כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב. העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.
אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים? הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).
בצירוף מקרים מצמרר עולה לאקרנים בשבוע הבא הסרט הישראלי "ברש" . הסרט שעוסק בגדול בסיפור אהבה בין שתי נשים, מגיע למסכים בדיוק כשהעולם נרעש מאירועי הטבח באורלנדו.
סרטה הארוך הראשון של מיכל ויניק הוא למעשה סרט התבגרות, שכולל את כל האלמנטים – בית ספר, התנסויות שונות, כולל שליליות, מחלוקות עם ההורים, וגם אהבה ראשונה. הגיבורה היא נעמה ברש (סיוון נועם שמעון- אחותה של רונה לי), שחיה עם משפחתה בפריפריה ופחות מתעניינת בלימודים, ויותר בכל אמצעי הטשטוש והבריחה האפשריים- סיגריות, כדורים, סמים ואלכוהול. גם סקס בא בחשבון, בלי משמעות גדולה מדי.
קחו את טיפוסי ה"וויט טראש" שאנחנו מכירים מהטריילר פארק בארצות הברית ותעשו להם עליה לארץ. מה קיבלתם? את "להרוג את הסבתא" – הסידרה המקורית החדשה בYES DRAMA וYES VOD.
וההגדרה "זבל לבן" מעולם לא היתה מדוייקת כל כך, כשרוב העלילה הגיבורים בזבל אמיתי או מטאפורי.
החלק השני של הסיור שלי באזור הצפון הקרוב מתמקד בטבע ולינה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות באזור שחייבים לבלות בו כמה ימים, ורצוי מאד בתנאים מפנקים….
הגן היפני
תנועת ה"מקויה" – היפנים הציונים, בחרה בקיבוץ חפצי-בה כמרכז למגורים ולימוד, והביאה איתה את ארץ השמש העולה הישר לעמק, כולל גן יפני אותנטי. אדריכל גנים יפני בנה ועיצב את הגן, שמשקף את כל העקרונות שבתרבות היפנית ונותן לנו פתח הצצה רגוע וירוק במיוחד לתרבות הכל כך מיוחדת הזו.
לפני כחודשיים ביקרתי בCARMI'S וגיליתי את הפנינה האיטלקית המתוקה הזו במודיעין, עם מנות מיוחדות- גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת הפרזנטציה, והלב הגדול של הצוות. ומסתבר שהם לא שוקטים על השמרים ומוסיפים עוד אקסטרה לתפריט- והפעם לווא דווקא תוספת אכילה (למרות שיש המון כאלה) אלא משהו לנשמה- קונספט של הופעה משעשעת ומרתקת, ביחד עם מזנון איטלקי כיד המלך.
הכיף הכי גדול , כשיש זמן, נניח כשרובצים על שפת הבריכה, הוא ספר מפנק, שסוחף אותך למקומות אחרים, לפנטזיות או למציאויות אחרות.
שני ספרים כאלה נחתו על שולחני, או ליתר דיוק, סמוך לכיסא השיזוף שלי.
בשנת 2007 התאגדו להם עידו אופק, יניב ביטון, דקלה הדר, מוריה זרחיה, שלומי טאפירו, יעל טל, רווית יעקב ועומר עציון והפכו ל"גדוד העברי". הם צחקו, שרו, המציאו, ויצרו מערכונים קצרים, שמתקבצים ביחד לתמונה סאטירית של המדינה בה אנו חיים ונושמים.
המחזה "יהוא" של גלעד עברון (ובבימוי אילן רונן) מוצג בימים אלה על קרשי תאטרון "הבימה" ועובד על כמה רבדים.
בראשית ישנו הסיפור התנכ"י, מתוך שני פרקים בספר מלכים ב', שבהם מתואר איש צבא בשם יהוא, שמתחיל כחייל ועולה בסולם הפיקוד עד לרמת שר צבא שמופקד על ידי יהורם בן אחאב על השלטת סדר בכפרים ארמיים. הוא מעורב בהפיכה צבאית ובסופו של דבר הופך למלך.
אין ישראלי שלא מצטט מתוך שינה "מי מתעסק? זה מיקו!" או "לא יכלו לשים שלט קטן – ים?", שלא לדבר על "יבוא לך דינה, יבוא לך". הקולנוע הישראלי ליווה את כולנו, יותר או פחות, לאורך השנים ושינה את פניו כמה וכמה פעמים בהתאם לתקופה.
