לכולם יש שלדים בארון. לבן לוגן יש כמה וכמה, ובעצם ארון בתוך ארון. בן לוגן (ארון אקהרט) הוא אמריקאי שחי בבלגיה, סוכן ממשלתי שהועזב ממשרתו ועובד כבודק יעילות של אמצעי אבטחה חדישים. יש לו גם בת – איימי (ליאנה ליברטו) שחיה איתו אחרי מות אימה ובילוי תקופה אצל סבה, וגם אקסית מיתולוגית בשם אנה (אולגה קורילנקו) שכעת לא בטוח מה היא חשה כלפיו, בלשון המעטה.

הכל נראה בסדר עד שיום אחד לוגן מגיע לעבודתו ומגלה שכל העסק נעלם, כל ההסטוריה שלו נמחקה וכל החברים לעבודה נמצאים מתים בתאונות מוזרות ,וגם על חייו שלו ועל חיי ביתו קיים איום רציני. השניים – האב וביתו נמלטים על חייהם ותוך כדי כך מגלים שהם בתוך סבך של סוכנים כפולים ונסיונות טיוח של קונצרנים גדולים בעלי אינטרסים. במסגרת המסע הם גם מגלים דברים על ההסטוריה של שניהם, על היחסים ביניהם ועל כמה מעט הם יודעים אחד על השני.

מבחינת "אב ובת שנלחמים יחד ובדרך מתחברים" הסרט די מזכיר את "מת לחיות" שבהם ברוס וויליס וביתו המתבגרת, בערך באותו גיל ואפילו קצת דומות מבחינה חיצונית , נתקלים באותם המצבים. בהמשך הסרט הופך להיות מעין ג'יימס בונד מבחינת התככים וההסתבכות של העלילה ובסוף יש גם קטעים שהגיבור הופך לסוג של מקגיוור.
מה שהפריע לי בסרט הוא למעשה הקאסט – ארון אקהרט הוא המקבילה הגברית של קריסטין סטיוארט מ"דמדומים" – בעלת ההבעה האחת, והוא נראה בדיוק באותה הבעה בכל סצינה- בין אם הוא חושש לחיי ביתו, בין אם הוא נזכר באשתו המנוחה, בין אם הוא מנצח, בין אם הוא במתח, בין אם הוא מבוהל, הכל אותו דבר. הבת – כאמור אמורה להיות כמו הבת של ברוס וויליס ב"מת לחיות" אבל הרבה פחות משתתפת, ולמעשה בכל הקרבות של אביה, עסוקה בעיקר בלעמוד בצד עם הבעה מבוהלת (טוב, לפחות לה יש הבעות פנים כלשהן). גם הדיאלוג של לוגן והאקסית שלו, ברגע מותח במיוחד, אמור לייצר סוג של מתח מיני של אקסים מיתולוגיים אבל לא ממש מצליח בכך והדמות של אנה גם היא לא אמינה במיוחד.

כל זה חבל מכיוון שהסיפור עצמו טוב, העלילה מתרחשת בקצב ומשאירה את הצופה סקרן לגבי איך יפתור הגיבור את התסבוכת.

הסרט עולה לאקרנים בשביעי למרס.

כששמעתי שהסופר אשכול נבו הוא לקוח קבוע ב"סלטה", כותב בה את כל ספריו ובקרוב יציג במקום את ספרו החדש, לא התפלאתי. האווירה במקום – על שלל כלי הרטרו , הספרים והצילומים של הבעלים יובל נבון, פשוט מעוררים השראה.

הוזמנתי ל"סלטה" כדי לגלות מסעדה חלבית כשרה. מי שצופה בסידרה "דוקטור הו מכיר את המשפט "היא יותר גדולה מבפנים", וב"סלטה" – כשרואים אותה מבחוץ, היא נראית קטנה אבל כשנכנסים מגלים את החצר האחורית המקורה והמעוטרת כאמור בשלל פריטים.

אחוז גדול מאוכלוסיית העיר רעננה שומר כשרות, ולכן כשיובל נבון החליט לפתוח את המסעדה בלוקיישן הנוכחי (מזה 9 שנים), הוא החליט לעשות אותה כשרה חלבית. למעשה נבון הוא צלם מקצועי שתמיד אהב גם להאכיל אנשים, עד שפתח בית קפה בסטודיו לצילום שלו בגבעת ח"ן ואחר כך עבר לרעננה. את התמונות היפיפיות של טיוליו בעולם ניתן לראות על הקירות.

השפית האחראית היא אסנת לביא, שמשלבת מנות ממטבחים שונים – מרוקאי ,הודי, תאילנדי, אחרי שלמדה ב"תדמור" ועבדה במספר מסעדות ידועות.

