במשק ברזילי, מסעדה אורגנית צמחונית, ביקרתי בעבר (http://cafe.mouse.co.il/post/2577772/) .
מירב ברזילי, בעלת המקום, החליטה כי הגיע הזמן להביא את המשק והכפר ממושב ירקונה למרכז של המרכז – נווה צדק בתל אביב. בשנים האחרונות גדלה המודעות לאוכל בריא וישנם זרמים רבים – אנשים שעברו לצמחונות, לטבעונות, לאוכל אורגני או לווריאציות שונות (כגון צמחונים אוכלי מוצרי חלב וכדומה). הקו המנחה נשאר אותו דבר – מבוסס על מזונות בריאים בשילובים מעניינים היוצרים מנות מיוחדות, כולל תפריט חדש ומרוענן המתאים לרוח התל אביבית.
הוזמנתי ממש בסמוך לפתיחה (המסעדה קיימת בנווה צדק מזה שבועיים) כדי להתנסות בתפריט החדש.
ליד כל מנה בתפריט מופיע סימון המראה אם זו מנה צמחונית, טבעונית, נטולת גלוטן, אורגנית וכדומה באופן שכל סועד יודע בדיוק מה להזמין בהתאם להעדפותיו. במקום גם ארוחת בוקר אורגנית טבעונית ותפריט ארוחות ערב מושקע כולל כמובן אלכוהול אורגני.
לפתיחה נשאלנו על משקאות. במקום מוגשים מיצי פירות קשים וירקות שניתן לגוון לפי המלאי העונתי (22 שקל). אני ביקשתי את המלצת הבית וקיבלתי מיץ תפוחים עם סלק. המיץ היה עשיר מאד. ההערה היחידה שהיתה לי היא שאני אוהבת שתיה קרה והמיץ היה בטמפרטורת החדר.

פוקצ'ת עשבי תיבול עם פנכות שמן זית, טחינה אורגנית, חומוס אורגני וכמובן פסטו אורגני (15 שקלים בתפריט) הגיעה ראשונה. המרקם היה יותר סוג של פיתה מאשר פוקצ'ה במובנה הקלאסי והיא היתה עשויה מקמח דורום מלא וצופתה בעשבי תיבול כמו רוזמרין. שלי לרון, השפית של המקום, סיפרה כי היא אוהבת לגוון לפי המצאי העונתי ולכן הפסטו למשל מגיע כל פעם אחרת, כשהיא משתדלת לצאת מהשבלונה הבסיסית וכך למשל להשתמש בכל מני סוגי עשבים או אגוזים שונים ולווא דווקא הצנוברים הבנאליים.
ביחד עם הפוקצ'ה הגיעה צלחת של פולי אדממה בשמן שומשום וצ'ילי (18 שקל בתפריט). בדרך כלל כשאדממה מוגשת במסעדה, היא מוגשת נטו או עם מלח גס (האמת, זה גם מה שאני עושה בבית למנה הזו). כאן התיבול נתן חווית טעם נוספת גם לפול עצמו, שהוא החלק שבדרך כלל נזרק אחרי שאנחנו שואבים ממנו את הקטניה שבפנים.
חציל מאודה היה אחד הפיבוריטים שלי מתפריט המנות הראשונות, והוא הגיע עם תרד מאודה, שקדים במים וגבינת עיזים מסוג מנצ'גו (40 שקלים). בדרך כלל אני רגילה לטעם מעושן בחציל, וזו היתה גירסה עדינה יותר שקיבלה את הקונטרסט שלה מהגבינה. (אני אוהבת שילוב מוצרי חלב, מסתבר שטבעונית אני לא אהיה בגלגול הזה…).

