בפעם האחרונה שביקרתי ב"אילן'ס" זה היה קיץ, ודגמתי את משקאות הקיץ. עכשיו יש חורף וצריך משהו מחמם, רצוי עם תוספת משמחת של אלכוהול בפנים, וזה בדיוק מה ש"אילן'ס" עשו בליין משקאות החורף החדש שיצא ממש עכשיו במגוון רחב.

קיבלתי לטעימה שני משקאות מתוך מגוון של תשעה (משקאות בסגנון קריבי, בסגנון אירופאי, בסגנון אסייתי ועוד – ניתן לראות את התפריט המלא בתמונה המצורפת) –

"אנג'ליקו- אספרסו וחלב מוקצף, ליקר אגוזים, מייפל, וסירופ שוקולד " (26 שקלים) ו"סופר מוקה – משקה חם המשלב אספרסו ושוקולד (21 או 28 שקלים תלוי בגודל).

הדבר הראשון שלכד את עיני היתה ההופעה – שני המשקאות פשוט יפיפיים, וניצן, הבחור שהכין לי אותם בסניף "אבנת" בפתח תקווה, עמל זמן רב על העיצוב והקישוט עד כדי כך שכשהוא אמר לי "את צריכה לערבב" זה כבר היה לי חבל להרוס את היצירה.

מעבר לזה, המשקאות גדולים, כמות מאד נדיבה של קפה עם התוספות השונות.

אחר כך הגיע הטעם. לכל משקה היה הטעם הייחודי שלו, כשהאנג'ליקו הולך יותר לכיוון האגוזי, וה"סופר מוקה" נטה להיות יותר שוקולדי, בעיקר כשבמקום לשתות אותו פשוט הורדתי את הכפית עד למטה כך שכל שלוק החזיק בתוכו שוקולד חם ורך יחד עם הקפה. מבין השניים, הוא היה המועדף שלי.

אני יודעת שעוד אשוב לטעום במיוחד את ה"סוויט דרים" שנשמע לי מפנק במיוחד (עם סמירנוף, וניל, כמה סוגים של שוקולד וקקאו) וגם האחרים בהחלט שווים בדיקה, ובפעם הבאה שחברה תגיד לי "בואי נשב על קפה" – זה בהחלט יהיה הכיוון.

למעלה "סופר מוקה" למטה "אנג'ליקו".

רשת אילן'ס מתמחה בתערובות קפה ייחודיות לרשת מפולי קפה טריים קלויים ובציוד מקצועי להכנת משקאות קפה אספרסו ביתי וגם הקימה בית ספר לקפה שמקיים סדנאות לשוחרי קפה ואנשי מקצוע.

האתר של אילן'ס – http://www.ilans.co.il/Default.aspx

האמת, אני אחת שאוכלת כל דבר חוץ מחיות מחמד. אבל בסביבתי הקרובה יש גם את ש', חובב בריאות שמשתדל להתנזר מכל דבר שמגיע מהחי, וששמח מאד כשקיבלתי להתנסות בתחליף חלב ALMOND DREAM של "רייס דרים".

מדובר בתחליף חלב שהוא משקה שקדים המכיל ריכוז שקדים טבעיים והוא מצטרף למשפחת המשקאות של "רייס דרים"  – משקה אורז ומשקה שיבול שועל.

אני ניסיתי לבחון את המשקה בשני הבטים, האחד כתחליף חלב, האם הוא מסוגל להסוות את עצמו בתור חלב אמיתי או שיש הבדל כלשהו, והשני, האם אפשר להשתמש בו דווקא כשונה מחלב, כבעל ערך מוסף מבחינת הטעם.

השלב הראשון היה לשתות אותו כמו שהוא – אני ציפיתי לטעם של מעין רוזטה, אבל טעם השקדים עדין הרבה יותר וקליל הרבה יותר גם מבחינת הריח.

השלב השני היה להשתמש בו במקום חלב כתוספת לדגני בוקר, או לקפה – שוב, בגלל עדינותו של הטעם, אי אפשר היה לחוש בשקדים והאפקט היה כמו של חלב רגיל.

השלב האחרון היה להשתמש בו כגיוון למתכונים קיימים שדורשים חלב (מה שיכול להיות אופציה לשומרי כשרות שרוצים מנות פרווה בלי לאבד מהטעם). – הכנתי פירה שבדרך כלל אני מוסיפה לו חלב בשביל לעדן אותו. הפעם עשיתי אותו עם חלב השקדים. גם כאן אי אפשר היה להרגיש את השקדים והפירה תיפקד רגיל. אני בהחלט מתכוונת לנסות אותו בעתיד גם להכנת פודינג אינסטנט למשל או כדי לטבול בו בישקוטים לתחתית של קינוח.

