התקופה הרומנטית בחיינו, אם נודה, נגמרת די מהר- בערך בין שלב ההתאהבות ועד לשלב ה"תורך לקום היום לתינוק, אני קמתי אתמול!". כדי לשמר זוגיות, כדי לחגוג אהבה וכמובן להתפנק, צריך להחזיר את הרומנטיקה לחיים, ותרבות האירופאית, שמקדשת רומנטיקה, יודעת לעשות את העבודה.

אז שני חברים יוצאי רוסיה- סרגיי ומיכאל, רופאים בהכשרתם, עלו לארץ, והחליטו להביא טיפה מרומנטיקת המולדת שלהם, לזוגות בישראל. מכאן הדרך היתה קצרה להקים את מלון "עדן" בכרם התימנים בתל אביב, דקה מהשוק על שלל הפרודוקטים הטריים שבו, ולתת פינה רומנטית לאוהבים המקומיים והזרים שמבקרים בישראל.

מהצצה לחדרי המלון ראיתי את הטפטים הקלאסיים , את המגע המיוחד במצעים ובריהוט (ואיך אפשר בלי האמבט הצרפתי שגרם לנו , המבקרים לרגע, לעשות "אווווווווווווווווו" כזה ולחשוב מה היינו עושים בו?)

אבל המטרה שלשמה הוזמנו והתכנסנו היתה טעימת תפריט החורף החדש של הביסטרו של "עדן" ולכן התיישבנו ליד שולחנות ערוכים במיטב הקלאסיקה האירופאית – צלחות חרסינה מעוטרות פרחים ושוליים מוזהבים, סכו"ם כסוף עם פיתוחים, כוסות גבוהות ומוסיקה שקטה ורגועה מסביב, שגרמה גם לסועדים מסביבנו לדבר בשקט ובנינוחות.

אחרי כוס יין ( "יוסף") פתחנו במנה הכי מוכרת מהמטבח הרוסי- הבורשט,(38 שקלים)כאן בצורתו הצמחונית, מוגש חם עם קרם פרש והמלצה להוסיף פלפל שחור טחון טרי מעל. מרק עם טעם של בית, בהגשה אלגנטית. לצד המרק קיבלנו את לחם הבית (24 שקלים) עם מטבלים מיוחדים שנעשים במקום- קרם עשבי תיבול (הבחירה שלי), מטבל גבינת גאודה מעושנת עם קרם מסקרפונה ואגוזים שהורגשו היטב ונתנו קרנץ' למטבל, ומטבל עגבניות מיובשות עם פיסטוק, לטעם "ארצי" יותר.

אחר כך התחילו להגיע מנות מתפריט המנות הראשונות והעיקריות, כשעל המלאכה מנצח שף הבית- אריה עושרי, שבנוסף להיותו שף הוא גם אמן שגם שר, יוצר ומשלב את האומנות שלו עם הבישול במיטב השכלולים במטבח כמו בישול בוואקום, תרמומיקס ועוד, ואיתם לוקח מנות קלאסיות ונותן להם טוויסט.

במנות הראשונות קיבלנו  –

פטה כבד (68 שקלים)עם ריבת תאנים תוצרת בית וטוסטונים – מנה שאי אפשר ליפול איתה, סביצ'ה דג (58 שקלים) -(במקרה שלנו מוסר , כל הדגים תלויים בתוצרת הטרייה של אותו יום) – מנה שפחות התחברתי כי היתה קצת עמוסה בעלי תיבול קטנים ופלחי הדרים, שקצת הסתירו את הטעמים של הדג, והמנה שזכתה לתואר של "אני לוקחת הכל לעצמי ולאף אחד אחר אין סיכוי" היתה מנה של כנאפה מלוח במילוי כמה סוגים של גבינות עיזים (38 שקלים) שהוגש ביחד עם עגבניות צלויות. עזבו את העגבניות, תשאירו לי את הכנאפה. כאחת ששונאת שמשנים לה מנות, בטח שלא בין מתוק למלוח, המנה הזו היתה שיחוק ענק, רכות של האיטריות, טעמים במליחות עדינה של הגבינות (שנרכשות במחלבת בוטיק), במחשבה שניה , אל תשאירו לי את הכנאפה, אני פשוט אכנס למטבח ואקח את כל המגש.

שתי מנות כיסונים היו הבאות-

מנת כיסונים עם גבינות עיזים וקרם עגבניות (הזכיר לי מעט טעמים של לזניה, בעגבניות זיהיתי עקצוץ של צ'ילי) ומנת וורניקס במילוי דוקסל פטריות בשמן כמהין, עם חמאת מרווה. מבין השתיים בחרתי בוורניקס, כי בתור מעריצה של פטריות, המנה היתה עשירה והיה מספיק מילוי בשביל שהוורניקס עצמם רק יעטפו אותו ולא ישתלטו עליו. (וחמאה, כן, חמאה!!). (מחירי שתי מנות הכיסונים תלויים בכמות ונעים בין 49 ל78 שקלים).