היצירתיות של העיצוב גולשת גם לתפריט כך שתוכלו לראות מנות כמו "חלומי שהתגשם" "סגול כהה" "חוויה הודית" ועוד.

אחרי כוס סיידר תפוחים חם, התחלנו עם המנות הראשונות –
"סלט פראי" – חסה, כרוב, מלפפון, גזר וגמבה, עם גבינה בולגרית 5%, תערובת גרעיני בריאות הנאפים במקום ורוטב סלטה (48 שקלים). מבין ארבע מנות הפתיחה, זו היתה הבחירה שלי – סלט פשוט, שילוב טעמים רענן, ובונוס בריאותי.

בתמונות – למעלה סיידר חם וסלט פיראי, ולמטה "סגול כהה" ולביבות תרד

"לביבות תרד" – עלי תרד טריים וגבינות מוגשים עם רוטב צ'יזיקי (38 שקלים) – לביבות עסיסיות, לא שומניות.

"סגול כהה" – רצועות סלק, אטריות אורז בווינגרט אסיאתי פיקנטי, שומשום שחור לבן ובוטנים מסוכרים (26 שקלים). מנה שפחות התחברתי אליה בגלל המתקתקות.

"חלומי שהתגשם" – גבינת חלומי, פטריות, פלפל אדום מוקפץ ברוטב צ'ילי עדין (38 שקלים). הגבינה עצמה הזכירה מרקם של טופו אבל ספגה את הטעם של הרוטב. הפטריות היו מוצלחות.

היין האהוב על יובל נמזג לנו – יין אדום VENTURA RUBENS 2010 של יקב עפרה.

בתמונות – למעלה – חלומי "שהתגשם" ולחם פרנה, בתמונות למטה- דג מרוקאי וקארי ירוק

לחם פרנה מרוקאי סימן לנו את המנות העיקריות ושימש בהמשך לניגוב צלחות הרוטב. קיבלנו –

"דג מרוקאי של אמא יהודית" – פילה מושט ברוטב מסורתי פיקנטי עם עגבניות טריות, פלפל, כוסברה "והרבה אהבה" כפי שכתוב בתפריט (65 שקלים)
הפיקנטיות היתה עדינה מאד.

"קארי תאילנדי ירוק" – רצועות בורי, בטטות וחצילים , מבושלים ברוטב חלב קוקוס ותערובת עשירה של עשבי תיבול טריים, מוגש עם אורז (72 שקלים) – הבחירה שלי מבין שש המנות העיקריות שקיבלנו , בעיקר כי הוא מכיל כל מה שאני אוהבת – דגים, חלב קוקוס ועשבי תיבול. יובל הסביר לנו שהדרך הטעימה ביותר לאכול את המנה היא על ידי השלכת כף אורז לתוך הקארי, ואז גריפה של הכל ביחד.

"חוויה הודית" – מבחר ירקות שורש אפויים בתנור ברוטב עשיר תבלינים על בסיס עגבניות טריות וחלב קוקוס, מוגש על מצע אורז בסמטי וכוסברה טריה (57 שקלים)

"המבורגר קינואה" – מורכב מקינואה, עדשים, עשבי תיבול וירקות, מוגש עם פירה וצ'אטני עגבניות שרי פיקנטיות (59 שקלים)

שתי המנות האלו היו נחמדות, בעיקר למי שמקפיד על מזון בריאות וצמחוניות. לי כקרניבורית דרום אמריקאית, קשה עם המבורגר שאינו עשוי ממשהו שהיה בחיים קודם.
ההמבורגר קינואה נצלה קודם כדי לאטום אותו ואז ממשיך את התהליך בתנור.

בתמונות למעלה – "חוויה הודית" והמבורגר קינואה, בתמונה למטה- קבב דגים ולחם הבית.

מנה המשלבת דגים ופסטה הגיעה עכשיו – "מוסר מדגסקר" – רצועות מוסר ברוטב שמנת, פלפל מדגסקר, בצל וברנדי,על מצע ניוקי, גם הוא מוגש עם סלט הבית (79 שקלים) . פה היתה לי התלבטות כי מצד אחד הרוטב עצמו היה מתובל ועסיסי, ומצד שני טעם הברנדי היה מאד מודגש, כך שמי שלא חובב אלכוהול תהיה לו קצת בעיה.

המנה האחרונה מתוך תפריט העיקריות היתה מנה מוצלחת של קבב דגים – בזיגוג לימוני, על מצע סלט עדשים חם עם טחינה וסלט הבית (68). הקבב לא היה "דגי" והיה מוצק במידה, ועדשים עם טחינה תמיד מתקבלים בברכה.

