ירושלים- טעימות ומזמורים בניחוח ט"ו בשבט.

בעוד שבועיים נחגוג את ראש השנה לאילנות, הגשמים הרבים  בתקופה האחרונה עוזרים לעצים לפרוח וללבלב, הארץ שופעת פירות וירקות ורק צריך לחגוג.

כשהייתי תלמידה ט"ו בשבט התמצא בהבאת סלסלות (ליתר דיוק קופסאות נעליים) מקושטות עם פירות בתוכם, שתילת עץ בגינת בית הספר והרבה שירי שקדיה. מאז זרמו הרבה מים בנהר, והיום יש אפשרויות רבות ומגוונות לחגוג את החג הכל כך ישראלי הזה.

הפעם הוזמנתי לחגוג בירושלים, ליבה הקדוש של הארץ, שמרכזת בתוכה כל השנה שפע של אטרקציות ואפשרויות בילוי לכל המשפחה, ובט"ו בשבט מוסיפה לתפריט עוד ועוד מעדנים קולינריים ומוסיקליים.

את הסיור פתחנו בשוק "מחנה יהודה" האהוב והידוע. ביקרתי בשוק הרבה פעמים בעבר ואני תמיד שמחה לגלות פינות נוספות, טעימות ומעניינות. את הסיור הובילה חן קורן, חצי מהצמד "חן ואלון" – זוכי המקום השני ב "בייקאופ ישראל" – שקטפו את התואר "חביבי הקהל" ולא סתם . את אלון אמנם לא זכיתי לפגוש אבל חן היא כמו שמה- חיננית וחייכנית ואהבת השוק בפרט וירושלים בכלל פשוט ניכרים בכל הבעת פנים שלה. הסיור שלנו היה גירסה מקוצרת ונמשך שעה, בדרך כלל סיור כזה נמשך כשלוש שעות או יותר ומקיף הרבה יותר מקומות בשוק.

חן ניווטה בזריזות בסמטאות השוק סמוכות והופ- כבר הגענו לתחנתנו הראשונה  – מאפיית "מרציפן" ההומה, שם הציגה לנו חן את השוס המפורסם שלהם, שגורם לתורים ארוכים בסופי שבוע- הרוגלעך שלא דומים לשום רוגלעך אחרים שהכרנו. וההגדרה הזו מדוייקת מכיוון שמדובר ביחס מטורף של שוקולד וסירופ מתוק לבצק, מה שהופך את זה לשחיתות דביקתית משוגעת ומפנקת. ללקק את האצבעות תרתי משמע.

 

התחנה הבאה היתה "עוזי-אלי"- האיש והאתרוג. הדוכן הקטנטן היה צר מלהכיל את כל הקבוצה אבל לא היה מי שלא נדחק כדי לראות, לשמוע ולהכיר את עוזי-אלי המיתולוגי שלא מפסיק לצחוק, לחייך, לחבק ולנסות את כל הפלאים שיש לו בדוכן, וטובים לכל צרה שיש- מאף סתום ועד אנטי אייג'ינג . האיש הוא אנציקלופדיה מהלכת, וזה הגיוני בהתחשב בשושלת המשפחתית שכוללת את הרמב"ם, ויש לו גם מיצים מיוחדים כולל כאלה המכילים גת, לאקסטרה בריאות. אפשר לעמוד אצלו שעות אבל אנחנו נאלצנו לזוז לתחנה הבאה.

(בתמונות למטה- עוזי-אלי ובנו אור)

החנות השלישית בסבב שלנו היתה חנות שאני מכירה היטב- "מעדניית באשר" שמהווה גן עדן לגבינות באשר הן (ולדברים נוספים כמו יינות, מוצרי מעדניה , חמאה מדהימה ועוד). טעמנו שם ברוסקטות עם חמאת כמהין וקלף צ'דר, שקושטו בעגבניות מיובשות. הטעם היה גן עדן, והסיפורים היו מרתקים במיוחד. טעמנו עוד כמה סוגי גבינות ופיצוחים, התקלנו את אנשי המקום בשמות של גבינות שאכלנו בחו"ל וגילינו שאין בעיה להשיג גם אצלהם (כולל בסניפים השונים) וקינחנו בדובדבני אמרנה מענגים.