שלוש מנות מתפריט העיקריות הגיעו לשולחן –

שוק אווז קונפי בבישול ארוך (105 שקלים) – (אחרי מרינדה של 48 שעות ו8 שעות בישול), על קרם דלורית, ותפוחי אדמה, קבב טלה (89 שקלים) על מקל קינמון על מצע טחינה וירקות, ודג מוסר "פופיאט" (105 שקלים)– מבושל בתוך נייר אפיה כדי לשמור על טריות ולהאפות ולהתאדות גם יחד במיצים של עצמו. כאן באמת שקשה לי להחליט מבין המנות מה הייתי בוחרת כי לכל אחת היה אפיון ברור- שוק האווז היתה בטעם יין (יחד עם  אגס ביין שהוגש איתה) והיתה מנה דומיננטית , הדג לעומתה היה עדין, רך, נשאר בטעמים של עצמו, והקבבים היו טוויסט גורמה עם תיבול מיוחד. אם אני חושבת על זה שוב, אבחר בכל זאת בקבב, כי זו מנה שנפוצה מאד וקשה מאד לעשות אותה מיוחדת.

כדי להוריד את הכל קיבלנו שתיה חמה, והמיוחדות של המקום הן החליטות. הקומקומים והספלים יצרו לנו הרגשה של מסיבת תה בריטית, ואכן סופר לנו שיש אורחים שרוצים לארגן אירוח לפי "עליסה בארץ הפלאות" עם הקומקומים, החליטות המיוחדות והספלים המצויירים.

ביחד עם התה קיבלנו צלחת פטיפורים, כשכל אחד הוא עבודת אומנות בפני עצמו- אם זו פצצת שוקולד  עם תותים, אם זה קרם מלבי על פיסטוק, או קרם קרמל  בשוקולד, מקרונים ממולאים או הבחירה של כולם בפה מלא – קערית שוקולד  עם דובדבן אמרנה. מטבעות זעירים של מתיקות רבת טעמים. (52 שקלים).

הפטיפורים עשויים בידה האוהבת של הקונדיטורית שירי גבע.

התרווחנו בכיסאות ונשמנו אירופה, כבר ציפינו לראות את פתיתי השלג נופלים בחוץ (אבל אז נזכרנו שאנחנו בתל אביב).

המלון עצמו הוא כאמור לזוגות בלבד (אין אפשרות להביא ילדים מתחת לגיל 12) והפתרון למשפחות הוא דירות ששייכות למלון ונמצאות בצמידות, ובהן אפשר לארח משפחות שלמות שמקבלות את כל שירותי המלון, כולל אפשרות להזמין שף פרטי שיבשל במטבח שבדירות. השף גם עושה סדנאות בישול ליחידים וזוגות שלמשל רוצים להכין בעצמם ארוחת יום הולדת, כולל סיור שוק לקניית המצרכים.

(בתמונה למעלה – הצצה לחדרי המלון הרומנטיים..)

פרטים על המלון והביסטרו – http://www.botik.co.il/?p=2201

את השם "דרבי בר" אין צורך להציג, כולנו מכירים את הסניפים בקניון רמת אביב, במרינה בהרצליה וביגאל אלון בתל אביב. עכשיו הצטרפה למשפחה אחות חדשה – "דרבי בר דגים פורט" שנמצאת כצפוי בנמל תל אביב , מול המים, מול הבריזה ומול השמש הקלילה שמלטפת את הבאים.

הגעתי להשקה עם ציפיות גבוהות, שכן מקום שמתמחה בדגים ופירות ים, יודע איך לטפל בתוצרת הימית ולהביאה למקסימום הפוטנציאל והטריות שלה.

המסעדה ממוקמת בחלל בו היה בעבר הTLV, חלל גדול ומרווח שהפך לארמון ימי הכולל עץ, רשתות, קירות מצויירים ועוד יוצרי אווירה, בידיו האמונות של האדריכל ירון טל (כן, אח של..). במסעדה מקום ל250 אורחים וכמובן גם חלל אירועים פרטי.

בתפריט מנות דגים כמו בורי, פורל, מושט, סלמון, מוסר דניס , ברבוניות, לברק, לוקוס (כמה מהם טעמנו בהשקה- הסלמון הגיע על שיפודים ששמרו על עסיסיותו ולא הציפו אותו בתיבול מיותר שהיה מנטרל את הטעם המיוחד של הסלמון, הברבוניות שהיו נשנוש כייפי לצד הבירה הקרה, ודגים שונים עם רוטב חמצמץ וירקות שטופלו ביד אוהבת), פירות ים (אנחנו טעמנו שני סוגים – קלמארי על הפלנצ'ה עם פנקו ושרימפס ברוטב חמאה, שניהם עונג צרוף – במיוחד הקלמארי שהפך לסוג של "פופקורן" עבורנו ונושנש באצבעות תוך התעלמות מהקיסמים המנומסים שהוצעו לנו).עוד מנת נשנושים כייפית היתה מנה של ירקות – חצילים וכרובית שצופו בפנקו וטוגנו, ואחר כך הוגשו עם רוטב עדין. על טוסטונים טעמנו גם מהאיקרה הביתית של המקום ומדגים מלוחים וירקות.  במקום מגישים גם בשרים , פסטות וארוחות ילדים.