"טופו כבוש ברוטב אחו בלנקו , שום ועגבנית קונפי" – 42 שקלים הגיע לשולחן. טוב, אני חושבת שכבר הזכרתי בעבר שאני וטופו לא חברים טובים. המושג ,ה"אחו" הוא בלטינית "שום" אבל לא היתה דומינניות "שומית". למי שאוהב טופו.
שני קוקטילים הגיעו לשולחן – כמובן אלכוהול אורגני – "green day" – ג'ין מלפפונים, סירופ עלי וורד ולימון – 32 שקלים, ו"Granada" – רום, רימונים, תפוחים, אגבה וליים – 35 שקלים. מבין השניים העדפתי את האחרון. ג'ין המלפפונים הזכיר לי יותר מדי סלט… ה"גרנדה" היה קצת חזק מבחינת האלכוהול, אני מניחה שאפשר לבקש את מידת החוזק הרצויה. אני הסתדרתי עם החוזק.
ירקות ממולאים היו הבאים בתור- ירקות עונתיים לפי בחירת השפית, עם דגש על ירקות מיוחדים, במילוי שיבולת שועל וגוג'י ברי (סוג של אוכמניות אסיאתיות), ופריקי וטופו על מצע צזיקי של צנוניות, מלפפונים וכוסברה (87 שקלים). מנה עשירה ומגוונת. אהבתי את העוקצניות הקלה שבצ'יזיקי. המנה בטמפרטורת החדר.
כוסיות סאקה הובאו למען המנה הבאה "נתח טופו בסאקה" -נתחי טופו על אורז בשומשום ובצל ירוק, לצד סלט כרוב מתפצפץ – 82 שקלים. קיבלנו הוראות מדויקות שכללו שתיית הסאקה לפני אכילת הטופו אחרי טבילתו ברוטב על הצלחת. האורז היה מוצלח, טופו – שוב, אני לא חברה של טופו, מבחינתי טופו אף פעם לא יחליף סטייק אבל למי שמתנזר זו אופציה מעניינת, בעלת טעמים שונים עם אוריינטציה אסיאתית.
ואז הגיעו לשולחן שתי המנות שהן הבחירה שלי – דלעת צלויה בטחינה ורוטב רימונים (32 שקלים) – למעשה מנה מתפריט הראשונות אבל הייתי לוקחת אחת כזו (אולי מוגדלת או מוכפלת) למנה עיקרית. דלעת רכה אבל לא מתפרקת, ממש במרקם של ממתק, עם רוטב חמוץ מתוק שמושג משילוב הרימונים והטחינה.
השניה שניצחה אצלי בגדול – "סלט בריאות חם" – קינואה פרא, עדשים מונבטות מוקפצות בשמן שומשום, שורשים ועלי מנגולד, עם יוגורט עשבי תיבול (56 שקלים). אנחנו קיבלנו את המנה יחד עם קערית סלט עגבניות חמצמץ. מנה משביעה, כייפית, משהו שהייתי שמחה לאכול גם בצהרים באמצע יום עבודה כדי לקבל אנרגיות להמשך. שאפו על המנה.
"טמפורה ירקות העונה" הגיעה לשולחן, כשמגוון ירקות ,שוב לפי העונה , כולל ירקות מיוחדים, בציפוי טמפורה בשמן קוקוס עם רוטב איולי ורוטב וואסבי (44 שקלים). זה כמעט יצר חידון בשולחן כשניסינו לזהות איזה ירק מתחת לטמפורה. נשנוש נחמד, כאמור לי היו פיבוריטיות אחרות.

ואיך אפשר בלי קינוח? הקינוחים לא הופיעו בתפריט שהיה בידינו כך שאני לא יודעת מחיר. אנחנו קיבלנו קינוח של סברינה מקמח מלא, עם קצפת, אגס וציפוי שוקולד. בזמנו ב"ירקונה" היו קינוחי שוקולד מושחת וטפיוקה, אין לי מושג אם הם קיימים גם היום ואם כן, הייתי מעדיפה אותם.
בימי ראשון המקום סגור החל מארבע אחרי הצהרים לאירועים סגורים כמו אירועי חברות, סדנאות מיוחדות (וזכורה לטוב "סדנת המזווה", שווה להתעניין).
הרבה מהפרודוקטים המשמשים במסעדה הם מ"נאות סמדר" .(http://cafe.mouse.co.il/post/2673858/)
במסעדה ניתן לרכוש ממיטב התוצרת – עוגות, לחמים, עוגיות, גרנולה, ממרחים, טחינה, חומוס, חלבה, ריבות, כבושים ועוד.
אתר הבית של "משק ברזילי" – http://www.meshekbarzilay.co.il/
כתובת המסעדה- רחוב אחד העם 6 תל אביב