ביחד עם כל זה קיבלנו גם את לחם הבית (לחם שאור) שמוגש עם חמאה, (הוא לא רשום בתפריט).

מתפריט הפסטות קיבלנו "לזניה פטריות" – עם רוטב נפוליטנה וגבינת מוצרלה שמוגשת עם סלט הבית (56 שקלים). לטעמי היה חסר תיבול, אפילו ברמה של מלח.

בתמונות למעלה – סלט הבית ומוסר מדגסקר, בתמונות למטה – לזניה וטארט טאטן.

מגש ענק של קינוחים הגיע אלינו לסיום. קינוחים בכללי עולים 35 שקלים והם מתחלפים מדי יום. למעשה מדובר בעוגות מפוארות שיוצרת השפית לביא וביום שאנחנו ביקרנו היו בתצוגה חמש עוגות, כך שפשוט בחרנו לטעום את כולן.

קיבלנו –
עוגת גבינה פיסטוק, עוגת שכבות בראוניז שוקולד, עוגת גבינה ניו יורקית, עוגת גבינה עם חלבה על בסיס מסקרפונה, וטארט טאטן.
אני התבייתתי קודם כל על הבראוניז בתור שוקוהולית מוצהרת, אבל אפילו לי זה היה מתוק מאד. מצד שני, הופתעתי מאד מעוגת הפיסטוק, שהיתה מדוייקת בטעמים, מתוקה במידה, ואוורירית עד כדי ריחוף מהמגש. (אגב, את המגשים עיצב יובל בעצמו בעזרת אנשי עמותת "אנוש" שמספקת עבודה לפגועי נפש).
החלשה מבחינתי היתה הטארט טאטן שהזכירה יותר לפתן תפוחים.

בתמונות למעלה – גבינת חלבה מסקרפונה ובראוניז שכבות, בתמונות למטה עוגת גבינה ניו יורקית ועוגת פיסטוק.

המסעדה כאמור כשרה ומתאימה מעבר לשומרי הכשרות גם למי שרוצה ארוחות קלות, מנות ממגוון מטבחים, וגם מנות בריאות רבות. (וכמובן לצמחונים- הן כאלה שאוכלים דגים, הן כאלה שאוכלים או לא אוכלים מוצרי חלב ולמחפשים מנות בריאות).

כתובת המסעדה- רמב"ם 10 רעננה.
המסעדה פתוחה כל יום משמונה בבוקר עד אחת עשרה וחצי בלילה, בימי שישי משמונה עד כניסת השבת, ובמוצאי שבת משש וחצי עד אחת עשרה וחצי.

אתר המסעדה- http://saltaa.com/

חלב עיזים מוכר כקל לעיכול, ועשיר באופן טבעי בוויטמינים וסידן. משק צוריאל מייצר מחלב עיזים מוצרים רבים, מגוון של גבינות, יוגורטים, חלב ועוד, ועכשיו חבר לרשת קפה ג'ו, ליצירת קפוצ'ינו על בסיס חלב עיזים שמצטרף לתפריט משקאות החלב הייחודיים של הרשת.

בחלב עיזים יש כ10% יותר סידן וחלבון בעל ערך תזונתי גבוה, ועושר של וויטמינים כמו ויטמין איי, בי שתיים, ועוד, שמסייעים במניעת זיהומים ודלקות.
הוזמנתי לסדנה מיוחדת אצל השף ברק חי חורש, והשפית דנה ברון, כדי להתנסות בעצמי גם במוצרים עצמם וגם במה שאפשר להכין מהם. היינו כעשר בלוגריות, עשינו רעש של חמישים, ובסוף גם יצאו מנות מגוונות וטעימות.
ראשית, אני טופחת לעצמי על השכם על המצאת ה"שוקו עיזים" – כשביקשתי שוקו עם חלב עיזים, והתוצאה היתה כל כך טעימה שכולם התלהבו לשתות.

בתמונות – בלוגרית בעבודה.

בהמשך השף ברק חילק משימות (טוב, אני קיבלתי להכין את הסלט…) ולעבודה.
תוך כדי שעבדנו, השף ברק הכין פלטת גבינות (והידעתם שתמיד חייב להיות מספר אי זוגי של גבינות על הפלטה? הסיבה – ככה זה יותר בעל מזל…) – והראה איך אפשר להעשיר עוד יותר את הגבינות – כך שגבינה אחת כוסתה בגרגרי סוכר חום וקורמלה, גבינה נוספת הושרתה ביין אדום, גבינה שלישית עושנה עם תבלינים באמצעות מעשנה קטנה, רביעית היתה גבינה חריפה בסגנון רוקפור שנוספו לה פירות, והחמישית היתה חמאת עיזים, שהשתלבה נהדר עם ערמונים (אלה שבאים בוואקום – שיחוק אדיר).

