"ביסלי" כבר מזמן חרג מלהיות חטיף, והפך לשם ג'נרי. גם הצורות כל כך מוכרות שגם כשמתחרה רוצה לעשות משהו, הוא מעתיק במדויק את הצורה. אבל למה ללכת למתחרים כשיש את המקור? ויותר מזה, למה לשקוט על השמרים ולא לנסות את הטעמים החדשים והמיוחדים ש"אוסם" מביאה לקראת השנה החדשה?
המון אריזות קטנות נחתו אצלי השבוע, אז לקחתי לי יומיומיים לנסות את הכל וחזרתי עם מסקנות.
הראשונים המלוחים –
"חטיפי העמק" פותרים את בעיית ה"אוכלים עד שנגמרת השקית בלי לשים לב" בעזרת אריזות קטנות שמגיעות בתוך מארזים גדולים (וחסכוניים). במה בדיוק מדובר?
שני מוצרים חדשים ומחודשים עולים על המדפים בימים אלה.
הראשון – "מלפפון חמוץ מרכיבים טבעיים בלבד" – במלח או בחומץ, של "בית השיטה".
סלסילת חודש מארס עמדה בסימן ארוחת לילדים. היא כללה –
קטשופ 1 ק"ג ,חרדל צרפתי 370 גרם ,נקניקיות וינר 400 גרם צ'יפס זיגזג 1.5 ק"ג מלפפונים בחומץ / במלח שופרסל 540-560 גרם .
(הפעם העדפתי לצלם את המוצרים היישר על המסוע ,שניה לפני הקופאית)
בדרך כלל כשאני מסקרת מוצר, אני אוהבת לספר מה יש בו. במקרה של החטיפים הטבעיים של "ברברי" אני מעדיפה להתמקד במה שאין.
אז מה אין לנו שם? אין שום דבר מלאכותי, אין גלוטן, אין צבעי מאכל וחומרים משמרים, אין מרכיבי חלב או בשר (ולכן גם פרווה עבור שומרי הכשרות, וגם טבעוני עבור הנמנעים מכל מוצרים מן החי).
מה יש לנו שם? מדובר בארבעה מארזים של חטיפי תמרים, שזיפים, קשיו ואגוזי מלך שכוללים מעל 70% אגוזים ופירות וזה בעצם מה שיש בהם – רק את כל הטוב של הטבע.
קיבלתי להתנסות את ארבעת הטעמים השונים – חטיף תמרים – שכולל אגוזי מלך ושומשום מלא, חטיף שזיפים עם אוכמניות וקוקוס (ממש טעם של עוגיה צ'ואית כזו), חטיף קשיו שהולך לכיוון האגוזי יותר ומכיל אגוזי מלך, חמוציות וסילאן, וחטיף אגוזי מלך שכולל גם שקדים , צימוקים ודבש (והוא היחיד שלא מתאים לטבעונים שמתנזרים מדבש).
קשה לי להחליט מה ההעדפה שלי, כי לכל אחד כיוון אחר, אבל אם אני צריכה לבחור אחד, העדפתי את זה עם האוכמניות והקוקוס שאפילו הזכיר לי קצת משקה טרופי באיזה אי פורח (ומלון חמישה כוכבים כמובן..).
הסידרה, המכונה "fruit & nuts" הזכירה לי את יועצת הבריאות המהוללת דוקטור ג'יליאן מקית' שכיכבה בערוצי הבריאות והלייפסטייל לאחר שסייעה לאנשים בעלי משקל עודף ובריאות רעועה, להפוך לבריאים, בעלי חיוניות ומרץ. הסוד שלה היה המון, אבל המון אגוזים ופירות.
החטיפים של הסידרה חוסכים לנו להתחיל לקנות את כל המרכיבים בתפזורת, ולהתאים טעמים, מאחר ונבחרו שילובים שעברו מבחנים של טעם ומרקם נכונים.
החטיפים יציבים ולא מתפרקים בידיים, כך שאפשר לאכול בלי להתמלא בפירורים. הגודל אופטימלי ומתאים לנשנוש כשרוצים משהו טעים, מתוק, כשארוחת הערב רחוקה אבל לא רחוקה מספיק ורוצים לסתום את הרעב בנתיים, ובעיקר- וזה יתרון גדול שאני גיליתי על עצמי – כשמשהו מתבשל במטבח, ונורא רוצים לנשנש מהפרודוקטים או ללקק קערות (ובלי לשים לב, להתמלא בכל מני קלוריות מיותרות שאנחנו נוטים לשכוח לחשב), עדיף להחזיק ביד אחת חטיף אקסטרה טבעי ובריא, וביד השניה להקציף או לבחוש, וכך מונעים את הפיתויים וגם מוסיפים לבריאות.
