יציאה למסעדה הפכה לבילוי סטנדרטי אצל רובינו, ואנו מחפשים כבר את הבונוס- האקסטרה שמוסיפה ענין לכל יציאה לאכול בחוץ. יש מסעדות שמכריזות על "פסטיבלים" שונים שבמסגרתם מציגים אוכל לפי נושא, יש מסעדות שמשנות את התפריט בהתאם לשעות היום ומכריזות על מחירים מיוחדים ומנות מיוחדות. מסעדת "הטרקלין" לוקחת את הענין צעד אחד קדימה ויוזמת אירועים קולינריים רבים ושונים, כדי שכל אחד יוכל להנות גם מהאוכל וגם מהתוכן והבונוסים מסביב. בפעם הקודמת שהתארחתי במסעדה סיקרתי את "ערב מהסרטים" (http://cafe.mouse.co.il/post/2629667/) והפעם הוזמנתי לחוויה מסוג שונה "מאסטרשוק" – סיור קולינרי בשוק הכרמל וכרם התימנים בתל אביב, שמסתיים בארוחה בת עשר מנות ב"הטרקלין". יוסי בן אודיס הבעלים והסומלייה חבר לנורית, בשלנית , מומחית לאוכל, ומעריצה שרופה של כרם התימנים ושוק הכרמל, ליצירת סיור קולינרי שמציג למטיילים בו מקומות שלמרות שכולנו ביקרנו במה שמכונה "שוק הכרמל" עשרות או מאות פעמים, לא הכרנו את הפינות הקסומות והמיוחדות. הדגש בסיור הוא על תוצרת כחול לבן, ולכן כל המקומות שביקרנו בסיור מוכרות מוצרים תוצרת ישראל, וכן היין שליווה את הסיור (בכמויות גדולות ובמגוון רחב) היה של יקב "1848".

התחלנו את הסיור בקצה השוק, ב"בית העמודים" שם חיכו לנו עגלות שוק כדי שנוכל לשים בהם את הקניות שנערוך, וכן כוסות ליין שנשתה במהלך הסיור, וגם פינוקים נחוצים כמו בקבוקי מים ומגבונים לחים לניקוי הידיים אחרי טעימות. תשומת לב חשובה ומפנקת.

התחנה הראשונה היתה "קפה כהן" – בית קפה קטן שנוסד ב1935 וכיום מנוהל על ידי הנכד של המייסד, בחור בשם שלמה, שהוא זמר חובב, שעורך מופעי שירה בכל יום שישי בשעה אחת בצהרים, ובהם הוא מפליא בקטעי חזנות, שירים ישראליים וגם אופרה. אנחנו זכינו לביצועים ממבחר הרפרטואר שכלל הכל, מ"כל העולם כולו", דרך פרנק סינטרה ועד "או סולה מיו" בגירסה תימנית. (ויש גם פחים לתופף עליהם). הקפה היה חזק ושחור.

התחנה הבאה היתה חנות התבלינים של האחים כוחלני, שמגדירים את עצמם כ"מאהבים לטינים" ומשמיעים הרבה מוסיקה בהתאם. בחנות מגוון ענק של תבלינים, קטניות, מוצרים עם אוריינטציה לטינית כמו בננות פלנטיין, טחינה מיוחדת במתכון סודי, ואפילו משהו מיוחד כמו "קפה לבן".

"אנחנו הולכים לבית המרקחת השכונתי" אמרה נורית והובילה אותנו ל"טבע בכרמל" – מקום של חליטות, תערובות, צמחי מרפא וכלים לחליטות. במקום יש גם סוגי מלח מיוחדים כמו מלח נורווגי מעושן שנדיר למצוא בארץ את הגירסה המקורית שלו. שתינו שם תה פירות מרענן והמשכנו בסיור.

עשינו הפסקה במקום מוצל וטעמנו את השוס של המקום "מיץ גת". בחיים שלי לא טעמתי גת אז אני לא יודעת בדיוק מה הטעם המקורי, אנחנו טעמנו את הגירסה המדוללת עם ערק שהכינה נורית. הבנים התחברו יותר, אני חזרתי ליינות של "1848".

