"פסטה"- תמיד משביעה, קלה להכנה, אהובה על קטנים ועל גדולים ובמגוון אדיר של צורות ורטבים כך שניתן לאכול פסטה בכל יום בשנה בלי לחזור על אותם טעמים ומרקמים.
פסטה בגדול עשויה מקמח ומים (יש מתכוני פסטה גם עם ביצים), אז אם כבר אוכלים אותה, איך אפשר לשדרג אותה כדי לקבל גם בונוס של בריאות?
סוף החופש הגדול, כבר נגמרו כל הג'ימבורי, סרטים, הופעות ומה עכשיו? עכשיו יוצאים לגלות פינה יפיפיה של הארץ, במרחק קטן מהמרכז, עם אוצרות שלא נגמרים, בפסטיבל מיוחד, הוא "חוויה בכרם" שמתקיים זו הפעם החמישית.
על מה אנחנו מדברים? ממש עשר דקות מנתב"ג, שוכנת המועצה האזורית גזר, בדרך בין תל אביב לירושלים. היא קרויה על שם העיר המקראית גזר וכוללת גם את אתר העתיקות תל גזר. במועצה 25 יישובים – 15 מושבים, 5 יישובים קהילתיים ו5 קיבוצים שבהם כרמי גפנים למאכל ויין, כרמי זיתים לשמן, פרדסים, ירקות, חממות פרחים, לולים, רפתות והרבה חקלאות לצד מוקדי תיירות ואטרקציות.
כשאומרים לי "ג'ינג'י", הדבר הראשון שעולה בדעתי הוא הנסיך הארי, הבן השובב של משפחת המלוכה. אבל מסתבר שיש עוד מילים שמתקשרות לג'ינג'י ואחת מהן היא "חומוס".
ליתר דיוק, הסניף החדש של "החומוס של ג'ינג'י" בצומת סגולה בפתח תקווה, הוא הסניף השלישי של רשת החומוסיות "החומוס של ג'ינג'י".
הגיע אוגוסט, החום מטפס לדרגות שזקני צפת (וגם תל אביב) לא זוכרים, בגרמניה משכשכים במזרקות, בצרפת ממלמלים "או-לה-לה" ובבריטניה הנסיך וויליאם בוודאי פותח כפתור אחד בבלייזר. ואצלנו?
חווית הקיץ המפנקת מבית גלידת שטראוס של יוניליוור- ה"מגנום בר" בנמל תל אביב, שחוזר לחודש אחד בלבד, ומציע שלגוני מגנום בעבודת יד על בסיס שמנת משובחת ועם תוספות שלא חלמתם עליהם בחלומותיכם הפרועים ביותר אודות גלידה.
הכל מתחיל כשמגיעה אספקת הבשר למסעדה, ממגדלים ישראליים. בהתאם לנתחים שמגיעים בוחר השף לירן בלו (שהתמחה בבשר ודגים בניו אורלינס וביפן, וברזומה גם "קורדיליה", "בנדיקט", "אמיליה" ועוד), מה הדבר הטעים ביותר שאפשר להכין מכל נתח, בשיטות כמעט מדעיות בעזרת תנור שמגיע ל600 מעלות צלזיוס, מעשנה, בישול בשיטת סו -ויד, ואינדוקציה. התוצאה, נתחים שלא תמיד מוכרים לקהל, בשיטות בישול מיוחדות ובתוספות ורטבים מעניינים ומפתיעים.
המסעדה אמנם ממוקמת בקניון, אבל הקונספט והמנות רחוקים מכל מה שקניון מייצג, ומיועדים לקהל שיודע לאכול בשר, ושמעוניין להתנסות בחוויה קרניבורית אחרת. עיצוב המסעדה הוא באווירה של ניו אורלינס, קורות עץ בגווני חום, לצד מראות וריפודי עור, כשבמרכז ממוקם הבר ולצדו חדר אירועים פרטי.
לשולחן מגיעים מים צוננים בקנקן בצורת גולגולת, כשלכל איש צוות יש הסבר אחר לבחירה, כך שזה נשאר פתוח לדמיונו של הסועד.
הגענו למסעדה כלקוחות המושלמים – אחת דרום אמריקאית קרניבורית ואחד שמיישם תזונת פליאו מרובת חלבונים ודלת פחמימות.
התפריט כאמור מתחלף בהתאם לנתחים ולכן הדרך הטובה ביותר היא להתייעץ עם המלצרים ועם השף שמתאימים את המנה בהתאם להעדפות הלקוחות. ישנם אף לקוחות קבועים שמתקשרים לוודא שהמנה החביבה עליהם נמצאת בתפריט אותו שבוע.