בתמונות – שף ברק ופלטת הגבינות שהכין.

המנות שהבלוגריות הכינו –
קסאדיות – במילוי גבינות ותיבול
סלט עלים ירוקים – עם גבינה במליחות עדינה, חמוציות וכל מני דברים טובים אחרים
פסטה ברוטב אלפרדו עם מוצרים שיש בבית והופכים לרוטב עדין
פאי רועים – עם סלמון ופירה, וכמובן הרבה גבינה

בתמונות – הבלוגריות עובדות עם שף דנה ברון, והתוצאות.

והקינוח – שהכין השף בעצמו – גבינת חלומי צלויה עם תותים וקצפת עשויה מחלב עיזים ושמנת עם פודינג ווניל. התוצאה היתה גם יפיפיה וגם טעימה, ועל כך תעיד הצלחת הריקה.

בתמונות – הסלט שהשתתפתי בהכנתו (ותתעלמו מהגבעולים) והקינוח של השף.

תוך כדי ליקוק הכפיות שמענו את לימור בן חיים – דיאטנית משק צוריאל, שהסבירה לנו מדוע חלב עיזים הופך פופולארי יותר ויותר, ועל ההסטוריה שלו, משימוש בחלב עיזים לריפוי מחלות ובעיות ,ועד להמלצה לבני הגיל השלישי למשל, שמתקשים אולי בעיכול.
71% מהישראלים אוהבים חלב בקפה שלהם, וחלב עיזים מהווה אופציה בריאה וטעימה לגיוון הקפה.

בתמונה- קפוצ'ינו עם חלב עיזים, עכשיו במתנה ברשת ג'ו.

אתר משק צוריאל – http://www.zuriel.co.il/
רשימת סניפי קפה ג'ו למימוש הקופון- http://www.joe.co.il/snifim.asp

את שף שגב משה לא צריך להציג, מסעדות מצליחות, תוכניות טלוויזיה, ספרי בישול ומיזמים רבים.
והפעם שף שגב כיוון בדיוק לכיוון שלי, כאחת שאין לה זמן או סבלנות לבשל ובכל זאת רוצה לחזור הביתה ליותר מאשר חביתה.
שף שגב שם לב שבשוק המוצרים המוכנים חסרות מנות רבות שיש להשקיע בהן מאמץ מזערי ובתמורה מקבלים מנה ברמה גבוהה. במשך חודשים ארוכים הוא פיתח מוצרים לכל סוגי המנות – בשרי, חלבי, פרווה וקינוחים, ויצא לאחרונה עם סידרת מוצרי בישול – קפואים, מצוננים, יבשים וטריים.
את החזון שלו הציג שף שגב בארוחה במסעדת "שגב אקספרס" בפני הבלוגרים – "טץ' של שף לסופרמרקט ולבית". במסגרת הארוחה הדגים שף שגב איך מהמוצרים, באמצעות כמה דקות עבודה ומינימום מאמץ, הוא מכין מנות טעימות ומגוונות. למעשה, ניתן להרכיב מהמנות ארוחה שלמה הכוללת מנות ראשונות, סלטים, עיקריות וקינוחים.

למעלה- משמאל בשר טחון מוקפץ על טחינה, מימין פסטה ברוטב בולונז
למטה – משמאל קציצות עוף, מימין קציצות דג

דוגמאות למנות – קציצות עוף קפואות ברוטב עגבניות ביתי, בשר בקר טחון בתיבול מזרחי קפוא, קציצות דג מבושלות וקפואות ברוטב עגבניות, רוטב בולונז אמיתי קפוא, סלטים – סלט פלפלים וגבינת שמנת, סלט חצילים על האש וגבינת שמנת עיזים, סלט קישואים יווני וגבינת צ'זיקי, קינוחים – אקלרים במילויי קרם פטיסיאר, ריבת חלב ושוקולד, ומנות "פסטה ספיישל" – מנות אישיות להכנה מהירה ברטבים שונים. זו רק רשימה חלקית של כל המגוון.
שף שגב הכין לנו –
מנת בשר טחון מוקפץ על טחינה ועלים (תוך שימוש במנת בשר בקר טחון וכבש מתובל קפוא), פסטה עם עלי תיבול ורוטב הבולונז הקפוא (שהוא אגב בהכשר בד"ץ), מנה של קציצות עוף ברוטב עגבניות ביתי שהוא לא היה צריך להוסיף להם דבר מלבד להגיש עם אורז ,מנה של קציצות הדג, גם הוא ברוטב עגבניות שהוגש עם בטטה אפויה, והקינוח – מגיע כבר מוכן – אקלרים במילוי קרם פטיסיאר שהשף הגיש בלווית תותים חתוכים וסלט פירות עם המלצה על האריזה לאכול ביחד עם כוס קפה טובה.
יצאתי מהארוחה בהרגשה שאפילו אני, בשלנית זעירה מאד, יכולה להרכיב ארוחה טובה בזמן קצר ועם טעם איכותי.