בפינת הרחוב צמד גיטריסטים ניגנו ושרו נעימות תימניות ואנחנו הלכנו לראות את המקום הכי "לא תימני" בכרם, הוא מלון וביסטרו "עדן" שנראה כאילו שייך יותר לאזור קלאסי של וינה, עם השנדלירים, הספות, וסועדות שיושבות עם כלבי ארנק המכונים לבטח "fifi". (במלעיל).

בין לבין נורית סיפרה לנו את ההסטוריה של המקום, איך הוקם הכרם ומדוע הוא קרוי כך, ומזגה לנו עוד מהיינות של "1848".

עם הכוס ביד המשכנו לחנות עם השם הכי היפסטרי "סקס, דראגס אנד אוליב אוייל" ששייכת לחברת "אוליה" שמייצרת שמנים ישראלים משובחים בתקנים המחמירים ביותר. בעל הבית שארח אותנו הציג לנו גם את המוצרים הנלווים כמו גלזורות שונות לבישול, רטבים, מרינדות, וינגרטים מיוחדים כולל בטעם קפה, שהולך טוב אפילו עם גלידה, חרדל שמיוצר על ידי "אוליה" והוא החרדל היחיד מתוצרת ישראלית, בטעמים שונים, מחרדל ליים ודבש עדין ועד לדיז'ון קלאסי עוקצני.

התחנה האחרונה בסיור היתה "מרכז הממתקים והחלבה" – מקום בלי שלט אבל עם ערימות של חלבה מעשרות סוגים, ממתקי רחת לוקום, "באבא קדרסה" – נוגט עם אגוזים נוסטלגי של כל מי שגדל בבית מזרחי, ועוד ממתקים ושוקולדים רבים. ההמלצה שלי – לא לפספס את חלבת הקפה.

בדרך למסעדה עברנו בחלון הראווה המיוחד של "חייט-טרף" – חייט עם חוש הומור מפותח שכותב על חלון הראווה שלו שלטים משעשעים, ואז הגענו לשולחן הערוך ב"טרקלין".

ארוחת עשר המנות היא ארוחה משתנה, מה שאנחנו קיבלנו היה-

צלחת אנטיפסטי של ירקות העונה – הכי טרי שאפשר, סלט שורשים גם הוא מהמצאי של השוק, לחם פרנה מרוקאי שהתלווה לשתי מנות – חומוס עם טחינה (החומוס מאחד הדוכנים שביקרנו בו) ומנה קלאסית של דג מטיאס כבוש, וסלט של ארבע סוגי עגבניות עם גבינת עיזים ואגוזים (שיואו איך שהגבינה הזו נימוחה ונמסה על העגבניות…).

בעיקריות קיבלנו שתיים – סנייה טלה עם טחינה (מהר ברכה) וסלסת עגבניות , ומנת הדגל- שייטל שהלקוח צולה לעצמו על אבן לוהטת במידת העשיה הרצויה לו, עם תפוחי אדמה וירקות, כשלזה מתלווה סלט ירקות, גם הוא טרי טרי ומרענן.

יינות "1848" המשיכו ללוות את הארוחה – לבנים ואדומים, ואז קיבלנו מבחר של שלושה קינוחים – סורבה תות ופסיפלורה עם סלט פירות קטן (הפסיפלורה שיחוק אמיתי), מלבי עם אגוזים, וטירמיסו. השניים האחרים היו למעשה טוויסטים על המנות המקוריות.

האירוע, כולל סיור השוק וכולל הארוחה לקח כחמש שעות, כשתוך כדי ארוחה, בין המנות יוסי בן אודיס גם הקרין קטעי וידאו משעשעים ונתן הסברים על השוק ועל איך נולד הרעיון וגם רמז לנו על רעיונות עתידיים לארוחות עם ערך מוסף.

בקבוצה שלנו היו גם זוגות שחגגו בסיור השוק יום הולדת או אירוע משפחתי.

