התקופה הרומנטית בחיינו, אם נודה, נגמרת די מהר- בערך בין שלב ההתאהבות ועד לשלב ה"תורך לקום היום לתינוק, אני קמתי אתמול!". כדי לשמר זוגיות, כדי לחגוג אהבה וכמובן להתפנק, צריך להחזיר את הרומנטיקה לחיים, ותרבות האירופאית, שמקדשת רומנטיקה, יודעת לעשות את העבודה.

אז שני חברים יוצאי רוסיה- סרגיי ומיכאל, רופאים בהכשרתם, עלו לארץ, והחליטו להביא טיפה מרומנטיקת המולדת שלהם, לזוגות בישראל. מכאן הדרך היתה קצרה להקים את מלון "עדן" בכרם התימנים בתל אביב, דקה מהשוק על שלל הפרודוקטים הטריים שבו, ולתת פינה רומנטית לאוהבים המקומיים והזרים שמבקרים בישראל.

מהצצה לחדרי המלון ראיתי את הטפטים הקלאסיים , את המגע המיוחד במצעים ובריהוט (ואיך אפשר בלי האמבט הצרפתי שגרם לנו , המבקרים לרגע, לעשות "אווווווווווווווווו" כזה ולחשוב מה היינו עושים בו?)

אבל המטרה שלשמה הוזמנו והתכנסנו היתה טעימת תפריט החורף החדש של הביסטרו של "עדן" ולכן התיישבנו ליד שולחנות ערוכים במיטב הקלאסיקה האירופאית – צלחות חרסינה מעוטרות פרחים ושוליים מוזהבים, סכו"ם כסוף עם פיתוחים, כוסות גבוהות ומוסיקה שקטה ורגועה מסביב, שגרמה גם לסועדים מסביבנו לדבר בשקט ובנינוחות.

אחרי כוס יין ( "יוסף") פתחנו במנה הכי מוכרת מהמטבח הרוסי- הבורשט,(38 שקלים)כאן בצורתו הצמחונית, מוגש חם עם קרם פרש והמלצה להוסיף פלפל שחור טחון טרי מעל. מרק עם טעם של בית, בהגשה אלגנטית. לצד המרק קיבלנו את לחם הבית (24 שקלים) עם מטבלים מיוחדים שנעשים במקום- קרם עשבי תיבול (הבחירה שלי), מטבל גבינת גאודה מעושנת עם קרם מסקרפונה ואגוזים שהורגשו היטב ונתנו קרנץ' למטבל, ומטבל עגבניות מיובשות עם פיסטוק, לטעם "ארצי" יותר.

אחר כך התחילו להגיע מנות מתפריט המנות הראשונות והעיקריות, כשעל המלאכה מנצח שף הבית- אריה עושרי, שבנוסף להיותו שף הוא גם אמן שגם שר, יוצר ומשלב את האומנות שלו עם הבישול במיטב השכלולים במטבח כמו בישול בוואקום, תרמומיקס ועוד, ואיתם לוקח מנות קלאסיות ונותן להם טוויסט.

במנות הראשונות קיבלנו  –

פטה כבד (68 שקלים)עם ריבת תאנים תוצרת בית וטוסטונים – מנה שאי אפשר ליפול איתה, סביצ'ה דג (58 שקלים) -(במקרה שלנו מוסר , כל הדגים תלויים בתוצרת הטרייה של אותו יום) – מנה שפחות התחברתי כי היתה קצת עמוסה בעלי תיבול קטנים ופלחי הדרים, שקצת הסתירו את הטעמים של הדג, והמנה שזכתה לתואר של "אני לוקחת הכל לעצמי ולאף אחד אחר אין סיכוי" היתה מנה של כנאפה מלוח במילוי כמה סוגים של גבינות עיזים (38 שקלים) שהוגש ביחד עם עגבניות צלויות. עזבו את העגבניות, תשאירו לי את הכנאפה. כאחת ששונאת שמשנים לה מנות, בטח שלא בין מתוק למלוח, המנה הזו היתה שיחוק ענק, רכות של האיטריות, טעמים במליחות עדינה של הגבינות (שנרכשות במחלבת בוטיק), במחשבה שניה , אל תשאירו לי את הכנאפה, אני פשוט אכנס למטבח ואקח את כל המגש.

שתי מנות כיסונים היו הבאות-

מנת כיסונים עם גבינות עיזים וקרם עגבניות (הזכיר לי מעט טעמים של לזניה, בעגבניות זיהיתי עקצוץ של צ'ילי) ומנת וורניקס במילוי דוקסל פטריות בשמן כמהין, עם חמאת מרווה. מבין השתיים בחרתי בוורניקס, כי בתור מעריצה של פטריות, המנה היתה עשירה והיה מספיק מילוי בשביל שהוורניקס עצמם רק יעטפו אותו ולא ישתלטו עליו. (וחמאה, כן, חמאה!!). (מחירי שתי מנות הכיסונים תלויים בכמות ונעים בין 49 ל78 שקלים).