אני מצרפת כאן את המתכון שניסיתי תוך שהחלפתי את החלב הרגיל במשקה השקדים –

"עוגת שוקולד אישית במיקרוגל".

לשים בכלי זכוכית 4 כפות קמח תופח, 2 כפות סוכר מלאות, 2 כפות שטוחות קקאו,לערבב.

להוסיף 1 ביצה ולערבב שוב

להוסיף 3 כפות שמן ו3 כפות חלב (או כאמור משקה שקדים) ולערבב שוב.

לשים בחום מקסימלי לדקה וחמישים ולבדוק.

מי שאוהב תוך נוזלי יותר, להוציא טיפה קודם מהמיקרוגל.

משקה השקדים הינו מקור לסידן, ברזל, וויטמינים כגון B12, E, D ועוד, מכיל חלבונים איכותיים ומהווה מקור לסיבים תזונתיים ואנטיאוקסידנטים טבעיים וכמובן נטול לקטוז ומלח, ודל בסוכר וקלוריות.

המוצר כשר ונמכר בכל רשתות השיווק.

 רק הערה קטנה- הכיתוב על האריזה הוא באותיות זעירות מאד, וקשות לקריאה ללא משקפים או זכוכית מגדלת.

(בתמונות – פינות שונות של המסעדה)

הדבר הראשון שיש לי להגיד על "אידרה" זה – תבואו רעבים. מאד רעבים. אני לא הוזהרתי וכשהוזמנתי לנסות את מנות המסעדה שחגגה לא מזמן יום הולדת שנה, למרות שאכלתי רק סלט לצהרים, עדיין הרגשתי את המכנסיים לוחצות במיוחד מכיוון שהמנות (והסתכלנו גם על מנות שיצאו לסועדים רגילים מסביבנו) היו ענקיות.

המסעדה ממוקמת ברחוב הרצל 215 רחובות, והיא כשרה. המקום מעוצב באווירה ימית. בעלי המקום הם קובי יחיא וירון גדסי, תושבי המקום, שמפצים את העיר רחובות על העדר חוף ים, באווירת דגים טרייה. גדסי, שף בעברו (ניהל את "דג על הדן" "ברבוניה" ועוד, ובישל גם ב"טורקיז" בין השאר) בנה תפריט מודולרי מאד, שמאפשר לכל סועד לבחור לא רק את הדג אלא גם את סוג ההכנה שלו – גריל, טיגון, חצי חצי, תנור ועוד, כשכדי שהסועד יקבל את מירב המיצוי מהדג, יש לכל דג בתפריט המלצה כיצד הכי טוב לאכול אותו.

במנה העיקרית כלולה מנת סלטים עם מילוי, מה שאומר שעל השולחן מוצבות המון קעריות (פירוט מגיע תיכף) עם סלטים שמתמלאים שוב ושוב. אם יש בשולחן אורח שאינו מזמין מנה עיקרית, התשלום על הסלטים יהיה 35 שקלים. בקעריות שאנחנו קיבלנו היו:

סלסה, סלק עם מייפל (המצאה של המקום, שלא ראיתי בשום מקום אחר ושיצרה מתקתקות מיוחדת), גזר פיקנטי עם כוסברה (וכאן וידוי – כפולניה קלאסית אני לא ממש אוכלת חריף, וגם כוסברה ואני לא חברות טובות, אבל פה חיסלתי את הקערית – היא היתה פיקנטית עדינה, וגם הכוסברה לא השתלטה- מאד אהבתי), טאבולה, סלט תפוחי אדמה עם מיונז והרינג (איזה כיף, שורשים פולניים!! ושוב בתיבול עדין ובלי השתלטות של המיונז), שעועית עם בצל, טחינה, קישואים מטוגנים, חצילים עם טחינה, איקרה עם בצל אדום קצוץ דק (שהלכה מצוין עם לחם הבית שנדבר עליו תיכף), שום עם מייפל (שוב, כמו בסלק- מנה מקורית שזכתה להנאה רבה בשולחן), וחצילים מטוגנים. עכשיו אתם מבינים למה אמרתי שצריך לבוא מאד רעבים?

