ארכיון תגים | תרופה

"ברנשילד" – Burn Shield- לחגים מדליקים ובטוחים.

גילוי האש ושליטה בה היו ללא ספק אחד ההשגים הגדולים של האדם הקדמון – לבישול, לתאורה, לחימום, אי אפשר לדמיין את חיינו ללא אש.

הבעיה- אש מסוכנת לאדם, במידה שהיא מועילה לו, ושימוש לא זהיר באש (כמו בדברים חמים אחרים) יכול לגרום לכוויות בדרגות שונות שגורמות נזק לעור וכאב רב.

ישנן תרופות סבתא רבות לכוויות, חלקן לא יעילות וחלקן מסוכנות ממש, ותמיד עדיף להשתמש במוצר בטוח שמיועד לעניין.

להמשיך לקרוא

אוי השן…

הרשו לי להחזיר אתכם לשנות השבעים, כן התקופה עם התסרוקות הנוראיות והטלוויזיה בשחור לבן. באותה תקופה לא היו הרבה דברים, אבל הכי הרבה לא היתה… מודעות. הכל היה "יעיל ולענין" – קצת כמו התפיסה במדינות קומוניסטיות. הדבר הפך לבעיה כשהגענו לנושא כאוב (תרתי משמע) של רופאי שיניים.

בילדותי לא היה דבר כזה "רופא שיניים לילדים". היה רופא אחד וזהו, בדרך כלל מאחת מארצות מזרח אירופה, שטיפל בילדים כמו שטיפל במבוגרים, ומי שפחד, ילד או מבוגר, לא קיבל התייחסות מיוחדת אלא רק הוזהר שלא להפריע בטיפול.

התוצאה היתה אנשים שפשוט נמנעו מללכת לרופאי שיניים עד שהמצב כבר היה חמור, וילדים עם טראומות שהשפיעו עליהם לעתיד. כאחת כזו (שאפילו ההפתעה המינימלית שרופאי שיניים מסויימים נתנו לילדים בסוף הטיפול כדוגמת בלון למשל, לא עבדו עליהם) נמנעתי בעצמי מלהגיע לרופא שיניים אלא במקרים שבהם הכאב הכריע אותי לגמרי. הנזקים כמובן נעשו גדולים יותר ויותר ומה שיכל להפתר בקלות בהתחלה, הפך לטיפול מסובך בסוף כמו טיפול שורש במקום סתימה פשוטה.

(בתמונה למעלה – טיפול רפלקסולוגיה להקלה על חרדה מפני טיפול שיניים. התמונות באדיבות אתר "דוקטור ג'רי כהן").

השנים חלפו וטכנולוגיות חדשות הוכנסו, כי מטפלי השניים סוף סוף הכירו בכך שיש אנשים שחרדים מרופא שיניים, יש ילדים שאסור לגרום להם טראומות, ויש בהחלט משמעות לכאב, ושאין סיבה לסבול.

זו הסיבה שהיום מרפאות שינים נראות כמו בתי מלון, (מרפאות הילדים הן בכלל דיסנילנד) וישנם פתרונות רבים לאנשים שחרדים מטיפול – מגז צחוק (המצאה אדירה, השתמשתי בה לבן שלי מילדות ואין לו חרדות כלל או בעיה לגשת לטיפול או בדיקה) , דרך משהו שאני תמיד משתמשת – אותו חומר ששמים לפני שדוקרים עם מחט ההרדמה, כך שלא מרגישים את הדקירה – איפה זה היה בילדותי? ) ועד מקרים חמורים יותר שבהם משתמשים ברפלקסולוגיה או אפילו הרדמה מלאה.