שלוש מנות מתפריט העיקריות הגיעו לשולחן –

שוק אווז קונפי בבישול ארוך (105 שקלים) – (אחרי מרינדה של 48 שעות ו8 שעות בישול), על קרם דלורית, ותפוחי אדמה, קבב טלה (89 שקלים) על מקל קינמון על מצע טחינה וירקות, ודג מוסר "פופיאט" (105 שקלים)– מבושל בתוך נייר אפיה כדי לשמור על טריות ולהאפות ולהתאדות גם יחד במיצים של עצמו. כאן באמת שקשה לי להחליט מבין המנות מה הייתי בוחרת כי לכל אחת היה אפיון ברור- שוק האווז היתה בטעם יין (יחד עם  אגס ביין שהוגש איתה) והיתה מנה דומיננטית , הדג לעומתה היה עדין, רך, נשאר בטעמים של עצמו, והקבבים היו טוויסט גורמה עם תיבול מיוחד. אם אני חושבת על זה שוב, אבחר בכל זאת בקבב, כי זו מנה שנפוצה מאד וקשה מאד לעשות אותה מיוחדת.

כדי להוריד את הכל קיבלנו שתיה חמה, והמיוחדות של המקום הן החליטות. הקומקומים והספלים יצרו לנו הרגשה של מסיבת תה בריטית, ואכן סופר לנו שיש אורחים שרוצים לארגן אירוח לפי "עליסה בארץ הפלאות" עם הקומקומים, החליטות המיוחדות והספלים המצויירים.

ביחד עם התה קיבלנו צלחת פטיפורים, כשכל אחד הוא עבודת אומנות בפני עצמו- אם זו פצצת שוקולד  עם תותים, אם זה קרם מלבי על פיסטוק, או קרם קרמל  בשוקולד, מקרונים ממולאים או הבחירה של כולם בפה מלא – קערית שוקולד  עם דובדבן אמרנה. מטבעות זעירים של מתיקות רבת טעמים. (52 שקלים).

הפטיפורים עשויים בידה האוהבת של הקונדיטורית שירי גבע.

התרווחנו בכיסאות ונשמנו אירופה, כבר ציפינו לראות את פתיתי השלג נופלים בחוץ (אבל אז נזכרנו שאנחנו בתל אביב).

המלון עצמו הוא כאמור לזוגות בלבד (אין אפשרות להביא ילדים מתחת לגיל 12) והפתרון למשפחות הוא דירות ששייכות למלון ונמצאות בצמידות, ובהן אפשר לארח משפחות שלמות שמקבלות את כל שירותי המלון, כולל אפשרות להזמין שף פרטי שיבשל במטבח שבדירות. השף גם עושה סדנאות בישול ליחידים וזוגות שלמשל רוצים להכין בעצמם ארוחת יום הולדת, כולל סיור שוק לקניית המצרכים.

(בתמונה למעלה – הצצה לחדרי המלון הרומנטיים..)

פרטים על המלון והביסטרו – http://www.botik.co.il/?p=2201

כשרוצים לרזות, לשמור על הגזרה או סתם לשלוט על מה שאנחנו מכניסים לפה, אנחנו מחפשים שיטה ומוצאים. אחת? לא, מליון. המון שיטות, המון טבלאות, המון נתונים. מה אין לנו? זמן לכל זה.

כי למי יש אפשרות, סבלנות או ידע כדי לספור אחוזי שומן, ביחד עם כמה סוכר, ביחד עם פחמימות או תהליכים או שעות… רק המחשבה עושה תאבון לעוד חפיסת שוקולד…

את ספירת הקלוריות לא צריך להציג, השיטה הנוחה ביותר והקלה ביותר לדעת כמה אנחנו מכניסים לפה.. זה כמובן בתנאי ש.. אנחנו יודעים כמה קלוריות יש בכל מוצר. אז נכון, בחבילות מוצרים תמיד יש נתונים על ערך קלוריות למאה גרם אבל לכו תתחילו לשקול כל חלק מהחבילה כדי לדעת כמה הוא שוקל ואז לעשות חישוב כמה קלוריות זה..

זו בדיוק הדילמה שבה נתקלה לפני כעשר שנים רוני גורדון, שפשוט רצתה להוריד כמה קילו והסתבכה עם החישובים עד שחשבה על ביצת קולומבוס- למה בעצם שבמקום שהצרכן יתחיל לחשב כמה קלוריות במה שהוא מכניס לפה, שהיצרן לא יעשה את זה?

היא המשיכה לפתח את הרעיון וחשבה על כך שהמידות שדיאטניות ותזונאים בדרך כלל מקציבים הן ביחידות של מאה קלוריות, מה שאומר שעדיף לספור ביחידות האלה, להפוך אותן למעין "מטבע" שקל יותר לספור כך שאם התפריט הרצוי מקציב למשל 2000 קלוריות ביום, זה קל הרבה יותר לצרוך 20 כפולות של מאה קלוריות שמחושבות מראש מאשר להתחיל לחשב כל מוצר ומוצר, לגלות כמה קלוריות יש בחלק היחסי או להפך – לחפש חלק יחסי במשקל קלורי מסוים ואז לעשות חשבון של הכל ביחד, מה שדורש תואר שלישי במתמטיקה.

וכך נרשם הפטנט – אריזות של מאה קלוריות של כל מוצר, כשהחישוב הוא על פי ספירת האריזות, בערך כמו במסעדות סיניות מסוימות שבהם לא  סופרים את המנות שאכלת אלא את הצלחות הריקות שהותרת.

