איטליה על קצה המזלג (והסכין, והכף!)

נסיעתי הראשונה לאיטליה היתה כמו כל תייר ישראלי- לרומא. צילמתי כל פסל, ביקרתי את האפיפיור, אכלתי המון גלידה וזרקתי מטבע למזרקה, שמבטיחה שאחזור. לרומא אמנם לא יצא לי לחזור שוב בנתיים אבל שבתי לאיטליה עוד ארבע פעמים, כל פעם לאזור אחר- מאזור הדולומיטים בצפון ועד סורנטו ואמלפי בדרום (וכן, ראיתי את נאפולי ואני עדיין בחיים…), משתיית יין בסאן ג'מיניאנו ועד הצמדת האף לחלון הראווה של דולצ'ה וגבאנה במילאנו.

וכמו כל תיירת רציתי לטעום את העיר, ומלבד הג'לטו המפורסם טעמתי מנות רבות ושונות, חלקן מוצלחות וחלקן פחות (וגם אם העוגה שקניתי בכיכר סאן מרקו לא היתה מוצלחת למרות שהיתה "אותנטית"- היונים בכיכר מאד אהבו….) וכך הלאה.

לאחרונה קראתי את הספר של יעקב פיאלקוב- הוא ג'אקומו המפורסם, שהכין את "המדריך השלם הקולינרי (ועוד) לאיטליה" או בשמו המקורי "איטליה על קצה המזלג". לאורך כ200 עמודי הספר יש אוצר בלום של מידע, בעיקר קולינרי אבל לא רק , כדי להפוך את הטיול באיטליה למושלם.

בין דפי הספר מתאר ג'אקומו את מסלולי נסיעתו השונים, כולל איפה כדאי ואיפה לא כדאי לעצור, מספר על הכרויות עם אנשים שונים- טובים (כמו בעלי מסעדות או יצרני גבינה) או פחות טובים (כמו ילדות כייסות או מלכודת תיירים בוונציה), מצייר במילים את ההמולה בנאפולי לעומת השלווה של העיירות, תוהה מדוע ישראלים מתמקדים רק בטוסקנה בזמן שיש אזורים רבים אחרים ומופלאים ששווה לחקור ולטעום, מסביר מושגים רבים (כולל המילים באיטלקית) כמו שמות של מקומות, סוגי מסעדות ומנות ומושגים נחוצים אחרים, וכמובן, כי אצל ג'אקומו אי אפשר בלי – אחרי כל פרק יש לקט של מתכונים ודרכי הכנתם.

שמחתי לגלות שהמתכונים בספר אינם בהכרח כשרים כך שיש רעיונות רבים לפירות ים למשל, שפחות נפוצים בספרי הבישול הסטנדרטיים בארץ.

ומה עוד גיליתי בספר? מה מקור שמות של מנות כמו "לזניה", מי באמת המציא את הפסטה והאם לסינים יש קשר לענין, מדוע אורז נחשב פסטה ואיפה כדאי לאכול אותו, מדוע באמת צריך להוסיף מלח למי בישול הפסטה (ולא, אין שום קשר לטמפרטורת המים), למה אין קשר בין מה שמכונה בארץ "אנטיפסטי" ומכיל בדרך כלל ירקות קלויים, ל42 סוגי ה"אנטיפסטי" שאפשר למצוא במסעדות איטלקיות, ושרובם מבוססים על פירות ים, איך הולך סדר ארוחה איטלקי , מהם הכללים הנוקשים שעל פיצה לעמוד בהם (ויש הרבה כאלה), מדריך לגבינות איטלקיות ועוד ועוד ועוד אוצרות שגרמו לי להיות רעבה כבר בעשר בבוקר…

הספר מלווה באנקדוטות כמו מה קורה בחתונה כפרית (וכמה שיניים יש לכלה..), מה עושים כשהמסעדה לא מבינה את הרוטב שאתה רוצה (רמז – נכנסים למטבח ומבשלים לבד), והסיפור המיתולוגי על פעמון הזכוכית הסדוק.

את הספר ניתן לרכוש באתר של ג'אקומו שהוא אוצר בלום בפני עצמו. מדובר באתר מפוצץ, גדוש ומלא במתכונים, טיפים לטיולים, קטעי וידאו וגם פינת "הידעת" מקסימה עם עובדות שידענו או בעיקר לא ידענו על פיצה, חומץ בלסמי, יין מרסלה, גראפה, גבינת פרמזן ועוד.

באתר גם ניתן למצוא את כל שלל הפעילויות שמציע ג'אקומו- סדנאות וקורסים (כולל סדנת הכנת גבינות), ארוחות גורמה פרטיות, קייטרינג משובח, וכמובן הספרים- כשחוץ מ"איטליה על קצה המזלג" ישנם ספרי בישול נוספים של ג'אקומו  כמו "אנטיפסטי ועוד" ו"כל הרטבים לפסטה" וכן תרגום ועריכה של "לעשות גבינות בבית".

ולמי שלא מכיר את ג'אקומו (יש בכלל מישהו כזה?)- ג'אקומו השתלם בבישול איטלקי בין השאר  ברומא ובפירנצה , כמו גם אצל מאמות איטלקיות אמיתיות בויצ'נצה ונאפולי, עבד במסעדה ברומא ושימש הבעלים של מסעדה/מעדניה/מפעל לייצור פסטה בשם "ג'אקומו".

אז קחו לכם כוסית גראפה או לימונצ'לו, שבו לכם במרפסת לעת ערב, ושיקעו בספר של ג'אקומו, מתכון בטוח לחלומות איטלקיים (ולזה שתקומו רעבים…).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.