דף הבית של "הטרקלין" – http://www.hatraklin.co.il/

עוד מידע על סיורי השוק – http://www.hatraklin.co.il/?module=events&item_id=6&event_id=9

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%A7-Master-Market-%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C-%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D/394960757263827

מחיר סיור כולל ארוחה הוא 250 שקלים לאדם, והסיורים לקהל הרחב נערכים בימי שישי. באמצע השבוע הסיורים הם לקבוצות סגורות.

עוד פרטים על יקב "1848" – http://www.1848.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/1848winery

אוכל איטלקי זה תמיד כיף. אוכל איטלקי באווירה של חגיגה זה עוד יותר כיף, אוכל איטלקי באווירה של חגיגת יום הולדת – בכלל תענוג.

"טריולה" הפתח תקוואית חוגגת שנתיים והשמחה בעיצומה, והוזמנתי לטעום את המנות ואת החגיגות. המסעדה, הקרויה על שם שלושת בעליה (פעם אחת חן ופעמיים תמיר שאחד מהם  – תמיר חכים , הוא גם השף) חוגגת באוגוסט את יום ההולדת השני ומעבר לתפריט נרחב של פסטות , פיצות, בשרים, מתוקים ועוד (רוב הפסטות נעשות במקום, מעט נקנות כשהן טריות) באירועים מיוחדים רבים.

המסעדה, שמוגדרת כמסעדת בר, היא במשך היום מקום לשפע של אוכל איטלקי, ואז בשעות הלילה הופכת לבר תוסס, שמח, מרובה חוגגים שנשארים במקום אפילו עד שלוש בלילה בסופי שבוע. מתוך הבר הזה טעמנו כמה משקאות מכמה תחומים – צ'ייסר לימונצ'לו נענע עם המון אלכוהול, יינות שונים –לבנים ואדומים (אני בחרתי קאווה), וקוקטיילים, אחד על בסיס קמפרי פירות והשני על בסיס ג'ין ואננס.

אחר כך קיבלנו לשולחן מבחר מהמנות הראשונות, עם המון המון פחמימות:

שני סוגי פוקאצ'ות – עם עגבניות מיובשות בשמן זית, שום, צ'ילי, גבינת רוקפור וטימין (28 שקלים), ופוקצ'ה עם פלפלים וגבינה (לא כתוב בתפריט, אין לי מחיר) רכות וטריות. השתדלתי לא לגעת בהן יותר מדי כדי שיהיה מקום להמשך.

כרובית טרטופו – כרובית מהטאבון ברוטב איולי כמהין, שבבי עירית ופרמז'ן (36 שקלים בתפריט). מבחינתי המנה הכי טובה מבין מנות הפתיחה (היו לה עוד שתי מתחרות). אחר כך נודע לי שזו גם מנת דגל.

שני סלטים – סלט פנצ'נלה וסלט קפרזה (סלט הפנצנלה שמורכב מעגבניות שרי תמר, מלפפון, בצל סגול, קלמטה, פטרוזיליה, נענע , כדורי מוצרלה וקרוטונים ברוטב וינגרט בן יין, במחיר 37 שקלים, הקפרזה – כדור מוצרלה קרוע, שרי תמר, בזיליקום, שמן בזיליקום ובלסמי מצומצם ב34 שקלים). מבין שניהם העדפתי את הקפרזה כי היתה בו דומיננטיות של בזיליקום. כדורי המוצרלה היו חלקלקים וכייפיים.

סלט נוסף שקיבלנו היה "סלט קיצי" שגם הוא לא רשום בתפריט אז אין לי מחיר, שכלל בין השאר חסה, פלפלים, אגוזים שונים, עלי תיבול, ועוד. כאמור עדיין אם הייתי צריכה לבחור אחד מהסלטים עדיין הייתי נשארת עם הקפרזה.

צלחת אנטיפסטי עם ירקות העונה קלויים בטאבון עם עשבי תיבול היתה הבאה בתור (18 או 34 שקלים, תלוי בגודל המנה), נשנוש נחמד, היו לי בחירות אחרות – כאמור, הכרובית, הקפרזה ותיכף תגיע הבחירה השלישית שלי – ברוסקטה עם פטריות (28 שקלים, כמו סוג אחר של ברוסקטה שקיבלנו – "ברוסקטה קרנבל"-  קלויה בתנור עם סלסת עגבניות, בזיליקום, שמן זית, בלסמי ופרמזן). פטריות עשויות במדויק מבחינת תיבול, קרנץ' של הקלי, אוכל אצבעות טעים ונעים.

