זה לא שאני לא אוהבת את ראש הדג והרימון בראש השנה בתשרי, אבל זיקוקים, נשיקת חצות וכמובן אלכוהול בהתחלף השנה הלועזית, איכשהו תמיד זוכים אצלי ליותר הערכה ובעיקר שמחה.
ערב השנה האזרחית החדשה הוא הזדמנות מצויינת להתנסות בוודקה איכותית שניתן לשלב במגוון ענק של קוקטיילים.
כדורגל, ים, קרנבל, סמבה, אמזונס, כמה מילים עולות בראש כשמזכירים את ברזיל. ברזיל היא חלום טרופי מלא קצב ולהט, שמש וטבע, ומעבר לטיילת של איפנמה שוכנים יערות גדולים שבהם צומחים אוצרות שרק שם ניתן למצוא.
אין לתאר כמה ששתייה חשובה לבריאות. הבעיה שבעיקר ילדים, לא ממש מתלהבים ממים, ולא שותים מספיק. עם זאת, ילדים אוהבים שתיית מיץ, רק שלרוב במשקאות הללו יש שפע סוכר, מה שלא כל כך רצוי.
אז האם לנצח תהיה לנו הדילמה של – יותר שתייה מביאה יותר סוכר?
תפוח, בננה, אגס, פירות אהובים אך אנו רגילים אליהם מילדות, מה עם טעמים חדשים?
"חקלאי גרנות" ' התארגנות חקלאית שמזה שנה מביאה לנו תוצרת חקלאית ישירות לסופרמקרטים, מוסיפה לתפריט שני זני פיטאיה – וונוס ואפולו, בעלי קליפה סגלגלה וצהובה, שכשחותכים אותה מגלים הפתעה לבנה או אדומה מנוקדת בגרעינים קטנים ושחורים.
"מה כבר יכולים לחדש לי על תל אביב?" היתה התהייה שעברה במוחי כששמעתי על סיור "חיי לילה" של "גרפיטיול" בפלורנטין. מסתבר שהרבה, בעיקר בצבע ובמילים. קירותיה של פלורנטין מכוסות ביצירות אמנות הרחוב שמקבלות את קסמן מכך שהן לא חוקיות – הגרפיטי. ביטויי מחאה, טריטוריה, יופי ומצב אישי, הכל על הקיר, לעיתים בגובה מדהים שאנו לא מבינים איך בוצע בלי תאונות.
בנקודת המפגש חיכתה לנו יערה פילו, אמנית, שחקנית ויוצרת, ובעיקר פצצת אנרגיה שמכירה כל משיחת מכחול על כל קיר ובעיקר את כל הסיפורים על האמנים ועל הסיפורים שמאחורי כל יצירה.
בשביל מצב הרוח עצרנו קודם בתחנה מפורסמת בפלורנטין – ה"נורמה ג'ין" שאליו נחזור גם מאוחר יותר, כדי ליהנות מ" High Fashioned Hazelwood" – קוקטייל המורכב מוויסקי Hazelwood 12 המשובח ביחד עם ביטר, ג'ינג'ר אייל ונגיעת קליפת תפוז.
החוויות, הטעמים, הצבעים והאווירה- הכל כאן.
השבוע נערך בפעם ה11 פסטיבל White במרינה הרצליה.
הפסטיבל חוגג את היין הלבן המתאים מאד לקיץ הישראלי (ובעצם לכל עונות השנה).
חג שבועות שבפתח מצייר בדמיוננו פיקניק רומנטי בשדה פורח, בגדים לבנים וכוסות יין לבן קריר נמזג אל הכוסות ומתלווה לארוחה קלה של גבינות או פירות.
אם בעבר שלטה בישראל תרבות היין האדום, היום מבינים שבמזג האוויר הישראלי כמעט מובן מאליו לשתות יין לבן ולכן בישראל הצריכה של יינות לבנים גדלה ובעקבותיה ייצור יינות לבנים ביקבים מקומיים מזנים חדשים וקיימים, והחגיגה הלבנה בעיצומה.
מה טעמנו בפסטיבל ? מה לא… הנה זה כאן.
אחד הממתקים מתוצרת חוץ האהובים היא וופלה שניתן לנגוס בה משני הצדדים באלכסון ואז לשתות דרכה משקה חם, בדרך כלל שוקו. בצורה זו מתקבלים טעמים במימדים רבים- גם מהוופלה, גם מהמשקה וגם מהשילוב של השניים – המשקה שמקבל את טעם הוופלה וההפך.
אותו הרעיון בגירסה הישראלית הגיע אלינו עכשיו מ"אסם" – "במבה נוגט קשיות" – חטיף במבה בצורת קשית המרופדת מבפנים בטעם נוגט מתוק.
בסביבות סוף המאה ה19 נכתב הספר "מסביב לעולם בשמונים יום" ובו הגיבור – פיליאס פוג, יושב במועדון ג'נטלמנים אנגלי ומחליט לצאת למסע קסום ברחבי העולם.
יותר ממאה שנה לאחר מכן, ליתר דיוק, בחודש מרץ האחרון, נפתח ה"שלדי" שהוא הקונספט המודרני של אותו מועדון ג'נטלמנים, שהיום כמובן מתאים לשני המינים ומשלב חווית אלכוהול, חברים, מוסיקה ואוכל טוב.
"שלדי" ממוקם באזור התעשייה של הרצליה ועוצב על ידי המעצב תמיר בן ציון בהשראה לונדונית יוקרתית בשילובי טורקיז, פליז מוזהב ותחת שחורה. אחד האלמנטים המככבים במקום הוא גופי התאורה שמדמים זכוכית מגדלת, מה שהזכיר לי את שרלוק הולמס, דמות לונדונית אייקונית.
ומה בתפריט? הכל כאן.
תארו לעצמכם שעת שקיעה, הקרניים הזהובות מעטרות את העיר ההומה עד שהשמש נעלמת בין הגלים באופק, מפנה מקום לצבעי הלילה ואורות העיר הנוצצים. עכשיו תארו לכם לראות את כל זה מהקומה ה49, ולא סתם לראות, אלא בעודכם לוגמים כוס סאקה איכותית ומתענגים על סושי ממכר או דג טרי ונא עם מגע קטנטן של סויה איכותית, לא תענוג?
השבוע הושקה האיזאקיה היפנית החדשה- "ספורה" , בקומה ה49 של קניון עזריאלי בתל אביב. איזאקיה הוא בר בסגנון יפני המגיש משקאות אלכוהולים לצד מנות יפניות קטנות. השם "איזאקיה" מורכב משתי המילים – "אי" שמשמעותה "לשבת" ו"סאקאיה" שהיא חנות המוכרת משקאות חריפים.
כבר כשנכנסנו התעטפנו באותה שלווה אלגנטית המאפיינת את יפן, בעיצוב בקווים נקיים, עם אפשרויות ישיבה שונות, משולחנות ערוכים לקבוצה, שולחנות זוגיים וכסאות לצד בר ארוך, כולם פונים אל חלונות ענק שמתחתן פרושה העיר הלבנה במלוא קיצבה ואורותיה.
והצד הקולינרי? כאן.