פתחנו בכוס יין אדום "יונתן קברנה שיראז" וקוקטייל אחד שלא היה רשום בתפריט אבל הומלץ על ידי המלצרית וכלל אננס, פסיפלורה ורום. הצוות היה קשוב לבקשות ולכן גם שינה מעט את הרכב הקוקטייל לבקשתי.
התחלנו בשלוש מנות ראשונות – "ארטישוק אלה רומנה" – ארטישוק איטלקי עטוף ב"בייקון" טלה ביתי, פרמז'ן וסלט עשבים חריף , "שיפודי כבד פרה" לצריבה אישית, ו"תבשיל שעועית וחזה אווז מעושן עם סלט עשבי תיבול, בצל, צנונית וצ'ילי". מנת הארטישוק הייתה קיצית וקלילה, הירק נשמר בצורתו הקראנצ'ית והשתדך מצוין עם הטלה, ואם מנת הארטישוק סימלה את הקיץ, השעועית הייתה "חורפית" יותר, עשתה אסוציאציה עדינה של "צ'ילי קון קרנה" ונמסה בפה. השוס במנות הראשונות היו שיפודי כבד הפרה, קודם כל בגלל החידוש, כי רובנו לא רגילים לכבד של פרות אלא של עוף שטעמו ומרקמו שונים בתכלית, ואחר כך עקב ההפתעה שבטעם ובנימוחות. לצד הכבדים המשופדים הגיעה אבן לבה לוהטת שהפכה לחוויה אינטרקטיבית כשצלינו את השיפודים, אחרי מריחה הגונה של שומן אווז, והם נושנשו בחדווה יחד עם הרטבים ובראשם רוטב החרדל שמוכן במקום.
הגיע זמן העיקריות, וקיבלנו שתיים. פתחנו ב"טעימות של ציידים" – 300 גרם של נתחי בשר פרוסים דק – נתח קצבים וואסיו לצד אבן הלבה , מלווים בשומן האווז, צ'ימיצ'ורי, רוטב חרדל וקערית תיבול, לצד תפוח אדמה ובטטה צלויים, כמרכיב הפחמימתי. שף בלו הרגיע את חששותינו מצליית יתר בכך שהבטיח שהנתחים הם כאלה שגם צלייה ארוכה לא תפגע בטעמם, וכן שחומה של האבן נשמר כחצי שעה, כך שאפשר לאכול בנחת ולצלות בכל פעם את הנתחים הבאים.
הרעש הכל כך מפתה של ה"פססססס" עלה מהשולחן שלנו והשתלב עם השולחנות האחרים שעליהם ניצלו נתחי בשר בהרכבים שונים. הבשר היה משובח וניכרה היד המקצועית מאד שטיפלה בו.
המנה העיקרית השנייה הייתה "טרין שוק טלה" בבישול ארוך מגולגל כרולדה שבתוכה שומן אווז עם נגיעת רוזמרין. המנה היא 250 גרם של עונג שנמס בפה ולוותה בתפוחי האדמה והבטטה הצלויים ובסלטון רענן לניקוי החייך לפני הביס הבא.
ב"המקדש" הבשר הוא המלך והשליט העליון, אבל השף שיודע את נפש סועדיו, יודע שבלי מתוק לא מסיימים, ולכן בתפריט יש כמה קינוחים מתחלפים. הקינוח הנבחר עבורי היה מוס השוקולד שלווה במלח ים, צ'ילי וקראנץ' במבה ועוטר ברוטב פירות יער. המרכיבים המלוחים החמיאו למוס ויצרו את הניגוד הפופולארי מאד היום. הקינוח גדול ומספיק לשני גרגרנים שבשלב הזה נשענים אחורנית וטופחים על הבטן.
הנוסחה של "המקדש" היא בשר איכותי + ידע בטיפול בו + שיטות הכנה ייחודיות = מנות מרתקות, וזו בהחלט נוסחה מנצחת.
"המקדש" – עתיר ידע 4, מתחם אושילנד כפר סבא,
טלפון – 09-3001580,
שעות פתיחה: 12:00 – 22:00 , שבעה ימים בשבוע.
אירועים: יש חדר פרטי עד 15 איש, ואפשרות לאירועים פרטיים ועסקיים עד 100 איש.
חנייה : חינמית בקניון הצמוד
ארוחות עסקיות: ראשון עד חמישי 12:00-17:00 , המנה הראשונה כלולה במחיר המנה העיקרית, והיא בגודל מלא.
ארוחת טעימות זוגית (בכל שעות פעילות המסעדה) כוללת מנה ראשונה בגודל מלא מהתפריט לכל אחד מהסועדים, פלטת טעימות זוגית במשקל חצי קילו בשרים שונים ומתחלפים לצריבה, ופלטת קינוחים מפנקת, ב300 שקלים לזוג.
