"אני אומרת שזה כל כך פשוט כשזה בסרט אני אוהבת רק איתך לשבת מול המסך הזה שבקולנוע אני אוהבת ת'קולנוע." כך שרה שרון ליפשיץ וסיכמה את החוויה של כולנו- קולנוע. מסך הכסף שגורם לנו לשקוע בחוויה שונה, שבזכות בתי הקולנוע המשוכללים, מקיפה את כל החושים.

בילדותי אלה היו בתי קולנוע עם אולם אחד וכסאות עץ קופצניים שהיו נסגרים כשהיינו קמים מהמקום. מאז חלפו הרבה גרעיני פופקורן במזנון ועכשיו בתי הקולנוע הם קומפלקסים משוכללים ונוחים , עם מגוון פינוקים.

להמשיך לקרוא ←

זו במבה שהתחפשה!!

בפורים שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה, כולל הבמבה, ואחרי מגוון צורות וגדלים, הגיעה גם התחפושת- במבה בצורת בייגלה שמיניות. הטעם האהוב והמוכר, עם הצורה האהובה מהחטיף השני, יוצרים לנו הפתעה נהדרת לשים במשלוחי המנות!

להמשיך לקרוא ←

פורים בפתח ואיתו אזני ההמן, והבעיה השנתית שלי- אני לא אוהבת, בלשון המעטה- אזני המן תעשייתיים. הטעם הוא תמיד כמו של בסקוויט יבש. מצד שני, לאנשים אין סבלנות לאפות וברוב המשלוחים שאני מקבלת (ושאמא שלי מקבלת מ3000 החברות הקרובות שלה) בדרך כלל יש אזניים קנויות.

הפתרון הוא להכין לבד, ובעזרת "מעדנות" זו עבודה של עשר דקות גג.

אז קיבלתי את –

בצק חמאה פריך מתוק. עכשיו נוסיף לו את "שאר המצרכים"

להמשיך לקרוא ←

בצק עלים הוא הדילמה הנצחית- מצד אחד טעים ברמות ומשתלב מצוין עם מנות מלוחות או מתוקות, ומצד שני.. טוב, זה לא בדיוק דל קלוריות בהתחשב בזה שאופן הכנתו כולל הרבה שומן.

עכשיו, אני לא עושה דיאטות, אני לא רוצה לעשות דיאטות ובגלגול הזה אני כבר לא אהיה מידה 38 (אלא אם כן זה בנעליים) וזה בסדר מצידי. אני אוהבת אוכל טעים.

מצד שלישי- אם אפשר לקזז בקלוריות ועדיין לקבל את אותה מנה טעימה, למה לא?

אז זה מה שנחת על שולחני השבוע- בצק עלים מרודד מופחת שומן של "מעדנות".

להמשיך לקרוא ←

קמח, מוצר צריכה בסיסי, נמצא בכל בית, ובדרך כלל בכל – ה-בית. למה? כי אריזה של קילו בתוך נייר נוטה במקרה הטוב להיות דחוסה כך שקשה לסגור בכל אמצעי שהוא, (ותאמינו לי, ניסיתי אפילו סלוטייפ) ובמקרה הרע גם נקרעת ואז בכלל יש לנו פלשבק למשחקי הילדות בימי ההולדת כשהיינו צריכים לדוג סוכריה מתוך קמח ללא שימוש בידיים.

בדרך כלל שיטות הסגירה שלי לאריזות השונות (קמח, אורז, סוכר) הן פשוט בעזרת אטב כביסה, שלא תמיד אפשרי כי אם לוקחים רק כמות קטנה מהקמח והשקית כמעט מלאה, האטב פשוט לא "תופס" ומתעופף להנאתו. (וכן, אני יודעת שיש כלים מעוצבים ויפים כאלה שכתוב עליהם "קמח" ו"סוכר" ואמורים להעביר להם את התכולה- חוץ מקארין גורן ואולי מרתה סטיוארט, אני לא חושבת שמישהו באמת עושה את זה, מקסימום שמים בכלי את הקמח עם האריזה שלו בסגנון "בבושקה".

להמשיך לקרוא ←