הקומדיה "הקמצן" קיימת כבר מאות שנים, הוצגה בצורות שונות, עיבודים שונים והפקות שונות, ובכל זאת תמיד אקטואלית. אולי כי סיפור על איש ותאוות הבצע שלו, וסיפורי אהבה ומשפחה, הם תמיד נכונים ותמיד עוברים מהמציגים לקהל.

כולנו למדנו את "הקמצן" במסגרת לימודי הספרות בבית הספר, והפעם המחזה מוצג לפי הנוסח העברי של אלי ביז'אווי ובבימוי אילן רונן. העיבוד העדכני הפך למשל את "פשוט נא את ידיך השניות" של נתן אלתרמן ל"תראה לי את הידיים האחרות". מצד שני ישנה שמירה על האווירה התאטרלית בסגנון "קומדיה דל ארטה" (כפי שאפשר לראות גם בתלבושות של השחקנים).

העלילה עוסקת בהרפגון (יעקב כהן), אלמן קמצן שמנסה להסתיר את כספו מכולם ולהרוויח כמה שיותר. כדי לעשות זאת הוא מתכנן שלוש חתונות – הוא עצמו יתחתן עם צעירה בשם מריאן (נלי תגר), שהיא עניה אבל רגילה לא לבזבז הרבה, את בנו יחתן עם אלמנה עשירה ואת ביתו לאנסלם (אהרון אלמוג), מבוגר עשיר גם הוא. הבעיה היא שילדיו, שניהם, מאוהבים באנשים אחרים – הבן קלאנט (אביב אלוש) מאוהב באותה מריאן עצמה שאביו מתכנן להנשא לה, והבת אליז (רינת מטטוב) מאוהבת במשרת הבית ולר (עידו ברטל) שמסתיר מאחוריו סוד משפחתי מזעזע.

בהרבה מקווי העלילה, משעשע לראות איך מולייר , שכתב את "הקמצן" ב1668 בתקופת לואי ה14, יצר בעצם סוג של "טלנובלה" עם הרבה קשרים וסודות בין המשתתפים, ובמקביל שילב גם הרבה אי הבנות מהסוג שבו שני אנשים מנהלים כביכול דו שיח אבל כל אחד מדבר על משהו אחר, מה שיוצר קטעים קומיים רבים.

כאמור, כמו בקומדיה דל ארטה, יש גם הרבה פיזיות, כולל קטעים של יעקב כהן שגרמו לקהל לפרוץ במחיאות כפיים.

כשקראתי את רשימת השחקנים והבחנתי בשמו של עידן אלתרמן, חשבתי שהוא יהיה האחראי על הקטעים הקומיים יותר, אבל בפועל , למרות שהוא נתן הופעה נחמדה, עם הרבה ניואנסטים מוכרים שלו כמו הבעות פנים קלאסיות שלו, את מירב צחוקו של הקהל גרפו דניאל סבג בתפקיד "לה פלש" משרתו של קלאנט וגם בתפקיד משרתו של הרפגון "לה מרלוש". בשני המקרים הוא היה מבדח מאד, ופיזי מאד, וכן טלי אורן המקסימה בתפקיד השדכנית שגם היא רודפת בצע לא קטנה, שמנסה לסדר לכולם את החיים (לטובתה כמובן). היא מאד הזכירה דמויות נשים עכשוויות, עם הערות ציניות, ניצול המראה שלה להשגת יתרונות והרבה הומור.

התפאורה מינימליסטית – דלתות. דלתות שמסמלות סודות, נפתחות, נסגרות, אנשים מסתתרים מאחוריהם מפני האב הרודן שכל מה שמעניין אותו הוא לשלוט בעזרת הכסף שלו, הדלתות משמשות גם להאזנה מאחוריהן. ומאוחר יותר גורמות להרפגון להבין שהוא לכוד, ושהוא מאבד את הכל.

(התמונות מתוך אתר "הבימה").

משך ההצגה כשעתיים ורבע כולל ההפסקה.