אחרי רישום הפטנט קם האתר – מועדון ה100- http://www.100cal.co.il/

כל המידע, כל המוצרים שארוזים באריזות של מאה קלוריות, כך שקל לבחור ולדעת בדיוק מה אכלנו בכל יום מבחינה קלורית.

כמובן שאין דין קלוריות שנובעות משוקולד למשל כקלוריות שנובעות מקמח מלא, אבל תפריט מאוזן יהיה קל יותר לשמירה כשנדע לחלק את הקלוריות היומיות לקלוריות "בריאות", לקלוריות "משביעות" ולקלוריות "פינוק" שאנו יכולים להרשות לעצמנו בתנאי שנשגיח על הכמות, מה שקל לעשות כשמדובר באריזות מוכנות מראש.

בתמונה למעלה – רוני גורדון מחזיקה קופסה גדולה וכבדה שמכילה המווווווווווווןןןןןןןןןן אוכל שאפשר לאכול ב2000 קלוריות יומיות שיסייעו לנו לשמור על המשקל ועל הבריאות.

היתרון של אריזות כאלה הוא כמובן ברור – לא צריך לעשות חשבונות, ניתן לקחת אריזות מוכנות לכל מקום, זה עוזר לנו לקבל פרופורציה על הכמויות שאנו אוכלים ולשלוט עליהן כי כשהאריזה קטנה, אוכלים רק אותה, וכשהיא גדולה וצריך לאכול רק חלק ממנה… טוב, כמה אנשים יכולים למשל לעצור אחרי ארבע קוביות שוקולד בלבד?

מעבר לכך, מדובר גם בענין חסכוני מכיוון שכשאנו קונים אריזות גדולות, שאמורות להיות "חסכוניות" , בפועל אנו נזרוק חלק מהתוכן בגלל שיעמום ,בגלל התיישנות, בגלל קילקול, מה שאומר שהוצאנו יותר כסף על אוכל פחות טרי, מה שלא קורה באריזות קטנות.

באתר אפשר למצוא חיתוכים שונים שיעזרו לנו להרכיב את התפריט הנכון לנו לפי גופנו ולפי רצוננו – לרזות, להעלות במשקל או פשוט לשמור על המצב הקיים, כגון לפי סוגי מזונות, לפי מחירים, לפי מדד בריאות (כך למשל משקללים כמה נתרן יש במנה, כמה שומנים וכו' לפי סולמות מדעיים שונים). כמו כן יש אפילו אפשרות לדעת כמה אוכל מקבלים ב"מחיר" של מאה קלוריות מכל מוצר (שהרי נקבל באותו ערך הרבה יותר סלט מאשר עוגה למשל…).

ובעידן של השמנת ילדים, ללמד אותם מילדות להסתפק באריזה קטנה עם כמות נשלטת, קל יותר מאשר לתת להם שקית ענק ולצפות שיאכלו רק חלק…

גם היצרנים החלו להבין שהציבור היום מודע לצורך בשליטה על הכמויות למען הבריאות (וגם הכיס) ויותר ויותר יצרנים אורזים את מוצריהם גם באריזות של מאה קלוריות. את כל המוצרים הללו ניתן למצוא כאמור באתר, בחיתוכים שונים.

כשרוני הרכיבה לנו סל של מוצרים בערך כולל של 2000 קלוריות, מה שאמור להתאים לאישה הממוצעת, הופתעתי לגלות את כובדו ואת הכמות הגדולה של מוצרים שבעצם "מותר לי" לאכול ביום אחד, מה שנתן לי פרופורציה על שטויות אחרות שאני אוכלת ושיכלתי במקומם לאכול את כל הקופסה ולשבוע הרבה יותר (וגם להיות יותר בריאה על הדרך).

בעתיד מתכננת רוני אף לפתוח חנות כמו "הכל בדולר" רק במקרה הזה "הכל במאה קלוריות" כך שבכל רגע נתון נדע בדיוק כמה קלוריות בסל הקניות שלנו ומאוחר יותר בתפריט שלנו.

בתמונה למעלה- חלק קטן ממבחר המוצרים שיש בו חלוקה פנימית לפי אריזות של מאה קלוריות כך שזה גם חסכוני וגם נותן לנו שליטה על הכמויות שאנו אוכלים (והאריזות גם שומרות על הטריות).

"מועדון המאה" הוא אובייקטיבי ומטרתו להגדיל כמה שיותר את מאגר המוצרים הארוזים ב"מאה קלוריות" כדי שיהיה יותר מגוון למי שרוצה להשתמש בשיטה.

השימוש באתר וההצטרפות ל"מועדון המאה" הם חינם.

הסופה חלפה, השלג עדיין נשאר. מה יותר הגיוני מאשר לעלות לצפון להנות מכל זה?

כשהוזמנתי ללילה אחד במלון "כפר גלעדי", חשבתי "היי, למה לא לעשות מזה שבוע שלם"? הוספתי עוד שלושה לילות על חשבוני ויצרתי לי חופשה כייפית בצפון, מלאה כל טוב.

