כשמשהו שאני מכירה כחלבי נושא את התווית "פרווה" אני מיד נרתעת. התפיסה שלי היא שמשהו שאמור להיות חלבי פשוט לא יכול להיות טעים אם אין בו חלב פרה. בעבר משקאות "פרווה" תמיד הרגישו לי דלילים מדי או חסרי טעם.
אבל עכשיו הגיע אל המדפים "שוקו על קרם קוקוס" של "שקוף שזה טבעי" שהוכיח לי שאפשר ועוד איך ליצור משקה שוקו עשיר ושופע קקאו, על בסיס קוקוס טרי שמרגיש לא רק כמו שוקו חלבי אלא כמו שוקו צרפתי עשיר משובח, כזה שמזמינים בספל גדול בבית קפה בפריז.
אם פעם ההגדרה שלנו לכוס קפה היתה "קח אבקה, תוסיף מים רותחים, חלב וסוכר והרי לך קפה", כבר שנים רבות שאנו רגילים להרבה יותר מזה, ומתפנקים בכיף על כוס קפה איכותית, עשויה במקצועיות, בדיוק לפי הדרישות שלנו.
זה לא שאני לא אוהבת את ראש הדג והרימון בראש השנה בתשרי, אבל זיקוקים, נשיקת חצות וכמובן אלכוהול בהתחלף השנה הלועזית, איכשהו תמיד זוכים אצלי ליותר הערכה ובעיקר שמחה.
ערב השנה האזרחית החדשה הוא הזדמנות מצויינת להתנסות בוודקה איכותית שניתן לשלב במגוון ענק של קוקטיילים.
כדורגל, ים, קרנבל, סמבה, אמזונס, כמה מילים עולות בראש כשמזכירים את ברזיל. ברזיל היא חלום טרופי מלא קצב ולהט, שמש וטבע, ומעבר לטיילת של איפנמה שוכנים יערות גדולים שבהם צומחים אוצרות שרק שם ניתן למצוא.
אין לתאר כמה ששתייה חשובה לבריאות. הבעיה שבעיקר ילדים, לא ממש מתלהבים ממים, ולא שותים מספיק. עם זאת, ילדים אוהבים שתיית מיץ, רק שלרוב במשקאות הללו יש שפע סוכר, מה שלא כל כך רצוי.
אז האם לנצח תהיה לנו הדילמה של – יותר שתייה מביאה יותר סוכר?
תפוח, בננה, אגס, פירות אהובים אך אנו רגילים אליהם מילדות, מה עם טעמים חדשים?
"חקלאי גרנות" ' התארגנות חקלאית שמזה שנה מביאה לנו תוצרת חקלאית ישירות לסופרמקרטים, מוסיפה לתפריט שני זני פיטאיה – וונוס ואפולו, בעלי קליפה סגלגלה וצהובה, שכשחותכים אותה מגלים הפתעה לבנה או אדומה מנוקדת בגרעינים קטנים ושחורים.
"מה כבר יכולים לחדש לי על תל אביב?" היתה התהייה שעברה במוחי כששמעתי על סיור "חיי לילה" של "גרפיטיול" בפלורנטין. מסתבר שהרבה, בעיקר בצבע ובמילים. קירותיה של פלורנטין מכוסות ביצירות אמנות הרחוב שמקבלות את קסמן מכך שהן לא חוקיות – הגרפיטי. ביטויי מחאה, טריטוריה, יופי ומצב אישי, הכל על הקיר, לעיתים בגובה מדהים שאנו לא מבינים איך בוצע בלי תאונות.
בנקודת המפגש חיכתה לנו יערה פילו, אמנית, שחקנית ויוצרת, ובעיקר פצצת אנרגיה שמכירה כל משיחת מכחול על כל קיר ובעיקר את כל הסיפורים על האמנים ועל הסיפורים שמאחורי כל יצירה.
בשביל מצב הרוח עצרנו קודם בתחנה מפורסמת בפלורנטין – ה"נורמה ג'ין" שאליו נחזור גם מאוחר יותר, כדי ליהנות מ" High Fashioned Hazelwood" – קוקטייל המורכב מוויסקי Hazelwood 12 המשובח ביחד עם ביטר, ג'ינג'ר אייל ונגיעת קליפת תפוז.
המשקה הסתיים ואנו יצאנו לדרך. מדובר במסלול מעגלי של כשעה, באורך קילומטר אחד כך שהוא מתאים לכל אחד, גם לאנשים שלא ממש מחבבים הליכה.
הדבר הראשון שיערה אמרה לנו הוא להביט מעלה, שם גילינו את אחד מהמוטיבים החוזרים בפלורנטין – מוטיב העיניים שמופיעות בעיקר על החלק העליון של מבנים, והמסר שלהן הוא בדיוק זה "תרימו את העיניים" במקום להיות שקועים במכשירים הסלולריים למיניהם.