עוד פרטים על זמני ההצגות ב-http://www.habima.co.il/perfs/%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%9F?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=TBWA_Adwords_March2014

כמה כבר אפשר לעשות "בטן גב" בבריכה של המלון? כמה כבר אפשר לזוז מהבופה בכבדות ולהשבע ש"אני לא מכניסה עוד פירור" ולהשלים את המשפט ב"טוב, אולי עוד קצת מהקינוחים האלה…".

אז כשמגיעים לאזור אילת, יש המון אטרקציות בסביבה, ששווה לבדוק.

הטיול הראשון שעשיתי היה בפארק תמנע, פארק שלא נופל מהפארקים הלאומיים המפורסמים בארצות הברית, ומיוחד בזה שהוא בגודל של כ60.000 דונם של פארק נחושת קדום עם עשרות מסלולי הליכה ונסיעה, שבכל אחד מהם אטרקציה מיוחדת. כשנכנסים לפארק דבר ראשון אפשר לראות סרט שמספר על ההסטוריה בת אלפי השנים של כריית הנחושת וכל העמים שחלפו במקום. אחר כך אפשר לבחור את המסלול ומה רוצים לעשות – ברגל? במכונית? באופניים? באיזה רמת קושי? (ממשפחות ועד מקצוענים).

מקבלים מפה ויוצאים לדרך. ניתן לנסוע בין התחנות השונות ולעצור לסיור קצר או ארוך, ולפגוש את החי והצומח, וכמובן תצורות הקרקע המיוחדות.

אנחנו הגענו בשעה מוקדמת של הבוקר (לפני שמזג האוויר חם מדי), מצויידים במים ונעלים נוחות, ויצאנו לדרך. אין צורך בג'יפ או ברכב ארבע על ארבע, כל רכב יכול  – גם אם הוא משפחתית קטנה, וורודה וחמודה..

בגלל קוצר הזמן רק עברנו מנקודה לנקודה , אבל באמת שאפשר להשתהות בכל מסלול ובכל נקודה עד אין סוף (והיות ויש גם אפשרות לינה במקום, אפשר להרחיב בכיף. ). אגב, שביל ישראל עובר בתוך האתר וה"שביליסטים" זוכים לעזרה רבה ותמיכה מצוות המקום.

התחנה הראשונה שלנו היתה "קשתות ומכרות עתיקים" – קשתות שנוצרו על ידי כוחות הטבע במשך שנים ולצידם שרידי מכרות עתיקים לכריית נחושת. לילדים יש אופציה לזחול במכרות לאקסטרה חוויה.

התחנה הבאה שביקרנו היתה מקום בו יש המון תחריטי סלע, ציורי קיר עתיקים וכתובות מהמאות ה14 עד ה12 לפני הספירה וכן תערוכה של תחריטים שנמצאו בסביבה.

"הפטריה" הוא אטרקציה מרכזית – תבנית נוף מיוחדת שנוצרה על ידי בלייה של אבני חול אדומות שיצרו את המבנה המיוחד הזה.

"עמודי שלמה" – עמודי סלע שלצידם מקדש עבור אלת הפריון והנחושת חתחור, מרשימים במיוחד.

"אגם תמנע" שלצידו אפשרויות לינה שונות, והוא מאפשר פעילויות כמו שיט בסירות פדלים, מילוי בקבוקים בחול צבעוני, הטבעת מטבעות נחושת ועוד.

עוד מידע על האירועים והאפשרויות בפארק תמנע – http://www.parktimna.co.il/

ומשעות היום החמות עברנו לשעות הלילה, כשהוזמנו להצטרף להאכלת הטורפים ב"חי בר" ביוטבתה.

את פנינו קיבל תומר, שהראה לנו את התפריט שמקבלות חיות הטרף , ואחר כך נכנסנו לכלובים השונים (או לצידם במקרה של חיות מסוכנות) ושמענו הסברים על החיות, על הסיבות שהן כאן  – מחיות פגועות שנמצאות בשיקום, או כאלה שלא מסוגלות לחזור לטבע ונשארות. במשך הבוקר ניתן לצאת לספארי לראות את החיות באזורי מחיה גדולים שמדמים את סביבתן הטבעית.