(בתמונות – משמאל מבחר סלטים, מימין ברבוניות)

כאמור לצד הסלטים קיבלנו את לחם הבית (רק חבל שאין חמאה ליד, מבחינתי זה פק"ל , בטח במקום חלבי). (10 שקלים בלבד בתפריט, ללחם רוזמרין וזיתים שנאפה במקום)  .

המיץ שמוגש לא נסחט במקום.

מבין הראשונות קיבלנו את "ברבוניה בקטנה"- ברבוניה מטוגנת עם רוטב הבית – רוטב לימון עם שום ונענע שהופיע אחר כך גם לצד מנת דג אחרת. (49 שקלים). למנה הזו פחות התחברתי בעיקר בגלל שיש המון עצמות יחסית לבשר,

לקראת העיקריות קיבלנו קערית סלט ירקות קצוץ דק (15/29 שקל תלוי בגודל) וצלחת של ירקות אנטיפסטי קלויים שבאים בהרכבים שונים עם המנות. הצע הדגים משתנה כל יום, תלוי בדגה הטריה היומית ויש את המלצות היום.

שתי מנות דגים קיבלנו מהעיקריות –

מושט מטוגן עם אותו רוטב הבית, שהוגש עם פוטטוס (77 שקלים בתפריט) – הטיגון היה האופציה המומלצת של המסעדה, והדג יצא עדין מאד ושמר על עסיסיותו. מנה גדולה (550 גרם) שיחד עם הסלטים והלחם ממקודם כבר גרמה לבלוגרים מנוסים להשען אחורנית ולפתוח כפתור בחגורה.

המנה העיקרית השניה היתה השוס של הערב מבחינתי – מנה שחיתותית במיוחד של פילה לוקוס לבן בתנור שמוגש בתוך כמות גדולה של רוטב שמנת פטריות מבעבע עם פרמז'ן (136 שקלים במנה שיכולה בשקט להאכיל שניים). המנה כמובן נטולת עצמת מתוקף היותה פילה, והיא מוקפת בשמנת וגבינה שנוקתה עד תום בעזרת שאריות הלחם ממקודם ועילפה את הבלוגרים סופית.

(בתמונות – משמאל למעלה- אנטיפסטי, מימין למעלה- לוקוס, למטה- מושט מטוגן)

מעולפים מעולפים אבל שנוותר על קינוחים?

אף אחד לא היה מסוגל להתמודד עם מנה כמו "סופלה שוקולד" ולכן כשנשאלנו איזה קינוחים נעדיף, הלכנו על מה שעשה רושם קל בתפריט – פאי לימון והמנה המומלצת של המלצרית   – מלבי.

פאי הלימון (35 שקלים בתפריט- מנה שבהחלט תספיק לשני אנשים) היה ניגוד מתקתק של תחתית מתוקה, מילוי לימוני וונילי וקישוט פיסטוקים.

השיחוק היה ההמלצה של המלצרית – המלבי. בדרך כלל אני לא מעריצה גדולה של מלבי, בעיקר בגלל שבדרך כלל יש לו טעם פלסטיקי. לשמחתי ב"אידרה" המלבי היה קליל – מאד קליל, עשוי שמנת ומצופה בתערובת של שקדים, בוטנים וקוקוס, עם מי וורדים עדינים מאד מסביב (22שקלים).

(בתמונות – משמאל פאי לימון, מימין מלבי)

למקום עיסקיות רבות ומנות ילדים.

ההמלצה שלי – יש בהחלט מנות שניתן לחלוק ושווה להתייעץ עם הצוות בבחירת המנות ודרך הכנתן האופטימלית.

חנייה ברחוב בכחול לבן או ברחובות הסמוכים בחינם.

אתר המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12223

(בתמונות למעלה- המסעדה, בתמונות למטה – משמאל יין הבית, באמצע פטה כבד עוף, מימין סיגר טלה)

ל"אדיסון" הרעננית נולדה אחות קטנה, ולא סתם אחות אלא אחות בהשגחת הרבנות.

לפני כחצי שנה  נפתחה "אדיסון ספוט", במרחק כמה בלוקים מאחותה הגדולה, והיא נושאת בגאווה תעודת כשרות שמאפשרת גם לקהל שומר המסורת לטעום את המטבח שלה.

שף הבית ניר גוזגל, ממייסדי "אדיסון" המקורית, עבר ל"אדיסון ספוט" והמיר את התפריט בתפריט כשר.

