שובו של הדיפ

חותלות, סינדי לאופר , ערב גבינות ויין, הכל מוטיבים של שנות השמונים האהובות. וגם הדיפ. מילה באנגלית שהתבייתה בישראל ובניגוד לתרגומה המילולי של ה"לטבול", בארץ היא הפכה ל"משהו שטובלים בו". גבינה, חומוס, הכל הולך. בישראל אפילו פיתחו את המתכון האולטימטיבי של ערבוב גבינה לבנה עם אבקת מרק בצל, ויש מטבל לתפארת.

ומה טובלים? צריך משהו שיש לו צורה קצת קעורה כדי שיחזיק את הממרח ולא יפול בדרך אל הפה, משהו בצורת כפית.

זו בדיוק ההשראה שחלה על "אסם" ויצרה את הבייגלה החדש בצורת "כפיות" – ביגלה בשני טעמים- האחד בסגנון כפרי עם שומשום, קצח ומלח ים, והשני בסגנון איטלקי עם שומשום, פרג, שום ומלח גס.

התבלינים שעל ההבייגלה נותנים את הטעמים, המטבל יוצר את המרקם וה"קונטרה" ויש חוויה כיפית לנשנוש לבד (כשיושבים חצי מרוחים על הספה מול תחרות בישול כלשהי, ומניחים את קערית המטבל על הבטן) או לאירוח (בצורה קצת יותר אלגנטית).

הכפית עצמה דקה ופריכה ככה שגם בלי קשר לממרח מאד כיף לנשנש.

הראש שלי כבר רץ קדימה עם רעיונות נוספים, ואני שוקלת להציע ל"אסם" גם בייגלה בטעמי מלח עדינים שאפשר לשלב עם דברים מתוקים כמו ממרח שוקולד או חמאת בוטנים…

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר פרווה