משנכנס אדר מרבים בשמחה, ומשנכנסת סלסילת ההפתעות של "שופרסל" עוד יותר מרבים בשמחה.
וזה מה שהיה שם:
אז היתה לי תוכנית מאד פשוטה- לחכות שלא יהיה אף אחד בבית ולהתחרע על המתוקים, אבל אז הגיעה המשימה "לעשות קינוח". מממתקים. אז חשבתי וחשבתי והחלטתי שהכיף הכי גדול זה להשתמש בממתקים בתור קישוט שגם מתכתב עם הקינוח, ולכן הלכתי על קפקייקס שוקולד עם קישוטים כייפים של ממתקי "שופרסל".
הנה המצרכים לקפקייקס- והם כולם, מהראשון עד האחרון- מוצרים של "שופרסל" !!
היום ראש חודש אדר, שריקת הפתיחה למבול של מתוקים שיפול עלינו לטובה לאורך כל החודש עם דגש על פורים. אחרי שימאס לנו מאזני ההמן הסטנדרטיות עם הפרג או השוקולד, נחפש אפשרויות אחרות לגיוון המאכל הפופולארי הזה, וב"תומר" מציעים לנו את חמאת הבוטנים המעולה שלהם- קלאסית או עם שברי בוטנים. ההמלצה- לערבב חמאת בוטנים עם הקונפיטורות של FRUPPA בטעמי פירות שונים, ויש את הטעם האמריקאי הקלאסי שהתחבב על ישראלים רבים.
עובדה 1- אנחנו אוהבים מתוק. נדמה לי שזה הוכח כבר מהיותנו תינוקות רכים. עובדה 2- מתוק זה לא תמיד בריא, בעיקר כשהמתיקות מושגת מהמון סוכר. עובדה 3- ילדים (בעיקר, אבל גם מבוגרים רבים) יעדיפו את שיקול ה"מתוק" על פני ה"בריא" בעיקר כשזה מגיע לכריכי בית הספר בהם "ממרח שוקולד" הוא הטעם המועדף (והורים שיתעקשו על חרובים או משהו כזה, ימצאו שהכריך נזרק והילד לא אכל כלום או קנה משהו במזנון). המסקנה- שילוב. צריך לשלב בין המתיקות לבין הבריאות.
בישראל יש המון מה לראות, לטעום, לחוות. הבעיה- לא תמיד יש לנו אפשרות להעמיס את כל המשפחה על הרכב בחמש בבוקר, כדי לנסוע כמה שעות בפקקים ולראות פרחים או לטעום מנות מיוחדות. פסטיבל "ירוק ולא רחוק" מוכיח לנו שיש הרבה אפשרויות ממש קל"ב. כמה קל"ב? שעה מתל אביב. זה הכל, ומגיעים לאזור שפלת יהודה שכולל את המועצות האזוריות שפיר, באר טוביה, יואב, לכיש, גזר ואת העיר קריית גת, ומוצאים המון אוצרות, שעכשיו גם מרוכזים בסופי השבוע בין התאריכים השני למרס (ממש אוטוטו) והשמונה עשרה בו. במשך ארבעה סופי שבוע יש שפע של פעילויות, מסעדות, אטרקציות והרבה כיף לכל הגילאים. רוצים דוגמה קטנה? בסוף השבוע הראשון למשל, בתחילת מרס ניתן להשתתף בסדנאות "שיאצוגה" יפניות, לדון על תרבות ב"אנזו", להשתתף בג'אם מוסיקה חיה בנתיב הל"ה, לטעום יינות ב"יקב מרשה", ללמוד על גאולוגיה בביתו של אריה איתמר בבית ניר, לבקר בבוסתן שושן ואיך אפשר לא לטבול במעיינות חמי יואב ולהתפנק בספא "אקויה"? למשל בסוף השבוע השלישי (13 למרס – שושן פורים)- "מירוץ למליון" של משפחות עם תחרויות אתגריות, סיורים מודרכים של מדרשת הדרום, ביקור בנמל אשדוד, משחקי נווטים לכל המשפחה, וחוויה מתוקה במיוחד ב"בן אנד ג'ריס" בבאר טוביה שם יתקיים הפנינג חגיגי עם בועות סבון, מוסיקה ובונוסים של כדורי גלידה למחופשים, ועוד הרבה.
בכל ארוחה אנו תמיד מקפידים לשים על השולחן את הזוג הנצחי- מלח ופלפל. הרעיון הוא להוסיף את הקמצוץ הקטן של הטעם, שמשדרג כל מנה מ"טעים" ל"מופלא".