בתמונה- האקלרים מתוך סידרת הקינוחים.

כרגע יצאו לשוק 17 מנות (!) ובהמשך מתוכננות עוד 20, כשגולת הכותרת היא מנה מיוחדת, שתיבחר מבין מנות של גולשי האינטרנט, שגם תזכה את השולח שלה בפרס של רבע מליון שקלים (!!!) וכמובן קרדיט על המנה כשתצא להפצה.
כל הפרטים ב- https://www.facebook.com/chefsegev/app_121440234694136?app_data={%22utm_campaign%22:%22post-to-wall%22,%22utm_source%22:%22facebook-feed%22,%22utm_medium%22:%22social%22}
וגם על אריזות המוצרים.
וצריך להזדרז כי יש רק עוד 10 ימים להגיש מתכון.

בתמונות למטה- שגב פינק אותנו גם במנות רגילות מתוך תפריט המסעדה שלו – כולל פוקצ'ת הבית, סלטים – אסיאתי ואיטלקי, קרפצ'יו, סביצ'ה וקינוחים כולל "פצצת שוקולד" שקשה להאמין שהוא אינו חלבי.

כל המוצרים כשרים וניתנים להשגה ברשתות השיווק השונות.

פעם "משרד" היה רק בבנין משרדים. היום לכל מי שיש מחשב בבית, יש בעצם משרד, שלא לדבר על בעלי עסקים שונים שעובדים מהבית כמו קליניקות, פרילנסרים, עיתונאים, מעצבים, אדריכלים,סטודנטים, אנשים שעובדים מהבית (במיוחד הורים עובדים) , פנסיונרים שאחרי עזיבת הילדים התפנה להם חדר בבית והם רוצים להפכו למשרד וכדומה,שזקוקים לפינה מאורגנת, כי בדרך כלל מה שיש זה או עבודה על שולחן כלשהו עם מחשב נייד , או פינה שהורכבה מכל מני רהיטים שנמצאו בבית והפכה לערימה מגובבת של ניירת שקל מאד לטבוע בה.

(בתמונה- מר אסף טייכמן, סמנכ"ל השיווק, מציג את חזון החברה).

"רהיטי דורון" הם רשת מוכרת לריהוט עץ לילדים, עם מעל 50% לקוחות חוזרים והיא הרשת המוכרת ביותר בישראל מבין רשתות הילדים והנוער. ב"רהיטי דורון" זיהו את הביקוש למשרד ביתי, ולכן פתחו בימים אלה רשת חנויות חדשה וראשונה מסוגה בישראל בשם "רהיטי דורון HOME OFFICE".

החנות הראשונה נפתחה באזור התעשייה של סגולה בפתח תקווה, בגודל 250 מ"ר, כשבצמוד לחנות רהיטי הילדים, הוקמו חללים שמציגים פתרונות שונים למשרד ביתי, לאיכסון, לגדלים שונים של חללים וכמובן לנוחות השימוש. ל"רהיטי דורון" יש נסיון רב בייצור ושיווק רהיטים לצרכן הפרטי ואת הנסיון הזה מנצלים עכשיו להתאמת פתרונות ריהוט במחירים נוחים, כמו שולחנות עבודה, שולחנות מנהל ומזכירה, שידות, כוורות, ספריות וכו'. במסגרת השירות ניתן להתייעץ עם עובדי המקום שמנוסים מאד בהתאמת ריהוט לחללים השונים בהתאם לצורך ולאפשרויות.

במהלך 2013 מתוכננים עוד שני סניפים, כשהשאיפה היא להגיע לפריסה ארצית של כ15 סניפים בשנתיים הבאות.
אחד היתרונות של "רהיטי דורון" הוא זמן אספקה מדויק כבר בשלב הזמנת הפריט, ואחריות ל3 שנים. כמובן שמדובר ברהיטים שמוקפדים מבחינת גימור, איכות וצרכי הלקוח.