בהמשך המסלול פגשנו ביצירות של האמן "כסליו" המאופיין בדמות השדון המאפיין אותו, והמתכתב עם יצירותיו של בנקסי המפורסם, משטחי לבבות צבעוניים גדולים של אמנית הזועקת שאהבה מגיעה במגוון צורות וצבעים, דמויות מוכרות מסרטי דיסני או ניקולודיאון, שמקבלות טוויסט אחר, אם בשינויים בהופעתם או במה שהם עושים בתמונה, יצירות פוטושופ שמודפסות ומודבקות על קירות, ואפילו עיטורי גרפיטי על בית כנסת.
במהלך הסיור גילינו איך יוצרים יצירות גרפיטי בלי להתפס על ידי המשטרה, וגם מה הקשר בין הגרפיטי לרשתות החברתיות.
בסיום הסיור חיכתה לנו הפתעה מיוחדת, כשהגענו לסטודיו של "גרפיטיול", הולבשנו בסינרים להגנה על הבגדים, קיבלנו מיכלי צבע ורעיונות ליצירה על הקיר או על בקבוקים. פתאום מחבורה של אנשים, איך לומר, בוגרים למדי, הפכנו לגדוד ילדים צבעוני המתיז לכל עבר (עם השתדלות שזה יהיה על הקיר ולא על הבגדים).
"גרפיטיול" היא מיזם של שני אחים – יהונתן כיס-לב ואלינוי קיסלוב, אמני גרפיטי שהחליטו כבר לפני שמונה שנים להעביר מסרים דרך הרחוב ובמקביל לנסות לשנות את התדמית השלילית של אומנות זו אצל אנשים.
התוצאה- סיורים לצד סדנאות גרפיטי חוויתיות, קורסים מקצועיים ופרוייקטים חינוכיים.
בהמשך שולבו גם סיורי טעימות בבתי עסק מקומיים ומיוחדים.
כיום הסיורים מתקיימים חוץ מתל אביב גם בירושלים, חיפה, בית לחם ואפילו אתונה.
הסיור שאני השתתפתי בו מוגבל לגילאי 18 ומעלה.
כל הסיורים והחוויות מועברים על ידי מדריכים מקצועיים ומנוסים שהם גם אמנים.
היות והסיור הוא מעגלי, הוא הסתיים בנקודה שבה הוא התחיל, ולכן נכנסנו ל"נורמה ג'ין" לטעום קצת ממה שיש למקום להציע.
"נורמה ג'ין" חוגג בימים אלה יום הולדת 15, ומנוהל על ידי יונתן ובר, שהחלו את דרכם כמלצרים, ברמנים וכל תפקיד שאפשר, וכשהבעלים החליט למכור, הם רכשו אותו בעצמם כדי לשמור על המסורת.
כמה מסורת? ללקוחות קבועים יש אפילו מקומות המסומנים בתג על שמם.
כאמור כבר בתחילת הערב טעמנו את קוקטייל הוויסקי שהתבסס על Hazelwood, ששובר את דימוי הוויסקי כמאצ'ואיסטי וגברי הנלגם נקי או עם קוביית קרח. השקת הוויסקי הזה מתקיימת בחודשים הקרובים בעשרים ברים ומסעדות בתל אביב בלבד, כך ששווה להגיע.
עכשיו כבר לגמנו בירה מתוך מבחר מטורף של סוגים, כשלכל אחת יש את הכוס המתאימה לה כמובן, וטעמנו בין השאר פילה מטיאס עסיסי עם עגבניה, בצל ושמנת חמוצה, אידאלי לשדך לשוט וודקה, בורטה מוצרלה שנשפכה ברכות על ירקות וטוסטונים, סלט יווני טרי עם פטה, וכוכבות הערב- נקניקיות משובחות מחזיר (בגירסת נטו ובגירסה עם גבינה וטימין), ומבקר בסגנון מקסיקני, והכל לצד צ'יפס פריך.
מהים סגרה את הערב מחבת לוהטת של שרימפס ששיכשכו ברוטב יין לבן, חמאה, שום ולימון והוגשו עם לחם לניגוב כל הטוב הזה.
להצטרפות לסיורי "גרפיטיול" – טלפון 055-6638970.
"נורמה ג'ין" – ביסטרו בר.
אליפלט 23 תל אביב
טלפון: 03-6837383
שעות פתיחה: פתוח כל השבוע 18:30 ועד לקוח אחרון
גישה לנכים: יש
מבצעים מיוחדים: HAPPY HOUR בימי ראשון ורביעי מהשעה 18.30 ועד 20.00 הכולל תפריט אוכל מוזל בהזמנת משקה אלכוהולי.