עוד פוקצ'ה אחת הגיעה כדי לחתום את מצעד המנות הראשונות, מנה שהיא יותר בפני עצמה כי הפוקצ'ה משמשת מצע ולא בתפקיד העיקר- פוקצ'ת סינטה- סינטה צרובה, שמן זית, שום, פרמז'ן, רוקט ובלסמי מצומצם- 36 שקלים. מבחר של מרכיבים שמחמיאים אחד לשני- בשר, שמן, גבינה, פחמימה עשירה.

בעיקריות קיבלנו רשימה ענקית של מנות אפשריות – פיצות מסוגים שונים, עם תוספות שונות (ואפילו פיצה טבעונית ללא גבינה), פסטות ברטבים שונים ותוספות שונות (ירקות, בולונז, פטריות, גבינות, נתחי עוף ואווז, אגוזים, בשר בקר, פירות ים, עלי תיבול ועוד, בשרים על הגריל, כריכים, נקניקיות ועוד. לאחר התייעצויות עם השכנות לשולחן, בחרנו שתי מנות פסטה כדי לחלוק ולטעום. המנות שאנחנו בחרנו היו:

פפרדלה די מארי – שרימפס וקלמארי בשמנת, ברנדי, שקדים, מוצרלה, שרי תמר, חמאה, ממרח עגבניות מיובשות ופטרוזיליה (66 שקלים בתפריט) – שילוב של פירות ים ופסטה, טעמים דומיננטיים. הייתי מעדיפה טיפה פחות מלח במנה.

רדיאטורי סלמון – קוביות סלמון טרי, חמאה, שום, מוצרלה, אפונה עדינה, קרם שמנת לימון, יין לבן ובזיליקום (59 שקלים), הבחירה שלי מבין שתי המנות, עדינה יותר (גם הסלמון לא היה "תוקפני") ושילוב מוצלח של טעמים. (ולמי שדואגת על השפתון, קל יותר לאכול רדיאטורי מאשר פפרדלה …).

ו…קינוחים. המילה "איטליה" בהקשר של קינוחים תמיד מבטיחה רבות. אנו קיבלנו חמישה סוגי קינוחים שמתאימים לכל בחירה . הקינוחים עולים בין 36 ל38 שקלים בתפריט והם היו:

קרמבל תפוחי עץ מהטאבון- תפוחים מקורמלים עם קרמבל קינמון וכדור גלידה ווניל – מוגש לוהט, לחובבי הז'אנר ולמי שרוצה פחות מתיקות.

עוגת גבינה – מסקרפונה אפויה בציפוי שוקולד לבן ורוטב פירות יער – עוגה פשוטה וטובה , גם לה טעמים עדינים.

טירמיסו – קרם מסקרפונה עם בישקוטים טבולים באספרסו, ברנדי עם טופינג של קקאו הולנדי – לשמחתי לא התפרעו עם הקפה והתוצאה היא קרם שאפשר להרגיש כקרם ולא כמאסה של קפה כפי שקורה הרבה פעמים

ושני המנצחים של השולחן –

צד א' של השולחן בחר ב- "שחיתות" – דקואג' אגוזי לוז ושקדים עם שכבות גנאש ,אספרסו ומוס שוקולד מריר – פצצת שוקולד קרמלית לבעלי השן המתוקה.

צד ב' של השולחן בחר במוס חמאת בוטנים- לא מופיע בתפריט אבל שווה. (אני הייתי בצד הזה והאמת, אם הייתי רואה בתפריט את המנות, סביר להניח שהייתי הולכת על ה"שחיתות" ומפספסת מוס חמוד לאללה של חמאת בוטנים אבל ללא המליחות, מוס רך ועדין בלי לפספס את המתיקות.)