עברנו בין כלובים של תנים, שועלים, קיפודים, ינשופים, נשרים, קרקל, יענים, זאבים ועוד מינים ויצורים שונים.

גם ב"חי בר" יש אפשרות לינה באוהל (שלכם או של המקום) ואז אפשר להנות מהטבע עד הסוף, עם הרבה שלווה.

עוד מידע על ה"חי בר" והאפשרויות השונות – http://www.parks.org.il/ParksAndReserves/haiBarYotvata/Pages/default.aspx

ומה באוגוסט בערבה?

בט"ו ב אב, ה11 לאוגוסט 2014, חוויה מיוחדת במינה ב"פארק תמנע" שנקראת "כוכבים, ירח ואהבה" – במחיר הכניסה, פעילות ערב מיוחדת שכוללת ים של דברים  –

מתחם תצפיות טלסקופים – תצפיות מודרכות  להכרות עם כוכב הלכת שבתאי, צבירי כוכבים, שביל החלב ופני הירח.

מתחם פלנטריום – חללי תצוגה ניידים שמדגימים בצורה תלת מימדית את כיפת השמים בלילה ותנועת הכוכבים, ותופעות כמו ליקוי חמה, ליקוי ירח, תזוזת כוכבי לכת ועוד.

מתחם יצירה – בו פוגשים את ה"דובה הגדולה" ומקבלים ממנה הדרכה על הכנת מובייל של מערכת השמש ומפת כוכבים זוהרת אישית.

מתחם הפעלה להורים וילדים – הדמיית תנועות גרמי השמים באמצעות מודלים וסטיקלייטים.

סיורים לאור ירח לכל המשפחה, כולל התאורה המיוחדת והמרגשת של "תמנע"

מתחם המוסיקה- כי למדבר יש אקוסטיקה משלו, ובו ניתן להנות ממוסיקה  של הרכבים ויוצרים מן הערבה.

אורחי האירוע מוזמנים לשהות בלילה במתחם הקמפינג ללא תשלום נוסף (ויש שם כל מה שצריך – מקלחות עם מים חמים, שירותים, ברזיות, תאורה וכו'). אפשר לשדרג את הלינה  בתשלום באוהלי "הכפר" ו"ווילה קאמפ" או ללון  באירוח כפרי באחד מקיבוצי הערבה.

מסעדת "חאן המלך שלמה" תהיה פתוחה בתשלום  בכל שעות הפעילות ותציע ארוחות ניגובים מדבריות, חטיפים ומשקאות קרים וחמים.

(עלות הכניסה והשתתפות בכל הפעילויות – 69 שקלים לאדם מגיל שלוש, ובערב הפעילות ייצאו הסעות מתל אביב וירושלים בשעה שלוש אחרי הצהרים ויחזרו בחצות. חבילה משולבת של כניסה והסעה תעלה 179 שקלים למשתתף החל מגיל שלוש).

אפשר לקבל עוד פרטים גם באתר הפארק (שכתובתו נמסרה למעלה) וגם במייל tourism@arava.co.il

ותודה להילה, דני ואדם מ"פארק תמנע" ולתומר מה"חי בר" על האירוח הלבבי.

ירושלים תמיד היתה אוצר תיירותי, עם אטקרציות וענין לכל אחד ואחד, בכל גיל ובכל רצון. יש עתיקות, יש מבנים מודרנים, יש תחומים לכל דת ותרבות, יש מבני שלטון, יש נוף, יש טיילות, בקיצור, אפשר לשהות זמן רב בירושלים ולא להספיק לגלות את כל אוצרותיה.

כדי לטעום את המיטב מנקודת המבט הנוחה ביותר, יוצא לדרך ה"city tour" – קו אוטובוס של "אגד" שמספרו 99 ונקודת ההתחלה שלו מול התחנה המרכזית בירושלים, ברחוב יפו 227. ומה יש בו?