אירועים מיוחדים במסעדה: ערבי "קרב סכינים" כשהערב הקרוב ביותר מתקיים ב21 לאוגוסט, ובו השף לירן בלו יתחרה בשף שחר דבאח, מומחה בבישול מולקולרי.
קהל יעד: חובבי בשר, אנשים שאוהבים להתנסות ולטעום חוויות קולינריות חדשות, זוגות רומנטיים, חברים וותיקים, חובבי תזונת פליאו ותזונה קטגונית.
יש מנות לטבעונים וצמחונים, אין מנות מיוחדות לילדים, התפיסה היא שילדים יכולים ליהנות מבשר משובח בדיוק כמו המבוגרים אם רק יתנו להם לנסות.
מחיר ממוצע לארוחה: 150 ₪ לסועד
גישה לנכים: יש
המסעדה איננה כשרה.
קיץ, חם, כולם רוצים לשתות משהו מרענן, שיהיה גם כייפי, טעים וחדשני. המלצר עובר עם כוסות קוקטיילים מקושטות במטריות קטנות או בעיטור סוכר, מגיש לזו, מגיש לזה, ואז מגיע למי שנאלץ לסרב כי "אני הנהג התורן" ורואה את החברים שלו נהנים בלעדיו. נכון, מישהו צריך להיות הנהג התורן, אבל למה שלא ייהנה כמו כולם?
אם הייתי צריכה לכתוב כרוניקה של הליך הכביסה אצלנו בבית, זה היה משהו כזה- המכונה מסיימת ומצפצפת בקול ענוג "ביפ ביפ" שפירושו "סיימתי, בואו לרוקן אותי". היא בדרך כלל זוכה להתעלמות. (כי מי שישמע אותה יצטרך להיות זה שמרוקן אותה, לא משתלם לשמוע אותה). המכונה ממתינה מעט ומצפצפת שוב במסר של "לא שמעתם אותי? " ואם עדיין מתעלמים, זה כבר זוכה לצפצופים עצבניים של "מתעלמים ממני? נראה אתכם! אני אשגע אתכם!". זה השלב שמישהו נכנע ופותח אותה, ואז מעמיס את הכביסה הרטובה לתלייה , אם בקיץ -בחבלים החיצוניים, ואם בחורף, על החבלים המתקפלים שמעמידים ליד המזגן.
הסניף של "גאיה קוסמטיקס " בקניון "עפר" בפתח תקווה תמיד היה אי של שלווה ויופי בתוך קניון הומה. בצעד אחד עוזבים את הרעש וההמון הממלאים את הקניון, ונכנסים לאואזיס קסום, נווה מדבר של הערצה וכבוד לעור הפנים הנשי, שהוא כרטיס הביקור של כל אישה וככזה עליו להיות הטוב ביותר שאפשר.
כשנכנסתי לסניף, טיילתי בין המדפים עמוסי האוצרות, תמונות הפרזנטורית היפיפיה נועה תשבי וההפתעה- שילוט של מבצע מיוחד – עד ה18 לאוגוסט, כל מוצרי החנות במבצע של 3+3 (או עד גמר המלאי). אין כמו להגיע כדי לקנות מעט מוצרים ולצאת מלוא חופנים כל טוב של הטבע כדי לקבל מנה כפולה של איכות.
אגוז המלך מפורסם בתכונותיו הבריאותיות. יש בו שומן טוב שמומלץ על ידי תזונאים ודיאטנים לשילוב בכל תזונה בריאה, יש בו אומגה 3, שמסייע בהורדת האלכוהול הרע, אכילת אגוזי מלך תורמת לשיפור פעילות הלב וכלי הדם, המוח והזכרון וחיזוק המערכת החיסונית, וכמובן שפע של וויטמין E ומינרלים כמו אבץ, מגנזיום ואשלגן.
האגדה מספרת שביריד אמריקאי אחד למוכר הגלידה נגמרו הכוסות והוא פנה לדוכן הסמוך שבו מכרו וופל, לעזרה. זה הסיפור שמסתובב על "איך הומצא גביע הגלידה". אם זה נכון או לא, גלידה בגביע היא הכיף האולטימטיבי מכיוון שבמקום להתעצב שנגמרה הגלידה, יש לנו עדיין גביע מלא וספוג בטעמים, מעין שניים במחיר אחד. אז יש כאלה שמלקקים את הגלידה עד גובה הגביע ואז מתחילים לכרסם אותו ולאכול במקביל, יש כאלה שאוכלים מתוך הגביע בעזרת כפית ואז מנשנשים אותו בסוף, ושמעתי גם על כאלה שנוגסים בגביע מלמטה ויוצרים חור קטן דרכו אפשר לשאוב את הגלידה שנמסה וירדה למטה.