ראשית, היתרון הגדול ביותר- המיקום. המלון ממוקם בצמוד לתל חי (למכללה ולפסל האריה) , שתי דקות מקריית שמונה וחצי שעה נסיעה בנוף שוויצרי לחרמון ולישובים הסמוכים לו (מג'דל שאמס ונווה אטי"ב) כך ששלג היה בשפע ובחינם.

 כמובן שהמרחק לאטרקציות נוספות כמו מפלי הבניאס והתנור, צוק מנרה ואגמון החולה על שלל העופות והציפורים שבו (ושווה מאד לקחת סיור של "עגלת מסתור" שמאפשרת גישה לתוך להקת הציפורים) ועוד המון אטרקציות של טרקטורונים, סוסים, פינות ליטוף, סדנאות אוכל וכדומה, הכל במרחק קטן, מה שמאפשר לעשות טיול "כוכב" נינוח ולחזור למלון מפנק. (אגב, במלון ניתן לרכוש כרטיסים לאטרקציות בהנחה).

גם כשנמצאים במלון יש הרבה מה לעשות – אנחנו טבלנו בבריכה המקורה והמחוממת (גדולה ובעלת מסלולים לשחיינים) עם נוף לחרמון המושלג,(בקיץ יש גם בריכה חיצונית), ניצלנו את חדר הכושר המשוכלל ואת הסאונה , וכמובן איך אפשר בלי הWIFI החופשי בלובי שהביא לשם את כל עכברי האינטרנט על לפטופיהם, איפדיהם וכל מני גאדג'טים אחרים (ויש גם עמדות מחשבים מצוידות).

 החדר שקיבלנו היה ברמת "בוטיק" עם פינוקים כמו מסך טלוויזיה LCD עם מבחר ערוצי "יס" וראש מקלחת רחב שמוריד "גשם" של מים לעיסוי עדין וכמובן גם ערכת תה וקפה.

(בתמונות למעלה ולמטה- קטעים ממזנון ארוחת הבוקר של המלון. יש אפילו פיצה!)

בשעת ערב נינוחה הוזמנו להכיר את תפריט הפתיליות של שף המלון אריק ז'ינו, שהביא את הטעמים של בית אימו להנאת כלל אורחי המלון. לכל אורך החורף יוגשו מנות חורפיות על פתיליות במגוון רחב. אנחנו טעמנו בין השאר סוגי קובה (במיה, סלק), ממולאים שונים, תבשיל ביצי דגים מיוחד, מרקים חורפיים עם המון ירקות שורש, אוסובוקו עגל, ושני המיוחדים מאד, שכיכבו על הצלחת שלי – תבשיל צוואר טלה עם ארטישוק ירושלמי, ומנת מוח עם ירקות, למבינים, לחובבים ולמי שלא מפחד להתנסות במנה מרתקת.

אחרי ארוחה כזו, נוף החרמון המושלג הוא רקע נפלא להשתרעות נינוחה.

 בזמן שהתענגנו על המנות, גם שמענו על שלל התוכניות לשנת 2014 במלון, כולל סופי שבוע בסימן אומנויות, כל פעם משהו אחר- בין השאר מפגשים עם סופרים – למבוגרים ולילדים, הצדעה לקולנוע הישראלי כולל הקרנת סרטים באזור הבריכה המקורה, כשאפשר לצוף במים ולראות סרט במקביל, סופשבוע רומנטי לכבוד "וולנטיינז" בפברואר שבו כל המלון ילבש אהבה, סופשבוע מונדיאל עם המון פעילויות לכל המשפחה בנושא הספורט, אירועי לימוד סריגה כי אין כמו כדור צמר בהתחלה וצעיף בסוף כדי לחמם את החורף, בהדרכת הסבתות המקומיות, ועוד המון רעיונות כיפיים.

כמובן שבאווירת החורף אירועי "שאנטי" מתאימים במיוחד וקבוצות יקבלו אירועים ייחודיים בבריכה, רחצה לילית , טעימות מטיפולי הספא, חליטות מיוחדות ופינוקים (אגב, גם במהלך השנה כולה הבריכה המקורה פתוחה עד תשע בערב).

(בתמונות למעלה ולמטה – חלק קטן ממנות הפתיליות של השף אריק ז'ינו שמצולם למטה משמאל)

ב"דרך הלולים" של קיבוץ "כפר גלעדי" ישנו גם בית הקפה של סטפני שרביט, קונדיטורית שסיימה בהצטיינות לימודים בקורדון בלו בצרפת והתמחתה במקומות רבים עד שנחתה בקיבוץ, והיא העבירה לנו סדנת מתוקים חגיגית במיוחד כמו שאפשר לראות בתמונות.

אם נמצאים בקיבוץ או באזור בכלל, שווה לקפוץ. פרטים בהמשך.

(למעלה ולמטה תמונות מתוך סדנת המתוקים של הקונדיטורית סטפני שרביט)

לקראת החורף מלון "כפר גלעדי" גם מציע אטרקציה חורפית אחת במתנה למי שמזמין מינימום 2 לילות, כמו כניסה לאתר החרמון, כניסה למרכז קנדה כולל החלקה על קרח, הרכבל בצוק מנרה או כניסה לאגמון החולה.

 אז לא צריך כבר לנסוע עד אירופה בשביל להנות משלג, נוף ופינוקים חמימים, זה ממש כאן, שעתיים מהמרכז.