עלינו לאוטובוס ביום שישי בבוקר, יום שמש חמים, והיות והאוטובוס הוא בן שתי קומות, יכלנו לבחור בין הקומה הראשונה הממוזגת, לבין הקומה השניה שכוללת חלונות רחבים שמאפשרים תצפית (וצילום) נוחים וגם גג שעושה צל כך שמוגנים מפני השמש הירושלמית.

הרכבנו את האוזניות שקיבלנו (8 שפות לבחירה : עברית, אנגלית, רוסית, ערבית, צרפתית, ספרדית, גרמנית או איטלקית.) ושמענו הסברים מוקלטים על כל מקום שבו נעבור (ובין לבין יש המון שירים שקשורים לירושלים, בעיקר המון יהורם גאון, ובצדק).

מה שנחמד באוטובוס הזה, שאין צורך לנהוג ולהתפתל בכבישים הצפופים של ירושלים, כשיש נהג שמומחה לעיר, יודע לתמרן בה ולהביא אותנו בנוחות לכל המקומות המעניינים. לקו יש שתי אפשרויות, אפשר לקנות כרטיס יומי שעובד במתכונת של "הופ און הופ אוף" – כלומר שמאפשר לרדת בכל תחנה ולהמשיך עם אוטובוס נוסף אחר כך, או לעשות מה שאנחנו עשינו  – סיור פנוראמי שעצר רק בטיילת לכמה דקות כדי שאפשר יהיה לצלם בנוחות את הנוף המרהיב.

לקו יש כ27 תחנות (צריך לבדוק למשל בימי שישי כשהעיר העתיקה חסומה בשעות מסוימות בעקבות תפילות יום שישי במסגדים) בנקודות הכי חשובות – רחובות חשובים כמו קינג ג'ורג, והנביאים, שער שכם, שער הפרחים, שער האריות, שער האשפתות, טיילת ארמון הנציב (בה כאמור יש כמה דקות לרדת מהאוטובוס), יד ושם, גן החיות התנ"כי, הגן הבוטני של האוניברסיטה, משכן הכנסת ועוד מוסדות ומקומות רבים ומעניניים שנוחים לצפיה בעיקר אם יושבים בקומה השניה לתצפית מעניינת.

הקריין המוקלט הוביל אותנו להביט לצדדים הנכונים כדי לראות את הכל.

הנסיעה יכולה להיות גם נסיעה סגורה למשל לבר מצווה שנחגגת בירושלים, לאירוע חברה או ליום הולדת, וישנן גם נסיעות מיוחדות מחוץ לירושלים.

הסיורים גם נוחים במיוחד לאנשים שקשה להם ללכת כמו מבוגרים או בעלי מוגבלויות, שיכולים להנות מהעיר (וגם לעצלניות כמוני למשל, שאוהבות להגיע ישירות ולא להתאמץ יותר מדי….).

עוד פרטים אפשר למצוא ב- http://www.city-tour.co.il/ntext.asp?psn=8374  כדי להנות מאוטובוס שראינו רבות באירופה וארצות הברית, ועכשיו אותה הנוחות גם אצלנו בבירה.

בעבר, כשתכננו לערוך טיולים משפחתיים, הדבר דרש הכנה של חצי שנה מראש, ואני לא מדברת על הזמנת כרטיסי טיסה מוזלים. קודם ביררנו מה מצבת כוח האדם – מי בדיוק נוסע. אם מדובר רק במבוגרים, המצב קל יותר, מבוגרים יכולים לסבול נסיעות ארוכות (בעצם, אני מתחילה לרטון אחרי ארבעים וחמש דקות אבל אני לא דוגמא…), מבוגרים אוהבים מוזיאונים והליכה וארכיטקטורה ואומנות, אוכל גורמה ומרחצאות חמים. אבל מה עושים כשמצבת הנוסעים כוללת גם ילדים? בכל מני גילאים? אולי גם בני נוער? כאן ההכנה מורכבת בהרבה, בגלל דרישות מיוחדות וצרכים מיוחדים ותחומי ענין שונים.

