נפתח בזווית האישית- אני לא רואה את חיי בלי ריקוד. אני רוקדת מעל עשרים שנה  סמבה וסלסה, ואם יוצא שבוע בלי לרקוד מסיבה שאיננה למשל טיול בחו"ל, זה הופך להיות שבוע מדכא במיוחד. מצד שני, אני גם בלוגרית שמתעסקת הרבה באוכל והקלוריות לא מוותרות ונצמדות….

מצד שלישי – חדר כושר הוא חובה כדי לא לשקול 200 קילו עם אורח החיים שלי, אבל מה לעשות שזה משעמם ברמות? אז נכון, אפשר לשים איזו תוכנית (אוכל כמובן) ולדווש ארבעים דקות על אופני כושר, ואפשר לנסות להתחרות בשרירנים במחלקת המשקולות של המכון, אבל המוטיבציה…. קשה לגייס אותה, במיוחד כשחורף וקר ו"שאני אצא עכשיו מהבית"? ועם העייפות של יום עבודה שלם, ונהיגה וריצות וכל זה.

לכן הפתרון האידאלי הוא שילוב של מה שאני אוהבת עם מה שאני צריכה- ריקוד וספורט.

אמש זכיתי להכיר אישה מרשימה ביותר- שירה רובינס, שמגיעה מעולם המחול ומתוך הסיפור האישי שלה יצרה את " LifeDance" שהוא שיטה שמשלבת בין ריקוד לפיטנס. הרעיון הוא לשלב את היתרונות הבריאותיים של הפיטנס (והמחטבים כמובן) עם חדוות הריקוד ותחושות השחרור שבאות איתו.

שיטת הלייפדנס שהפכה ללהיט עם 37 זכייניות בכל רחבי הארץ שעברו הדרכה בניהול ובהנחייה של שירה, ומעבירות את הידע והלהט הלאה , מיושמת ונלמדת היום ב68 סניפים בכל רחבי הארץ – והיא שיטה שבה משלבים מגוון רחב של סגנונות ריקוד ביחד עם פעילות גופנית אינטנסיבית. אף אחד לא סופר קלוריות ,כולם סופרים את הימים עד האימון הבא.

עם סגנונות הריקוד השונים מגיעות גם התחושות השונות- כי כל ריקוד מביא איתו משהו אחר- החושניות של הסלסה, האש של אפריקה, החדות של ההיפ הופ, הכבוד של הפלמנטו והשואו שכולנו כל כך אוהבים של הג'אז.

בשיעור ההתנסות שהשתתפתי בו (מי מוצא אותי בתמונה שם בפינה?) , שאגב לא דרש שום ידע קודם, השירים והסגנונות התחלפו במהירות, כשאחרי כל שיר האווירה היתה כל כך שמחה שכולם פרצו במחיאות כפיים. התחושה היתה של מסיבה יותר מאשר של שיעור ספורט, ובגלל שהקהל הוא רק נשים (מכיוון שכל האימון מותאם לנשים) היתה גם תחושת נינוחות- אף אחת לא דאגה בגלל קמט או בגלל בטן, או "מה יחשבו עלי" וכל זה, תחושת הנינוחות והחופש היו מקסימליות.

בחלק השני של האימון משתמשים בגומיות ומשלבים גם אימון אישי- כך שמקבלים בעצם "שניים במחיר אחד" – גם גוף חטוב וגם נפש נקיה ומפוקסת יותר. הסיכום הוא בחלק השלישי שמוקדש לריקוד חופשי , ובמקרה שלנו השיר הכל כך נדרש מתוך "פלשדאנס" ביחד עם אור מעומעם וקרני לייזר צבעוניות שקיפצו על הקירות ועל הרוקדות באווירת מסיבת חוף תאילנדית.

אני אהבתי הכי הרבה את הסגנון ה"בוליווד" שהיה משעשע במיוחד, וגם הפלמנקו עם הרבה אנרגיות, ומחיאות כפיים שאיכשהו גרם למשתתפות אפילו להיות גבוהות יותר ממה שהן.

ולמי שכבר התאהבה בתחום ורוצה לעבור שלב ולהיות מדריכה – שזה בעצם עסק עצמאי, יש אפשרות כמובן לעשות את הקורס שלא דורש ידע מוקדם בריקוד, לא כושר גופני, לא משקל או גיל מסוים- רק מוטיבציה. בקורס לומדים הרבה יותר מטכניקות ריקוד (אם כי יש אותן בשפע- בעשרה סגנונות שונים של מחול- מודרני, אפריקאי, בוליווד, ג'ז, פלמנקו, היפ הופ, סלסה, עבודת רצפה, מחול מזרחי וג'ייב, כולל כל המושגים שאחר כך משתמשים בהם בשיעור עצמו כמו "פויינט" ו"פלייה" וכדומה, וגם אימפרוביציה), אלא גם "קורס לחיים" – עם כלים ותובנות לאימון אישי.

בסופו של דבר החוויה היא כוללת- גוף ונפש, וגם מי שבאה לשיעור קצת עייפה, קצת עם דברים שיושבים לה על הראש ועל הלב, אולי סיפור חיים או אירועים שהיא חווה, יוצאת בסוג של "היי" (ובגוף חטוב) כי לכולם יש את הצורך בשחרור מדי פעם… והתחושות האלה הן מפתח למציאת דרכים טובות יותר לחיים.

אם אתם סקרניות- הנה עוד המון קישורים שיכולים לעזור:

האתר, דף הפייסבוק, יצירת קשר, וסרטון הסבר.

לשירה יש גם ליין בגדים לאימון– גופיות ושמלות שבנויים עבור נשים אמיתיות (ולאוו דווקא לנערות )