ללכת לראות מחזמר בברודווי זו חוויה מיוחדת. המוני משתתפים שיוצרים סיפור מוסיקלי ייחודי, כשהכל גדול מהחיים. כך זה היה גם בהפקה של "שכונה על הגובה" In The Heights- שעלתה על הבמות ב2008 והופיעה מעל ל1200 פעמים. עוד כמה פרסי טוני וגראמי בדרך והמחזמר, מאת קיארה אלגריה הודס ולין מנואל מירנדה הפך לסרט רחב יריעה (143 דקות!) שההמלצה היא לראות באולמי IMAX כדי ליהנות מכל המוסיקה בצורה אופטימלית.
ארכיון תגים | ריקוד
פסטיבל "רמלה עיר עולם 2" – בחופשת סוכות קרוב לבית!
החופש הגדול רק הסתיים וכבר התחילו חופשות החגים, וכמה אפשר ג'ימבורי? מה עם קצת בילוי לכל המשפחה שכולל גם תרבות, גם קולינריה, גם פעילות לילדים, גם נופים וגם נסיעה קצרה בלבד?
בחול המועד סוכות (בתאריכים 25-27 לספטמבר) מתקיים ברמלה פסטיבל "רמלה עיר עולם". בשנה שעברה משך אליו הפסטיבל מעל 45000 איש, והצפי להשנה גדול בהרבה, מכיוון שיש הרבה אירועים ואפשרויות לכל המשפחה.
"פרידה"- ציירי לך שפם.
כשאנו חושבים על "תאטרון" יש לנו מושג בערך למה לצפות- דיאלוגים, מונולוגים, לעיתים שירים אם מדובר במחזמר, שימוש באביזרים, תפאורה, תאורה. "פרידה" שמועלה בימים אלה בתאטרון הלאומי "הבימה" הוא משהו שונה- המחזה מוגדר כ"תאטרון מחול" ולמעשה מדובר בערב שכולו ריקוד, כשאין דיאלוגים כלל, והמילים היחידות שקיימות הן מונולוגים שמוקראים מתוך יומנה של פרידה קאלו, גיבורת המחזה. כל העלילה מועברת באמצעות ריקוד בסגנונות שונים כמו פלמנקו, בלט ובעיקר מחול מודרני.
LifeDance – החיים כריקוד
נפתח בזווית האישית- אני לא רואה את חיי בלי ריקוד. אני רוקדת מעל עשרים שנה סמבה וסלסה, ואם יוצא שבוע בלי לרקוד מסיבה שאיננה למשל טיול בחו"ל, זה הופך להיות שבוע מדכא במיוחד. מצד שני, אני גם בלוגרית שמתעסקת הרבה באוכל והקלוריות לא מוותרות ונצמדות….
מצד שלישי – חדר כושר הוא חובה כדי לא לשקול 200 קילו עם אורח החיים שלי, אבל מה לעשות שזה משעמם ברמות? אז נכון, אפשר לשים איזו תוכנית (אוכל כמובן) ולדווש ארבעים דקות על אופני כושר, ואפשר לנסות להתחרות בשרירנים במחלקת המשקולות של המכון, אבל המוטיבציה…. קשה לגייס אותה, במיוחד כשחורף וקר ו"שאני אצא עכשיו מהבית"? ועם העייפות של יום עבודה שלם, ונהיגה וריצות וכל זה.
לכן הפתרון האידאלי הוא שילוב של מה שאני אוהבת עם מה שאני צריכה- ריקוד וספורט.
אמש זכיתי להכיר אישה מרשימה ביותר- שירה רובינס, שמגיעה מעולם המחול ומתוך הסיפור האישי שלה יצרה את " LifeDance" שהוא שיטה שמשלבת בין ריקוד לפיטנס. הרעיון הוא לשלב את היתרונות הבריאותיים של הפיטנס (והמחטבים כמובן) עם חדוות הריקוד ותחושות השחרור שבאות איתו.
שיטת הלייפדנס שהפכה ללהיט עם 37 זכייניות בכל רחבי הארץ שעברו הדרכה בניהול ובהנחייה של שירה, ומעבירות את הידע והלהט הלאה , מיושמת ונלמדת היום ב68 סניפים בכל רחבי הארץ – והיא שיטה שבה משלבים מגוון רחב של סגנונות ריקוד ביחד עם פעילות גופנית אינטנסיבית. אף אחד לא סופר קלוריות ,כולם סופרים את הימים עד האימון הבא.