אני לא אתחיל לספור כאן את היתרונות הבריאותיים הרבים של האגוזים והפירות, כולנו יודעים על נוגדי החימצון, הוויטמינים והמינרלים, חומצות השומן הבלתי רוויות, הסיבים התזונתיים ועוד, והכי כיף – כל הטוב, כל מה שגוף האדם זקוק לו, באריזה נוחה אחת.
החטיפים נמכרים בבודד או במארזים של ארבע ,כמובן לא דורשים מקרר כך שיכולים להיות במכונית או בתיק לכל מקרה של רעב טורדני ומתיקותן קורצת גם לילדים (מעל גיל 5!!).
Barbary הוא מתוצרת חברת "טבעית מוצרים מן הטבע" שמתמחה בחטפי בריאות כבר 13 שנים והמפעל עומד בכל התקנים והנהלים לאיכות ובטיחות מזון.
כשר פרווה בד"צ, להשיג ברשתות השיווק.
ההפתעה של הפעם היתה ארבעה סוגי ממרחים – ממרח זיתים ירוקים, ממרח זיתים שחורים, ממרח עגבניות מיובשות וממרח פסטו.
כשהחזקתי את המוצרים הבנתי שלמרות שהצנצנת נראית זכוכית, היא בעצם פלסטיק וקלה בהרבה.
ההברגה של המכסה היתה מאד פשוטה לפתיחה, ולא היה צריך להאבק איתו ומתחת היתה שכבת ניילון שהגנה על המוצר מפני הישפכות. לא הצלחתי להסיר עם האצבעות והציפורניים, ואז עברתי לטקטיקה פחות עדינה ופשוט נעצתי סכין מסביב והסרתי את העטיפה.
מבחינת הממרחים עצמם – המילה "ממרח" אולי קצת מטעה כי אנחנו ישר חושבים על משהו במרקם של ממרח שוקולד למשל, בעוד שבעצם כל ארבעת הטעמים הם סוגים של פסטו מבחינת המרקם, כלומר משהו טחון, מעורב עם שמן, כך שאם מורחים על לחם, מקבלים גם שלולית קטנה של שמן מסביב, והטיפ שלי הוא כשמרימים מהצנצנת את הכמות שרוצים למרוח על לחם, להטות את הכפית פנימה כך שהנוזלים המיותרים יחזרו לצנצנת וישאר לנו חומר יותר יציב.
מבחינת הטעמים, גם בעינים עצומות ניתן היה להרגיש מה כל ממרח , ולמעשה גם בלי כיתוב יכלנו לדעת כי הטעמים היו טבעיים מאד ודומיננטיים.
התגברתי על החשק פשוט לאכול בכפית ובמקום זה הלכתי על משהו מהיר לארוחת ערב.
הפשרתי כמה דקות שני עיגולי מלוואח של שופרסל כמובן, (לא להפשיר יותר מדי שלא ייצא רך מדי).
בהתחלה שמתי על דף אפיה עם קמח, אבל זה היה מיותר כי זה לא נדבק, מספיק היה הדף בלבד. בכל מקרה, חתכתי למשולשים כמו שחותכים פיצה, בכל קצה עליון של משולש שמתי ממש קצת מהממרחים השונים, וגלגלתי כמו רוגלעך. התנור בנתיים התחמם על 180 מעלות. שמתי את המאפים שלי על נייר אפיה נוסף בתבנית, מרחתי מלמעלה בביצה טרופה ושמתי על זה כמה גרגרים בודדים של מלח גס. אפשר כמובן גם קצח, שומשום או מה שאוהבים.
אפיתי בערך עשרים דקות (צריך לבדוק לפי התנור) עד שיצא שחום עדין, לא חום שרוף. הוצאתי, נתתי לזה להרגע לעשר דקות, ואז טרפנו את זה בשניות.
(בתמונה למעלה – לפני האפיה, בתמונה למטה – המנה המוכנה)
הממרחים מחזיקים שבועיים במקרר אחרי הפתיחה, ואני מתכננת לקנות פסטרמה ולעשות סנדוויץ מושקע עם אחד הממרחים, כנראה הפסטו, ביחד עם הבשר, חסה, אולי אפילו קצת בצל. מהזיתים הירוקים והשחורים אני מתכננת לעשות רוטב פשוט לפיצה, במקום רוטב עגבניות.
בקיצור ,יש שלל גדול של רעיונות שאפשר לעשות מהממרחים, שכפי הנראה במקרר שלי לא ישרדו את השבועיים. גם יומיים לא כל כך בטוח.