המסעדה מוגדרת כ"בר מסעדה" והתיאור הוא "סגנון ביסטרו צרפתי עם נגיעות אמריקאיות ומזרח תיכוניות" והמטרה בהגדרה הזו, לפי אורן זאבי, אחד הבעלים ומנהל המקום, היא לאפשר מגוון גדול של אוכל על מנת שכל אחד יוכל למצוא משהו שונה בכל ביקור.

הוזמנו חמישה בלוגרים להתנסות במנות המקום.

לפתיחה קיבלנו חמש מנות שלוו ביין החודש – של יקב "אור גנוז" – יקב כשר למהדרין (למקום בר משקאות נרחב עם מגוון אלכוהולי מכל העולם, כמובן כשר).

המנות היו –

-"פטה כבד" – בקסיס, עם ביצים, בצל, ברנדי, יין אדום, מוגש עם טוסטונים וריבת פירות (32 שקל בתפריט)

– "סיגר טלה" בגספצ'יו עגבניות וטחינה- שהוכן עם מעט חצילים מטוגנים, צנוברים ותבלינים (32 שקל בתפריט)

– "סלט גרבלקס"- פרוסות דקות של סלמון שנכבש במקום במלח אטלנטי, סוכר ותבלינים, והונח על לקט עלים ורוטב טריאקי (49 שקלים)

– "כנפיים ברוטב אדיסון" – הרוטב הקלאסי של המקום – חריפות עדינה של רוטב המבוסס על צ'ילי מתוק וחריף, בתוספת חלב קוקוס שמרכך את העוקץ (22 שקלים או 34 שקלים, תלוי בגודל המנה)

– "קרפצ'יו סינטה" שמוגש עם "פוקצ'ת הבית" (הקרפצי'יו – 43 שקלים, ואם רוצים את הפוקצ'ה לחוד כמנה בפני עצמה- 16 שקל ליחידה עם מטבלים).

(בתמונות למעלה משמאל – גרבלקס, למעלה מימין כנפיים,למטה משמאל – אורן זאבי, המנהל ואחד הבעלים, למטה באמצע קרפצ'יו, למטה מימין תפריט הלילה)

אם הייתי צריכה לסדר את המנות לפי סדר העדיפויות שלי – במקום הראשון הייתי שמה את הקרפצ'יו, שבפעם הראשונה מזה זמן רב, לא הפריע לי שאין גבינה בעסק. הרוטב שהתלווה מעליו היה טעים ומדוייק, הבשר היה רך ואיכותי, ובלי לנסות להשמע כמו מיכל אנסקי ב"מאסטר שף" – "אהבתי כל ביס". הפוקצ'ה היתה בעצם סוג של פיתה ועליה הופיעו שיני שום קלויות וקצח.

במקום השני הייתי שמה את סיגר הטלה שהתיבול שלו היה במידה, וכך גם היתה הכבישה של הסלמון במנת הגרבלקס.

גאוות המקום הן המנות הבשריות וכאלה קיבלנו חמש לטעימה:

– המבורגר (אנחנו קיבלנו את זה שנעשה עם תוספת של חצילים מטוגנים, פיסטוקים וקשיו שנוספו בשלב הטחינה של הבשר). (המחירים נעים בין 41 ל49 שקלים בתפריט, כשתוספות עולות 16 שקלים נוספים). מבחינתי ההמבורגר היה מתובל יותר מדי בשבילי, אני מעדיפה טעמים רגועים יותר. הבנים בחבורה מאד אהבו.

-"אסקלופ חזה עוף" – שהיתה המנה הפיבוריטית שלי בעיקר בגלל פשטותה וקלילותה- עוף עסיסי מאד, (פרגית ששהתה במרינדה ואז נאפתה בטאבון) והוגשה עם קוביות תפוחי אדמה (72 שקלים בתפריט למנה מאד גדולה ונדיבה) – כאמור הבחירה שלי

– אנטריקוט שמגיע לפי מישקל (מתחיל מ300 גרם במחיר 118 שקלים וכל 100 גרם נוספים ב45 שקלים, לפי בקשת הסועד) שהיה עשוי "מדיום". לקרניבורים.

– "פטוצ'יני סלמון" – עם קרם ארטישוק (56 שקלים). לנו הוגשה אותה מנה עם ניוקי מכיוון שבלוגרים חולקים צלחות וזה קשה עם פטוצ'יני. הפחות מוצלח מבחינתי כי הרגשתי שזה נסיון לחיקוי מנה עם שרימפס ושמנת, ואז הציפיות שלי היו בהתאם.

– "סינטה סנדוויץ" – כריך עשיר מאד עם פרוסות סינטה וירקות, בתוך לחם פרנה אפוי במקום
(49 שקלים). מנה משביעה לסועד רעב.