את ההשקה כיבדו בנוכחותם ידוענים רבים כמו שלי גפני, שגב משה ורעייתו סנדרה ריגלר המעצבת, זוכי "המירוץ למליון" – קובי וטליה (ואיזה מתוקים הם..), וגם האחת והיחידה בר רפאלי שנהנתה מהמנות וגם מההופעה של אפרת גוש שהגיעה לשמח את כולם.

המסעדה הוקמה על ידי אנשי העסקים והמסעדנים בני רוזן ורועי ליאון שהקיפו את הסועד בכל מה שצריך כחוויה כוללת – טעמים, ריחות, עיצוב, בר אלכוהול מרשים ומוזיקה, כמובן עם שירות מוקפד.

דף הבית של "דרבי בר דגים פורט" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15068

כשהזמינו אותי ל"לילי 24" – מסעדה צרפתית כשרה בתל אביב, דבר ראשון חשבתי יוקרה. חשבתי מה ללבוש, חשבתי שכדאי לבוא בתחבורה ציבורית בגלל היינות המשובחים, וחשבתי שהולך להיות לי ערב מהסרטים.

אז מצאתי מה ללבוש, עליתי לאוטובוס והגעתי לפנינה צרפתית באמצע תל אביב. "לילי 24" ממוקמת באופן לא מפתיע בלילינבלום 24 בתל אביב, ומוגדרת כ"ביסטרו צרפתי עם נגיעות ים תיכוניות". המבנה הוא מבנה לשימור והוא יפיפה והמסעדה בנויה מפינות שונות  – ישיבה פנימית, קומת גלריה וכמובן חצר יפיפיה מעוטרת בנופי פאריס, כל זה יוצר בועה צרפתית שמעבירה את האורחים הישר לאירופה.

שף קונדיטור אנני בן קד, בוגר הקורדון בלו הצרפתי, וכן האקדמיה האיטלקית הוא בלגי שעלה לארץ לפני כ13 שנים ומאז ייסד מסעדות רבות, מתמודד בפעם הראשונה עם בישול כשר (הבשר חלק למהדרין) ומוצא פתרונות מקוריים שיוצרים מנות מעודנות כמיטב הקולינריה הצרפתית. (ועל הדרך גם זכה במדליית זהב באליפות פיצה בנאפולי שבאיטליה בשנת 2012).

אחרי היינות המתבקשים (מתוך מבחר יינות מיקבים נבחרים בצרפת ובישראל), קיבלנו מבחר של מנות ראשונות , חלקן מנות מיוחדות שלא מופיעות בתפריט ולכן אין לי מחירים.

–        לחם הבית שהוגש עם שני ממרחים – טפנד (קיבלנו שניים – אחד זיתים ואחד עגבניות) וממרח נוסף דמוי חמאה – טוב, להתחיל לספר על הרכות של הלחם ועל העיצוב היפיפה שלו או פשוט לספר שביקשנו עוד שני לחמים נוספים כי הראשון חוסל תוך שניות?

–        קרפציו- נתחי בקר חתוכים דק בבלסמי, שמן זית ולימון עם פרוסות דקות של ארטישוק (49 שקלים בתפריט) – מנה חמודה ומלאת טעמים. אהבתי את גרגרי המלח הגס שהתפצחו בין השיניים.

–        סלט ארטישוק – מנה חמודה, למי שרוצה מנת פתיחה צמחונית.

–        פטה כבד עוף – טוב, המילה "פטה" לא מתאימה, אולי "ענן" מתאים יותר. הבחירה שלי מבין מנות הפתיחה, ענן של עדינות, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המרקם.

–        מנת פטריות פורטובלו שלא מצאתי לה הגדרה אבל כללה פטריות גדולות עם סלט עלי בייבי מתובל. גם היא מהספיישלים שלא מופיעים בתפריט וגם היא מצויינת עבור צמחונים למשל. אישית כאמור אני הולכת על כבד העוף.

מבין המנות העיקריות התבקשנו לבחור בין מנות התפריט לבין מנות ספיישל שהוצגו על ידי הבעלים דוד אדא, מסעדן צרפתי שהוביל מסעדות במרסיי ועלה לארץ לפני כשלוש שנים. ישבנו בזוגות ואני והבלוגרית (המקסימה!) שמולי בחרנו בשתי מנות – היא לקחה אנטריקוט 300 גרם ברוטב שאלוט (108 שקלים בתפריט) ואני בחרתי בשאטו בריו רוסיני – פילה בתוספת כבד אווז ברוטב רוסיני (169 שקלים בתפריט). נשאלנו על מידת העשייה. היא בחרה מדיום וול, אני בחרתי מדיום. לתוספת ניתן היה לבחור בין פירה (כמובן שלא חלבי בגלל כשרות המקום), תפוחי אדמה בסגנון צרפתי (עם הרבה שום) או ירקות מבושלים. אני בחרתי בפירה, היא בחרה בתפוחי האדמה הצרפתיים. האנטריקוט הגיע בהתחלה במידה פחות ממדיום וול וביקשנו שייעשה קצת יותר. (אם כי לטעמי לא כדאי לעשות וול אף פעם ככה שמבחינתי זה היה טעים גם בסיבוב הראשון). שלי – שאטו בריו היה יצירה של מגדל כבד אווז על פילה, ברמה של וויכוח בין בלוטות הטעם שאמרו "תאכלי עוד!" לבין הקיבה שאמרה "לא מסוגלת יותר". הבלוטות נצחו. האמת, גם שלי היה מדיום די אדמדם אבל העיקר שהיה טעים.