ישנה גם אפשרות להובלה והרכבה בתשלום נוסף.
לאתר רהיטי דורון – http://www.doron1949.co.il/

בפעם הקודמת שהתארחתי ב"מיטבול" בראשון לציון (http://cafe.mouse.co.il/post/2612515/) התנסתי בעיקר בהמבורגרים המיוחדים של המקום. הפעם הסיבה לאירוח היתה תפריט חדש המכונה "בוצ'ר" שנוסד זה מכבר, ולדברי עודד, הבעלים של המקום, הומצא פשוט כששלושת השותפים במקום ישבו סביב נתח גדול שרק הגיע, וחשבו – "רגע, אנחנו רוצים לאכול את זה ככה!".
ו"ככה" זו בדיוק הדרך שהנתחים מגיעים – נתח במשקל קילו או שניים, עם תוספות והרכבים שונים (יש קומבינות שונות ותלוי אם מדובר באנטריקוט, סינטה או פילה כפי שאפשר לראות בתמונה של התפריט). המחירים נעים בין 355 ₪ לקילוגרם אנטריקוט או סינטה עם שתי תוספות לבחירה, ועד 900 שקלים לשני קילוגרם פילה עם תוספות וכוסות יין אסמבלאז, ריחן או איתן של יקב ברקן.

הנתחים מוגשים על עגלת קצבים ונפרסים לעיני הקהל.

אבל לפני הבשר כובדנו בטעימות ממנות הפתיחה של התפריט הרגיל –

צ'יקן צ'ילי – נתחוני עוף מצופים בטמפורה , מוגש ברוטב צ'ילי מתוק- 45 שקלים בתפריט
קרפצ'יו הפוך – מוגש עם עלי בייבי , גבינת פרמזן וטוסטונים – 45 שקלים
ברוסקטה- סינטה כבושה בתערובת עשבי תיבול פיקנטית , מוגש על טוסטונים – 37 שקלים
כנפיים צ'ילי טקסס סטייל – 8 או 14 יחידות – 32-44 שקלים.

מבין ארבע הראשונות , אם הייתי צריכה לבחור אחד, הייתי הולכת על הברוסקטה, לא הרגשתי "עשבים פיקנטיים" אלא יותר חמיצות נעימה שהתחברה לי טוב עם הבקר. שאר המנות היו חביבות , רק אזהרה- הכנפיים בסגנון "טקסס" היו חריפות. כמה חריפות? טוב, לפולניה כמוני זה היה חריף ודקות ארוכות אחר כך עוד הרגשתי עיקצוץ בשפתיים. לטעמי הולך הכי טוב עם בירה קרה לצינון העסק.

סלט הגיע כמנת ביניים – "סלט כרוב ונבטים"- סלט שהוגדר ל"הרגיע את המצפון" כפי שכתוב בתפריט והכיל כרוב, נבטים, בוטנים וגזר, בוינגרט לימונים מתקתק – 40 שקלים. אני מאד אוהבת בוטנים והטעם שלהם היה דומיננטי בסלט. למרות שהמטרה בערב הזה היתה בשר, והיה חבל להתמלא, בכל זאת הקערה רוקנה.

מלכי הערב התגלגלו לעברנו, קודם פילה, אחר כך סינטה ובסוף אנטריקוט. הם נפרסו על השולחן ולוו בתוספות של רטבים (כולל רוטב שמנת פלפלים ורוטב "קטשופ" פלפלים פיקנטי), פירה (חלבי, הללויה!) עם בצל מטוגן (16 שקלים), "גרליק צ'יפס – צ'יפס עם שום ופטרוזיליה" – 17-20 שקלים תלוי בגודל, שעועית ירוקה מוקפצת (19 שקל), ואורז (16 שקל).

הבשרים הוזמנו במידה "מדיום" ורובם היו כאלה, חוץ מהסינטה שהושארה טיפה יותר מדי, ובגלל שהיא גם ככה נטולת שומן, התייבשה במקצת. אני לא יודעת אם זו הקירבה לוולנטיין'ס דיי אבל המלח הגס שפוזר על המנה ובקרסט שלה, היה קצת יותר מדי וגרם למליחות גם בבשר עצמו. הייתי מעדיפה שהבשר יוגש ללא מלח בכלל, ושאקבל את המלח והפלפל בצד לבחירתי האישית.

בתוספות – הבצל המטוגן היה להיט, הצ'יפס עם השום היה פחות, אולי בגלל העזות של השום. מבחינתי עדיף בשר נטו, ואת התוספות לשים כנשנוש לצד השתיה החריפה של המקום.

