו של יונתן מילר (בעבר "כמו צועני") הוגשה ארוחה חגיגית שהוכנה על ידי השף שי ביטון וקורס אומנות הבישול 2 של 2013.

בתמונות – ה"חלה באגט", השף גיא פרץ ומנכ"ל תדמור צביקה שפיס.

בין הדוברים היה גם השף גיא פרץ, בוגר בית הספר שזוכה להצלחה רבה במסעדות ובהוצאת ספרי בישול, נציגי השגרירות וכמובן גם התלמידים שסיפרו על חוויותיהם בארץ.

בתמונות – קבוצת תלמידי הקולינריה הצרפתיים והתפריט של ערב הגאלה.

המנות שהוגשו היו יפיפיות וכללו

קבב לוקוס פיקנטי על עוגת חציל ופלפלים קלויים ברוטב רוי וטחינה ריחנית, מיקפא אשכולית וקמפרי (הם הפתעת סוכריות קופצות), קונפי שוק אווז ברוטב ערמונים ויין שהוגשה עם גראטן תפוחי אדמה פריך וזר ירקות הגינה, כל זה לצד סלט העונה, ולבסוף חגיגה של קינוחים שהוכיחו ש"פרווה" רק מדרבן להיות יצירתיים ולהוציא קינוחים על בסיס קדאיף, רחת לוקום, שומשום, פירות יבשים והמון הפתעות מרהיבות ומתוקות.

היינות שליוו את הארוחה היו תשבי קברנה סובניון, וברקן שיראז קלאסיק (שניהם 2012) עם הסברים על התאמתם למנות מאת המורה של קבוצת התלמידים הצרפתיים.

בתמונות – המנכ"ל צביקה שפיס מגיש שי לאורחי המשלחת הצרפתית. מימין, יונתן מילר שליווה את הערב בנגינתו.

אחרי שבוע כזה, וכל כך הרבה פעילויות משותפות בין צרפת וישראל, כל שנותר הוא לצפות בשקיקה לשנה הבאה. ארוואה!

כן, ראשית הסבר על הכותרת – גדלתי בבית ברזילאי, שהשפה השולטת בו היתה הפורטוגזית. אחד המאכלים שהכי אהבתי כילדה קטנה היה כשאמא שלי היתה שמה פרוסות גבינה צהובה על מחבת עם אש קטנה, עד שהגבינה נעשתה חוטים ומכאן השם "פושה פושה" – בפורטוגזית "למשוך למשוך". כמובן שבבית דל אמצעים הוכרחתי לאכול את הגבינה ביחד עם המון לחם כדי להתמלא אבל זה עדיין היה כיף למשוך לפה את כל חוטי הגבינה.

כששמעתי שמחכות לי בבית היום אריזות של "גוש חלב" ו"גילבוע" של תנובה, התחלתי ישר לחשוב מה אפשר להכין – בדיוק אתמול הכנתי מרק תפוחי אדמה חלבי והייתי מתה לקצת גבינה צהובה בקרעים למעלה, ככה נמסה מהחום, או אולי לזניה? פיצה? פשטידה?

אבל אז הגעתי הביתה, גוועת מרעב, ועשיתי את הדבר הכי מהיר שאפשר- טוסט בגרסת "פועלי הבנין" , כלומר בתוספת בצל חי בחתיכות גדולות, ככה שהחריפות תישאר, ועגבניה. למטה מרחתי "מחמאה" , השקעתי בשלוש חתיכות גבינה (כי איזה כיף שכבר לא צריך לחסוך כל כך כמו בילדותי!), שתיים מלמטה ואחת מלמעלה שתכסה את העסק, ואז לטוסטר.

אני נוהגת לשים טוסטים בתוך נייר אפיה, מה שאולי מוריד להם קצת מהצבע אבל משאיר את הטוסטר נקי.

כשהיה מוכן, ונעשתה "שלולית" של גבינה מסביב ללחם, הוצאתי, ומשכתי. משכתי ומשכתי, ובתמונה אפשר לראות עד איפה זה הולך.

והצ'ופר- באריזה החדשה "תנובה" חידשו ובמקום אריזת וואקום שצריך להלחם איתה ושלא נסגרת טוב, מה שיוצר פרוסות וקצוות קשים ויבשים , עכשיו זו אריזה קשיחה ונוחה למקרר ובעיקר נוחה לסגירה חוזרת כך שתמיד מקבלים פרוסות רכות וטעימות שנמסות בקלות.

שאר הגבינה תנוצל בימים הקרובים למרק, פשטידה וכו', התנאי – שתמיד יהיה מה למשוך…..

כשר חלבי.

ילדתי את הבן בשתים בלילה, ב15 לפברואר. התקופה היתה תקופת מלחמת המפרץ, אבל מה שביאס אותי היה שפספסתי בשעתיים את "וולנטיינז דיי".

