התסריט תמיד חוזר על עצמו- קמים בבוקר ומחליטים שהיום נאכל בריא. לא עוד תועפות של סוכר ופחמימות ריקות, הגוף שלנו הוא המקדש וצריך לכבדו במקסימום בריאות.
אנחנו משתדלים לתכנן ארוחות בריאות אבל אז… מגיעות השעות הבעייתיות – אחת עשרה בבוקר, רחוק מארוחת הבוקר ולא מספיק קרוב לארוחת הצהרים, וחמש אחר הצהרים, כשמי זוכר כבר מה אכלנו והערב עוד רחוק… אלה שעות המלכודת- שעות ה"מתחשק לי משהו טעים" ביחד עם ירידת האנרגיה כשעוד יום או ערב שלם לפנינו.
בחדר הכושר "גראז'" בלב רמת החיי"ל מלמדת המאמנת מרינה קוזלוב כיצד מתאימים את האימונים בתפירת קוטור לכל מתאמן, גם כדי לפתור בעיות ספציפיות וגם כדי לאזן את הגוף.
כשפגשתי את מרינה סיפרתי לה שאני סובלת מצוואר תפוס עקב ישיבה ארוכה מול מחשב וחוסר תזוזה. עוד סיפרתי לה שהפעם האחרונה שהייתי בחדר כושר הייתה בערך ב2016.
"אני רוצה חטיף". אפשר לדמיין ילד אומר את זה, ואפשר לדמיין מבוגר חושב על זה. הדחף ל"משהו טעים" , כשהכוונה בדרך כלל ל"מתוק" לא נעלמת עם הגיל. מצד שני, אנו לא רוצים שהילדים שלנו (או אנחנו עצמנו) נאכל חטיפים לא בריאים, מלאים סוכר וצבעים מלאכותיים שלא תורמים לנו דבר.
"אחוה" משיקים בימים אלה את התשובה הניצחת להתלבטות הזו, חטיף PRO שהוא מעדן שומשום בתוספת חלבון.
אי אפשר להגזים בחשיבות החלבון לכולנו- ילדים בשלבי גדילה, נשים בתקופות שונות בחיים, ספורטאים וגם בני הגיל השלישי, החלבון הוא מרכיב חשוב בתזונה שלנו.
"בלב רמת גן יש מקום מיוחד…" . נכון שאת השיר כתבו על מפעל שוקולד, אבל בלב רמת גן יש עוד מקום מיוחד מאד, שמו "מועדון הספורט של כפר המכביה". ומה מיוחד בו?
מדובר על חמישים דונמים של ירוק כפרי, שעושים טוב על הנשמה כשרק מגיעים, ואז מתחילים לגלות את אוצרות המקום- בריכות, מתקני ספא, חדרי סטודיו לחוגים ומגרשים למשחקי ספורט, אירועי תרבות ופנאי, חוגי אומנות, פעילויות לכל הגילאים, קשה להחליט לאן הולכים קודם!
גולף תמיד נתפס כספורט אליטיסטי, של מליונרים שלובשים חולצות יוקרתיות ויש להם נער שסוחב עבורם את מחבטי הגולף. עכשיו כבר לא צריך להיות מליונר, וגם לא צריך להתאמץ – אין צורך לנסוע למגרשים רחוקים, לנהוג ברכב הגולף בין גומה לגומה, לסחוב ולהיות תלויים במזג האוויר, מכיוון שלישראל הגיעה בשעה טובה ענקית הגולף GOLFZON – המייצרת טכנולוגיות מתקדמות לסימולטור גולף INDOOR.
אנחנו עומדים עליהן שעות, אנחנו דוחסים אותן לכל מני נעליים, ואנחנו מכנים אותן "אוטובוס 11" בטיולים. כפות הרגליים.
אם לחשוב על זה, כל אחת מכפות הרגליים סוחבת חצי ממשקל הגוף, לאורך שעות רבות, ויותר מכך, גם הרבה פעמים מעורבת בפעילות ספורטיבית כמו הליכה, ריצה או קפיצה שמהוות מאמץ נוסף.
התוצאה היא לא אחת נזקים ועיוותים בכף הרגל שגורמים לכאבים לא רק בכף הרגל עצמה אלא באזורים כמו הגב, הברכיים, המותניים ועוד, ולעיתים אנחנו אפילו לא יודעים שזו הסיבה לכאב וממשיכים לסבול.