לכבוד חגיגות 150 שנה למותג "TABASCO"- היבואנית הרשמית "ניצן מותגי מזון ומשקאות בע"מ" יוצאת במארז חגיגי במיוחד- אריזה שכוללת את הבקבוק האדום והאהוב, ולידו טבסקו ירוק בחריפות בינונית שמתאים במיוחד לסלטים ועשוי מפלפלי חלפיניו.
השניים מגיעים במארז יפיפה שנראה נהדר על השולחן כך שהיום כשמושיטים יד למלח או לפלפל, אפשר לקחת גם את הבקבוקון ולהוסיף את מגע הקסם הפלפלי למנה.
זו במבה שהתחפשה!!
בפורים שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה, כולל הבמבה, ואחרי מגוון צורות וגדלים, הגיעה גם התחפושת- במבה בצורת בייגלה שמיניות. הטעם האהוב והמוכר, עם הצורה האהובה מהחטיף השני, יוצרים לנו הפתעה נהדרת לשים במשלוחי המנות!
פורים בפתח ואיתו אזני ההמן, והבעיה השנתית שלי- אני לא אוהבת, בלשון המעטה- אזני המן תעשייתיים. הטעם הוא תמיד כמו של בסקוויט יבש. מצד שני, לאנשים אין סבלנות לאפות וברוב המשלוחים שאני מקבלת (ושאמא שלי מקבלת מ3000 החברות הקרובות שלה) בדרך כלל יש אזניים קנויות.
הפתרון הוא להכין לבד, ובעזרת "מעדנות" זו עבודה של עשר דקות גג.
אז קיבלתי את –
בצק חמאה פריך מתוק. עכשיו נוסיף לו את "שאר המצרכים"
בצק עלים הוא הדילמה הנצחית- מצד אחד טעים ברמות ומשתלב מצוין עם מנות מלוחות או מתוקות, ומצד שני.. טוב, זה לא בדיוק דל קלוריות בהתחשב בזה שאופן הכנתו כולל הרבה שומן.
עכשיו, אני לא עושה דיאטות, אני לא רוצה לעשות דיאטות ובגלגול הזה אני כבר לא אהיה מידה 38 (אלא אם כן זה בנעליים) וזה בסדר מצידי. אני אוהבת אוכל טעים.
מצד שלישי- אם אפשר לקזז בקלוריות ועדיין לקבל את אותה מנה טעימה, למה לא?
אז זה מה שנחת על שולחני השבוע- בצק עלים מרודד מופחת שומן של "מעדנות".
בילדותי בשנות השבעים, נקניקים ופסטרמות היו מוצר מותרות. מה שכונה ביידיש "דליקטעסן" נשמר בהקפדה וניתן במשורה. כילדה כשרציתי נקניק תמיד קיבלתי המון המון לחם, עם פרוסה בודדת של נקניק, כזה שנחתך במכולת במכונה הזו שתמיד דאגתי ל אצבעות של החנווני.
אחר כך , כשגדלתי וביקרתי במקומות כמו "ניו יורק" שם מושג ה"דלי" הוא קלאסיקה יהודית שאהובה על בני כל הדתות, הכרתי את הכריכים העסיסיים, עם המון בשר ותוספות, כאלה שאי אפשר לנגוס בהם בלי ללכלך את הלחיים.
חברת "עוף טוב" החזירה אותי לניו יורק מצד אחד, ולתיקון זכרונות הילדות מהצד השני, עם סידרת "DELI" – שמתאימה במיוחד לכריכים (אם כי אני ,שוב, בהתקף נוסטלגיה, מסוגלת לחסל קופסה כמו שזה, בעמידה ליד המקרר הפתוח).
בלב התוסס של תל אביב, רחוב אבן גבירול, כוכבת חדשה מפציעה ומפתיעה- הSHAWARMAX.
כן , שווארמה, אותה מנה כל כך ישראלית , עכשיו בגירסת האקסטרים. השף גלעד דולב בנה לנו תפריט שווארמה כפי שמעולם לא נראה בעבר- שיטות הכנה, טעמים, סגנונות והגשה ייחודיים ו… כן, טעימים לאללה….(את המנות מכין השף בר ישראל).
הוזמנתי להשקת הסניף הראשון בתל אביב, בבריזה חורפית נעימה ישבנו לטעום את כל מבחר הטעמים של המקום, ואז להחליט (החלטה קשה מאד, כמעט בלתי אפשרית) מה הכי טעים.