התחנה הבאה היתה "עוגת חן" ואפשר לראות בתמונה את חן עומדת ומסבירה שאין קשר משפחתי… בזמן שאני לוטשת עיניים לממתקים המזרחיים שהיו במגשים מאחוריה…, אבל הטעימה שלנו היתה של חצאפורי  במגוון טעמים, חם וטעים היישר מהטאבון.

את הפינאלה ב"מחנה יהודה" ערכנו ב"ארבעס" – חומוסיה עם "השגחה פרטית"- כשרות מיוחדת שמציעה אלטרנטיבה לרבנות, ומגישה חומוס טרי  עם תוספות מפנקות ומקפידה על העסקה הוגנת של העובדים.

הצלחות לוקקו ונוגבו, ואנו נפרדנו מחן ומשוק מחנה יהודה, כדי להגיע לתחנה הבאה בחגיגות ט"ו בשבט שלנו- מוזיאון המוסיקה העברי .

לפני המוזיאון- עוד כמה פרטים על חן ואלון קורן- כי חוץ מסיורי שוק יש להם עוד כל כך הרבה דברים שווים- יש סיורים המשולבים בסדנאות בישול, שבמסגרתם מסיירים בשוק וקונים את המצרכים ואז הולכים לבית הפרטי שלהם שנמצא בסמוך, ומבשלים ארוחה יחד, יש סדנאות אפייה כמובן, של כל הדברים הטעימים שחן ואלון הציגו ב"בייקאופ", יש משהו מיוחד- ארוחות שישי מסורתיות שבהם תיירים וישראלים מגיעים להתארח בארוחה אותנטית בביתם של בני הזוג כולל מטעמים כמו מנות דגים ובשר מיוחדות, בייגל ירושלמי ממולא בשר, תבשילי עוף ובקר וכמובן יין חופשי ואיך אפשר בלי קינוחים מרהיבים מידיהם של מאסטרים באפייה? והכל מלווה בשירים וסיפורים לכבוד שבת, ויש לכבוד ט"ו בשבט סיור וסדנה מיוחדים באווירת החג והפירות- יבשים וטריים, ביום חמישי התשיעי לפברואר, בשעה שש בערב (מצוין לאנשים עובדים ). בין המנות שיוכנו בסדנה- תאנים ומשמשים מיובשים ממולאים בגבינת רוקפור משובחת וריבת בצל, חלת בייגל ירושלמי מגולגלת בעגבניות מיובשות וחמאת כמהין, פילה דניס עם בטטות צרובות ותמרים לחים לצד קוביות ארטישוק ירושלמי צרובות ומתקתקות והרשימה עוד ארוכה (לא עושה ספויילרים אבל יש למה לצפות!!).

כל הסדנאות והסיורים הם בהרשמה מראש באתר של חן ואלון, והם לכל הגילאים ולכל מידות הנסיון במטבח.

כאמור מוזיאון המוסיקה העברית היה תחנתנו הבאה- והוא ממוקם ברחוב יואל משה סלומון 10 נחלת שבעה ירושלים.

הייחוד של המוזיאון הוא שהוא אינטרקטיבי ומרתק את בני כל הגילאים – שנהנים לנסות דברים ולא רק לראות כמו שמקובל במוזיאונים "רגילים".