המנות מפוארות, נראות טוב על הצלחת וחגיגיות במיוחד. אני כבר רואה בעיני רוחי הצעות נישואים על רקע המנות האלה והמסעדה בכלל.

שלב הקינוחים הגיע ואיתו ההיסוס של "רבאק, זו מסעדה כשרה, מה עושים עם קינוחים?).

דוד יצא אלינו והסביר איזה קינוחים יש מתוך מקרר קינוחים גדול. החבורה שלנו בחרה בכמה מהם – "מיל פואי" – (קרם שניט), קרם ברולה, "היער השחור" וסופלה שוקולד חם (נחשו מי ביקשה את הסופלה…).

בנוגע לשניים הראשונים, ובכן, הן מנות נחמדות אבל מרגישים שמדובר בפרווה. היער השחור היה מנה מפוארת עם המון קישוטי שוקולד, אהבתי במיוחד את הבסיס השוקולדי במרקם של קרמבו אוורירי. כרגיל צדקתי בבחירת הקינוח שלי כשהלכתי על סופלה שוקולד, שלא נפגע מכך שמדובר בפרווה, ובעיקר היה נוזלי מבפנים כמו שצריך ושוקולדי. בכלל הטיפ שלי במסעדות כשרות בשריות – תמיד ללכת על קינוחים שלא דורשים חלב מההתחלה.

הארוחה כולה ארכה כשלוש שעות של ריחוף בשמי פאריס, יכלתי לשמוע באזני רוחי (אם יש כזה ביטוי) את שארל אזנבור, וקשה היה להאמין שמעבר לדלת נמצאת תל אביב. נו טוב, תמיד אפשר לחצות את הדלתות בחזרה פנימה….

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/lili24/

מאז ווימפי המיתולוגי מהקומיקס של "פופאי", ההמבורגרים הפכו לסמל אמריקאי ולא איחרו להגיע לארץ ולהפוך למאכל פופולארי. מקומות לאכילת המבורגר מתחלקים לשלושה חלקים – המקומות הפשוטים שבהם רק באים ואוכלים, המקומות היוקרתיים שבהם מפיקים המבורגרים גורמה בשילובים מורכבים, ובאמצע – מקומות כייפיים, שהחבר'ה יכולים להגיע אליהם, לאכול המבורגר בדיוק כמו שאוהבים (וזה יפורט בהמשך), ולהיות בטוחים שמדובר בבשר איכותי עשוי כמו שצריך.

הוזמנתי לסניף החדש דנדש של בורגרס בר ברחוב בן יהודה בתל אביב (מול ה"איי אם פי אם"), סניף כשר שמתגאה, כמו בכל הרשת בהמבורגרים תפורים בדיוק במידה. על השולחן הגיעו ראשית המון רטבים, חלקם מיוצרים במקום (כמו הצ'ימיצ'ורי והפסטו) במידות חריפות שונות. מבין המנות הראשונות שמוצעות במקום טעמנו  –

שניצלונים שהגיעו עם רטבים (34 שקלים כמנה בפני עצמה או 58 שקלים בתור ארוחה עם תוספות ושתיה).

סיגרים מרוקאים ביתיים (18 שקלים) שהגיעו בקופסה חמודה עם אזהרת התמכרות חמורה. הם היו טיפה חרפרפים אבל היה שווה את העוקצנות.

בעזרת צ'יפסים ניגבנו וטעמנו את הרטבים השונים (ממזרחי ועד אסייתי)  – 15 שקלים למנת צ'יפס.

וגם טבעות בצל שימשו לאותה מטרה ונתנו את הקרנץ' והקריספיות , טוב, אני אוהבת טבעות בצל, מצידי הרבה יותר. (15 שקלים).

כנפיים היו המנה הבאה ובאו במקרה שלנו עם רוטב ברביקיו, (32-42 שקלים, תלוי אם כלול בארוחה או בנפרד, ותלוי גם בגודל המנה). בדרך כלל אני לא אוהבת כנפיים פשוט כי זה מלכלך, אבל הרכות והטעם היו מפתים מדי והמגבונים שהגיעו במקביל סייעו לאכול בכיף.

כדי להתרשם ממגוון ההמבורגרים, הכי טוב להתחיל מהמיני בורגרים, שמאפשרים טעימות רבות בלי להסתם. קיבלנו לטעימה שלושה סוגים . המבורגר "הבית", "טלה" ו"אנטריקוט". (בתפריט זוג מיני בורגר עם ירקות ותיבולים נע בין 28 ל52 שקלים בתפריט, שוב תלוי באיזה מסגרת – בנפרד או בארוחה). מבין השלושה אהבתי ביותר את הטלה, בעיני הוא המיוחד מביניהם. מצד שני, בגלל שכל אחד יכול להזמין כל המבורגר בכל קומבינציה של רטבים ותוספות, בעצם יש תפריט אינסופי של מנות.