שף חכים התאמן חצי שנה מראש על המנות לפני שהחל להכין אותן במסעדה, תוך שהוא משתמש בחבריו כשפני נסיון (איזה כיף להיות חברים שלו…) לטעימות.

לכבוד חגיגות השנתיים, מוכרז חודש אוגוסט כ"חודש הפתעות " שבו יהיו בין השאר צ'ייסרים בהוזלה, מבצעים על הקוקטילים, אירוח שפים, תחרות ברמנים, ארוחה בהפתעה (שבה תמורת סכום קבוע של 100שקלים  הסועדים מקבלים את המנות המיוחדות של השף בלי לדעת מה הן יהיו, כמובן בהתחשב במגבלות או דברים שהסועדים לא אוהבים ויציינו אותם מראש), ערבי ערק, ערב פנויים פנויות, הופעה חיה של להקת סבבה והקול בשמיני לאוגוסט, תקליטנים, ייננים אורחים ועוד הרבה הפתעות.

כתובת המסעדה – שחם 14 פתח תקווה, לא כשרה, פתוחה גם בשבת ועד השעות המאוחרות.

חנייה חינם אחרי השעה שבע בערב ובשפע.

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/triola/

רשת קינג ג'ורג' הוותיקה כוללת שבעה סניפים ולאחרונה שף חדש מצרפת הגיע לרענן את התפריט. הוזמנתי לטעום את המנות הישנות וחדשות בסניף בהרצליה פיתוח (רחוב אבא אבן 12). על ההתחלה שמחתי לשמוע שברחוב העמוס יש סידור חנייה לבאי המסעדה – שעתיים חינם בחניון הסמוך, כבר התחלה טובה.

את פני קיבל אור, מנהל המסעדה, שהוכיח שמנהל זה לא רק טייטל, זו גם אחריות, ובמשך כל שהותי שם, הוא עבר בין השולחנות ובדק שכל הסועדים שבעי רצון ואם חסר משהו.

הסניף גדול ומעוצב , אפשר לשבת בפנים או בחוץ ויש בר משקאות גדול. כשראינו את גודל המנות שמוגשות לסועדים האחרים, פשוט התחננו בפני הצוות "תעשו טובה, תנו לנו מנות מוקטנות, אחרת הבלוגרים פשוט מתפוצצים כבר על ההתחלה" – המנות פשוט ענקיות. לא "גדולות" אלא "ענקיות".

הפתעה משמחת שניה היתה כשהסתכלנו על התפריט ועל המחירים. המחירים פשוט זולים. מנות ראשונות ב15 שקלים (פירוט יגיע בהמשך), מנות עיקריות בסביבות ה30-40 שקלים (וכאמור ענקיות), קינוחים ב27 שקלים, שתיה ב10-11 שקלים, אני לא זוכרת מתי הייתי במסעדה שאלה היו המחירים שלה, ובמקביל שמרה על שירות, עיצוב ורמה. כששאלתי איך אפשר להגיש מנות כל כך גדולות, במחירים כל כך נמוכים, ולשמור על האיכות, נאמר לי שהדבר אפשרי בגלל שיש הרבה סועדים שנהנים מכל היתרונות הללו.

בונוס נוסף הוא אחד הבעלים – גב פשטי, כוכב "השרדות" ו"24/7" שמסתובב בין הסועדים, מצטלם עם מעריצות ומרעיף חיוכים לכל עבר.

ואחרי כל ההקדמה הזו, צריך גם לטעום, ואני פשוט אמרתי לאמילי המלצרית החייכנית  "תביאי מה שבא לכם , אבל שיהיה במנות מוקטנות". כך שבתמונות מופיעות מנות מוקטנות ולא בגודל אמיתי. תוך עשר דקות השולחן שלנו היה עמוס בקעריות, קערות, צלחות, מגשים וכל מה שצריך לארוחה לגדוד.

מה שטעמנו היה –

סיגרים תפוחי אדמה  (15 שקלים בתפריט) – קרנצ'י וטעים, הולך מצוין עם בירה. (בין 15-20 שקלים לכוס של שליש)

קובה בשר (15 שקלים) – נחמד, מבין שניהם מעדיפה את הסיגרים.