כבר בכניסה מקבלים טאבלט ובתוכו דמותו של "סבא לוי" שמלווה בתלת מימד את החדרים השונים במוזיאון, שבהם תחנות במסעות עם ישראל , כולם מעוצבים בצורה מרהיבה (שווה להרים את העיניים לתקרות המעוצבות בהתאמה לנושא החדר), כשכל אחד מוקדש לקהילה אחרת- "מרכז אסיה" – אירן, אזרבייג'ן ובוכרה- כולל כלי נגינה מסורתיים עתיקים, משחק אינרקטיבי בסגנון "גיטר הירו " שמכונה בהתאמה "סיטאר הירו" ומאפשר התנסות בצלילים המיוחדים, "מרוקו אנדלוסיה", "עירק סוריה מצריים והודו"- כולל פינות האזנה וחידות שניתן לענות עליהן באמצעות הטאבלט, "אירופה ואשכנז" – שילוב של תרבות אירופאית אז ועכשיו כולל ספר דיגיטלי ענק וכלים כמו חמת חלילים, קרן ועוד, "ארצות הבלקן" – עם תחרויות כלי נשיפה אופייניים לאזור , "אפריקה ותימן"- כלי הקשה שמקורם בארצות אפריקהכולל התנסות בתיפוף שלא מפריע לאף אחד כי יש אוזניות, אז אפשר להתפרע, ו"החלל העברי" שהוא קיבוץ גלויות כולל כתבים על סיפור עם ישראל בהסטוריה מתקופת בית המקדש ועד ימינו.

האוסף במוזיאון הוא פרי חזונו של אלדד לוי- מנהל המוזיאון – הוא יוצר, מלחין ומעבד מוזיקלי, חוקר מסורות מוסיקליות עם העמקה על תקופות המקדש והמוסיקה כעבודת נפש, והוא זה שליווה אותנו במהלך הסיור וניגן בכלים השונים מוסיקה מהפנטת.

(בתמונות למעלה- אלדד מנגן ומדגים את השימוש בטאבלט)

ומה בשבוע ט"ו בשבט? סיור מיוחד שמשלב סיפורים מרתקים, שירים ופיוטים מעדות שונות, ניגונים שנשכחו ושיתוף הקהל בהתנסות בכלי מוסיקה שמשפיעים על המוסיקה כיום, כולל גולת הכותרת- משחק מציאות מדומה בתלת מימד במשקפי אוקולוס שנוצרו על ידי חברת  AVS וחברת "סנובול" ויוצרים חווית סיור עצמאי בתוך בית המקדש כפי שהיה פעם, כולל מוסיקה.

לפרטים נוספים והזמנת סיורי ט"ו בשבט – 02-5406505 . הסיורים מתחילים בשעות הערב ושווה לתפוס מקום כי מספר המשתתפים מוגבל. הסיורים יתקיימו מהחמישי עד התשיעי לפברואר והם מלווים במוסיקאי.

אחרי כל כך הרבה תרבות כבר נעשינו רעבים ותחנתנו הבאה היתה מסעדת "נחמן"- ממש בצמוד למוזיאון. המסעדה היא חלבית כשרה , חדשה מהניילון ומגישה מבחר של מנות פסטה טרייה המיוצרת במקום, דגים, פיצה היישר מהטאבון, סלטים וכמובן קינוחים בהשראה צרפתית של הבעלים. השפית שמנהלת את התפריט והמטבח היא רחל דבח, לשעבר הבעלים של מסעדת PIPS  הירושלמית, קפה "רחלה" המיתולוגי וגם קייטרינג בוטיק לאירועים פרטיים.(ויש גם פסטות נטולות גלוטן ומקמח חיטה מלאה). על השולחן חיכו לנו לחם טרי תוצרת המקום עם מטבלים מפנקים כמו ארטישוק, וזיתים.  סלט מרענן הבהיק מטריות הירקות בצלחת , ועוד צלחת אחת של "אנטיפסטי ירקות העונה" (מגיע בשני גדלים בתפריט- 22 או 45 שקלים בהתאמה). בצלחת האחרונה שחיכתה לנו היתה" בורטה על סלט עגבניות עם בזיליקום ושמן זית" (48 שקלים בתפריט). כל המנות נושנשו בלי הנד עפעף כשכולם מציינים את הטריות הרבה של הירקות ועסיסיות הגבינה המשובחת, יחד עם תיבול עדין, שמהווה קו בטעמים של המסעדה.

(בתמונות למעלה- המסעדה, הטאבון והכנת הפיצות. בתמונות למטה מנות הפתיחה)

ואם יש טאבון, איך אפשר בלי פיצות? קיבלנו שתיים- "פיצה מרגריטה"  (54 שקלים) ו"פיצה ים תיכונית" – שהיא מרגריטה בתוספת גבינת עיזים, עגבניות מיובשות ובצל מקורמל (65 שקלים). הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה כמה שטאבון הופך בצק לקסום- פריך ופציח, קונטרס מלטף לטופינג שעליו.