נוסף לכך, גם לאסטטיקה לא היתה מודעות בילדותי, הסתימות היו שחורות ולהרבה אנשים, בעיקר ממדינות כמו רוסיה וגרוזיה , היה חיוך שכולו שיני זהב (שלא לדבר על שיניים תותבות שהסבים שלנו היו שמים כל לילה בכוס מים ליד המיטה..). היום המראה חשוב לא פחות מהבריאות של השינים, וישנם פתרונות אסטטיים לכל בעיה- מסתימות שלא רואים, דרך השתלת שיניים, יישור שינים למבוגרים באמצעים בלתי נראים (וזוכרים את הסצינה ההיא ב"חנות קטנה ומטריפה" כשרופא השינים הסאדיסט בונה קונסטרוקציות שלמות בפה של מטופל אומלל? ) והלבנה, שהופכת כל מטופל לכוכב הוליוודי שמנצנץ כל פעם שהוא מחייך.

כיום אני, ואנשים כמוני, מנסים לעשות "חוויה מתקנת" כי לכל אחד מגיע חיוך מליון דולר, ולא אגורה אחת פחות.

אלמקס- התרופה הכי טובה היא המניעה.

בסרט "חנות קטנה ומטריפה" בגירסה החדשה יותר, ביל מורי משחק מאזוכיסט שמת על רופאי שינים. הוא מגיע לטיפולים מיותרים, נהנה מכל רגע ובסוף נזרק על ידי הרופא בליווי הקריאה "סוטה!".

הדמות הזו שמשחק מורי, היא היצור היחיד עלי אדמות שאוהב ללכת לרופא שיניים. כל שאר העולם ממש לא מסמפט את זה, או אפילו שונא ומפחד. ואם לא רוצים להאלץ ללכת לרופא, הדרך הטובה ביותר היא למנוע את הבעיות לפני שהן קורות, או להקטין נזקים.

"אלמקס" יצאה בסידרה למניעה וטיפול בעששת, שהיא הגורמת העיקרית לבעיות שיניים וחניכיים, בשם "CARIES PROTECTION" שמספקת לנו חבילת הגנה שתרחיק את רופא השיניים מלוח הזמנים שלנו.

בסידרה משחת שינים  שמבוססת על אמין פלואוריד שנלחם בחיידקים, מעכב ייצור חומצות על ידי חיידקי הרובד וחוסם הופעת עששת.

מעבר לכך משחת השיניים מגנה על רובד השן ומחזקת את העמידות הטבעית של השן (ואם אין עמידות יש חורים, יש צורך בטיפולי שורש בגלל שהחיידקים חודרים, ולעיתים אף מאבדים את השן).

החוויה האישית שלי מהמשחה – הטעם הוא מנטה עדין, שגם משאיר שובל נעים לאחר הצחצוח. אני שמחה שאני עושה משהו שגם נותן לי חיוך לבן עכשיו וגם מסייע לי לתחזק שיניים בריאות (כלי העבודה הנחוץ ביותר של כל בלוגר…:-) ).

להשלמת הטיפול ישנה שטיפת הפה של אלמקס, שנועדו לכסות על כל המקומות שאולי התפספסו בצחצוח ולספק להם את הפלואוריד הנחוץ.

האמין הפלואורידי שפותח בבלעדיות על ידי מעבדות ELMEX עמיד לאורך זמן כך שההגנה על השיניים נשמרת.

אני בהחלט מתכוונת להמשיך ולהשתמש במשחה ובמי השטיפה לאורך זמן, גם בבוקר וגם בערב, ולהרוויח גם הגנה על השיניים וגם ריח נעים וטעם רענן בפה, אם אחרי שנת לילה או אחרי יום של ארוחות.

COLD-HOT – כי למה לסבול?

כולנו מכירים את הכאב הזה, אם זה שריר תפוס, אם זו מכה שחטפנו, כאבי מחזור או אחרי מאמץ פיזי. מה בדרך כלל עושים? מנסים לעסות את המקום, לוקחים  איזה משכך כאבים ומקווים שיעבור. אם זה ממש כואב, אפשר, כמו אצלי בבית, להוציא למשל שקית אפונה קפואה כדי להניח על המקום הכואב גם לשם הקלה על ידי הרדמת האזור באמצעות הקירור, וגם כי הקור מפחית תחושת כאב או נפיחות.