נשאלנו איזה מנה עיקרית נרצה מן התפריט. מאחר ואני כבר התחלתי לגלות סימני התמלאות, העדפתי את הקציצה שלי בתוך ראפ במקום לחמניה (ואגב, כל הלחמים נאפים במקום ומוגשים טריים). הראפ שאני בחרתי היה על בסיס "קציצת הבית" (220 גרם במחירים שבין 42-66 שקלים,תלוי בהרכב הארוחה) ואז נשאלתי שאלות רבות על ידי המלצרית – מידת הכנת הבשר, איזה שילוב של רטבים ארצה (ויש קומבינציות רבות), איזה ירקות, בקשות מיוחדות וכו', כך שבסופו של דבר הראפ שקיבלתי היה בדיוק תפור לפי ההעדפות שלי ולא דומה לאף ראפ אחר. אחרים בשולחן ביקשו המבורגרים של בשרים שונים, תוספות שונות, רטבים שונים ובקשות מיוחדות כמו "הבצל המטוגן בצד" או "ללא חריף" וכדומה. יש אגב בתפריט אופציות גם לצמחונים כמו המבוגר פטריות או סלטים שונים וראפ צמחוני.

קינוחים עדיין אין אבל אנחנו זכינו לטעום משהו כ"פרומו"- וקיבלנו מקרונים צבעוניים ורכים. ברשת עובדים על קינוחים שיתאימו לחוקי הכשרות (כלומר יהיו פרווה) אבל עדיין טעימים, והמקרונים נבחרו גם בגלל צורתם, כמו המבורגר קטן.

במקום יש גם ארוחות ילדים וקופסאות טייק אווי (כולל קופסאות כחולות לבנים וורודות לבנות, כשיש גם קופסאות ניטרליות בשחור, לפמיניסטים).

הרשת שהחלה בירושלים,(בניהולם של ישראל ניזרי ויהונתן מלכה), מתפרשת עתה על מקומות שונים בארץ, ומכוונת לקהל שרוצה משהו מוכר ולא יקר, אבל איכותי. למשפחה עם ילדים, לזוג, לחברים, לפני הים, אחרי בילוי, תמיד מתאים. הסניף בבן יהודה הוא הסניף ה31 במספר.

הסניף כשר.

כתובת האתר – http://www.burgersbar.co.il/

ננה היא מוסד קולינרי וותיק, יותר מעשור בנווה צדק, ועכשיו עברה מתיחת פנים שכוללת הנהלה חדשה, עיצוב חדש, תפריט חדש והרבה רעיונות ופינוקים חדשים.

הוזמנתי להתנסות בתפריט החדש ולהתרשם מהעיצוב והאווירה.

בכלל, מילה על האווירה- מסיבה. צוות אקסטרה ידידותי (וראינו את היחס הזה לכולם, גם לסועדים מן המניין ולא רק לבלוגרים), שירות מהיר ומנומס במיוחד, אדיבות אירופאית שלא תמיד קיימת במדינתנו הקטנה, והרבה גיוון וייחוד בתפריט.

בימי שישי יש מסיבה של ממש כשבשעות הצהרים הבר הופך למסיבת ריקודים מוסיקלית ותוססת, ובערבים מיוחדים ישנם גם תפריטי ספיישל ומשקאות מיוחדים על הבר, כך שכל פעם אפשר למצוא משהו אחר.

כשהתיישבתי על הבר מצאתי שם קעריות של חטיפי "ביסלי", "חמוצי ננה" שמורכבים מ5 סוגי ירקות כבושים (14 שקלים) וזיתים מתובלים עם שמן זית, קליפת הדרים ושום (11 שקלים) שעזרו להוריד את האלכוהול שהחל לזרום.

"ננה" ממציאים הרבה קוקטיילים מיוחדים ושווה להתייעץ עם הצוות ולקבל המלצות להתנסות במשקאות השונים. אנחנו קיבלנו קוקטייל בשם "גרנדה וורדה" שכלל סטולי תפוח, ליקר יוגורט, מידורי (ליקר מלון), סאואר, רוטן אלדרפלאואר, מלפפון כתוש וקרח גרוס. משקה משמח במיוחד ויצירתי.

בהמשך כבר קיבלנו משקאות לפי בקשה, ויין גוורץ לבן מ2011 להתאים למנות שהחלו להגיע בידי המלצר לשולחן.

לחם הבית הוגש לנו עם חמאה (15 שקלים – במקור מוגש גם עם זיתים מתובלים לפי התפריט) ונשנשנו ממנו (היו שני סוגים חתוכים לפרוסות) עד שהגיע מבחר מהמנות הראשונות:

"מולים בבירה ובייקון " (49 שקלים) – 150 גרם מולים עם פטרוזיליה, שמן זית ופירורי לחם שאור, מוגש עם לחם קלוי. למזלי כל חברי סביב השולחן נמנעים מפירות ים כך שכל הצלחת הלכה אלי וכורסמה עד תומה .את הבייקון פחות הרגשתי, המולים היו עשויים היטב.