 מידע על "כפר גלעדי" – דילים, אפשרויות ומתקנים – http://www.kfar-giladi.co.il/

 דף הפייסבוק של סטפני שרביט – https://www.facebook.com/stephaniematalon

(בתמונה למעלה- שף מתן הרבט)

"פורנלו" באיטלקית פירושו "תנור קטן", והתנור הזה הוא בהחלט "מפל" כי יוצא משם "מפל " של מנות שונות ומגוונות.

אבל נתחיל מההתחלה- "פורנלו" היא קפה מסעדה בסגנון איטלקי שממוקמת בקדימה, מרחק נוח מאד לכל כיוון, והיא גם כשרה מה שמאפשר לשומרי מסורת להנות ממגוון מנות.

לאחרונה הושק תפריט חורף חדש, כל כך חדש שממש בימים אלה מעדכנים אותו באתר הבית, והוזמנתי להתנסות ולטעום.

 הדבר שהכי כיף לי בתפריט חלבי הוא מילת הקסם "שמנת" וב"פורנלו" לא חוסכים. שמנת משדרגת כל מנה, וגם נותנת לה את המגע החורפי העשיר מאד.

 השף מתן הרבט שמנצח על המסעדה מיום פתיחתה לפני ארבע שנים, מחדש ומרענן את המנות, ויוצר גם הרבה ספיישלים לפי עונה, לפי יום, לפי מלאי ולפי מצב הרוח.

הסגנון הוא איטלקי ים תיכוני.

 כשהגעתי כבר חיכתה לי על השולחן כוס יין אדום ולצידה לחם הבית שהוא למעשה פוקצ'ה עם מטבלים שונים כמו חמאת שום ושמן זית בלסמי (18 שקלים). טרי, חם, צריך מאד להזהר לא להסחף איתו כדי להשאיר מקום לאוכל.

המרקים במקום מתחלפים, אנחנו קיבלנו מרק עשיר מאד של מינסטרונה (18 שקלים או 24 שקלים תלוי בגודל). האמת, גם המרק וגם המנות כפי שתראו בתמונות מאד גדולות ועשירות, והיות ורובן גם חורפיות וממלאות, שני אנשים יכולים בהחלט לשבוע.

 סלט קפרזה  – גבינת מוצרלה טריה עם עגבניות שרי, גרעיני חמניה, עם שילוב של שמן זית בזיליקום, רוטב בלסמי ומלח עם עם פרוסות קרנצ'יות של טורטיה (28 שקלים), וסלט שורשים – ירקות שורש חיים עם בצל, נבטים, עירית, גבינת פרמז'ן ושומשום קלוי בווינגרט לימון (26 שקלים). מבין השניים ,שהיו מאד רעננים וטריים, העדפתי את השני בגלל גיוון הירקות המיוחד.

 פלטת אנטיפסטי – ירקות קלויים בתנור עם שמן זית ובלסמי (24 שקלים), נשנוש חביב.

 הבחירה שלי מבין הראשונות – סופלינה- כדורי אורז פריכים מטוגנים כשהם מלאים כל טוב- פטריות, פרמז'ן, שקדים ועשבי תיבול עם רוטב לטבילה של יוגורט שמיר (28 שקלים). כיף של קרנץ' מבחוץ ולהט גבינתי מבפנים.

כוסית לימונצ'לו של משק אליהו העבירה אותנו למנות העיקריות –

 שתי מנות ממחלקת הדגים (שמככבת בתפריט החורף במבחר ענק)-

סלמון בתנור- פילה סלמון טרי במרינדה על מצע ניוקי עם עגבניות שרי ותיבול ומוגש עם סלט ירוק (82 שקלים, מחיר אטרקטיבי במיוחד לנוכח גודל המנה)

 אמנון בתנור- פילה אמנון טרי צלוי בתנור לבנים על מצע תפוחי אדמה ברוטב טרטר (74 שקלים). מבין השניים בחרתי את הסלמון, למרות ששני הדגים היו עסיסיים , זו פשוט ההעדפה האישית שלי.

 ארבע מנות פסטה עשירות וגדולות הגיעו מתפריט החורף-

 רדיאטורי ירקות פיקנטי – פסטה רדיאטורי עם לקט ירקות קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי ועשבי תיבול (48 שקלים)- על הגבול שבין פיקנטיות לחריפות, בשביל פולניה כמוני זה היה ממש גבולי.

 ניוקי אפונה ופרמז'ן- 48 שקלים לצלחת ניוקי ברוטב אלפרדו עם אפונה טריה ושבבי פרמז'ן (המנה המנצחת שלי מבין הארבע- צירוף של כל מה שטעים – רוטב עם המון שמנת, ניוקי נימוחים, פרמז'ן וירק טרי)

פסטה משי – פסטה טריה שקרועה לפיסות ברוטב אלפרדו פסטו (52 שקלים) – אחרי שהפסטה חוסלה, הרוטב עוד נוגב עם שאריות מהפוקצ'ה מההתחלה.