לילד הראשון תמיד קשה לקבל את הילד השני. בכל גיל שלא יהיה, הבכור רגיל לממלכה שלו, להיות המלך היחיד ואז פתאום מישהו אחר נכנס לתמונה, מישהו שדורש תשומת לב ויחס? קל וחומר כשמדובר באח קטן שמגיע "מן המוכן" וביום אחד, כמו במקרה של אימוץ או במקרה של נישואים שניים של ההורים.
לעיתים האח הגדול מייחל לכך שהאח הקטן פשוט ייעלם והוא יחזור להיות המלך הבלעדי של הבית.
זהו בדיוק הנושא בסרט הילדים החדש "ניקו" או בשמו המלא "ניקו – אח קטן אחריות גדולה".
ניקו הוא אייל צעיר שחי עם אמא שלו וכמו הרבה בנים להורים גרושים חולם שאבא יחזור הביתה והם יהפכו למשפחה כבעבר. אבל לא רק שזה לא קורה, לתמונה נכנס בן זוג חדש של אמא יחד עם בנו ג'וני. חלומו של ניקו שג'וני יעלם מתגשם כשג'וני נחטף יום אחד על ידי נשרים רשעים, אבל אז מחליט ניקו דווקא להציל את ג'וני ויוצא למסע הרפתקאות כדי להשיבו.
אם הייתי מגדירה את הסרט במילה אחת הייתי אומרת "מתוק". הסרט הוא בתלת מימד והוא מדובב, אם כי יש בו קטעים שיכולים להיות מעט מפחידים לגילאים צעירים מדי, והכנות של הדמויות, שלא מתיפיפות אלא אומרות מה שבליבן, לטוב ולרע, הופך את הסיפור לאמין ומתכתב עם מציאות שהרבה ילדים חווים.
האנימציה יפיפיה וכרגיל בז'אנר יש גם בדיחות שעוברות מעל ראשם של הילדים כמו – איך איילים "בודקים לחץ אוויר"?

בשורה התחתונה- מתאים מאד לבילוי בחופשת הפסח ובכלל, לשעה וחצי של איכות עם הילדים.

יוגורטים בטעם טבעי תמיד כיכבו אצלי בבית, גם בזכות עצמם, גם בתוספות שונות כמו סילאן וגרנולה, וגם כחומר גלם לפשטידות, לעוגות ולרטבים.
הצריכה אם כן היא די גבוהה וחבילה של שישיה היתה נגמרת מאד במהירות. עכשיו מולר הוציאו מארזים של שמונה יחידות, והיות ותאריך התפוגה הוא ארוך, אפשר לשמור שמיניה במקרר לשימוש שוטף.

"נטורל מולר" הוא יוגורט ביו לבן, היחיד מבין היוגורטים הלבנים הנמכרים כיום, שמכיל 100% חומרים טבעיים – כלומר ללא חומרים משמרים, צבעי מאכל או מייצבים ומגיע באחוזי שומן של 1.7 או 2.8. מה הוא כן מכיל? סיבים תזונתיים ושני סוגים של חיידקים פרוביוטיים.

שניים מהמתכונים שאני אוהבת להכין מהיוגורטים של "מולר" הם –
קיש בצל
1. מערבבים שתי כוסות קמח, 1 גביע יוגורט ו140 גרם מרגרינה עד ליצירת בצק חלק
2. מרדדים ושמים בתבנית מרופדת
3. אופים בחום בינוני עד שמזהיב, לא יותר מדי
4. מטגנים 800 גרם בצל קצוץ ב60 גרם מרגרינה עד שמזהיב.
5. מערבבים 6 ביצים טרופות, מלח, פלפל, 2 כפות סוכר ועוד 3 יוגורטים.
6. מוסיפים את הבצל לתערובת ומערבבים.
7. שופכים על הבצק האפוי ואופים בחום בינוני כ25 דקות עד שמתקבל צבע זהוב. רצוי להחליף כיוון של התבנית מדי פעם כדי שהאפייה תהיה שווה.
תפוחי אדמה ברוטב יוגורט.
למנה אחת – כשלושה תפוחי אדמה יפים חתוכים לכפיסים קצת יותר עבים מצ'יפס ממוצע, או פרוסות דקות.
שמים את תפוחי האדמה בקערה ובוזקים שמן צמחי לציפוי תפוחי האדמה (עושים להם מעין עיסוי כדי לוודא שכל תפוח אדמה קיבל שמן). מתבלים בפפריקה מתוקה, פפריקה חריפה, מלח ופלפל לפי הטעם ושמים בתבנית.
אופים בתנור שחומם מראש בחום של 200 מעלות כארבעים דקות, משגיחים.
בנתיים מכינים את הרוטב- בקערית שמים אחד או שני יוגורטים (אצלי בבית הולך שניים וגם כשנגמרים תפוחי האדמה ממשיכים לאכול את הרוטב בכף), קצת בצל קצוץ זעיר זעיר, קצת שום לפי הטעם ורוטב אלף האיים או מיונז, גם כן לפי הטעם. טועמים ומתקנים.
מגישים עם תפוחי האדמה האפויים.

