לפני כחודש ביקרתי ב"נטור קליניק"– קליניקה לקוסמטיקה רפואית ואסטטית. הכרתי את צוות העובדים והמומחים במקום, שמעתי על שיטות הטיפול השונות והמתקדמות, ראיתי את התעודות הרבות של המטפלים ונכנסתי לטיפול פנים שהותאם עבורי באמצעות מכשירים מיוחדים וחומרים שהוחדרו לעורי ויצרו את האפקט הנכון עבורי, והכל בעדינות וביחס אישי ומפנק.
אבל מה עם הגוף? בו לא צריך לטפל?
אם תשאלו אישה (וגם הרבה גברים) מעל גיל ארבעים, מה יותר מפחיד- רוחות ושדים או קמטים, התוצאה תהיה די חד משמעית- הקמטים הם האויב הגדול של האדם, בעיקר האישה, במלחמה נגד הגיל, כי עם כל הפוליטיקלי קורקט, "העולם שייך לצעירים" הוא לא רק סלוגן של חברת הלבשה משנות השמונים, הוא המציאות. פעם בני שישים נידונו להיות חרושי קמטים ולשבת בקופת חולים כל היום או מקסימום על כיסא נדנדה תוך סריגת סוודר לנכדים בחברת חתול או שניים. היום גיל הוא רק מספר, וכולם חיים בקצב, ורוצים להספיק כמה שאפשר, תוך כדי המראה הכי טוב והכי צעיר האפשרי.
כולם כבר יודעים שהיום כבר לא צריך להשלים עם "מה שיש" ובטח לא צריך להשלים עם התבגרות (שהיא מילה עדינה ל"הזדקנות"). וזה לא משנה אם מדובר במשהו שאף אחד ממש לא רואה ומפריע רק לנו, התחושה שלנו היא מה שקובע, ואם מפריע, אז מפריע, אין עוררין.
לשמחתנו יש כבר המון אפשרויות לתקן ולשפץ את מה שמפריע, ברמות שונות של פולשנות או מחיר, וגם אם לא מתאים לנו משהו דרסטי מדי, אפשר למצוא טיפול עדין יותר, שישפר את המצב, ובעיקר את ההרגשה.
ראשית ההקדמה- כמו בכל קבוצת תמיכה – "אני שוש, ואני בלוגרית", מה שאומר גם – "אני שוש ואני אוכלת המון." . כשנמצאים המון במסעדות, כשמקבלים מוצרים להתנסות, כשיש גם בדרך כלל אלכוהול בעסק, זה מתבטא בעיקר ב"תוספות" שמצטברות בכל מני מקומות בגוף. לא אחשוף כמה אבל אלה בהחלט תוספות לא רצויות.
מה עושים?
יום האישה הבינלאומי, השמיני למרס, נחגג אתמול, ונחלק פחות או יותר לשני חלקים – הכיוון המסחרי של חברות שראו בכך עוד הזדמנות למכור פרחים/דובונים/שוקולד, ממש כמו ב"חג האהבה" שרק בישראל נחגג פעמיים בשנה, וגופים שהבינו שמטרת היום הזה היא לשפר את מעמדן של נשים, שרחוק מלהיות שוויוני בעולם שבו הן 51% מהאוכלוסיה.
וכמו שברור מאליו – אם הנשים לא יעשו משהו, שום דבר לא יזוז. והדרך לפעול היא קודם כל להכיר ביכולות, מה שנקרא "העצמה נשית".
