אחרי שכבר בדקתי כאן בבלוג כמה וכמה ממוצרי "ד"ר פישר "– בעיקר פריטים מסדרות ההגנה מהשמש של "אולטרסול"- וכמובן את ה"אולטרסול MEN" ששומר על הגברים שלנו בריאים ומוגנים (ונראים פיצוץ), הגיע הזמן ללכת לבדוק את המקור- מנין הכל מתחיל.
לשם כך נסענו לצפון, למפעל "ד"ר פישר" – לראות – הכצעקתה?
זוכרים את הסרט "רטטוי" בו הגיבור כונה "העוזר הקטנטן שלי"? במסעדת "קמפניה" החדשה בראשון לציון , אפשר למצוא הפתעה מיוחדת ,שעונה בדיוק על ההגדרה הזו… סקרנים? תיכף, תיכף…
קודם הרשו לי להציג בפניכם את האחות הבשרית החדשה שנולדה ל"סורנטו" החלבית. שתי האחיות הן ברמת כשרות מהדרין (הרב מחפוד) והן פנינה קולינרית על מפת האוכל של ראשון לציון והסביבה (וכשביקרתי אמש גם נתקלתי בזוג סועדים שהגיע במיוחד מבאר שבע כדי לחגוג יום נישואין במקום).
תחושת הרעב הכי חזקה שלי היא ברווח שבין הזמנת הפיצה לבין בוא השליח. נכון שבפועל זה לא זמן ארוך, אבל סובייקטיבית- נצח. ב"דומינו'ס" משיקים את "Click & Collect" – קטגוריית ההזמנות במקום, שמאפשרת לנו לשלוט בדיוק בזמן קבלת הפיצות ומביאה לנו גם אפשרויות למנות חדשות.
פילינג הוא חלק חשוב וקבוע בטיפוח הפנים. העור שלנו סופג את כל הלכלוך, השכבה העליונה מתייבשת ומזדקנת, והדרך הטובה לרענן את העור היא על ידי פילינג עדין שמקלף את העור המלוכלך והיבש וחושף את העור הבריא והקורן שמתחתיו.
(מה מסתתר בתוך העטיפה?)
לא משנה כמה חדרים יש בבית, המטבח הוא הלב. בין אם הוא של סטודנט ומכיל מיקרוגל וטוסטר אובן, ובין אם הוא של בשלן שכולל את מיטב מוצרי החשמל והאביזרים, המטבח הוא מקום ההתכנסות , לעיתים המקום היחיד שבו ניתן לפגוש את כל בני הבית ביחד.
האמת שכשאני שומעת את השם "שמן קוקוס" האסוציאציה הראשונה שלי היא דווקא טיפוח. יש כל כך הרבה שימושים לשמן קוקוס בעולם היופי- להעלמת כתמי גיל, לריכוך העור, לפילינג, מסכות פנים, טיפוח השיער והציפורניים, ריכוך השפתיים והקלה על פגעים ועקיצות, וזה רק על קצה המזלג.
אבל שמן קוקוס הוא קודם כל למטבח , וככזה הוא תחליף מצוין ובריא לחמאה – לטבעוניים, לרגישים ללקטוז או למי ששומר מצות ושרוצה להכין מנה בטעם "חלבי" לאחר ארוחה בשרית .
אחד הדברים החשובים ביותר במטבח, מעבר למקרר ולמדיח, הוא הקופסה. ליתר דיוק – הקופסאות. אותן אלה שגם משמשות לאיכסון שאריות אוכל או משהו שאמור לחכות, וגם משמשות לניוד אוכל ממקום למקום.
כל סטודנט וכל זוג צעיר מכיר את ערימת הקופסאות שמקבלים כל פעם שמבקרים אצל אמא , (ומצד שני את האכזבה כשמגיעים למקרר של השותף , רואים קופסת גלידה וכשפותחים מוצאים שם קציצות…). לשימוש הזה נעזרים בדרך כלל בקופסאות מרוקנות של גלידות, סלטים, עוגות ומה לא. מאד לא נוח, לא נסגר טוב, נרטב, בקיצור, לא פתרון טוב. (ולא תאמינו כמה שזה יכול לעצבן את אמא כשלא מחזירים לה את הקופסאות שלה…)
כשאנחנו קונים רכב, בעיקר אם הוא חדש, אנחנו לוקחים ללב כל כתם וכל שריטה. גם אם עברו כמה שנים על הרכב, ההופעה החיצונית שלו, והתחושה בפנים חשובים מאד. בכל סופשבוע ניתן לראות את התורים הארוכים במכונים לשטיפת רכב, ולא נדיר לראות אנשים שביום החופשי שלהם יורדים למטה עם דלי וסמרטוטים, ומקרצפים את המכונית, אפילו אנשים שבבית הם פחות אנשי נקיון, כשזה מגיע למכונית- הפינוק הוא כמו של ספא.
בילדותי בשנות השבעים, נקניקים ופסטרמות היו מוצר מותרות. מה שכונה ביידיש "דליקטעסן" נשמר בהקפדה וניתן במשורה. כילדה כשרציתי נקניק תמיד קיבלתי המון המון לחם, עם פרוסה בודדת של נקניק, כזה שנחתך במכולת במכונה הזו שתמיד דאגתי ל אצבעות של החנווני.
אחר כך , כשגדלתי וביקרתי במקומות כמו "ניו יורק" שם מושג ה"דלי" הוא קלאסיקה יהודית שאהובה על בני כל הדתות, הכרתי את הכריכים העסיסיים, עם המון בשר ותוספות, כאלה שאי אפשר לנגוס בהם בלי ללכלך את הלחיים.
חברת "עוף טוב" החזירה אותי לניו יורק מצד אחד, ולתיקון זכרונות הילדות מהצד השני, עם סידרת "DELI" – שמתאימה במיוחד לכריכים (אם כי אני ,שוב, בהתקף נוסטלגיה, מסוגלת לחסל קופסה כמו שזה, בעמידה ליד המקרר הפתוח).
הגענו ל"שמנא" בערב חורפי נעים, האש דלקה באח, היין החם שימח לבב אנוש, והסיבה? טעימות של סיום המסיק, של השמן הסופר מצוין של השנה. חמישה סוגי שמן זית חיכו לנו על השולחן –
