מלחמות, נדודים, דתות – אם יש דבר נצחי אחד הברור לכולם זו האהבה. אהבה אמיתית אינה נעצרת על ידי שום כוח, גם לא אירועים הסטוריים גדולים, גם לא על ידי מכשולים, היא תמיד תהיה שם.

והאהבה בספר  המרתק של מאיר חסדאי "המלאך מאיסטנבול" היא כזו, וככזו ברור שהיא תסתבך כשיש שלושה אנשים בלב, וכשהעולם סביבם סוער.

להמשיך לקרוא ←

כשחשבנו שאנו מכירים היטב את נורית הירש, היא שלפה הפתעות מהכובע- על הבמה בהיכל התרבות בפתח תקווה, במסגרת סיבוב ההופעות "פרס ישראל – המוסיקה, הזוכים, הזיכרונות" היא גילתה לנו ששני שירים שתמיד חשבנו שהמלחין הוא "עממי" ושהם בעצם שירים "עתיקים", הם שירים שהיא עצמה הלחינה- השיר הפורימי הכל כך אהוב "ומרדכי יצא מלפני המלך" וגם הקלאסיקה של "עושה שלום במרומיו". בעוד הקהל מופתע היא גם גילתה שבאחד מהשירים שלה הטמינה שורה מ"התקווה" ואף אחד לא גילה.. עד עכשיו כלומר..

להמשיך לקרוא ←

זוג צעיר, כוכבים בעיניים ותשוקה בוערת. לא יכולים להסיר את המבטים זה מזה, ואת הידיים גם כן זה מזה. ואז השנים חולפות, הזוג כבר לא כל כך צעיר, ומה עם האהבה?

אפשר לטעות ולחשוב שזוג שלא רב, שהכל אצלו מתקתק כמו שעון, הוא זוג מושלם, אך מה עם מה שקורה מתחת לפני השטח? לחלומות? לתשוקות? האם הכל נאכל בשיני הזמן?

להמשיך לקרוא ←

חופשת הקיץ בפתח, הימים ארוכים ומזמינים לצאת החוצה, ולאן נטייל?

מסתבר שלא צריך לנסוע רחוק, הגליל המערבי ואוצרותיו מחכים לנו בזרועות פתוחות.

נסעתי לטיול שהוא טעימה קטנה מאד מכל מה שיש לאזור להציע, ופתחתי בעיר עכו.

ההתחלה הייתה  במרכז המבקרים JNF שממוקם במבנה עתיק ומרשים בעצמו, ממש בכניסה לשוק, ובו ניתן למצוא מידע על חדרי אירוח, מסלולי טיול, אטרקציות ומורי דרך מומלצים.

ההמשך היה אחת הפנינים המרשימות של עכו- המצודה ההוספיטלירית הידועה יותר כ"אולמות האבירים". מדובר היה במאה ה12, כשמסדר צבאי נזירי שם לעצמו מטרה לטפל בחולים בארץ הקודש. המיקום היה מבצר מרשים שבעזרת עבודה ארכיאולוגית מאומצת ניתן לבקר בו היום.

במבצר מספר אולמות, כמו "האולם היפה", אולם הבנוי מאבנים שסותתו היטב ומרשימים ביופים, "הרחוב הדרומי" – רחוב מקורי שבו התגלו חריטות של סמלים וצלבים והאולם המרשים ביותר, "אולם העמודים" ששימש כחדר אוכל ולא היה מבייש ארמונות מלוכה של היום בגובהו ובפאר הרב שלו.

במהלך הסיור  באולמות הגעתי למנהרה ששימשה את הלוחמים שהיו כפי הנראה נמוכים במיוחד, שכן הגובה הממוצע של התקרה הוא כמטר וחצי. המעבר במנהרה הוא חוויה משעשעת, ולמי שחושש מקלסטרופוביה, יש גם דרך עוקפת.

אחד האולמות המרתקים הוא אולם האומנות שבו ממוקמים דוכני אמנים העובדים בשיטות של פעם בעיטורי זכוכית, עבודות בד, ציור, תרופות טבעיות ועוד, וניתן לצפות (ולקנות) מהמוצרים המיוחדים.

מבקרים שרוצים להרחיב את החוויה מוזמנים גם להמשיך לחמאם הטורקי המרשים שנהרס ברעידת אדמה במאה ה18 ונבנה מחדש בתחילת המאה ה19.

כשיוצאים מהאולמות שווה לקפוץ ל בבזאר הטורקי ובשוק ששמרו על הרוח האותנטית ומציעים שפע רב של מני מזון, תבלינים, תמרוקים, מזכרות ועוד.

נסיעה קצרה ואני בקיבוץ געתון, בחדרי החזרות של להקת המחול הקיבוצית. הלהקה, המתמחה במחול מודרני, מושכת אליה רקדנים מכל העולם. הרקדנים מתגוררים בקיבוץ ולאורחים יש אפשרויות רבות כמו צפייה בחזרות, הופעות, סדנאות קצב של תיפוף על הגוף, ריקוד ביחד עם הרקדנים גם אם אין שום נסיון או ידע בתחום וכמובן הסיפור של יהודית ארנון, ניצולת שואה שהקימה את הלהקה.

אני זכיתי לצפות בחזרות של הלהקה הבוגרת בקטע ריקוד דרמטי ומסעיר ולאחר מכן בלהקה הצעירה שהוכיחה שהדור הבא לא פחות טוב.