הפתרון לבעיות ולכאבים הללו הוא מדרסים איכותיים שמארגנים לנו את הרגל בתוך הנעל בצורה שמשחררת את הכאב ומטפלת בבעיות ו"פוטבאלאנס" עושים מהפיכה – לא עוד מדרסים שעולים הון תועפות ודורשים הרבה זמן להכינם וגם אז לא בטוח שיתאימו מאה אחוז, אלא מדרסים בהתאמה אישית, כמו אופנת "קוטור", והשוס- הם מוכנים בעשר דקות.
נפתח בזווית האישית- אני לא רואה את חיי בלי ריקוד. אני רוקדת מעל עשרים שנה סמבה וסלסה, ואם יוצא שבוע בלי לרקוד מסיבה שאיננה למשל טיול בחו"ל, זה הופך להיות שבוע מדכא במיוחד. מצד שני, אני גם בלוגרית שמתעסקת הרבה באוכל והקלוריות לא מוותרות ונצמדות….
מצד שלישי – חדר כושר הוא חובה כדי לא לשקול 200 קילו עם אורח החיים שלי, אבל מה לעשות שזה משעמם ברמות? אז נכון, אפשר לשים איזו תוכנית (אוכל כמובן) ולדווש ארבעים דקות על אופני כושר, ואפשר לנסות להתחרות בשרירנים במחלקת המשקולות של המכון, אבל המוטיבציה…. קשה לגייס אותה, במיוחד כשחורף וקר ו"שאני אצא עכשיו מהבית"? ועם העייפות של יום עבודה שלם, ונהיגה וריצות וכל זה.
לכן הפתרון האידאלי הוא שילוב של מה שאני אוהבת עם מה שאני צריכה- ריקוד וספורט.
אמש זכיתי להכיר אישה מרשימה ביותר- שירה רובינס, שמגיעה מעולם המחול ומתוך הסיפור האישי שלה יצרה את " LifeDance" שהוא שיטה שמשלבת בין ריקוד לפיטנס. הרעיון הוא לשלב את היתרונות הבריאותיים של הפיטנס (והמחטבים כמובן) עם חדוות הריקוד ותחושות השחרור שבאות איתו.
שיטת הלייפדנס שהפכה ללהיט עם 37 זכייניות בכל רחבי הארץ שעברו הדרכה בניהול ובהנחייה של שירה, ומעבירות את הידע והלהט הלאה , מיושמת ונלמדת היום ב68 סניפים בכל רחבי הארץ – והיא שיטה שבה משלבים מגוון רחב של סגנונות ריקוד ביחד עם פעילות גופנית אינטנסיבית. אף אחד לא סופר קלוריות ,כולם סופרים את הימים עד האימון הבא.
הביטוי "גוף של אל יווני" אומר לנו שלמי שיש גוף כזה, יש גוף חטוב, מושלם ויפה, משהו שהיינו רוצים שיהיה לכולנו. היום ברור שבלי מאמץ זה לא יקרה מעצמו, ואם אפשר ברמת פינוק גבוהה, מה רע?
אז כן, יש חדר כושר, שהולכים אליו ויש שעות עומס רבות שבהן צריך להתפשר על מכשירים או לחכות הרבה זמן, וזה מרגיש יותר כמו עבודה מאשר פינוק.
ויש את "זאוס ספורט" – רשת מועדוני כושר וספורט שרכשה לאחרונה את אחד מחדרי הכושר הגדולים בארץ (ולא להאמין כמה שהוא גדול- ביקרתי שם בזמן הכי עמוס האפשרי- שישי בעשר בבוקר, והיו המון מכשירים, המון מתאמנים ובכל זאת תמיד אפשר היה להשיג מכשיר נדרש!) – ברחוב ילדי טהרן 5 בראשון לציון, צמוד לסינמה סיטי.
את האימון בשיטת EMS (Electric Muscle Stimulation) הכרתי כבר לפני כחמש שנים, כשהשיטה הגיעה לארץ. מדובר היה במהפכה באימון הגופני, כשעובדים בצורה מקוצרת וחזקה יותר ובעיקר מהירה יותר כך שבמקום שלוש שעות בחדר כושר, משיגים אותן תוצאות בעשרים דקות בלבד.