להשיג בכל רשתות השיווק.

מכירים את האנשים האלה שרק רואים כתם קטנטן ומסתערים עליו בשצף קצף? שמשקיעים זמן ארוך על הברכיים בקירצוף הפאנל עד שהוא מבריק? שמתמצאים ב17 הסוגים השונים של מסירי שומנים שמתאימים לסוג הכיריים הספציפי שלהם?
אז זו לא אני.
מה לעשות, לא אוהבת לנקות ומתחזקת מניקור מפואר (ראו תמונה). ואת רוב הנקיון מעדיפה להשאיר למישהו שאני משלמת לו על זה ואז מגיעה הביתה לבית נקי וריחני. אבל – יש דברים שאי אפשר להשאיר לעוזרת, או ניקיונות שלא כלולים ב"חבילה" הראשית של "רצפות/כלים/שירותים" הסטנדרטית. ומה עושים אז?

(בתמונה- המניקור שלי)
קיבלתי להתנסות שלושה מוצרים חדשים של "ניקול" על בסיס מטליות לחות – מטליות לקרצוף לכלוך קשה, מטליות לניקוי נירוסטה ומטליות לניקוי זכוכית ומראות. מבחינתי, אם כבר לנקות, מטליות לחות זו הדרך מכיוון שאני לא רואה את עצמי סוחבת חומרי ניקוי חריפים מהסופר, עוטה כפפות גומי ושופכת מוצרים שאסור אפילו לנשום אותם, שלא לדבר על זה שצריך מטרים של נייר סופג או ספוגים ומטליות בד שנוטות להסריח ולהתלכלך. מטליות חד פעמיות הן נוחות, אלגנטיות, מהירות ו-הללויה, לא מזיקות למניקור!
אם כבר, חיפשתי בבית מקומות לנקות שיאתגרו את המטליות, והגעתי לדברים שהעוזרת כאמור לא מגיעה אליהם בדרך כלל.
התחלתי מהמטליות לקירצוף לכלוך קשה, המוגדרות כ"עקשנית על הלכלוך". המטליות מחוזקות בסיבים פולימרים ויש להן שני צדדים- צד מקרצף מחוספס וצד חלק להשלמת הפעולה. כשפתחתי את המטליות (ולמעשה גם השתיים האחרות) גיליתי ריח נעים שבניגוד לחומרי ניקוי רגילים גם אין בעיה לנשום אותו וכמובן שכל המטליות לא מזיקות לעור הידיים (ולצפורניים!!). בתור פרוייקט ראשון הלכתי על עכבר מחשב ישן שמחובר לאחד המחשבים בבית. העכבר כמו שתראו בתמונה מלא בכתמים של ידיים, שומן, ולדעתי גם החתולה דרכה עליו או ישבה עליו לא מעט. התחלתי מהצד המחוספס ואפילו לא הפעלתי לחץ (כי העכבר הוא עדין גם ככה וכי הוא היה מחובר מה שאומר כל לחיצה פותחת כל מני חלונות במחשב). בדיוק שתי דקות אחר כך העכבר היה מצוחצח כאילו מהאריזה. העברתי עליו את הצד החלק וסיימתי את העבודה. שמחתי לקרוא על העטיפה שהמטלית הזו כמו שאר חברותיה, מכילה אלכוהול, מה שגם מחטא.
(בתמונה למטה- לפני הניקוי)