(בתמונות למעלה- משמאל פוקצ'ת הבית, מימין למעלה- ההמבורגר,למטה משמאל מנת העוף, ולמטה מימין האנטריקוט)

לדברי אורן, המנה הפופולארית ביותר מבין המנות הבשריות היא האנטריקוט. בשולחן שלנו כאמור זה נחלק בין העוף (הבנות) להמבורגר (הבנים).

(בתמונות – למעלה- תפוחי אדמה בקייג'ן משמאל, מימין סינטה סנדוויץ, למטה משמאל ניוקי סלמון, למטה מימין תוספות הצ'יפס והירקות.)

תפריט הקינוחים משתנה כל יום, וצריך לשאול את המלצר מה יש. אנחנו קיבלנו לטעימה שלושה קינוחים שונים שבתפריט נעים בין 26 ל36 שקלים:

– "סופלה שוקולד" – טוב, הפחות מוצלח מבין השלושה, בעיקר בגלל שכשפותחים סופלה זה אמור לנזול החוצה, וכאן דובר יותר על עוגת שוקולד חמה שהוגשה עם גלידה (פרווה).

-"מרקיז שוקולד" – לשוקוהולים כבדים, כמות נכבדה ועשירה של שוקולד בטעמי תפוז ופיסטוק- מומלץ לחלוק בזוג.

-השיחוק של הערב- סורבה אגסים ביין עם ליקר תפוחים – מנה מרעננת, מדוייקת, פשוט קינוח מפתיע בטעמו.

(בתמונות למטה – משמאל מרקיז שוקולד, באמצע סופלה השוקולד במצב פתוח, ומימין הסורבה)

אם הייתי צריכה להרכיב את הארוחה שלי מבין כל המנות האלו, הייתי הולכת בראשונות על הקרפצ'יו, בעיקריות על העוף ובקינוח הסורבה (ואני מודה שאם הייתי רואה תפריט קינוחים ,בחיים לא הייתי מנסה את הסורבה, ושמחתי להיות מופתעת לטובה).

מעשר וחצי בערב יש תפריט לילה ובו מנות מוזלות.

חנייה נוחה חינמית מאחורי המסעדה.

כשר בהשגחת הרבנות.

אתר המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12941

אני אוהבת לפתור חידות.  אני אוהבת סיורי אוכל. אני אוהבת לשלב בין השניים.

באתר "אוצר תרבות" (http://www.otzartarbut.com/) יש מידע על אירועי תרבות רבים, ויש גם ניוזלטר שסוקר את אירועי השבוע. בסוף הניוזלטר יש חידת הגיון שמחוברת על ידי גולשים, ויש גם פרסים. לפני כמה שבועות פורסמה חידה שאמרה "בגלל המנהיג". הפרס היה סיור קולינרי עם השף רועי רונן בשוק לווינסקי. חשבתי וחשבתי ובסוף פתרתי את החידה (הפתרון בסוף הפוסט הזה) ושלחתי. לשמחתי קיבלתי תגובה שזכיתי. כמובן שאנשי "אוצר תרבות" או שף רונן לא ידעו שאני בלוגרית, אם כי אחרי שהגעתי וצילמתי כמה מאות תמונות, הם כבר התחילו לחשוד…..

(בתמונה למטה, למעלה מימין – שף רונן)

נקודת המפגש היתה ברחוב לוינסקי 40, פינת רחוב החלוץ, ליד מחלבת "החלבן". בקבוצה היו כעשרה משתתפים ששמעו על הסיור מפה לאוזן או דרך הפייסבוק, ובמשך השעתיים הקרובות הסתובבנו ברחבי אזור לוינסקי והסביבה, עוצרים בנקודות קולינריות שבהם השף בוחר את המצרכים לקייטרינג הבוטיק שלו "אספרגוס" – שעורך אירועים קטנים עד 40 אורחים.

אנשי החנויות נתנו לנו לטעום דברים לא שגרתיים כמו סוגי נקניקים מיוחדים, דגים מלוחים רכים , עסיסיים ונטולי עצמות, והרבה גבינה, כולל אחת גרוזינית מדליקה במיוחד.

בתמונות ניתן לראות הרבה מהדברים הטובים שניתן למצוא בשוק  – בחנויות מזון וכלי בית.

כתובת האתר של שף רונן וקייטרינג "אספרגוס" –

http://www.roironen.co.il/

הבלוג של שף רונן ב"דה מרקר" –

http://cafe.themarker.com/user/224884/

הפתרון לחידה: "בגלל המנהיג" – בגין.