שלוש המנות הבאות היו בסגנון איטלקי-" לזניית חצילים" עם פרוסות חציל קלוי, רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה ופרמז'ן (69 שקלים), "ארנצ'יני במילוי מוצרלה מעושנת ורוטב עגבניות " (42 שקלים) ו"פנה ברוטב שמנת עם גבינת עיזים ותרד" (56 שקלים). שלוש המנות נדיבות מאד ומהוות "ווליו פור מאני" מצוין. אם הייתי צריכה לבחור בין השלוש (וזה קשה!) הייתי בוחרת בארנצ'יני בגלל שילוב הגבינה המותכת בפנים, והקראנץ' מבחוץ.

 

המנה האחרונה מתפריט העיקריות שהגיעה אלינו היתה "פילה סלמון בקארי אדום, חלב קוקוס, בוקצ'וי, אפונה סינית ואטריות סובה" (110 שקלים) – הנתח היה גדול ועשוי היטב, אהבתי את הגוון האסיאתי ששמר על טעמי הדג. הירקות היו עשויים במדויק כך שהם שמרו על פריכותם אבל היו נגיסים מאד.

והזכרתי קודם קינוחים צרפתיים? קיבלנו פלטת פטיפורים מרהיבה,  ש"אילצה" אותנו לטעום כל אחד ואחד למרות שכבר היינו שבעים- פחזניות עשירות מאד במילוי קרם פטיסיאר, פאי פקאן, טארט פתוח של קרם מסקרפונה ותותים, חיתוכיות לימון וטראפלס של שוקולד מריר ושוקולד לבן. (מחירי קינוחים שונים בתפריט בין 29 ל36 שקלים).

בסיומה של הארוחה הכרנו את האיש המיוחד- לורנט לוי- יהודי חם מצרפת שהוא היזם של "כיכר המוסיקה" שבה ממוקמים בין השאר מוזיאון המוסיקה העברי ומסעדת "נחמן" (שאגב קרויה כך על שם נצר למשפחת יואל משה סלומון, ממייסדי שכונת נחלת שבעה, וכן על שם סמטת נחמן המובילה אל קומפלקס "כיכר המוסיקה".

(בתמונה למעלה- לורנט לוי מימין, ואלדד לוי משמאל)

בחזונו של לוי – המוסיקה מקשרת ומאחדת בין אנשים, גם אם הם מקצוות שונים של התפיסה, המקור או הדרך. הכיכר נוצרה כדי שיהיה מקום לכל אדם, בלי הבדל מין, מוצא או תרבות, לשיר ולרקוד. כרגע "נחמן" היא התוספת החדשה ביותר למתחם, שכולל גם במה מוסיקלית עליה מתקיימות הופעות בכניסה חופשית של כל מני סוגי מוסיקה- ג'אז, בוסה נובה, מוסיקת עולם ועוד , בית ספר לריקוד ומוסיקה, אודיטוריום ואולפן הקלטות, מסעדה בשרית, ספריית מוסיקה עברית, גלריה לאומנות המוסיקה, פאב, מלון מוסיקה, חנות מוסיקה, וכמובן מוזיאון המוסיקה.  כיכר המוסיקה הינו פרויקט שמשתלב בתהליך חידוש מרכז העיר ירושלים, והוא חלק מחידוש הבתים, השכונות, הגנים, המבנים, בניין הרכבת הקלה והפיתוח תרבותי שהתעצם בשנים האחרונות.

מסעדת נחמן –  כיכר נחמן,  מבוא בית דוד 12, כיכר המוזיקה, נחלת שבעה ירושלים.

בסוף יום ארוך של טיול , ראינו וחווינו רק קמצוץ ממה שיש לעיר הזו להציע כל השנה בכל, ובט"ו בשבט בפרט. אני ממליצה לכל מי שרוצה לחגוג את ארץ ישראל והשפע שלה, לבוא לעיר, להתנסות, לטעום, להריח, לחוש ולשמוע.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.