לסיום העיקריות עוד קיבלנו שני מנות "איפון" – ההמבוגר עם אדאדו מעושן וביצת העין. קיבלנו שניים – אחד ללא גבינה למי שלא רוצה לערבב בשר וחלב, והשני עם. סיקור נרחב על ההמבורגרים ניתן למצוא בלינק שצרפתי כאן למעלה. (84 שקלים למנה של 300 גרם).

אחרי כל זה צריך קינוחים להוריד את הבשר וכאלה קיבלנו ארבעה.
עוגת גבינה עם פירות יער (מחיר לא מופיע בתפריט)
"זעזוע מוח" – כדורי גלידה קפואים מטוגנים בציפוי טמפורה בים של שוקולד חם (44 שקלים)
טארט טאטן – טארט הפוך של תפוחים מזוגגים בקרמל עם גלידת וניל (41 שקלים)
וופל בלגי חם – עם שלושה כדורי גלידה, קצפת ורוטב שוקולד (49 שקלים).

את "זעזוע מוח" טעמנו פעם קודמת (ואפשר למצוא גם את זה בלינק) – בתור חובבת שוקולד זו היתה הבחירה שלי.
העוגות – התפוחים והגבינה היו בסדר, מבחינתי היו אופציות טובות יותר, לחובבים.
הוופל הבלגי היה מנה מרשימה, מגדל של וופלים עם קצפת וכמויות גדולות של גלידה, מספיק לשלושה אנשים ויותר.

במקום אפשר לרכוש בשרים לפי משקל להכנה בבית.

אתר המסעדה – http://www.meatball.co.il/index.php
תפריט הבוצ'ר – http://www.meatball.co.il/index.php?p=297

אני אף פעם לא הייתי זקוקה לתירוץ כדי לאכול שוקולד. "זה טעים" היתה סיבה מספיקה. גם כשהכנתי קינוח או ממתק כלשהו משוקולד, תמיד ידעתי שצריך לקנות כמות כפולה כי איכשהו זה "נעלם" בדרך לסיר. (וזוכרים את הסצינה ההיא ב"בית של פיסטוק" כשפיסטוק ורגע מנסים להכין עוגת שוקולד אבל תוהים מדוע לא לאכול את השוקולד ככה וזהו?)

בכל מקרה, שבוע השוקולד חל השבוע, ופורים בפתח על שלל משלוחי המנות שלו, וכמובן החורף שתמיד גורם לנו לחפש משהו מתוק, והכל ביחד היווה סיבה מצויינת לנסות את פינוקי השוקולד של "כרמית" מסידרת "אגו".

אני אוהבת את המסר של "אגו" – מותר לך לדאוג לעצמך, מותר לך לאהוב את עצמך ומותר לך לרצות לפנק את עצמך, בניגוד לאתוס הפולני של "אני מקריב את עצמי למענך " וההמשך שלו "ואתה לא מעריך את זה". ומה אם לא שוקולד לפינוק האולטימטיבי?

מה שנחמד בסידרת "הפינוקים" היא האופציות הרבות – ישנם טעמים שונים בדרגות שוקולדיות שונות, ויש גם אפשרויות רבות שאפשר לעשות עם המוצרים – מנשנוש , דרך קינוח ועד אפיה מושקעת.

אני ניסיתי את הביגלה המצופים (שנבחרו למוצר השנה 2012 בקטגוריית חטיפים מתוקים)- ניסיתי את הבייגלה המצופה שוקולד חלב, מצופה שוקולד לבן ומצופה שוקולד מריר חלבי (כן , אני יודעת, קשה להיות בלוגרית, אבל השתדלתי…). בעבר לא היה מקובל לשלב מלוח ומתוק ביחד, ולשמחתי עכשיו זה נפוץ כי המליחות מדגישה את המתיקות (ומדובר במליחות עדינה). בתור שוקוהולית העדפתי את הציפוי האחרון – של השוקולד המריר החלבי.

הוופלים נחמסו לטובת צבא הגנה לישראל – היו שם אצבעות וופל בציפוי שוקולד חלב ומילוי קרם אגוזים שאם הייתי זוכה לטעום, הצבא היה צריך לצעוד על קיבתו ולא על הוופלים, ואצבעות וופל במילוי קרם אגוזים מצופות שוקולד לבן, ובסידרה יש גם מילוי דאבל שוקולד (איך פספסתי את זה?) ומילוי קפוצ'ינו.

בסידרת "פינוקי השוקולד" יש כמובן גם טבלאות שוקולד- מארזים של טבלאות שוקולד לבן ושוקולד מריר (שאני הולכת לעשות מהם מוס שוקולד קל, טעים, פרווה ומתאים לכל הזדמנות – מתכון פה למטה) ופצפוצי שוקולד צ'יפס של "כרמית שף" שהולכים להפוך לעוגיות ולהצטרף למשלוחי המנות שלי. (יש גם שוקולד חלב ושוקולד מריר/חלב ללא תוספת סוכר).

