כשאני נוסעת לחו"ל ויודעת שאני אבקר חברים, המתנה שאני תמיד מביאה היא מוצרי ים המלח מהדיוטי פרי. במשך השנים נראה לי שחבריי צברו מספיק מלח ובוץ כדי לפתוח אתר ספא אצלם בבית. עם הזמן גדל הרצון לגוון ולהציג את כל היופי שיש בישראל מלבד בוץ, בריא ככל שיהיה.
בעבודה שלי עובדים עם ספקים מחו"ל ועד עכשיו בכל שנה נשלחו אליהם ארגזי תפוזים ואשכוליות, נראה לי שגם להם זה מתחיל להמאס.
כשמגיעים לרמת "מלך החומוס"- צריך כל הזמן לשכלל ולגוון, כי מלוכה זה דבר שעובדים קשה בשבילו. לכן " צבר" מרחיבה את סידרת "מלך החומוס" – סידרת הפרימיום שכוללת 40% טחינה משובחת, בניגוד למתחרות שמגיעות מקסימום עד 25% בלבד, ומוסיפה שתי תוספות ייחודיות בשיתוף היועץ הקולינרי- השף אבי לוי- שמומחה בחומוס- "חומוסטחינה עם קונפי שום" ו"חומוסטחינה עם פלפל מטוגן חריף".
חברת "אחוה" אולי מתמחה בין השאר גם בעוגות ומאפים אבל היא בטח לא שוקטת על השמרים. (כן, אני תמיד אוהבת לפתוח פוסט במשחקי מילים…). וכן- זה גם נכון- ב"אחוה" אוהבים לצאת עם חידושים וגרסאות מעניינות למוצרים כדי שיהיה לנו גם טעים וגם מעניין.
הפעם שני מוצרים חדשים הגיעו אלי-
הראשון מלוח- טחינה, ולא סתם טחינה אלא "טחינה בטחינה עדינה". למה הכוונה? התהליך משופר בעזרת טכנולוגיות חדשות והטחינה של זרעי השומשום (שלא הושרו במלח ולא הוסף להם מלח) היא עדינה במיוחד ויוצרת מרקם מלטף ומפנק.
בעוד שבוע יש לי יום הולדת. לא נתחיל לציין מספרים מדוייקים אבל אם הייתי כלב אז הייתי קרובה לגיל שבע…
ועם הגיל מגיע הצורך לשמור כמה שיותר על העור, כי כולנו רוצים ורוצות להראות ולהגיש נפלא בכל גיל.
שמחתי להכיר את ד"ר דורית יוסף שהיא נטורופתית PH.D N.D., שיודעת שהכל סביבנו, בכל רחבי הארץ – אוצרות הטבע שמביאים לנו צמחי מרפא שאבותינו הקדמונים כבר הכירו, ביחד עם שמן זית ושמנים טיפוליים נוספים, מטפלים בגוף שלנו (ועל הדרך מרפאים גם את הנפש שמחפשת שלווה ויופי). ואם אפשר לצרף לכל החבילה גם ריח ממכר במיוחד, העונג מושלם.
בלב ההומה של תל אביב- ברחוב אבן גבירול 90, ממש מול רחבת העירייה, הוא נמצא- הוא פריך מבחוץ ורך מבפנים, הוא אהוב על גילאי שנה עד מאה ועשרים לפחות, הוא מוכר בכל העולם ומכונה אחרת בכל מקום- והאמריקאים אפילו נוטים לשנות לו את השם כשהם מסוכסכים עם הצרפתים מדי פעם, הוא מצטרף בכיף לכל ארוחה והוא מפורסם בהולנד בדיוק כמו קבקבי העץ וטחנות הרוח- הצ'יפס.
אחד הסמלים של ישראל היה ונשאר הפרדס. בילדותי הרחוקה היו פרדסים בקצה כל שכונה, ותמיד היה אפשר להתגנב ולאמץ איזה תפוז או אשכולית, לקלף באצבעות דביקות ולהנות מהעסיס שנוזל על הסנטר.
עד היום דומה שעם כל שוק המשקאות האדיר שיש, טעמי ההדרים הם המבוקשים ביותר וכל ילד יודע לבקש "מיצתפוזים".
את מיצי התפוזים האהובים של "פריגת" אין צורך להציג- האיכות, הטריות, הקרירות המרווה ביום לוהט , הכל שם. ועכשיו- סדרת הפרדס חוזרת בטעמים חדשים ובמהדורה מיוחדת!
נפתח בווידוי- אני מתה על תוכניות בישול. ערוצי הטלוויזיה השונים מספקים לי יופי של הנאה בתחום הזה, ויש רק בעיה אחת- אני נעשית מאד רעבה כשאני צופה.
"נשנוש" הוא הפתרון היעיל אבל מה? מלא שמן, מלא קמח ומלא מלח. מה פחות? בריאות.
לעזרי הגיעה חברת TERRA CHIPS שמוצריה מגיעים לארץ בעזרת "קבוצת דנשר" שהיא אחת מחברות השיווק וההפצה הגדולות והוותיקות בארץ, שבקטלוג שלה מאות מוצרים מהארץ ומחו"ל בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת כמעט.
בשעה טובה נוסף אח חדש לרשת "חוויה" ומעתה במקום שלושה מלונות ("חוויה פלאזה " בנצרת עילית, "חוויה גולדן טאואר " באשקלון ו"חוויה גליליי בטבריה) יש גם רביעי- בן תפנוקים- מלון בוטיק בשם "חוויה בוטיק היין".
המלון בן 55 חדרים ומיועד למבוגרים בלבד, נותן טעימה שלווה במיוחד בטאצ' יוקרתי לאורחיו.
אם ננסה להזכר בחתונה האחרונה שהיינו בה, סביר להניח שהדבר הראשון, עוד לפני מעצב שמלת הכלה והאיש שהפריח את היונים או הזיקוקים, אנחנו נחשוב על האוכל. האוכל בחתונה, או בכל אירוע אחר, הוא הדבר שבולט ביותר, ויכול לבנות או להרוס אירוע. לא חסרים אירועים שבהם היה אוכל לא איכותי, שהרס את מצב הרוח של האורחים אפילו אם הכלה היתה יפיפיה, או לחילופין אוכל טוב אבל בכמויות של דוגמיות שהשאיר את האורחים מתוסכלים.
כשאומרים "סופגניה" הקונוטציה הראשונה היא כמובן ריבה. נכון, יש היום הרבה סופגניות מפונפנות שמכילות כל דבר, משוקולד סטנדרטי ועד מני רטבים, קצפות, ממרחים וממתקים שונים. עם זאת, בסוף תמיד רוצים לחזור לריבה שהיא טעם הילדות, אבל אם אפשר בצורה איכותית.
"תומר" מביאה לנו מעדני פרי של "סאן מורנו" מבולגריה, שמתאימים בדיוק למטרה הזו- המעדנים הם ממאה אחוזי פרי, ללא כל מני דברים בעייתיים כמו תוספת סוכר, חומרים משמרים או צבעי מאכל.