לכבוד חגיגות 15 שנה למקום, יהיו גם הופעות מיוחדות והרבה הפתעות.
המקום איננו כשר.
השבוע נערך בפעם ה11 פסטיבל White במרינה הרצליה.
הפסטיבל חוגג את היין הלבן המתאים מאד לקיץ הישראלי (ובעצם לכל עונות השנה).
חג שבועות שבפתח מצייר בדמיוננו פיקניק רומנטי בשדה פורח, בגדים לבנים וכוסות יין לבן קריר נמזג אל הכוסות ומתלווה לארוחה קלה של גבינות או פירות.
אם בעבר שלטה בישראל תרבות היין האדום, היום מבינים שבמזג האוויר הישראלי כמעט מובן מאליו לשתות יין לבן ולכן בישראל הצריכה של יינות לבנים גדלה ובעקבותיה ייצור יינות לבנים ביקבים מקומיים מזנים חדשים וקיימים, והחגיגה הלבנה בעיצומה.
בפסטיבל הוצגו עשרות יינות לבנים חדשים לצד יינות מוכרים ואהובים מהארץ ומחו"ל, כולל שפע יינות כשרים באיכות מעולה.
המבקרים יכלו לבחור בין מעל למאה יינות לבנים לטעימה, וכן סמוקים ומבעבעים, לצד סדנאות יין, מתחם אוכל והרבה מוסיקה שמחה של התקליטנים שליוו את האירוע.
בין המציגים היו TSILINSKY, רקנאטי, שקד, מדבר, ברטנורא, ברון הרצוג, פסגות, שילה, עמק יזרעאל, גוש עציון, כרמל, תבור, אקרמן, טוליפ, טפרברג, נטע, היוצר, נטופה, 1848, PLOMARI VILA MARIA, הר אודם, ירושלים, וזו רק רשימה חלקית.
בין לבין ניתן היה לטעום את מיטב הבירה של "לאגר אנד אייל" ומטעמים כמו גבינות משובחות, נקניקים, כריכים שונים ועוד.
השמש התחילה לשקוע כשהפסטיבל נפתח ונכנסנו בשעריו. עשינו סיבוב ראשוני כדי להחליט מה רוצים לטעום, שהרי פשוט אי אפשר לטעום את הכל והתחלנו במשימה.
מבין הטעימות הרבות, הפייבוריטים שלי היו J.P. CHERNET ICE EDITION הצרפתיים בגרסת לבן ורוזה ,בדוכן של "אקרמן", עדינים ומפנקים בבקבוקים יפיפיים, "מירבאל רוזה" מפרובנס שנשא את אבק הכוכבים של הבעלים המפורסמים אנג'לינה ובראד מבציר 2016 שהדיפו ניחוח פרחים ותות, המוסקט המבעבע של "ברטנורא" בזווית המתוקה של הפסטיבל, "סגל" שהציגו שרדונה 2018 ב"התססה פראית" – תהליך ייחודי ליקב, סוביניון בלאן של "וילה מאריה" שהביא את ניו זילנד למרינה בהרצליה, ויין של היוצר שנמזג מעל סלט פירות והפך למנת קיץ מפנקת.
בקטגוריות אלכוהול אחרות ניתן היה לטעום חוץ מהבירה אצל "לאגר אנד אייל" גם מאוזו משובח של "פלומרי" ושיכר פסיפלורה עטור פרסים של "פלורה".
את כל היינות והמשקאות ניתן היה לרכוש בדוכנים ובחנות שהוקמה במתחם במחירים מיוחדים לפסטיבל.
קהל רב הסתובב בין הדוכנים, המוסיקה התנגנה והחוויה המשיכה זמן רב לאחר שקיעה יפיפיה במרינה הרצליה.
ליינות הלבנים אכן יש מקום של כבוד בישראל.
הפסטיבל נערך בהפקה ובארגון החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה ומרכז 'איש הענבים', בשיתוף מגזין 'יין וגורמה'.
אחד הממתקים מתוצרת חוץ האהובים היא וופלה שניתן לנגוס בה משני הצדדים באלכסון ואז לשתות דרכה משקה חם, בדרך כלל שוקו. בצורה זו מתקבלים טעמים במימדים רבים- גם מהוופלה, גם מהמשקה וגם מהשילוב של השניים – המשקה שמקבל את טעם הוופלה וההפך.
אותו הרעיון בגירסה הישראלית הגיע אלינו עכשיו מ"אסם" – "במבה נוגט קשיות" – חטיף במבה בצורת קשית המרופדת מבפנים בטעם נוגט מתוק.