(קרדיט לצילום למעלה- איילת ארד)
חוש הריח דומיננטי מאד בחיינו, הרבה יותר ממה שאנו שמים לב בעצם. מ"להריח סכנה"- אותו קו של ריח שמגיע לאף שלנו ומזהיר אותנו מפני משהו רע שעתיד לקרות, דרך התחברות עם ריח גוף של בן זוג ויצירת כימיה זוגית, ועד לזכרונות שפורצים כשאנו רק מריחים אפטרשייב כמו שהיה לאבא שלנו או ריח חוף הים בו בילינו בילדותינו.
לחדר הכושר אני מגיעה רק בשעות הערב , כך שהביתה מהאימון אני מגיעה כשכבר חושך בחוץ, והעיניים כבר נדבקות מרוב עייפות. הדבר היחיד שאני יותר מאשר עייפה זה רעבה.
השילוב של רעב ועייפות הוא מסוכן במיוחד כי הוא יכול לחרב את כל האימון שהרגע השלמתי, לא חבל?
אז צריך משהו שהוא מהיר, ומשהו שהוא בריא.
איך זה עובד?
יום האישה הבינלאומי, השמיני למרס, נחגג אתמול, ונחלק פחות או יותר לשני חלקים – הכיוון המסחרי של חברות שראו בכך עוד הזדמנות למכור פרחים/דובונים/שוקולד, ממש כמו ב"חג האהבה" שרק בישראל נחגג פעמיים בשנה, וגופים שהבינו שמטרת היום הזה היא לשפר את מעמדן של נשים, שרחוק מלהיות שוויוני בעולם שבו הן 51% מהאוכלוסיה.
וכמו שברור מאליו – אם הנשים לא יעשו משהו, שום דבר לא יזוז. והדרך לפעול היא קודם כל להכיר ביכולות, מה שנקרא "העצמה נשית".