(בתמונה למטה- אחרי הניקוי)

המטלית הבאה שניסיתי היתה זו של הזכוכיות והמראות. בגלל שקשה לצלם לכלוך על מראה, בחרתי ארון זכוכית נידח במזווה שלי שגם הוא לא זוכה לתשומת לב רבה. גם כאן המגבון היה ריחני ועדין אם כי כאן השקעתי קצת יותר לחץ. בתמונות ניתן לראות את חלון הזכוכית של הארון לפני ואחרי ואת מידת השקיפות שלו.
(בתמונה למטה- לפני הניקוי)

(בתמונה למטה – אחרי הניקוי)

מטליות הנירוסטה היו האחרונות שהשתמשתי בהן ואיתן ניקיתי את מכונת הלחם שלי, מכונה שעובדת הרבה, סופגת הרבה נתזים ונזילות מכל מני דברים שעושים איתה ולידה במטבח, ולא ממש נוקתה מבחוץ זמן רב (והאמת שהיא הוזנחה גם במסגרת הנקיון לפסח כי אחרי הכל, זה לא שצריך מכונת לחם בפסח…). כאן נדרש קצת שפשוף אבל גם כאן תוך כמה דקות התקבלה התוצאה שאפשר לראות בתמונות לפני ואחרי.
(בתמונה למטה- לפני הניקוי)

(בתמונה למטה אחרי הניקוי)

בשורה התחתונה- היתרונות של מטליות לחות בכלל הם שלא צריך להתעסק עם חומרים חריפים, ללכלך המון סמרטוטים, להתאמץ ולעשות עבודה כפולה ומעצבנת. היתרונות של המטליות הלחות של "ניקול" היא שהן ספציפיות לאזורים מסוימים ויודעות לטפל באיזורים אלה (זכוכית, נירוסטה וכו') ומביאות תוצאות במהירות, בבטיחות ובקלות.
אני מתכוונת להשאיר בהישג יד את המטליות, בעיקר את זו של ניקוי הכתמים הקשים (שמיוחדת בכך שיש לה את שני הצדדים, לא ראיתי דבר כזה אצל חברות אחרות) ולשלוף אחת בעת הצורך. ואם הצליחו לגרום (!) לי (!) לנקות, סימן שהמוצר באמת מוכיח את עצמו.
בקרוב בכל רשתות השיווק.

"בשביל החלב".
ו"שביל החלב" הוא לא רק מושג גלקטי, הוא גם מסע לאורך הארץ, מצפון ועד דרום, בחופשת הפסח, שבו אפשר לבקר בעשרות מחלבות, רפתות ודירים, וליהנות מפעילויות רבות לילדים ולהורים כמו צפייה בחליבות, ביקור ברפתות, דירים ורפתות רובוטיות, סיורים במחלבות, פינות ליטוף והאכלה (מצוין לילדים עירוניים שמניחים שהחלב מגיע מהסופרמרקט…), סדנאות, משחקיות ועוד.

אני בחרתי לבקר ב"לגעת בטבע" שממוקם בכפר הירוק, גישה נוחה ממרכז הארץ, ומציע הדרכה ברפת, פינת ליטוף עגלות, הדגמת תהליך גיבון, סיור בעגלה רתומה לטרקטור, האכלת חיות, מתנפחים ומתקני שעשועים לילדים וכמובן עמדות פיקניק רבות..

כשאני הגעתי היתה במקום הפעלה לילדי גן. יחד עם ילדי הגן עברתי חוויות רבות –
על שולחנות פיקניק נפרסה ארוחת הבוקר של הילדים ולאחריה הם שהו בחצר גדולה שהכילה מתנפחים, פינת ליטוף חיות עם סוסים ותרנגולות ועיזים וטווסים מרהיבים שהסתובבו חופשי, ואפילו עז אחת שחושבת שהיא כלב, ביתית לחלוטין ונהנית להסתובב בין האורחים ולגנוב אהבה מכולם.