"כבד קצוץ"- שהוגש על ברוסקטה, שמן זית ופטרוזיליה. אני רגילה לכבד עם חמאה, כאן החליט השף להשתמש בשמן זית ונתן טוויסט טיפה שונה. (43 שקלים בתפריט). המנה נדיבה.

"גבינת בורטה וחציל קלוי" על גחלים עם סלסת צ'ילי וקונפי עגבניות (45 שקלים). במקור המנה רשומה ב"ננה בקטנה" אבל מבחינת הגודל שייכת למנות הראשונות. המנה הזו היא השיחוק והפייבוריט של כל השולחן מבחינתינו – מדובר בגבינה תוצרת בית, שמוגשת טריה, סוג של מוצרלה בצורת כדור חלקלק שההבדל בתהליך היצור הוא שאת גוש הגבינה הופכים לסוג של שקיק ולתוכו מחדירים שמנת טריה מאותו החלב וכשאוכלים בוצעים את הכדור ונותנים לתוך להשפך מתוכו במירקם קוטג'י עדין. ביחד עם החציל שילוב הטעמים היה בלתי יאומן וזו מנה שביקשנו שיביאו לנו עוד. מומלץ.

"סלט עגבניות" – לקט עגבניות , בצל שאלוט, קרוטונים, בזיליקום, אורגנו וריקוטה סלסה (39 שקלים). אחרי הגבינה היה קשה להרשים אותי בעזרת סלט, למי שחובב או לא רוצה מנה כבדה, סלט עשיר אבל עדין בתיבול.

"סלט ירוק" (37 שקלים) , חסות ועשבי תיבול בווינגרט חומץ שמפניה. אישית אני אוהבת סלטים ירוקים, רק שהייתי מקצצת בכמות הרוטב לחצי, מעדיפה טעם עדין יותר שלא מכסה על הירק.

בתפריט המנות העיקריות שהוצע לנו היו ארבע מנות – בקר, פסטה, פאייה פירות ים וצלע חזיר. מכיוון שכאמור כל שאר השולחן שישבתי בו שומר סוג של כשרות , לא זכיתי לטעום את הפאייה פירות ים שנשמעה מאד מפתה בתפריט. הרוב בחרו במנת הבקר –

"פילה בקר על הגריל לצד סלק ומנגולד במחבת עם סלסת לימון כבוש" (119 שקלים) – ההמלצה היתה על דרגת מדיום, היו כאלה שביקשו גם יותר עשוי (ולא, עדיף מדיום מקסימום!), ועל הצלחת היה גם ירק שלא הצלחנו לזהות ולאחר מכן חקרנו את השף והסתבר שמדובר במשהו חדש בשם "לפת מתוקה".

אחת הזמינה את הפסטה – "פסטה גרגנלי כרובית צהובה עם עגבניות שרי, שאלות, אספרגוס ופרמזן "(62 שקלים) – מנה נחמדה שוב, למי שרוצה מנה קלה יותר.

אני בחרתי ב"צלע חזיר ברוטב לואיזינה ברביקיו" שהוגש עם צ'יפס רוזמרין ומלח כמהין (76 שקלים). ראשית, המנה היתה מאד גדולה, לא הצלחתי לסיים (ובהחלט ניסיתי). הצלע היתה מתקתקה ופריכה מבחוץ ורכה מבפנים. הצ'יפס היו שיחוק עם הרוזמרין והמשכתי לכרסם מהם גם כשכבר לא הייתי מסוגלת ממש לאכול… למי שלא נמנע מאכילת פרה נמוכה , מבחינתי זו היתה המנה הטובה מבין השלוש שטעמתי בשולחן.

(במרכז התמונה- שף יונתן בס)

ואז הגיעו הקינוחים.

המלצר אמר שיגיעו שני סוגים, אבל אני תפסתי אותו ואמרתי "שוקולד, שוקולד, שוקולד!!" אז הוא השיג לשולחן שלנו קינוח נוסף – שוקולדי בטירוף.

הקינוחים היו –

"ברולה סמי פרדו פירות יער ופילו פריך", "כדור מוס טראפלס שוקולד וטוויל קרמל" ו"עוגת שוקולד נמסיס עם קרם פרש ווניל". כל הקינוחים עולים 38 שקלים. ה"נמסיס" הורכבה משוקולד 70% והיתה מושחתת כמו שאוהבי שוקולד אוהבים. הענין הוא שגם אני כשוקוהולית מוצהרת, נאלצתי להודות (בפה מלא וגדוש) שבמקרה הזה הברולה היה אפילו עוד יותר טעים. שילוב של מתיקות, של קרנצ'יות זכוכיתית ושל פירות יער, כמה שחיסלתי את עוגת השוקולד, הייתי יכולה לחסל פי שתיים את הברולה. למוס לא היה סיכוי מול שני אלה.

וויתרנו מסוחררים על יין הקינוח ויצאנו להכיר את השף החדש- יונתן בס ("קופי בר" "ברסרי" ושנים ארוכות בניו יורק) ולשמוע ממנו על הרעיונות החדשים שהוא מעלה כדי ליצור מנות מיוחדות ומגוונות.

