שפכתי "פוניו אורגני" של "תבואות" לכוס מידה, הוספתי פי שתיים מים ומעט מלח, הבאתי לרתיחה ובישלתי על אש קטנה כעשרים דקות, עד שהמים נספגו. אווררתי עם מזלג והוספתי כל מה שמתחשק- שמן זית, עשבי תיבול, תבלינים, ויש אפשרות גם לירקות קצוצים. התוצאה- סוג של "קוסקוס" עם ארומה אגוזית שמשתלב מצוין עם מגוון מנות.
אבל מהו בעצם ה"פוניו" שהכנתי?
התקופה האחרונה החזירה הרבה קהל למטבח, כזה שעד עכשיו היה מסתפק בלהכין למשל עוגה בחושה או עוגיות עם הילדים, ועכשיו, עם הזמן הפנוי הרב בבית, ועם כל תמונות האינסטגרם וסרטוני הטיקטוק המגרים, כולם קיבלו חשק לאפות וליצור.
התסריט תמיד חוזר על עצמו- קמים בבוקר ומחליטים שהיום נאכל בריא. לא עוד תועפות של סוכר ופחמימות ריקות, הגוף שלנו הוא המקדש וצריך לכבדו במקסימום בריאות.
אנחנו משתדלים לתכנן ארוחות בריאות אבל אז… מגיעות השעות הבעייתיות – אחת עשרה בבוקר, רחוק מארוחת הבוקר ולא מספיק קרוב לארוחת הצהרים, וחמש אחר הצהרים, כשמי זוכר כבר מה אכלנו והערב עוד רחוק… אלה שעות המלכודת- שעות ה"מתחשק לי משהו טעים" ביחד עם ירידת האנרגיה כשעוד יום או ערב שלם לפנינו.
זה לא שבילדותי הרחוקה, אי שם בשנות השמונים, לא היו פירות יבשים. היו. רק שהיו להם שלושה מאפיינים- צבע זרחני, טעם של גופרית ותועפות של סוכר.
אז חווית האכילה היתה יותר כי זה מנהג, כמו ראש דג בראש השנה או מצה בפסח, סוג של מאכל שטועמים בגלל החג אבל לא ממש נהנים ממנו.
היום המצב שונה לחלוטין, ויש מודעות גדולה לטבעיות ולבריאות שבפירות היבשים.
אם אפשר לחלק עוגות לפי עונות שנה, בקיץ מככבות עוגות המוס והקצפת, מרחפות לאור קרני השמש. בחורף לעומת זאת, אנו מעדיפים את העוגות הביתיות יותר, חמימות, עשירות ומפנקות, בקיצור- עוגות שמרים.
בדיוק בזמן, כשהטמפרטורות החלו לרדת וסוף השנה האזרחית כבר ממש מעבר לפינה, מרחיבים בחברת "תבואות", המתמחה במוצרי מזון אורגניים וטבעיים את תחום התבלינים האורגניים ובמשלוח ישיר מהודו, מדינה שמבינה דבר או שניים בתבלינים, מגיעים עשרה תבלינים אורגניים טהורים ללא גלוטן או תוספות – פלפל שחור גרוס, צ'ילי אדום גרוס, קינמון טחון, כמון טחון, כורכום טחון, ג'ינג'ר טחון, כוסברה טחונה, קארי טחון, גאראם מסאלה טחון ופלפל קאיין טחון.
אחד הדברים שהכי קשה לעשות הוא לרשום מתכון של סבתא. הסיבה היא כי זה תמיד "קצת מזה וככה ביד מזה". וברגע שעושים את הנסיונות הללו עם יותר משני תבלינים, מקבלים בכל פעם תוצאה אחרת, ולא תמיד התוצאה הרצויה.
תבלינים הם מדע מכיוון שהשלם גדול ממספר חלקיו ובכל תערובת שאנו יוצרים יש אינטרקציה בין הטעמים השונים.
איך משיגים את השילוב המתאים ביותר למנה שאנו רוצים להכין בלי לנסות לתקן חמש מאות פעם ?
שוק הסופגניות עשיר מאד ובכל מקום ניתן להשיג סופגניות בכל ציפוי ומילוי שמעלים על הדעת, וגם כאלה שלא חשבנו עליהם. אבל מה עם הסמל השני של חנוכה – הלביבות?
אז נכון, יש את הלאטקעס המסורתיות אבל אין באמת הרבה מגוון.
באסיה משלבים אותו עם סושי, במקסיקו הוא מככב בצורת גוואקמולי, בישראל הוא משתדך לביצים קשות והופך לסלט מענג ובברזיל מוסיפים לו סוכר- האבוקדו.
בשלל השידוכים הטעימים שלו יש גם כתוספת ירקות, דגים, בשר ואפילו קינוחים והוא פצצה של בריאות כשהוא טומן בחובו שמנים בריאים, כמות מטורפת של וויטמינים, חומצות אמינו חיוניות ההופכות אותו לחלבון מלא, מה שמושלם למי שנמנע מבשר, יש בו סיבים תזונתיים, שפע של אשלגן ומעט מאד נתרן, יש בו ברזל, סידן, ומגנזיום והיד עוד נטויה.
טחינה היא כוכבת בלתי מעורערת במזרח התיכון (וגם במטבחים רבים אחרים). וכדי לבלוט בשוק הטחינה והטחינה הגולמית צריך איכויות מיוחדות.
טחינה "טורקיז" באריזתה המרהיבה הבליחה ככוכב בשמי הקולינריה הישראלית כשניצחה בטעימות עוורות של נדגמים רבים, שלושה מותגי פרימיום מתחרים, מה שקשה מאד לעשות.