שף פיטר הומל עלה לישראל מאוסטריה לפני 23 שנים והביא איתו את נסיונו כשף בינלאומי. עם הנסיון הזה הוא השתלב בעולם המלונאות הישראלי והפך לשף מוביל במלונות כמו "רוייאל ביץ'" "רוייאל גרדן", "ארמון המלך שלמה", "קראון פלזה", מלון "הנסיכה" ועוד, במקביל לייעוץ לחברות תעופה כמו "אל על", עיצוב תפריטים, ייעוץ למסעדות ותכנון פסטיבלים קולינריים שונים.

 את כל הידע והמומחיות האלו, מנצל פיטר הומל במעדניה החדשה "Peter Hummel's prime butchery and deli" שנפתחה לפני חודש וחצי בקניון דרורים שבצומת בני דרור. המיקום נוח, החניה חינמית ובשפע, והמעדניה היא גן עדן לחובבי אוכל טוב, וביננו, מי לא אוהב אוכל טוב?

הגעתי עם חבריי הבלוגרים להתרשם מהחנות, והאמת, לא ידענו איפה להתחיל. מבחר ענק של גבינות, ממרחים, פסטות, בירות, יינות, ובעצם כל מה שעולה על הדעת, ממקומות רבים בעולם (איטליה, צרפת, שוודיה, גרמניה, אנגליה ועוד), וכמובן הבשרים – גולת הכותרת. הבשרים אינם מוזרקים, אינם קפואים ועוברים את הטיפול הטוב ביותר בידיו האמונות של השף הומל וצוותו – יוסוף וסרגיי. הבשר מיושן כראוי וכל חלק שאינו נראה מושלם, פשוט נחתך ומושלך. יש מקומות שבהם הלקוח קונה את הבשר , משלם עליו על פי המשקל, אחר כך מוסר אותו לקצב שינקה ויסיר את מה שלא טוב ובפועל נשאר עם חתיכה קטנה בהרבה מזו ששילם עליה. אצל פיטר התהליך הוא הפוך – החיוב לפי משקל הוא רק על הנתח הנקי.

בסופי שבוע (חמישי בערב ושישי בבוקר) יש גריל שבוער על הדק שצמוד למעדניה, והלקוח יכול לבחור נתח, שיוכן עבורו במקום בצורה האופטימלית. לדברי פיטר "אין סלט, אין תוספות, יש בשר נטו".

(בתמונה מימין למטה- פטר האמל)

חלק נכבד מהמעדניה הוא השירות שמתבטא בטיפים לרוב, בטעימות מרובות כדי להחליט מה בדיוק טעים לנו, ובייעוץ על האופן הטוב ביותר להכין את הנתחים ואיזה נתח מתאים לאיזו מנה.

 כשהגענו לטעימות של הגבינות, השתהינו במיוחד פשוט כדי שיהיה לנו עוד זמן לקחת מגבינת עיזים צרפתית רכה רכה עם עוקץ בקליפתה, שפיטר מרח לנו על לחם איכותי.

 במסגרת הביקור התנסנו בהכנת טרטר מבשר שהיה כל כך כיף לגעת בו בגלל רכותו הרבה. גם אנשים שלא רצו בהתחלה לאכול בשר נא, שינו את דעתם לבסוף, כשהבשר עורבב עם צלפים, מלפפון חמוץ, בצל קצוץ, פטרוזיליה, אנשובי (למי שרצה) ותיבול, והבשר נקצץ לתוכו ולבסוף קושט בביצי שליו. גם מי שלא מתמחה בבישול (כמוני למשל, בלשון המעטה) הוציא תחת ידו מנה טעימה.

טעמנו עוד מהבשרים של המעדניה (והתנפלנו במיוחד על פילה הטלה בתיבול מינימליסטי). בסוף הפתיע אותנו השף במנה מתוקה של פירות שונים בקרמל עם גלידה.

המוטו של שף האמל הוא "קצבים יש הרבה, אבל הקצב שלך הוא שף" – מה שנותן ערך מוסף לקניה של בשרים ומעדנים, גם באיכות וגם במומחיות ההכנה. כי כמו שאומר השף האמל "בתור שף אני יודע מה הכי טוב, בתור קצב אני מספק את מה שהכי טוב".

מעבר לטעימות והדרכות יש גם שירות קייטרינג עד הבית.

 האתר של פטר האמל –

http://www.hpc-chef.com/