במסעדה יש אפשרויות בילוי רבות – מישיבה על הבר, דרך חלל המסעדה, החצר הפרטית והחדר הפרטי, והלקוחות מוזמנים ל"welcome drink" מתחלף וטעימות קטנות.

הכתובת – אחד העם 1, תל אביב.

אתר "ננה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=2182

בישראל התפתחה תרבות יין ענפה וישנם הרבה חובבי יין שבוחנים כל יין חדש, ישראלי או מיובא, מגיעים למפגשי טעימות ומעשירים את הטעם והיידע בתחום.

כבכול שנה, גם השנה נערך פסטיבל היין של תל אביב ברחבת מוזיאון ארץ ישראל (צמוד לאוניברסיטת תל אביב). בפסטיבל הציגו כארבעים יקבים שונים מעל 160 סוגי יין, וכל מבקר קיבל כוס ואפשרות להתנסות בכל הטעמים והמגוון. במקביל ליינות היו גם דוכני גורמה שונים כמו שמנים, שוקולד, ליקרים, סיידר, גבינות, שמן זית ועוד, והכל לווה במוסיקה חיה.

אני נכחתי בערב האחרון של הפסטיבל (הוא התקיים שלושה ימים- מה28 עד ה30 למאי) וטעמתי מגוון רב של יינות. מה שאהבתי במיוחד הוא שיש יין לכל טעם- מהטעמים העדינים ועד ליינות בעלי ארומות וטעמים עזים. כמובן שאי אפשר לכתוב פה על כל היינות, אציין את הבולטים מבחינתי –

יינות שקד הציגו את H3BLUE NUN. את ה"בלו נאן" אני מכירה ורוכשת לצריכה בבית כבר שנים, שמחתי לגלות את הגירסה המבעבעת שלו ששמרה על העושר והקלילות.

מהיינות של יקב קדש ברנע אהבנו מאד את ה"נגב 2010" – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז וקברנה פרנק שיצר יין מלא עם טעמים דומיננטיים של עשבי תיבול וזיתים שחורים.

מ"יקב הר ברכה" אהבנו את היינות שזכו במקומות שני ושלישי בתחרויות ה"דקנטר" העולמיות , במיוחד ה"סירה" שהרשים בשילוב הטעמים שלו מצד אחד ובאפטר טייסט העדין מצד שני.

ה"עלמה 2010" של יקב דלתון  הרשים את בן הזוג בגלל היותו מלא מצד אחד ועדין מצד שני (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פראנק).

ליינות של "יקב שושנה" יש לי סימפטיה מיוחדת קודם כל בגלל השם… מעבר לזה, בן הזוג התחבר יותר לטעם מכיוון שהם בעלי נוכחות חזקה ומעט יבשושיות בפה בסוף הלגימה.

עוד יין מוצלח לטעמנו היה של יקב תניא – הקברנה סוביניון עם סיומת מאד ארוכה , זוכה מדליות זהב באשכול הזהב 2007 ובתחרות וונוס הארגנטינאית.

ולבסוף- הפייבוריט שלי בכל הערב – יינות סיטו שהציגו את "סיטו מלבורו"  – סוביניון בלאן מניו זילנד, הוגש קר וחבל שבאותו רגע לא היו לי הגבינות ליד, ואולי איזה דג כי הצירוף היה מושלם. עזבו אתכם מכל ההגדרות של "עפיצות/ ארומה/בוקה" וכל זה, תנו לי את "טעים ומרענן". ישירות למקרר שלי.

בן הזוג אהב את האדום של של סיטו, "סיטו קיאנטי" שמתאים יותר לארוחת בשרים (וגם את השילוב הזה אני הולכת לנסות בקרוב) ואמר שהוא מורגש לא רק בפה אלא גם באף ובגרון באותו הזמן. הקיאנטי עשוי מענבי סנג'ובזה שאופיינים לאזור ניו זילנד.

מבין דוכני הגורמה אהבתי את –

השמן הסורי של "מגל" מקיבוץ מגל. השמנים סודרו לטעימה לפי מידת חוזקם, הסורי היה הכמעט חזק ביותר ולמרות ה"הפחדה" הזו, גיליתי שהוא טעים לי וחריף לי במידה מדוייקת. בן הזוג התאהב בשקדים הטבעיים של "מגל".

"משק יעקבס" מכר במקום גבינות לאיזון היין, מבחר גדול של כל סוגי הגבינות.

שני דוכנים הציגו סיידר תפוחים ושניהם היו טעימים – של sideffect ושל buster's sider. משהו במירקם (ובבקבוק) הזכיר לי בירה, נחמד מאד לערב עם החבר'ה.

בדוכן השוקולדים טעמתי ליקר משגע של שוקולד מריר, בהתחלה בטעם של סירופ שוקולד מעודן ואז ה"מכה" העדינה של האלכוהול. תענוג נוזלי.

"איש הפסיפלורה" הציג שיכר פסיפלורה, משקה קינוח עדין, טעם של סוכריה עם 12% אלכוהול. פשוט ממתק מצוין לאירוח או למתנה (בקבוקים יפיפייים).