ילדים עושים היום הרבה פחות פעילות גופנית מאשר בעבר, ומבלים הרבה מאד זמן ישובים מול מסכים. מצד שני, יש מבחר אדיר של אוכל, חלקו מאד לא בריא, חלקו מכיל המון סוכר, והתוצאה היא ילדים בעלי משקל עודף, שרוב הסיכויים שיהפכו למבוגרים בעלי משקל עודף ומזיק בריאותית.
לכן מאמץ רב מושקע בנסיון להפחית את כמויות הסוכר שיש במזון שילדים אוהבים, גם מתוך הדאגה לבריאותם הנוכחית וגם כדי ליצור הרגלים בריאים יותר לעתיד. מנסיוני האישי, אחרי שהתרגלתי למשל למשקאות מופחתי סוכר, כשטעמתי משקה "רגיל" זה היה לי הרבה יותר מדי מתוק ולא נעים.
אבל איך מרגילים ילדים להפחית את הסוכר?
קודם כל, דואגים שהטעם לא ייפגע. ילדים הם חיות של הרגלים, וקשה מאד לשנות להם משהו שהם מכירים ואוהבים. במאמץ רב ובבחינת המתכונים למזון, מושג אותו הטעם, בהרבה פחות סוכר. אחר כך, כדי לחזק את המעבר למוצר מופחת הסוכר, גם מצרפים לו "בונוס" – משהו שילדים מאד אוהבים, שיגרום להם לאהוב את המוצר בכללותו, גם את הטעם וגם את ההפתעה המצורפת.
וכך הגענו לסידרת "מופחתי הסוכר" של תלמה – מוצרי עוגי, שוגי, קוקומן כדורים וקוקומן חום לבן – שמכילים 20% פחות תוספת סוכר. לא רק שאין הבדל בטעם (אמנם אין לי ילדים קטנים אז נידבתי את גופי לניסוי- ואכן אין הבדל והטעם פשוט טעים), יש גם את הבונוס בדמות קומיקסים של הלהיט הטלוויזיוני "סופר סטרייקה" שהילדים מאד אוהבים. הסידרה שמשודרת בערוץ "זום" ובעוד עשרות מדינות בעולם, צברה מעריצים שמאד אוהבים לראות את המותג על כל מוצר אפשרי, כולל על ארוחת הבוקר והנשנושים שלהם.
הסלוגן של המוצרים הוא "מנצחים גם עם פחות תוספת סוכר" ובאמת, אם אפשר בפחות סוכר ויותר בריא, למה לא?
להשיג בכל רשתות השיווק.
בתקופה האחרונה הוצפתי במתוקים. התוצאה – מעבר לצרבת, גם קרייבינג לכיוון השני – למלוח.
הבעיה היא שרוב המלוחים הם גם שומניים מאד ועוברים טיגון, כך שזה אולי נעים על הלשון אבל לא נעים כשזה בתוך הגוף, וגם על המצפון זה לא עושה טוב.
אסם באו לקראתנו בדיוק בזה- ה"קריספי צ'יפס" חטיפים שמצד אחד הם מלוחים וקריספיים ומצד שני עוברים תהליך אפייה שמבטל את הצורך בטיגון, כך שגם ספיגת שומן מיותרת אין שם.
האפייה היא בטכנולוגיה מיוחדת ששומרת על הפריכות והדקיקות.
קיבלתי לטעימה את שלושת הטעמים שיצאו בסידרה- מלח ים, שמנת בצל וצ'ילי. אני ניכסתי לעצמי קודם כל את מלח הים כי זו הנטיה הטבעית שלי (חשבתי לקחת לעבודה, אבל דברים פריכים וקרנצ'יים עושים יותר מדי רעש, לא רוצה לחלוק!!!) ואת השניים האחרים הבן דגם ואני טעמתי.
הוא מאד אוהב חטיפים מלוחים ורגיל לשמנוניות שלהם (ניסיתם להחזיק דף למשל תוך כדי שאתם אוכלים חטיף מטוגן רגיל? ). הוא טען שזה אמנם שונה, אבל העדר השומניות לא מפריע, וגם טוב יותר שלא נשאר ליכלוך על הידיים. הטעמים עצמם מוכרים לו מחטיפים אחרים, והוא אוהב, בעיקר את השמנת בצל.
אני ניסיתי את החטיף בצורתו הטבעית, ואחר כך גם כדיפ עם גבינה, במחווה לשנות השמונים. בשני המקרים התוצאה היתה טעימה מאד.
אגב, את זה עם מלח הים הגשתי גם כתוספת ליד נקניקיות, חוסך להכין צ'יפס והולך מצוין עם הטעמים.
אז אם מתחשק לכם משהו מלוח, נשנוש, קרנצ'י ולא מעיק על הקיבה והמצפון – סידרת "קריספי צ'יפס" היא הפתרון.