 טורטליני פטריות יער וריקוטה – טורטליני ממולאים בפטריות יער ופורצ'יני  עם ריקוטה ועשבי תיבול, עגבניות שרי והכל ברוטב אלפרדו (52 שקלים)- טעם מאד דומיננטי של הפטריות, מנה מאד עשירה ו"חורפית".

 למרות כל המנות האלו, ברור שהשארנו מקום לקינוחים בדרגות מתיקות שונות:

הכי לא מתוק היה סורבה מנגו- אישית לא התחברתי, אני חייבת מתיקות ומבחינתי סורבה הוא פתרון של מסעדות כשרות בשריות, אבל במסעדה חלבית למה לוותר על קרם, קצפת וחלב?

 הבינונית היתה מנת טירמיסו- מנה גדולה (שמספיקה לשניים) עם שכבות מתוקות אבל לא מתוקות מדי.

 המתוקה ביותר היתה מנת בראוניס שבעצם היתה סוג של עוגת שוקולד חמה, עם גלידה והמון שוקולדיות. בשבילי, זו הבחירה.

אין לי מחירים לקינוחים מכיוון שהם מתחלפים והכי טוב לשאול את המלצת המלצרים והבית.

 כאמור, המקום כשר והחנייה הצמודה החינמית, יחד עם הגישה הנוחה, המנות הגדולות והמבחר לכל בחירה, הופכים את "פורנלו " לאופציה מצויינת.

 ישנם גם מבצעים רבים כמו פינוקים בימי הולדת, קופונים, ועוד.

הדף של "פורנלו" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11222

את השף צחי מלול אני מכירה מהתקופה שהיה השף הראשי של מלון "ממילא" היוקרתי. אחרי "ממילא" ועם שנים רבות במסעדות בניו יורק (עם שף דגלס רודריגז) ובלונדון עם אחד עצבני במיוחד- גורדון רמזי, הוא החליט שהוא רוצה עצמאות ואיתר פנינה ביפו, ברחוב בית אשל, שהפכה להיות "אלמנטרי- מסעדת שף".

המוטו, שלפיו נבחר שם המקום – מנות ברורות ומובנות ,דגש על טריות (כשאתה שני מטרים מנמל יפו, הדגים מגיעים אליך לפני שגילו שהם כבר לא במים של הים), תפריט לפי המלאי של אותו היום ומנות שמיועדות לכל אחד- מהמשפחות עם הילדים ועד ל"פודי" האנין.

"צניעות, כבוד לזולת ואוכל טעים הם הבסיס לחיים טובים" הוא המוטו של מלול. המסעדה ממוקמת ברחוב בית אשל 7, בצמוד לשוק הפשפשים.

 הוזמנתי למסעדה לאחר שלושה שבועות בלבד של פעילות, והתנסיתי בשלל הסוגים של המנות, ממגוון רחב (ומתחלף- עד כדי כך שהתפריט מודפס על דף פשוט כדי שאפשר יהיה לעדכן אותו במנות הכי טריות ומיוחדות של כל יום).

בתחילה, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, הוגש לחם הבית שהגיע עם זיתי קלמטה, חמאה ואיולי מיוחד שמוכן במקום. הלחם הוא לא מנה בפני עצמה אלא מגיע לכל סועד על הבית. ביחד עם הלחם הגיע יין של יקב "ספרה" שהוא יקב מאזור ירושלים , אזור מגוריו של השף, שמקפיד על מקומיות והביא למסעדה גם יינות של יקבים נוספים מאותו אזור- "עגור" ו"סוסון ים" וכן בירה מקומית של "שפירא".

ביקשתי גם מים לרוות את צמאוני וקיבלתי כוס מיוחדת שבה כדי לתת טאץ' רענן למים, הוסיפו להם במקום הלימון הסטנדרטי, דווקא פלחי מלפפון חי, משהו שלא ראיתי בשום מקום אחר.

המנות הראשונות שקיבלנו כללו –

מנה טובה של טייגר שרימפס שכרסמנו עם הידיים, ובאו צרובים במחבת עם חמאה, שום, צ'ילי ופטרוזיליה (55 שקלים), לחובבי פירות הים מנה מאד מומלצת.

רוסטביף סינטה עם חרדל , פרמז'ן ובצל סגול (42 שקלים)היה המנה הבאה שהיתה נחמדה , אם כי אני עדיין נוטה יותר לכיוון הטייגר שרימפס.

כאן הגיעה המנה שהיתה הבחירה שלי מבין ששת מנות הפתיחה שקיבלנו – "שקדי עגל" עם עגבניות שרי צלויות וסלט חצילים (50 שקלים) כי הם היו פריכים מבחוץ, רכים בפנים, מתובלים בעדינות, הייתי מוכנה לקערית שלמה רק של השקדים הללו.

שלוש המנות הבאות שקיבלנו היו –

"קציצות סרטנים ושרימפס" – שרימפס ובשר סרטנים קצוצים גס עם אבוקדו ומטבוחה (50 שקלים)- השרימפס קצת השתלטו מבחינת טעם ולא הצלחתי להבחין בסרטנים, קצת חבל כי אני אוהבת סרטנים.

סביצ'ה דג טרי – במקרה שלנו סלמון, שוב לפי מה שעולה ברשת באותו יום, בכבישה קצרה עם אנדיב, אבוקדו, אשכולית אדומה, צ'ילי אדום ושמן זית (50 שקלים) – מנה יפה שהפכה אצלנו ל"פינגר פוד", שילוב מעניין של האבוקדו ורק להזהר מקישוטי הפלפל האדום החריף.