חומוס עם טחינה (15 שקלים)- סטנדרטי, אני מעדיפה להתמקד במנות האחרות שיצויינו תיכף.

חציל בלאדי – חציל על האש עם טחינה חברונית (25 שקלים בתפריט) – המלצה של אור מנהל המסעדה והאמת  – צודק הבחור. חציל בטעם עישון עדין, טחינה שמלטפת אותו עם תוספת חריף בפינה כך שאפשר לבחור אם לקחת או לא, מנה גדולה שנוגבה עד תום. מומלץ.

שיפודי חלומי בציפוי פנקו (25 שקלים) – עשייה מוצלחת של גבינה עטופה בקראנץ'.

כדורי פירה (15 שקלים) – חביבים, לוהטים ופריכים מבחוץ עם מילוי פירה. הייתי מעדיפה טיפה יותר מלח בפנים.

לחם הבית (15 שקלים) – המנה היחידה שלא התחברתי אליה, הלחם היה לי קצת יבש, אין לי מושג למה, אם זה אמור להיות ככה או לא.

אגרול ירקות (15 שקלים) חתם את המנות הראשונות, מאד רענן.

ואז הגיעו העיקריות… ברכתי בליבי את הבחירה בלבישת חצאית עם גומי … והמשכנו הלאה.

קיבלנו שלוש מנות עיקריות שנבחרו בשילוב המלצות המלצרית –

רביולי במילוי בטטות ברוטב שמנת בזיליקום (40 שקלים בתפריט) – שילוב של כל מה שאני אוהבת – בטטות, שמנת ופסטה. טעים, מתקתק, עשיר, וכמו שאר המנות – ענק.

נודלס עם ירקות – 30 שקלים בתפריט למנה מאד משתלמת מבחינת העושר שלה לחובבי הטעמים האסייתים.

והמנה הכי יקרה בתפריט, מחיר "עתק" של 70 שקלים, חצי ממה שעולה במקומות מקבילים, "פילה מניון" – 200 גרם של בשר עסיסי עם פירה (חלבי!!) ותוספת שעועית ביחד עם רוטב נלווה. אור המנהל הבין עם מי יש לו עסק מבחינת בשרים, והביא את המנה בדרגת מדיום ששמרה על המיצים ועל התוך.

בשלב הזה כבר הייתי מפוצצת לגמרי, אבל איך אפשר לוותר על בשר כזה? אז את הירקות השארתי, אבל הבשר (עם הפירה) מוצו עד תום.

כדי להוריד את העסק קיבלתי את המלצת המקום מבחינת קוקטיילים, "קווין ג'ין" – קוקטייל עם ג'ין גורדון, סוור, מונין אשכוליות, תפוז ונענע. קוקטייל תפוזי –מנדרינה מבחינת הטעם, עדין מבחינת האלכוהול, חלק ממבחר גדול של קוקטיילים (בין 25-35 שקלים לקוקטייל, בהתאם למרכיבים).

"אז איזה קינוחים תירצו" שאל אור בזמן שנשענתי לאחור וליטפתי את הבטן, היושב ממול הסתכל עלי ב"את עוד מסוגלת"? "בטח" היתה התשובה "למען קוראיי כמובן". אנחנו בחרנו שני קינוחים ואור התעקש שניקח גם שלישי. טוב, איך יכלתי לסרב לו?