COLD-HOT – כי למה לסבול?
כולנו מכירים את הכאב הזה, אם זה שריר תפוס, אם זו מכה שחטפנו, כאבי מחזור או אחרי מאמץ פיזי. מה בדרך כלל עושים? מנסים לעסות את המקום, לוקחים איזה משכך כאבים ומקווים שיעבור. אם זה ממש כואב, אפשר, כמו אצלי בבית, להוציא למשל שקית אפונה קפואה כדי להניח על המקום הכואב גם לשם הקלה על ידי הרדמת האזור באמצעות הקירור, וגם כי הקור מפחית תחושת כאב או נפיחות.
אבל מה עושים כשנמצאים בטיול למשל?
אני אחת שאורזת חצי בית מרקחת לטיולים. יש לי תרופות לכל דבר, מכאב ראש ועד דלקת בשיניים וכבר קרה שהאריזה הזו הצילה את הטיול (או לפחות מנעה חיפושי צלב ירוק שהם הסימון לבתי מרקחת באירופה). הפעם ארזתי איתי גם את "קולדהוט" – כרית הג'ל של M3 וכמיפל – שמיועדת לטפל בחום או בקור לפי הצורך (באמצעות קירור במקרר או חימום במים – לא במיקרוגל!). כאמור כשהיא קרה היא עושה מה שהאפונה הקפואה עושה, רק בהרבה יותר נוחות, בפחות גבשושיות ובתחושה נוחה יותר- הפחתת הכאב והרגעתו, והורדת נפיחות, וכשהיא חמה היא מרגיעה שרירים, משככת כאבים ומשפרת את זרימת הדם.
אז נסענו לטיול לרוסיה. אנחנו די פדלאות ומראש לא לוקחים טיולים ל"מיטבי לכת" – מקסימום ל"מיטיבי לסת" אבל גם בטיול תיירים שבו נוסעים רוב הזמן באוטובוס ויורדים לעשות סיבוב באיזשהו מקום, עדיין עומדים הרבה על הרגליים והולכים יותר מהרגיל.
אבל גם כשמגיעים למלון בערב – הרי אנחנו בעיר גדולה כמו מוסקבה, אז לא נלך לבילוי ערב?
עכשיו, מי שמכיר אותי יודע שחיי אינם חיים בלי מנת הסלסה השבועית שלי וגם בטיולים לחו"ל אנחנו תמיד מחפשים מועדון מקומי. כך היה גם כשהגענו למוסקבה ומיהרנו להתייעץ עם פקידי הקבלה האדיבים שעזרו לנו לחפש את הסגנון שאנחנו אוהבים, ולא רק זה אלא גם ציירו לנו את האותיות הקיריליות של שמות תחנות הרכבת התחתית שאנחנו אמורים לתפוס כדי להגיע.
הכל היה מוכן, התלבשנו והתארגנו ואז… "הברך שלי הורגת אותי" אמר אחד מאיתנו והעלה על פניו את ההבעה הסובלת של "אין מצב שאני הולך, בטח שלא רוקד". יכלתי באותו רגע להעלות מבט סופר נזעם של "אבל אנחנו פה ויש אחלה מועדון והכל מוכן ויש מסיבה" אבל במקום זה דגתי את ה"קולדהוט" מהתיק, ניגשתי לקומקום החשמלי של ערכת הקפה שהיה בחדר, השריתי את הכרית לפי ההוראות והנחתי על הברך הבעייתית תוך הכרזה "אני יורדת ללובי בשביל האינטרנט (כן, רק בלובי יש אינטרנט בחינם..), אחזור בעוד שעה ונלך לרקוד" ויצאתי.
איך זה נגמר?
אתם יכולים לראות בסרטון הבא (לצערי באיכות נמוכה, צולם באייפוד בתאורה חלשה).
http://www.youtube.com/watch?v=7m-faoH1gyY
טוב, האמת שזה לא אנחנו בסרטון, אלה המדריכים המדהימים של "פאפה ג'ו" במוסקבה, אבל היי, היינו שם כדי לצלם.. (וגם לרקוד!!!).
כאמור כריות הג'ל של "קולדהוט" מחממות או מקררות לפי הצורך, נמכרות בשני גדלים – מיני וקלאסיק, ונמכרות ברשת סופרפארם ובבתי מרקחת מובחרים. (ואגב, מצויינות גם לכאבי הנקה).