סלט מוחיטו (37 שקלים ) לסלט חמוד מאד של עלי בייבי, סלק, מנגו, פלפל אדום, בצל סגול והשיחוק- ווינגרט מוחיטו שבנוי ממש כמו המשקה, עם רום קומפלט ונותן טוויסט מתקתק לסלט. אהבתי את הרעיון כי אף פעם לא טעמתי רוטב לסלט שהכיל רום.

למנה העיקרית התבקשנו כל אחד לבחור מנה מתוך התפריט. בחרתי בנתח קצבים שמגיע צרוב במחבת  ומומלץ בדרגת מדיום, ומוגש עם פירה (חלבי! הללויה!) . הייתי חייבת לעשות תמונת קלוז אפ לבשר ולצבע המגרה שלו, ועם הפירה, טוב, מרגישים את האיכות.

חבריי לשולחן הזמינו אנטריקוט ברמות צליה שונות (במסעדה מאד קשובים לבקשות הלקוחות ולפי טעמם) ודגים שונים.

הקינוח היה מבחר פטיפורים  של הקונדיטורית נעמה שטייר, בטעמים שונים – ממתיקות השוקולד דרך חמצמצות לימונית, כשהפייבוריט שלי היה דווקא זה בטעם אגוזים (הראשון מימין).

(בתמונה למעלה משמאל – שף מלול ומימין – תראו איזה בשר!!)

שף מלול מביא את עצמו ורעיונותיו לידי ביטוי במקום העצמאי שלו – האלמנטרי, והם מספיק רחבים ומגוונים לכל טעם.

 המסעדה כל כך חדשה שאין לה אתר עדיין, אבל אפשר למצוא פרטים ב http://www.2eat.co.il/restaurant.aspx?restid=21889

ישנם דילים אטרקטיביים לעסקיות צהרים וערב.

בשנות השמונים היו סדרות כמו "שושלת" ו"דאלאס" מאד פופולאריות בישראל. העלילה תמיד נסובה סביב הורים עשירים וילדיהם – הטובים והרעים, החמדנים והרכים וכל הדילמות הנכנסות לחיים של אנשים כשהאהבה מתערבת בענין ואיתה "החבילה" של בני משפחה נוספים.

(הצילומים באדיבות "הבימה").

העלילות הללו לא חדשות, ולמעשה עתיקות מאד. כך בדיוק מתנהלת העלילה ב"מירל'ה אפרת" בגירסה החדשה של תאטרון "הבימה" שמדברת על אישה עשירה בשם מירל'ה אפרת, אלמנה שמנהלת ביד רמה עסקים רבים (בגילומה של גילה אלמגור), המשרתת האישית שלה מחלה (סנדרה שדה), מנהל העסקים שלה שלמון (שמיל בן ארי) וחיה עם שני בניה יוסל'ה (יואב דונט) ודוניה (ניר זליחובסקי). הבעיה מתחילה כשיוסל'ה משתדך לשיינדל'ה (הילה פלדמן) ומירל'ה מגלה שמדובר בבחורה שהיום היו מכנים בסלנג העכשווי כ"ביץ'" שעוד מביאה לנישואים את הוריה החמדנים (מיכאל כורש בתור האב נחומצ'ה ואשתו חנה דבורה בגילומה של רותי לנדאו). מפה לשם הפיצוץ הוא רק ענין של זמן ולבסוף מירל'ה מאבדת הכל לבני משפחתה ומחליטה לעזוב, עד ששנים אחר כך, הנכד שלוימל'ה, (שמגולם בידי ארבעה ילדים שונים, אינני יודעת איזה מהם היה בהצגה שבה נכחתי, וחבל מכיוון שהוא היה מקצועי מאד) מתחנן שתחזור ותחדש קשרים איתו ועם המשפחה. איך מגיבים על כך יוסל'ה ושיינדל'ה? האם תתרצה מירל'ה? האם באמת יש רעים מוחלטים וטובים מוחלטים בכל הסיפור?

על גילה אלמגור כבר נכתבו מילים רבות, הגברת הראשונה של התאטרון העכשווי שנכנסת לנעלי שחקניות גדולות שקדמו לה בהפקות ביידיש וכן בהפקות בעברית כמו חנה רובינא בגירסה הראשונה בעברית ב1939 ואחר כך ליאה קניג ומרים זוהר. בגרסה הנוכחית, בבימויו ועיבודו של חנן שניר, היא משלבת את הדמות הקלאסית של התאטרון היידי, עם הטאץ' המוכר שלה ויוצרת דמות מלכותית מצד אחד, אבל אחת שיודעת לוותר כשצריך לשמור על אחדות המשפחה גם כשזה עולה לה בהכל.

