על סף דלתי (או פריזרי ליתר דיוק) הופיעה חבילה מ"טבעול" מסדרת "תשעים ותשע קלוריות" של קציצות קינואה וברוקולי, המוצר החדש בסדרה, שמצטרף לשניצלים שונים כמו תרד ותירס, המבורגר צמחוני, חזה וקבב צמחוניים ועוד.
השוס של המוצר הוא הערך הקלורי הנמוך, לעומת הטעם והאיכות. אז לארוחת הערב פתחתי את השקית להתנסות-
בפינת רחובות כצנלסון וויצמן בגבעתיים, נדמה כאילו אנחנו בדיזנגוף תל אביב – השעה רק שבע בערב, אמצע השבוע, "זוט אלורס" רק פתחו, וכבר כל השולחנות וגם הבר תפוסים עד אפס מקום, המוסיקה מנגנת, הנרות מהבהבים והאווירה תוססת .
תום מייזל – אחד מששת השותפים במקום, מסביר שהקונספט הוא ש- "אין קונספט"- כלים שונים ומשונים משמשים להגשת המשקאות והמזון, סוגי חומרים שונים משמשים לחיפוי ולעיצוב המקום, וגם המנות לא מוגדרות כ"ראשונות/ עיקריות" אלא "מה שיוצא מהמטבח" בסגנון ה"שרינג".
יש לי יחסים אמביוולנטיים עם שמרים. מצד אחד אני כבר לא מפחדת מהם, מצד שני אני משתמשת רק בגרסת השמרים היבשים, רצוי אינסטנט, כי להתחיל לגדל שמרים בתוך מים רותחים וכל הבעבוע הזה, זה באמת לא בשבילי.
אחת הבעיות עם שמרים היא הזמן. כל שלב באפייה עם שמרים לוקח זמן התפחה, ובחורף זה גם מתארך, ורק בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מתפיחה בצק שמרים ממש על המזגן, עטוף בשמיכת צמר מפנקת כאחרון הפרינצסות.
האמת שכשאני שומעת את השם "שמן קוקוס" האסוציאציה הראשונה שלי היא דווקא טיפוח. יש כל כך הרבה שימושים לשמן קוקוס בעולם היופי- להעלמת כתמי גיל, לריכוך העור, לפילינג, מסכות פנים, טיפוח השיער והציפורניים, ריכוך השפתיים והקלה על פגעים ועקיצות, וזה רק על קצה המזלג.
אבל שמן קוקוס הוא קודם כל למטבח , וככזה הוא תחליף מצוין ובריא לחמאה – לטבעוניים, לרגישים ללקטוז או למי ששומר מצות ושרוצה להכין מנה בטעם "חלבי" לאחר ארוחה בשרית .
אזני המן, הרבה אזני המן. כל הארץ אזני המן. אחד המנהגים האהובים והטעימים של פורים- אותם משולשים במילויים שונים.
ועכשיו כדי לגוון – "ממלכת החלבה" האהובה, מביאה לנו המון טעמים שונים למילוי אזני המן- חבלה עם פרג, חלבה בטעם בננה, חלבה עם קרם נוגט וחלבה עם שוקולד בלגי מובחר- בקיצור, משהו לכל טעם.
פעם כשהיו אומרים "מסעדה" התכוונו תמיד לתל אביב. עכשיו ישנם יישובים רבים שהופכים למעוזי אוכל איכותיים ושחוסכים לסועדים את הפקקים והעדר החנייה בתל אביב. הישוב "קדימה" ממוקם בלב הארץ, ועכשיו אפשר למצוא בו מכל טוב ולכל טעם.
הוזמנתי לנסות את "טאיה"– מסעדה אסיאתית שקיימת שם כבר שלוש שנים, ושאין לי מושג איך פספסתי פנינה כזו עד עכשיו. האוכל האסיאתי הפך פופולארי בארץ, ומכניסתו לארץ, בהתחלה תחת ההגדרה של "מסעדה סינית" שהגישה מנות ברווז בתוך נייר כסף מקופל כמו ברווז עם רוטב אדום מזעזע, ועד היום עבר דרך ארוכה והפך לאהוב על כל הגילאים (ותיכף תראו כמה זה "כל הגילאים").
בשנים האחרונות ישנה מודעות גדולה לשינוי התזונה לתזונה בריאה. רובינו משתדלים לאכול פחות כמו הומר סימפסון ויותר מנות בריאות, אם מדובר בהפחתת הסוכר ,השומן, החומרים המשמרים או המלח, ואם מדובר בהוספה של מנות בריאותיות לתפריט שלנו.
אחד התחומים שזוכה לעדנה בגלל יתרונותיו הבריאותיים הוא תחום הקטניות והזרעים, שפעם היו נתפסים כמשהו לטבעונים או למשוגעים לדבר, ועכשיו נכנסים לתפריט של כולנו ומשפרים את בריאותינו.
כשאומרים "יוון" האסוציאציה (שלי לפחות( היא של משתאות עמוסי מזון ומשקאות, כלים מהודרים , ספות שעליהם רובצים כשגברברים שריריים מאכילים אותך בענבים… טוב, נסחפתי אבל הבנתם את העיקרון- הרבה שמחה, הרבה אוכל ושתיה, מוסיקה ואורחים.
את האווירה של יוון העתיקה משחזר גיא בר לב ב"ספרטה" שנפתחה ברחוב ירמיהו 54 בתל אביב, בשני מפלסים של עיצוב יווני של פעם- כולל קסדות הלוחמים וכלי הלחימה, לצד בר מאובזר היטב ומרפסת פתוחה. בקרוב גם קומת גג שצופה על העיר תל אביב.
אחד הדברים החשובים ביותר במטבח, מעבר למקרר ולמדיח, הוא הקופסה. ליתר דיוק – הקופסאות. אותן אלה שגם משמשות לאיכסון שאריות אוכל או משהו שאמור לחכות, וגם משמשות לניוד אוכל ממקום למקום.
כל סטודנט וכל זוג צעיר מכיר את ערימת הקופסאות שמקבלים כל פעם שמבקרים אצל אמא , (ומצד שני את האכזבה כשמגיעים למקרר של השותף , רואים קופסת גלידה וכשפותחים מוצאים שם קציצות…). לשימוש הזה נעזרים בדרך כלל בקופסאות מרוקנות של גלידות, סלטים, עוגות ומה לא. מאד לא נוח, לא נסגר טוב, נרטב, בקיצור, לא פתרון טוב. (ולא תאמינו כמה שזה יכול לעצבן את אמא כשלא מחזירים לה את הקופסאות שלה…)
פורים, חג של הרבה אפיה, מה שאומר הרבה קמח. אבל מי אמר שצריך דווקא קמח לבן? אם כבר אופים, אולי נוסיף קצת בריאות?
׳הטחנות הגדולות של א"י׳ משיקה לחג פורים קמח כוסמין מלא 100% ללא צורך בניפוי שגם בריא וגם נוח לאפייה. הקמח נארז סמוך לטחינה ולאחר הניפוי באריזה בטכנולוגיה מיוחדת שמבקרת ומונעת התפתחות חרקים.