התכנון אצלנו כלל, אחרי ההחלטה "לאן נוסעים" גם הכנת מסלולים אחרי שביררנו מה האטרקציות החשובות (והלא חשובות), בירור מזג האוויר והאפשרויות בכל מקום, לינה, מחירים, התמצאות, תחבורה (לשכור מכונית או להסתמך על תחבורה ציבורית? האם יש אופציה לכרטיסי נסיעה מוזלים? ומי נוהג וסופג את ההערות של זו שלצידו?)

אחר כך בא החלק המפורט יותר- חלוקה לפי ימים, לוחות זמנים, תכנון בתוך האטרקציות (כך למשל בפארקי שעשועים מפורסמים כמו דיסנילנד, בלי תכנון מוקדם מפספסים המון "מאסטים") וגם יכולת פיזית.

בדרך יש גם את שלב ההתייעצות  – עם כאלה שהיו, עם כאלה שמכירים, וגם האזהרות בסגנון "אל תשימו את הכסף בחגורת בטן, הגנבים מכירים את זה".

בקיצור, עבודת נמלים עם המון פרטים קטנים, שפספוס אחד מהם יכול לגרום לעגמת נפש גדולה בטיול.

הרבה אנשים כבר כתבו "מדריכי טיולים " שכוללים עצות ומסלולים. רובם כתבו באופן כללי. מעטים כותבים תוך התייחסות לילדים, שפעם לא היה נהוג שיצטרפו לטיולים לחו"ל (בילדותי המקסימום שילדים זכו היה שההורים שלהם יביאו להם כובע של מיקי מאוס או בובה לבושה בגדים הולנדיים מסורתיים).

שלומית יפת ביאליק הרימה את הכפפה בצורה הכי מקיפה שיש – ומנסיונה כאם לילדים בכל מני גילאים, כולל תינוק, וכבת להורים ששיתפו אותה מילדותה בטיולים, הפכה את כל הידע לסדרת ספרים בשם "המשפחה המטיילת" – ספרי הדרכה שכוללים הכל, ובאמת הכל. (ולספרים אפשר לרכוש גם תוספת של חוברות הפעלה לילדים שגם מלמדות אותם על המקומות שמבקרים, וגם מהוות תעסוקה מהנה, ויש גם אתר אינטרנט שכתובתו תובא בסוף, וגם בו יש קישורים וטיפים והפעלות כך שחווית הטיול תהיה מושלמת).

קיבלתי לידיי את המדריך לפריז, ולמרות שהייתי שם לא מעט, ואין לי כרגע ילדים קטנים ( וגם נכדים עדיין לא בתוכנית), שקעתי בספר ובעיקר תהיתי "למה זה לא היה כשאנחנו הגענו בפעם הראשונה לפאריז". כי מה יש שם? מה אין…

יש בכלל איך להתחיל – הזמנת כרטיסי טיסה, לינות שונות ומה היתרונות והחסרונות בכל אחד (מלון מרוחק ומפנק או דירה להשכרה במקום מרכזי? קירבה לתחבורה ציבורית או למרכזי קניות?), ואם החלטנו על דירה למשל – מה חשוב לבדוק? (מה כלול? האם המטבח מאובזר? אינטרנט אלחוטי?), אמצעי תחבורה (מוניות? רכבות? שאטלים חינמיים? שכירת רכב? (האם יש בכלל חנייה?), הזמנת כרטיסי הנחה לאתרים שונים (ויש הרבה ,שגם חוסכים תורים), ביטוחים שונים, ושתי הנקודות הכי חשובות – האריזה (לא לסחוב את כל הבית אבל גם לא לשכוח דברים חשובים) והכנת הילדים – לנסיעה, למקומות השונים, לשינוי האווירה וסדר היום עם ההרגלים הקבועים…