משם עברנו ללול וראינו את התרנגולות ואת הביצים שזה עתה הטילו. כל אחד מהסיורים אגב לכל אחד מחלקי המקום מלווה במדריך שמסביר לילדים ולהוריהם מה הם רואים.
אחר כך עלינו ל"טרקטור החלב" – טרקטור שמושך אחריו כמה עגלות וביחד עושה סיור בכל רחבי הכפר הירוק , תוך הסברים ועצירות בתחנות שונות. בין השאר עברנו את האורוות, את השדות (כולל אזור שבו יכולים אנשים פרטיים עירוניים לשכור חלקה ולגדל בה ירקות אורגניים).
השיירה עצרה בפינת היעלים, שבה ראינו יעל קטן, רק בן שלושה ימים, צמוד לאימו, יחד עם יעלים בוגרים. הילדים סודרו בשורה, כל אחד קיבל ליד תערובת מזון והוראה להחזיק את היד רחוק מהגוף, מושטת אל היעלים , שניגשו ואכלו מהידיים של הילדים, מה שגרם להתרגשות רבה.

התחנה הבאה היתה ברפתות, שם ראינו פרות הרות, עגלים, וקיבלנו הסברים על אופן הגידול שלהם. גם כאן הילדים יכלו להאכיל את הפרות בקש ולראות את הלשון הארוכה מאד שלהן.

הנקודה האחרונה של סיור הטרקטור היתה המחלבה- שמקבלת את החלב שלה מהרפתות של הכפר הירוק, ותוך שלוש שעות החלב כבר הופך ממה שיוצא מהפרה, לגבינה או יוגורט. טעמתי את הלבאנה ואת הגלידה ואני אכן הרגשתי את הטריות. המחלבה מייצרת מבחר גבינות כמו גבינה צהובה קשה מיושנת, צפתית כפרית, פטה, קממבר, יוגורטים, סנט מור ועוד – פרטים נוספים ניתן למצוא באתר שכתובתו מופיעה בתחתית פוסט זה.

התחנה האחרונה שהיינו בה היתה קטיף עצמי של נוריות וכלניות תרבותיות בשלל צבעים. בני כל הגילאים קיבלו מספריים ובחרו לעצמם כלניות ונוריות מרהיבות ליצירת זר מקסים לכבוד השבת והחג.

במקום יש אפשרויות רבות נוספות, כמו תאטרון "לגעת בטבע", אפיית פיתות, וכן אפשרות לחגיגת ימי הולדת.

לאתר "לגעת בטבע" – עם כל הפרטים, שעות, מחירים וכו' – http://www.lagaatbateva.co.il/

דף הפייסבוק- https://www.facebook.com/yarokbteva

אתר המחלבה- http://www.gvinothakfar.co.il/

משק נוסף שמשתתף ב"שביל החלב" הוא משק מרקוביץ עליו כתבתי בעבר- http://cafe.mouse.co.il/post/2640452/

את כל הפרטים על האירועים, המחירים ואיך להגיע ניתן למצוא באתר – http://www.milkway.co.il/

"סושי אורבני" הוא ההגדרה של "סושה" – סושיה כשרה ברחובות.
הוזמנתי לנסות את התפריט שכולל סושי במגוון רחב, ומוקפצים שונים. על הקינוחים עדיין עובדים כדי שיתגברו על מכשול הכשרות ויתנו מענה מתוק לסוף הארוחה.

אבל לפני שמגיעים לסוף, הנה ההתחלה.
השף – גלעד תמסיס, הבעלים – נדב מרציאנו ושגיא צדוק, והקונספט – סושי רחוב "מהיר, סימטרי, חד וצבעוני כמו קומיקס יפני" – במסעדה (אחת מרשת – שאר הסניפים בראשון, חולון ותל אביב) או במשלוח.

את הערב פתחנו בסאקה חם ובהתרשמות מקישוט שולחן שעשוי מבטטות, גזר ועלים בצורה יצירתית ומפוסלת. בכלל, יש דגש רב על פרזנטציה יפיפיה של המנות.

מנות סשימי עדינות היו ההתחלה – (בין 25 שקלים לסלמון ל40 שקלים לילוטייל), וקעריות של "סושה צ'יקן פופס" – נתחוני עוף בטמפורה מוקפצים בקרם צ'ילי ועירית קצוצה (32 שקלים), ו"שוגון טופו" – קוביות טופו עם בצל ירוק ופטריות מוקפצים ברוטב טריאקי (25 שקלים). העוף היה כייפי. לטופו אני לא מתחברת אבל הפטריות היו טובות.