להקת "יאמנז" היתה הלהקה שניגנה בזמן שהותי, והאווירה היתה מצויינת – אנשים טעמו יינות, אכלו משהו, פטפטו עם חברים, רכשו את מה שאהבו והכל על רקע לילה נעים במוזיאון ארץ ישראל.

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מתעניינים בבישול ואפיה, וישנה פריחה בבתי הספר לקולינריה. אמש הוזמנתי להתנסות במקום חדש (קיים כבר שמונה חודשים) בשם "הסטודיו לבישול" ( המרכז לקולינריה חווייתית) , הממוקם בתל אביב. חנות "שף דפו" התל אביבית נתנה חסות, קונדיטורית הסטודיו בוגרת "בישולים " (בהצטיינות!) נעמה זעפרני הנחתה, ואנחנו, כרגיל לבלוגריות, הגענו על מצלמותנו ותאבוננו לנסות ולהתנסות.

במקום מתקיימות סדנאות שונות (בשעה שאנו היינו שם היתה במקביל סדנת בשרים איטלקית)  – לחובבים או לפרטיים כמו מסיבות רווקות או ימי הולדת וגיבוש), והסדנה שנבחרה עבורינו היתה "סדנת קינוחים ואפייה".

קיבלנו שף מתכונים שכלל ארבעה – קרם ברולה, טארט קרם פטיסייר עם פירות (במקרה שלנו נקטרינות), שוקולד ג'נדויה וטרפלס בטעמים שונים.

נעמה חילקה אותנו לקבוצות וכל אחד קיבל משימה. במשך ארבע השעות הבאות הפרדנו ביצים, חיממנו על אמבט מרי, הקצפנו, מדדנו כמויות בקפדנות (בקונדיטוריה יש הקפדה על משקלים ברמה של מעבדה), זילפנו ובסוף גם ישבנו לארוחת שחיתות שוקולדית (ועוד נשאר לקחת הביתה ).

במקביל להכנת המנות עצמן גם קיבלנו טיפים רבים לעבודה בקונדיטוריה – כמו איך למזוג ואיך לאחוז בשק זילוף, איך להשתמש במבער לקרמליזציה יפה, מה הטמפרטורה הרצויה של מוצרי חלב שנועדו לעירבוב עם מאסות חמות (טמפרטורת החדר, כמובן לא באוגוסט) ולעומת זאת מה הטמפרטורה של שמנת מתוקה להקצפה (כמה שיותר קר יותר טוב, ורצוי לקרר גם את הקערה והמערבלים), ומה ההבדל בין "טארט" ל"פאי" (אחד בצרפתית, אחד באנגלית, בתכלס – אותו דבר).

הטיפ שלמדתי בעצמי – תביאו סוודר – עבודת קונדיטוריה דורשת קור והמזגן צריך לפעול בלי רחמים.

מתכון לטראפלס –

המצרכים הבסיסיים הם שניים – שמנת מתוקה ושוקולד מריר, כשיחס הכמויות הוא יחידה אחת של שמנת על שתי יחידות שוקולד.

כל מה שצריך לעשות הוא להמיס את השוקולד על אמבט מרי, אחרי ההמסה להוסיף את השמנת המתוקה וכל חומר טעם שבא לנו (אלכוהול, תמצית וכו'), לערבב עד מרקם חלק, לקרר, לגלגל בתוך אבקת קקאו ולהגיש. (החומר מתחמם במהירות בידיים ולכן חשוב לעבד כמה שפחות, לא צריך להיות כדור מדוייק).

הסטודיו כשר עם תעודות.

הסדנאות הן במינימום 12 משתתפים, והן אקטיביות- השף מדגים וכל אחד מהמשתתפים מכין את המנות ולבסוף יושבים לארוחה מהמנות שהוכנו בתוספת שתיה קרה וחמה ויין. לאורך הסדנה ילווה צלם את המשתתפים והתמונות יישלחו ביחד עם המתכונים במייל לכל אחד.

מעבר לקונדיטורית נעמה זעפרני, צוות הסטודיו כולל גם את שף זיו שטיינברג- השף הראשי של הסטודיו ("טורקיז" , "סבסטיאן", "קפה נואר" ועוד), שף לירן בלו (בוגר קורדון בלו וכן "ננה-בר", "בנדיקט" ושף נוכחי של מסעדת "אמיליה"), שף שלומי פלח ("אמורה מיו" , "ברסארי" ושף נוכחי של "24 רופי"), והנטורופתית אורטל מגן – שמנחה באופן בלעדי סדנאות בישול בריא וטבעוני.

בתוך מבחר הסדנאות ניתן למצוא – סדנאות בישול איטלקי (חלבי או בשרי), בישול הודי (חלבי או פרווה), סושי ומטבח יפני (חלבי/פרווה), סדנאות בשרים, סדנת בישול בריא, אסיאתי, קינוחים (זו שאנחנו נכחנו בה), וכן סדנת בצק סוכר, אפייה צרפתית, שוקולד ובישול מקסיקני.

כתובת הסטודיו: רח' בן אביגדור 18 תל אביב

אתר הסטודיו: http://www.bishulon.co.il/

אתר Chef depot – http://www.chefdepot.co.il/