אבל מה עושים כשנמצאים בטיול למשל?

אני אחת שאורזת חצי בית מרקחת לטיולים. יש לי תרופות לכל דבר, מכאב ראש ועד דלקת בשיניים וכבר קרה שהאריזה הזו הצילה את הטיול (או לפחות מנעה חיפושי צלב ירוק שהם הסימון לבתי מרקחת באירופה). הפעם ארזתי איתי גם את "קולדהוט"  – כרית הג'ל של M3 וכמיפל – שמיועדת לטפל בחום או בקור לפי הצורך (באמצעות קירור במקרר או חימום במים – לא במיקרוגל!). כאמור כשהיא קרה היא עושה מה שהאפונה הקפואה עושה, רק בהרבה יותר נוחות, בפחות גבשושיות ובתחושה נוחה יותר- הפחתת הכאב והרגעתו, והורדת נפיחות, וכשהיא חמה היא מרגיעה שרירים, משככת כאבים ומשפרת את זרימת הדם.

אז נסענו לטיול לרוסיה. אנחנו די פדלאות ומראש לא לוקחים טיולים ל"מיטבי לכת" – מקסימום ל"מיטיבי לסת" אבל גם בטיול תיירים שבו נוסעים רוב הזמן באוטובוס ויורדים לעשות סיבוב באיזשהו מקום, עדיין עומדים הרבה על הרגליים והולכים יותר מהרגיל.

אבל גם כשמגיעים למלון בערב – הרי אנחנו בעיר גדולה כמו מוסקבה, אז לא נלך לבילוי ערב?

עכשיו, מי שמכיר אותי יודע שחיי אינם חיים בלי מנת הסלסה השבועית שלי וגם בטיולים לחו"ל אנחנו תמיד מחפשים מועדון מקומי. כך היה גם כשהגענו למוסקבה ומיהרנו להתייעץ עם פקידי הקבלה האדיבים שעזרו לנו לחפש את הסגנון שאנחנו אוהבים, ולא רק זה אלא גם ציירו לנו את האותיות הקיריליות של שמות תחנות הרכבת התחתית שאנחנו אמורים לתפוס כדי להגיע.

הכל היה מוכן, התלבשנו והתארגנו ואז… "הברך שלי הורגת אותי" אמר אחד מאיתנו והעלה על פניו את ההבעה הסובלת של "אין מצב שאני הולך, בטח שלא רוקד". יכלתי באותו רגע להעלות מבט סופר נזעם של "אבל אנחנו פה ויש אחלה מועדון והכל מוכן ויש מסיבה" אבל במקום זה דגתי את ה"קולדהוט" מהתיק, ניגשתי לקומקום החשמלי של ערכת הקפה שהיה בחדר, השריתי את הכרית לפי ההוראות והנחתי על הברך הבעייתית תוך הכרזה "אני יורדת ללובי בשביל האינטרנט (כן, רק בלובי יש אינטרנט בחינם..), אחזור בעוד שעה ונלך לרקוד" ויצאתי.

איך זה נגמר?

אתם יכולים לראות בסרטון הבא (לצערי באיכות נמוכה, צולם באייפוד בתאורה חלשה).

http://www.youtube.com/watch?v=7m-faoH1gyY

טוב, האמת שזה לא אנחנו בסרטון, אלה המדריכים המדהימים של "פאפה ג'ו" במוסקבה, אבל היי, היינו שם כדי לצלם.. (וגם לרקוד!!!).

כאמור כריות הג'ל של "קולדהוט" מחממות או מקררות לפי הצורך, נמכרות בשני גדלים – מיני וקלאסיק, ונמכרות ברשת סופרפארם ובבתי מרקחת מובחרים. (ואגב, מצויינות גם לכאבי הנקה).