עוד בלטו בהופתעם סנדרה שדה בתפקיד המשרתת הנאמנה שהולכת אחרי גבירתה ובעצם אין לה חיים מלבדה מכיוון שהיא עגונה, והיא מוכנה לספוג הרבה כדי שגבירתה תהיה רגועה ושלווה, שמיל בן ארי בתפקיד שלמון איש העסקים שאנו לא בוטחים ביושרו בהתחלה אבל לומדים שיש דברים הסמויים מן העין ויש בו יותר ממה שחשבנו, והילה פלדמן שנבחרה בעבר ל"שחקנית המבטיחה של השנה" שמוציאה מעצמה רשעות אכזרית ביחסה לאישה המבוגרת שהכניסה אותה לביתה, ולבסוף אנו מגלים מה למעשה גרם לה להתנהג כך.

את הטאץ' המשעשע נותן מיכאל כורש בתפקיד החותן השיכור.

לדף המידע של ההצגה- http://www.habima.co.il/show_item.asp?itemId=6227&levelId=63141&itemType=0

כשמתכננים אירוע, בדרך כלל חושבים על הגימיקים- זיקוקים, הפרחת יונים, כרטיסים דיגיטליים ושאר ירקות. כשזוכרים אירוע, הדבר שבדרך כלל זוכרים, הוא האוכל. הזיקוקים יכולים להיות מרהיבים אבל אם האוכל לא טוב, האורחים יוצאים בתחושת החמצה.

כבר חלפו ימי ה"דג או עוף" עם רוטב פטריות, וגם סלט הוולדורף כבודו במקומו מונח, ורצוי לא על שולחן הכיבוד ואולמות אירועים רבים כבר הפנימו שהגיוון, הטריות, המבחר ושילוב הטעמים הם הנוסחה המנצחת.

"שמש אדומה" לקח את זה צעד אחד קדימה (או בעצם, הרבה צעדים קדימה) והרחיב את המושג "אוכל של אירועים" לגבולות חדשים ואין סופיים.

"שמש אדומה" הוא מתחם אירועים במערב ראשון לציון (רחוב אלטלנה 2) והוא כולל שני אולמות בגדלים שונים לכמויות אורחים שונות, כשמעבר לעיצוב היפיפה כולל מתחמי הכנת אוכל שונים כמו מאפיה, קונדיטוריה, קצביה, מתחמי דגים, מתחמי מנות חמות וכדומה, כש13 שפים (!) שכל אחד מתמחה בסגנון אחר, יוצרים את החוויה הכוללת.

אני הוזמנתי לנסות את תפריט החורף של "שמש אדומה"  – שהוכן על ידי שף בני מדר, שכולל מנות חמות ומחממות עם תיבולים כמו ג'ינג'ר, שום, פלפל חריף (במידה) ותבשילי קדרה ארוכי בישול, ביחד עם מרקים עשירים ומיוחדים.

תחילה הוגשו לשולחן מגוון סלטים רענן עם ירקות טריים ומבושלים, גרעינים ואגוזים, רטבים, ותיבול, יחד עם פוקצ'ות חמות ועסיסיות שיצאו הרגע מהתנור. אני התלבשתי על סלט עם המון סלק ואגוזים מקורמלים, ועל מטבל כוסברה מיוחד. לא היתה שום אפשרות לטעום את הכל , אחרי הכל, צריך היה להשאיר מקום למנות העיקריות…(אבל לא יכלנו להתעלם מהכרובית האפויה בטחינה, שחומה ועסיסית שהגיעה בגדול לשולחן).

קיבלנו לטעימה ארבעה סוגי מרקים ממבחר מרקי החורף – מרק מינסטרונה עשיר, מרק ארטישוק ירושלמי, מרק תירס טרי (מאד) והפיבוריט המנצח של כולם בשולחן – מרק חצילים עם טעם קל של עישון, אם היה אפשר לקחת גאלונים הביתה, כולנו היינו סוחבים.

מנות הקדירה הוגשו בטאג'ינים יפיפייים וכללו בין השאר מנה מרוקאית של בשר ראש עם חומוס, תבשיל מוח ושקדי עגל (תנו לי לאכול מוח וסגרתם ענין), טנזיה מתקתקה עם פירות יבשים, אסדו שחום עם רוטב מתקתק ועוד מנות בשריות רבות, שלוו כמובן בקוסקוס.

חלק מהמנות הוגדרו כ"פיקנטיות" אבל לא היה מה להבהל, באמת שלא חריף אלא עקצוץ נעים שמקרר במקצת את כבדות וחום המנות.

קינוחים תמיד בעייתיים כשזה מגיע לתפריט בשרי כשר. אנחנו קיבלנו מגוון של קינוחים , כולל כאלה שבכלל לא צריכים חלב מההתחלה, והם היו השווים ביותר- מלאבי בשני טעמים – עם נוגט ועם מי וורדים קלאסי, סורבה פסיפלורה, סופלה שוקולד (יאמי יאמי) כולל הנוזליות הנדרשת בפנים, והמנצחים של מגש המתוקים – כדורי אגוזים מתוקים עטופים בשערות קדאיף מקורמלות, והכל על מקל בפרזנטציה יפיפיה כפי שאפשר לראות בתמונות.

כאמור בגלל מגוון המטבחים הרב והאפשרויות, כל בעל אירוע יכול למצוא כאן תפריט לפי טעמו ואפשרויותיו (כולל אירוע טבעוני לחלוטין!).

את כל הפרטים (והתפריטים ) אפשר למצוא ב – http://www.red-sun.co.il/