מאז עברו 23 שנים, וכמו בכל שנה חוגגים יום הולדת, והחבילה מ"שופרסל"  ישבה בול במשבצת – קוקטייל פירות בסירופ, פלחי אפרסק, חתיכות אננס וסירופ קל, ושתי חבילות שוקולד מריר שישים אחוז.

באננס השתמשתי במתכון האהוב עלי- סלט וולדורף שהכיל תפוחים חמצמצים, אגוזי מלך, המון סלרי קצוץ (רק הענפים), והאננס. הרוטב היה מעט מאד מיונז (אני מעדיפה לשמור על הטעמים המקוריים של המנה) וגם קצת מהסירופ של האננס.

הסלט הלך מצוין עם ארוחת הערב.

מהשוקולד והפירות המשומרים הכנתי עוגת שוקולד משובחת (כי ברור שהעוגה משובחת כשיש בה שוקולד אמיתי שישים אחוז ולא קקאו למשל), חיכיתי שתתקרר, הנחתי עליה את הפירות המשומרים, ועל הכל ג'לי תות שיחזיק את העסק במקום.

בתמונות אפשר לראות את המראה הכולל של העוגה ופרוסה לגובה (ויש המון גובה!). חסכתי את הקצפת מכיוון שהבן החוגג לא אוהב.

אז יום אהבה וימי הולדת שמחים!!!  (וטעימים!)

האמת, או בארבע אחרי הצהרים, או בכל שעה שרחוקה מספיק מהארוחה הקודמת אבל רחוקה גם מהארוחה הבאה.

"הדר" היא חברה שנוסדה ב1958 כעסק משפחתי של יוסף מרמור. עם השנים החברה גדלה והתרחבה ומייצרת גם לארץ וגם לחו"ל.

קיבלתי להתנסות כמה מהפיתוחים החדשים – "הבייגלה" בתוספת מלח ושומשום , והקרקרים מחיטה מלאה בטעמים טבעי, שומשום או בתוספת שיבולת שועל.

לפני הכל, רשימת המרכיבים שימחה אותי בימים אלה של מודעות לאכילה בריאה, וחיטה מלאה גם נוטה להשביע יותר כך שאוכלים פחות והתוצאה היא שמירה על המשקל או אפילו הורדה במשקל.

את ה- "ה-בייגלה" אימצתי למקום העבודה שלי, ולשעה עשר בבוקר, שעה רחוקה מארוחת הצהרים, שעה שבה פתאום העוגיות הפושטיות שמביאים למטבחון נראות מפתות במיוחד. כפריקית של מלח, העדפתי את הגירסה המלוחה, ואילו את זו עם השומשום הוספתי לגבינה לבנה. לא הזנחתי אף חלק של האריזה, ואת הפירורים הוספתי לציפוי שניצלים לתוספת טעם.

הקרקרים נאכלו עם ממרחים שונים, והיוו ארוחה בפני עצמם (אני מרחתי גבינת שמיר על אחד מהם, וטחינה ביתית מלאה על השני, ביחד עם המון כוסברה).

מה שנחמד, גם להחזיק חבילה בתיק (הם ארוזים באריזות פנימיות כך שלא מתייבשים ונשארים קרנצ'יים) למקרה של רעב פתאומי או התקעות בפקק.

להשיג ברשתות השיווק, כשר פרווה בד"צ ירושלים.

"נשנושים" – ההגדרה למשהו שמתחשק, בלי קשר לתחושת רעב ובדרך כלל משהו מלוח, קטן, ושאפשר לאכול באצבעות. חטיפים מלוחים תמיד היו אהובים על ילדים ומבוגרים כאחד, אלא שבתור מבוגר גם בודקים כמה שומן רווי יש ואם יש גם מרכיבים בריאים שיאפשרו לנו להנות מהחטיף ולא לפגוע בבריאותנו.

קראנצ'וס מבית MANA מביא לנו את קראנצ'וס – חטיף בטעמים שונים כמו גריל, ברביקיו, בצל, פיצה ופלאפל (והבחירה האישית שלי – הפיצה, וגם הפלאפל שאפשר גם להוסיף ברגע האחרון לסלט ולקבל שילוב טעמים קרנצ'י מגניב במיוחד) – שייחודי בכך שהשימוש בהכנתו הוא בשמן קנולה, שמביא לכך שיש כמחצית עד שליש מהשומן הרווי שיש במוצרים מקבילים של חברות אחרות ומצד שני יש בו אומגה 3 שהיא ערך חשוב בריאותית, והכל בלי לפגוע בטעם.

עכשיו יש חידוש- קראנצ'וס ג'ונגל בצורת חיות, בטעמי קטשופ וטוסט פיצה. מבין שניהם, ומכיוון שאני משוחדת לכיוון של הפיצה מההתחלה, נשארתי עם הבחירה המקורית שלי כשהקטשופ היה אהוב דווקא על הבנים בבית (והלך מצוין עם כוס בירה קרה ליד). החטיפים יכולים להיות גם כיבוד מעניין לימי הולדת למשל או אירועים של ילדים.

הקראנצ'וס כשרים פרווה בהשגחת בד"צ ירושלים.