כל המוצרים של "כרמית" הם בהשגחת בד"ץ העדה החרדית כך שגם אם אתם אישית לא מקפידים אבל צריכים לתת משלוח מתוק וכייפי למי שכן מקפידים, אתם מסודרים.

האתר של "כרמית" – http://www.carmit.co.il/

והמתכון למוס שוקולד עשיר, פרווה, מתאים גם לפסח בהיותו נטול קמח (וכמובן מתאים גם למתנזרים מגלוטן), מהיר הכנה ומספק כמות יחסית גדולה של מנות היות ומדובר במוס עשיר מאד שאי אפשר לאכול ממנו הרבה.

המצרכים:
200 גרם שוקולד מריר שבור לחתיכות
4 ביצים מופרדות לחלמונים וחלבונים.

כן, יש רק שני מצרכים !!!

אופן ההכנה –
ממיסים את השוקולד על אש נמוכה בעדינות.
מסירים מהאש.
מוסיפים במהירות 4 חלמונים אחד אחרי השני תוך בחישה בכף עץ . חשוב לערבב מהר כדי שלא יהפוך לחביתה בגלל החום.
מקציפים את 4 החלבונים עד קצף נוקשה ומוסיפים בעדינות בתנועות קיפול לשוקולד.
מחלקים לקעריות ומקררים.

בתאבון ופורים מתוק ושמח!!

אחרי שסיימה לימודי אופנה בשנקר וסטאג' אצל מירית וינשטוק, החליטה מעצבת האופנה ליטל אלקלעי לפתוח מותג עצמאי , ששמו הוא שילוב של שם סבה איזידור, עם שמה האמצעי, וכך נולדה "איזידורה אן".
העיצובים של ליטל הם רומנטיים ללא ספק, באווירה של פעם וישנם פריטים שניתן לשלב במספר אופנים וליצור בכל פעם הופעה אחרת. כך למשל יש שמלה שניתן לשלב עליה עוד חצאית צבעונית שיכולה להפוך בעצמה גם לעליונית באמצעות כיפתור מרכזי.

מעבר להקפדה על איכות תפירה וחומרי גלם, ליטל מקפידה גם שכל הקולקציה תהיה מאה אחוז תוצרת הארץ, כלומר שהעובדים הם גם ישראלים – התדמיתנית, התופרת והגזרן, כדי לא לנצל עובדים בארצות שבהם משלמים להם פרוטות תמורת עבודת פרך.

טווח המידות של הקולקציה – 36-42, וטווח המחירים 150-600 שקלים.

את הפריטים ניתן להשיג בחנויות שונות וכן דרך האינטרנט באתרים כגון אטסי או מרמלדה מרקט.

דף הפייסבוק של ליטל – https://www.facebook.com/pages/Isidora-by-Lital-Alkalay/207865347063?fref=ts

(איזידורה אן באירוע האופנה הישראלית).

עם שם משפחה כמו "שטרן" – למרות שאין קשר לענקית התכשיטים, לעידית שטרן לא היתה ממש אפשרות בריחה מהגורל.. ולכן אחרי תואר שני במדעי המדינה וסינית ומסלול דוקטורט בכלכלה הפוליטית של סין, עידית עשתה את השינוי הגדול והחליטה לעסוק במה שהיא הכי אוהבת- עיצוב תכשיטים.

עידית החלה בעיצוב תכשיטי תחרה אבל מאז נוספו חומרים והיום היא מעצבת במתכות כמו גולדפילד, עור, זמש, תחרה, קריסטלים, חרוזים ועוד. עידית מדגישה שבעגילים למשל, כל חלק שנכנס לתוך התנוך, עשוי מגולדפילד למניעת אלרגיות שונות.

באוסף עגילים, תליונים, צמידים, וקישוטים שונים וניתן לרכוש כל אחד לחוד או להרכיב "סטים" תואמים.

את התכשיטים ניתן לרכוש ב:

– החנות של עידית שטרן – שנקין 12 גבעתיים, טל' 03-5717114
– בחנות של עידית במרמלדה מרקט -http://market.marmelada.co.il/iditstern

ובאתרים נוספים בארץ ובחו"ל.

דף הפייסבוק של עידית – https://www.facebook.com/iditsternjewelry#!/iditsternjewelry

(בתמונה – הדוכן של עידית בערב עיצוב ישראלי).