"רול אבוקדו עם מטבל קשיו" היה מנה שאהבתי . לא מצאתי בתפריט, כנראה אחת ממנות הספיישל. מדובר בסוג של אגרולים ממולאים אבוקדו. קרנצ'י מבחוץ ולוהט מבפנים.

מכאן התחיל מצעד אינסופי של סוגי סושי שונים – פלמידה אדומה על מצע אבוקדו – מנה חריפה, סשימי סלמון, ניגירי טונה אדומה, רול סלמון, ועוד הרבה (בתפריט בטווח מחירים שבין 18 שקלים לפוטומאקי, ל34 שקלים לרולים מיוחדים). מבין כל המגוון אני העדפתי את הסושי "קרנצ'י רול" שבהם הרול מטוגן בטמפורה ומוגש חם.
כאמור בגלל שהמקום כשר, המילויים מבוססי ירק או דגים, ויש גם צ'יקן רול הכולל עוף.

אחרי הסושי הגיעו שני סלטים – סלט וואקמה- אצות וואקמה, מלפפון, גזר, כרוב, שומשום ווינגרט חמוץ מתוק (19 שקלים) שהזכיר לי סוג של קולסלואו, וסלט "עלים" שהכיל חסה, בוטנים, קריספי בטטה ווינגרט (27 שקלים) – שהייתי מעדיפה שהרוטב יהיה בצד כי התיבול היה דומיננטי והייתי מעדיפה לשלוט על כמות הטעמים.

ממנות המוקפצים קיבלנו ארבע –
"רד צ'יקן קארי" (48 שקלים בתפריט) – תבשיל עוף וירקות בחלב קוקוס וקארי אדום על אטריות ביצים – חריף מדי בשבילי, השארתי לאחרים.
"בקר וחצילים" ( 58 שקלים) – אטריות ביצים, נתחוני בקר, אצבעות חצילים, בצל סגול, צ'ילי וג'ינגר. – מנה שנראה לי שרוב הבלוגרים פחות התחברו.
"צ'יקן פרייד רייס" – אורז מוקפץ עם חזה עוף, ביצה, כרוב, גזר, בצל סגול וירוק וג'ינגר- מנה קלה יחסית.
וזו שאני העדפתי – צ'יקן לומן (42 שקלים) אטריות ביצים, בצל סגול, גזר, כרוב, פטריות, נבטים, בצל ירוק וחזה עוף ברוטב טריאקי וקישוט שומשום קלוי.

כאמור קינוחים עדיין בתהליך עבודה. המיץ שהוגש לנו הוא טבעי אך לא נסחט במקום.

הכתובת – אופנהיימר 2 רחובות. באתר ניתן למצוא את כתובות שאר הסניפים ושעות הפעילות, כמו גם התפריט והמשלוחים,.

אתר המסעדה-
http://www.susha.co.il/html/homepage.html

ישראלים רבים שומרים על כשרות ולא יאכלו מנה חלבית אחרי מנה בשרית. הבעיה היא שהרבה מהמתוקים והעוגות פשוט יוצאים לא טעימים בגירסת הפרווה שלהם. לנישה הזו נכנסת המזולה, שהיא לא רק טעימה יותר ממרגרינה, היא גם בריאה יותר.

כדי להיווכח במו פינו שמזולה יכולה להחליף חמאה בצורה טובה, הוזמנו לסדנת אפיה בניצוחה של הבשלנית פסקל פרץ רובין, שהדגימה לנו מנות רבות – מתוקות ומלוחות, שבהם המזולה משמשת במקום שמן, במקום חמאה, ובוודאי ובוודאי שבמקום מרגרינה.

בתחילה כיבדה אותנו פסקל בגירסה שלה ל"בואיקוס" הבולגרי, כשאת טעם החמאה השיגה באמצעות "מזולה בטעם חמאה" כך שיצאו לה מאפים פריכים, שאף אחד לא היה חושד בהם שהם פרווה לחלוטין.
בהמשך היא גם כיבדה אותנו במקלות פריכים משני סוגים, שני סוגי בצקים (אחד פריך ואחד דמוי בצק עלים) עם תיבולים שונים ,גם הם מבוססים על "מזולה".