הרעב החל להציק והתחנה הבאה היתה נהריה, מלון "סי לייף", שהוא מלון סוויטות מפנק על קו המים נהריה אכזיב. במלון 62 סוויטות בגדלים שונים עם כל מה שצריך למשפחות בכל הגדלים, ספא אליו הכניסה מותרת רק למבוגרים, בריכה חיצונית ופנימית, ואפילו חדר מלח המאפשר שיפור בנשימה.

ארוחת צהרים מפנקת במסעדת המלון, קצת בהייה בנוף הים המרהיב הצמוד, שקט ורוגע וכבר צריך להמשיך לתחנה האחרונה בטיול, מה שרק גרם לי להבין שלגליל המערבי צריך להקדיש מספיק זמן כדי לעבור לאט ממקום למקום ולמצות אותו עד תום.

הפאר של המלון היה בניגוד לתחנה האחרונה בטיול, הכפר כליל, שהוא כפר אקולוגי הדוגל בקיום פשוט. בכליל ניתן למצוא אוהלים מסוגים שונים, בוסתנים, כרמי זיתים והרבה תושבים המתמחים ברפואה אלטרנטיבית, יוגה, אמנות, כתיבה, רוחניות ועוד.

מבין המגוון הרב של מקומות לבקר בכליל הגעתי לשניים.

הראשון מביניהם היה "תמרהינדי" – מרכז לרוקחות טבעית ולטיפולים הודיים מסורתיים ואירוודה.

תמרה מציעה מגוון טיפולים לפי הצורך שאותו היא מאבחנת אצל המבקר, כמו גם סדנאות המלמדות רקיחת תרופות ומשחות טבעיות למגוון בעיות וצרכים, היכרות עם צמחי מרפא ועוד. ניתן גם לקנות הביתה מהמרקחות והתערובות הייחודיות.

השני היה "סטודיו ג'רה" – סטודיו לעבודות חרס וזכוכית שהוקם על ידי שני אמנים, אלון ובתיה, שבו הם מציגים עבודות, מלמדים, מבצעים פרוייקטים אומנותיים ומעבירים פעילויות וסדנאות לכל הגילאים.

ישבנו בגינה של בתיה ואלון, המעוטרת בכדים גדולים וצבעוניים, אורות השקיעה נצנצו בעבודות הזכוכית התלויות בעת שבתיה סיפרה את תולדות המקום, הכפר והסטודיו.

הערב ירד על הגליל המערבי, הספקתי הרבה אבל כמעט כלום מכל מה שיש לאזור להציע.

כתשעים דקות מהמרכז, אפשר לקפוץ לאזור לביקור קצר, או ארוך, או לשוב עוד פעם ועוד פעם ולמצוא בכל פעם אוצרות חדשים.

דרכי התקשרות

מרכז המבקרים עכו – רח' ויצמן 1, עכו  (נגיש לנכים)

1-700-708020

04-9956706

להקת המחול הקיבוצית, קיבוץ געתון – 04-985-9730  (נגיש לנכים)

מלון "סי לייף" – העלייה 75, נהריה 04-6390900  (נגיש לנכים)

תמרהינדי – רוקחות טבעית -052-3966394  (תמרה)

סטודיו ג'רה – 052-4698631 (בתיה)

"בלב רמת גן יש מקום מיוחד…" . נכון שאת השיר כתבו על מפעל שוקולד, אבל בלב רמת גן יש עוד מקום מיוחד מאד, שמו "מועדון הספורט של כפר המכביה". ומה מיוחד בו?

מדובר על חמישים דונמים של ירוק כפרי, שעושים טוב על הנשמה כשרק מגיעים, ואז מתחילים לגלות את אוצרות המקום- בריכות, מתקני ספא, חדרי סטודיו לחוגים ומגרשים למשחקי ספורט, אירועי תרבות ופנאי, חוגי אומנות, פעילויות לכל הגילאים, קשה להחליט לאן הולכים קודם!

להמשיך לקרוא ←

תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.

בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.

בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).

להמשיך לקרוא ←

בסרט הקלאסי "מרי פופינס" היא שרה שיר שאומר ש"התרופה יורדת טוב יותר עם כפית סוכר". זה בדיוק מה שעושה הצגת הלהיט של "התאטרון העברי" – "שוקו וניל"–  שיקוף הגזענות שעדיין קיימת בחברה הישראלית בעזרת קומדיה מטורפת שתגלגל אתכם מצחוק.

העלילה סובבת סביב גדי, סטנדאפיסט לא כל כך מצליח (ארז שלם) שמתכנן לעזוב את דירתו ברמת אביב ומחפש שוכר. למודעתו נענית אביבה (אביבה נגוסה) שמגיעה לראות את הדירה . אימו הפולניה של גדי, שעונה על כל סטראוטיפ ו"יושבת לבד בחושך" (פנינה ברט) מופתעת לגלות שאביבה אתיופית, בעוד שגדי מופתע לגלות כמה שאביבה יפה. העובדה שאביבה נולדה בישראל ולומדת רפואה באוניברסיטה, עדיין לא משכנעת, לא את האם ולא את השכן המזרחי (רמי חזקייהו) לקבל שכנה אתיופית ש"בטח האחים שלה עושים סמים וירעישו בשכונה , וערך הדירות ירד").

האהבה הפורחת בין גדי ואביבה מוציאה מהאם ומהשכן את כל הסטראוטיפים,  ("איזה נכדים ייצאו לי מאישה שחורה"? "זברות!"), כשבמקביל אנו מתוודעים גם לסטראוטיפים אודות מוצאו (ואימו) הפולנים של הגיבור, וגם צורת הדיבור של השכן המזרחי, שדי שכח מה הוא עבר כדי להתקבל לשכונה אשכנזית אליטיסטית.

להמשיך לקרוא ←