להשיג בכל רשתות השיווק.
יש כמה עובדות שכולנו יודעים על ילדים. ילדים אוהבים "משהו טעים" – שהוא בדרך כלל משהו מתוק, וילדים אוהבים את קופיקו. לא סתם הדמות של קופיקו כל כך ידועה- הוא שובב, הוא מצחיק, והוא אהוב על הילדים. עכשיו הוא גם מקשט את האריזות של חטיפי מיני חלוה וניל של "אחוה" ומביא איתו גם הפתעה- קלפים עם דמות קופיקו.
החיבור של חלוה וילדים, בעיקר באריזות מיני (החלוה, לא הילדים…) הוא טבעי – גודל האריזות מתאים לכמות שילד מסוגל לאכול או להחזיק, המרקם הוא נימוח בפה, נותן את המתיקות שהילד כל כך צריך, ומצד שני מביא לו גם יתרונות בריאותיים שמוצאים חן בעיני ההורים כמו ערכים תזונתיים גבוהים – זרעי השומשום עשירים בחומצות שומן חיוניות, סיבים תזונתיים, סידן, ברזל, ומינרלים שתורמים לצמיחה, והחטיף עצמו מכיל רק 66 קלוריות כך שאנו לא צריכים לחשוש מהשמנת ילדים (שמביאה איתה בעתיד השמנת מבוגרים). החטיף מתאים גם לצמחונים וטבעונים ומכיוון שאינו דורש קירור, הוא מהווה בונוס לתיק האוכל של הילד, כפינוק של אחרי הצהרים או כקינוח בריא (שגם בגלל שאינו חלבי, מתאים לארוחה בשרית לשומרי הכשרות).
כמובן שלא רק הילדים נהנים. אצלי בבית אין ילדים קטנים ולכן החטיף זכה לתשומת לב מוגברת מצד המבוגרים, שזרקו כמה ככה לתיק של העבודה, שיהיה משהו טעים בדרך, וגם כנשנוש בשעת לילה מאוחרת, כשהרעב תוקף…
באריזת 180 הגרם יש 15 יחידות, והמוצר כשר פרווה בהשגחת בד"צ העדה החרדית ירושלים. להשיג ברשתות השיווק ובחנויות המובחרות.
אם נסכם את המשפט "בא לי משהו טעים, בלי לטרוח, שיהיה קטן וקל כזה, ושיראה מושקע" למילה אחת, נקבל "עוגיה". אותה חבילת עונג קטנה ומתוקה, שהיא כל מה שחסר לנו לפעמים, בעיקר אחרי ארוחה טובה.
במדינות רבות כבר הפכו אותה למוסד, ציוותו אותה עם משקה חם (אם זה ה"קפה ומאפה" אצלנו או ה"פייב אוקלוק טי" של הבריטים למשל) ויש פינה מתוקה ונעימה במהלך היום.
קונדיטוריית "לחמי" לא משאירה אותנו משועממים ומפתחת עוד ועוד עוגיות חדשות, בעבודת יד, והפעם שתי סדרות – עוגיות "לצד תה" – עוגיית חמאה, תפוז ושקד קלוי, ועוגיית קינמון קלאסית שמשלבת קינמון שנטחן ממקלות קינמון טבעי, וסידרת עוגיות "הסידרה המפנקת" עם הדברים שהכי מפנקים אותנו – שוקולד צ'יפס (בכמות לארג'ית במיוחד) ושטרודל תות שדה מריבה איכותית.
העובדה שאני לא שותה תה, לא מנעה ממני לפתוח את האריזות (אריזה נוחה אגב, לא דורשת אלימות) ולנשנש מהן בעצמי, אחת אחרי ארוחת הערב (זו עם התות) ואחת קצת אחר כך, עם החדשות בטלוויזיה (מהדורות אינסופיות שדורשות משהו מתוק!).
מה שאני אוהבת בעוגיות האלו, שגם בלי לטבול בתה, המרקם מאד עדין וכייפי, נמס בפה ומשאיר שובל של טעם חמאתי איכותי . גם התות רחוק מלהיות הדבר התעשייתי שאנחנו מכירים מסופגניות של ילדות למשל, והוא נותן שידרוג ביתי לעוגיה. אם הייתי צריכה לבחור בין ארבעת הטעמים החדשים, אחרי התלבטות קשה הלכתי על התות. בבית היו חילוקי דעות (שזה טוב כי ככה כל אחד לקח שקית אחרת והשאיר לי את שקית התותים שחטפתי לעצמי).
מצוין לאירוח.
עוד פרטים על "לחמי" והמוצרים ב –