בסדנה עצמה פסקל הכינה שלוש מנות –
לחם פסטו בצורת שושנים שהוכן עם "מזולה בטעם חמאה" ויצר מאפה גם טעים וגם יפיפה להגשה (פסקל אפתה אותו בסיר פלא כמו עוגת שושנים).
מאפינס ירקות – הפעם חלביות, עם גבינות שונות כשהמזולה מחליפה את השומן במאפים.
עוגת פרג עם ציפוי שוקולד- בשימוש עם "מזולה לאפייה" שהופכת את העוגה לעסיסית וגבוהה, ועם זאת פרווה כך שניתן להגישה לקינוח ארוחה בשרית.

בדרך קיבלנו גם טיפים של פסקל – כמו –
כשקורצים צורות מבצק, את יתרת הבצק לא צריך לאסוף שוב לכדור ולרדד שוב אלא ניתן לאפות כמו שהוא ,בצורות האבסטרקטיות שנוצרו, וכך ליצור קישוטים יפים למנות (כמו לתקוע בצק אפוי בצורות מעניינות על דיפ למשל).

טיפ נוסף היה – אם צריך להקציף חלבונים לחוד וחלמונים לחוד, רצוי להקציף קודם את החלבונים בקערה נקיה, ואז אין צורך לשטוף אותה ואפשר להקציף עליה את החלמונים. ההפך כמובן אי אפשר.

לאחרונה יצאו לשוק שני מוצרים חדשים של "מזולה" – מזולה בטעם טבעי ללא מלח, ומזולה בטעם חמאה. כל מוצרי "מזולה" עשירים בשמן קנולה ובאומגה 3 ואומגה 6, לא מכילים שומנים מוקשים, לא מכילים כולסטרול ויש בהם פחות שומן רווי מכל מרגרינה או חמאה, ופחות מאחוז אחד של שומן טרנס.

מוצרי "מזולה" נמכרים בכל רשתות השיווק.

אנחנו רגילים (לצערי) לראות בקולנוע סצינות עירום וסקס בוטה על ימין ועל שמאל. זו הסיבה למתיקות הרבה של הסרט "הפעם הראשונה" – כי אין כאלה שם. כלומר, יש סקס, אבל עדין, מרומז, ובלי אף איבר עירום. מסתבר שאפשר להעביר מסר של תשוקה ואהבה גם בלי זה.. לתשומת לב במאי הוליווד השונים…
הסיפור עוסק בתיכוניסט בשם דייב (דילן אובריין) שמאוהב בחתיכה של השכבה ג'ין אבל לא מעיז לעשות שום דבר בענין ,ובדיוק כשהוא מתרגל לעצמו איך לגשת אליה, הוא נתקל בבחורה חדשה, מתיכון אחר, קטנה ממנו בשנה בשם אוברי (בריט רוברטסון) שמערערת את עולמו. הם מתחילים קשר שלא ברור מה טיבו, בגמלוניות החיננית של נוער, למרות שמבחינת הדיאלוגים בינהם הם נשמעים כמו בני שלושים מבחינת התחכום (אוי, כמה שזה הזכיר את "דוסון קריק" ואת הזוג פייסי וג'ן בהתאמה). הנקודה העיקרית של הדיאלוג היא ההתלבטות, האם לעשות ביחד את "הפעם הראשונה"? . בניגוד לרוח המקובלת היום, כשהבחורה רק רוצה "לגמור עם זה", הבחור הוא זה שמנסה לשכנע אותה שעדיף "לחכות לאדם הנכון" והיא אף מגלה שזה מאד רומנטי כשגבר פותח עבורך את דלת המכונית.
שני השחקנים הצעירים והלא ממש מוכרים משחקים בטבעיות ומעבירים את ההתלבטות, את המשיכה ואת האהבה הצעירה.
סרט קליל מאד, רומנטי , מומלץ לצעירים ולפגישות ראשונות, וכמובן, חבורות של בנות שיתמוגגו מכך שעוד אפשר למצוא ג'נטלמנים בעולם.