בתכנון טיול עם ילדים צריך לקחת בחשבון שהם דורשים סוגי מזון ספציפיים, ולא כל ילד מוכן להתנסות באסקרגו …שיש מתקנים בפארקים שמוגבלים לגילאים או לגובה מסוים, שיש מוזיאונים שמעניינים יותר ילדים (טבע, מכוניות, אפילו סלוודור דאלי לגילאים מסוימים), ושבעיקר טיול הוא הרבה הליכה, כך שלילדים קטנים כדאי לשקול הבאת עגלה או מינשא אפילו אם הם כבר הולכים בעצמם.

השלב הבא ששלומית מביאה בספר הוא רקע הסטורי שגם מלווה את המסלולים השונים בהרבה אנקדוטות שגם מבוגרים לא תמיד יודעים… (מה זה סגנון "גותי" ומה מקורו – ולא, מקורו לא בילדי ה"אמו" למיניהם…,  מהו ה"וואקאנס" המפורסם, זרמים באומנות מודרנית, מי באמת היתה המונה ליזה ועוד ועוד ועוד.)

החלק המרכזי הוא המסלולים, כשמתואר בכל אחד מהם המיקום, האטרקציות השונות (כולל מה כדאי לראות כשמגיעים אליהם, כמו חלונות וויטראז', יצירות אומנות או משהו ממש טעים לאכול), ומה שמאד חשוב- השמות בצרפתית כך שאפשר לזהות לפי השילוט המקומי.

ליד כל דבר יש מספר אייקוני "סמיילי" שמדרגים מקום מ"ביקור חובה" , דרך "אפשר לוותר ולבקר רק אם אתם בסביבה ויש לכם זמן". כך למשל קתדרלת נוטרדאם מוגדרת כביקור חובה (שלושה סמיילי) אבל טיפוס לגג שלה הוא רק שני סמיילי בגלל תורים ארוכים וחוסר נוחות לצפיפות על הגג.

פרק נכבד מוקדש לפארקים "דיסנילנד פאריס" ו"אסטריקס" כולל טיפים מיוחדים על איך להוציא את המקסימום מהפארק, כולל המתקנים האטרקטיבים ביותר, ופטנטים לקיצור תורים כמו ה"פאסט פאס" וכרטיס "החלפת ההורים" במיקרה ויש ילדים קטנים שלא מאפשרים לאחד ההורים להנות מהמתקן.

חלק שאני מאד אהבתי בספר הוא "דבר המומחים". לשלומית חברו מומחים שונים וכל אחד נותן טיפים שעוזרים לטיול. כך למשל ד"ר טלי גביש, ממוזיאון ישראל, נותנת טיפים על איך לעניין ולהלהיב ילדים במהלך טיול במוזיאונים, שרון היינריך שהיא קונדיטורית ישראלית שחיה בפאריז מביאה המלצות רבות על הדברים הכי טעימים בעיר, ומדריך הצילום דובי פיינר נותן עצות כיצד להוציא את התמונות היפות ביותר מהעיר המקסימה והרומנטית.

בסוף המדריך יש גם נספחים שכוללים רשימת האטרקציות המרוכזת, כולל סמלי ה"סמיילי" ואפשרות לסמן לידם מה עשינו, רשימת ציוד הכרחי, שיחון קל בצרפתית שיאפשר התמצאות קלה יותר, מפת רכבת תחתית, וכמובן כמה דפים ריקים למילוי עצמי.

כשסיימתי לעיין בספר, לא הצלחתי להזכר בדבר אחד שחסר בו כדי שהטיול יהיה מושלם.

עכשיו, על כוסית שמפניה ונגיסה מקרואסון, באמת הגיע הזמן להתחיל לארוז…

פרטים נוספים והמון טיפים ועזרה – באתר של שלומית – http://www.mishpahool.co.il/

(ויש גם מדריכים לצפון איטליה, היער השחור, הולנד וסלובניה וצפון קרואטיה).