אז לשולחן הגיעו –

"קרם ברולה" – קרם וניל חרוך עם סוכר דמררה , "בר אגוזים"  – מוס שוקולד חלב על בסקוויט אגוזי לוז, ו"שלום בית" – בצק ממולא אגוזים, שקדים וקינמון, מוגש עם גלידת וניל וסירופ מייפל. כל הקינוחים ב27 שקלים ומספיקים לשני סועדים שרוצים משהו מתוק בסוף. הברולה היה החלש מבין השלושה כי אני רגילה לשכבת סוכר פציחה שצריך להכות בה, וכאן היא היתה רכה. המלצתו של אור היתה בר האגוזים שהיה שוקולדי והגיע עם שני סוגי קולי – תות ושוקולד ולוקק עד תום. לחובבי שוקולד – מעדן. (ומי לא אוהב שוקולד?). המנה המסקרנת מבחינתי היתה ה"שלום בית" בעיקר בגלל השם שלה, והיא התגלתה ככיס של בצק מתוק שבתוכו אוצרות של אגוזים. ביקשתי סכין כדי להיות מנומסת ולא לשבור עם הידיים, לקחתי על הכף חלק מהבצק והאגוזים, עוד שיכבה של גלידה, עוד רוטב מייפל ויאללה, לביס מענג. קשה לי להחליט מבין שני הקינוחים האלו – בר האגוזים או ה"שלום בית". נראה לי שבעתיד "אאלץ" להזמין את שניהם.

במקום נערכים אירועים וכן מבצעים רבים כמו תפריט לילי, מנות מיוחדות ועוד.

כשאנו היינו במסעדה הגיעו למקום משפחות רבות שבאו להתפנק על מנות גדולות, מחירים נוחים (מאד) ואווירה כייפית במרכז הרצליה (וכאמור בסניפים נוספים בתל אביב, ראשון לציון ורמת גן).

"קינג ג'ורג" – אבא אבן 12 הרצליה, ועוד סניפים נוספים. טלפון – 09-7668181

מאז ווימפי המיתולוגי מהקומיקס של "פופאי", ההמבורגרים הפכו לסמל אמריקאי ולא איחרו להגיע לארץ ולהפוך למאכל פופולארי. מקומות לאכילת המבורגר מתחלקים לשלושה חלקים – המקומות הפשוטים שבהם רק באים ואוכלים, המקומות היוקרתיים שבהם מפיקים המבורגרים גורמה בשילובים מורכבים, ובאמצע – מקומות כייפיים, שהחבר'ה יכולים להגיע אליהם, לאכול המבורגר בדיוק כמו שאוהבים (וזה יפורט בהמשך), ולהיות בטוחים שמדובר בבשר איכותי עשוי כמו שצריך.

הוזמנתי לסניף החדש דנדש של בורגרס בר ברחוב בן יהודה בתל אביב (מול ה"איי אם פי אם"), סניף כשר שמתגאה, כמו בכל הרשת בהמבורגרים תפורים בדיוק במידה. על השולחן הגיעו ראשית המון רטבים, חלקם מיוצרים במקום (כמו הצ'ימיצ'ורי והפסטו) במידות חריפות שונות. מבין המנות הראשונות שמוצעות במקום טעמנו  –

שניצלונים שהגיעו עם רטבים (34 שקלים כמנה בפני עצמה או 58 שקלים בתור ארוחה עם תוספות ושתיה).

סיגרים מרוקאים ביתיים (18 שקלים) שהגיעו בקופסה חמודה עם אזהרת התמכרות חמורה. הם היו טיפה חרפרפים אבל היה שווה את העוקצנות.

בעזרת צ'יפסים ניגבנו וטעמנו את הרטבים השונים (ממזרחי ועד אסייתי)  – 15 שקלים למנת צ'יפס.

וגם טבעות בצל שימשו לאותה מטרה ונתנו את הקרנץ' והקריספיות , טוב, אני אוהבת טבעות בצל, מצידי הרבה יותר. (15 שקלים).

כנפיים היו המנה הבאה ובאו במקרה שלנו עם רוטב ברביקיו, (32-42 שקלים, תלוי אם כלול בארוחה או בנפרד, ותלוי גם בגודל המנה). בדרך כלל אני לא אוהבת כנפיים פשוט כי זה מלכלך, אבל הרכות והטעם היו מפתים מדי והמגבונים שהגיעו במקביל סייעו לאכול בכיף.

כדי להתרשם ממגוון ההמבורגרים, הכי טוב להתחיל מהמיני בורגרים, שמאפשרים טעימות רבות בלי להסתם. קיבלנו לטעימה שלושה סוגים . המבורגר "הבית", "טלה" ו"אנטריקוט". (בתפריט זוג מיני בורגר עם ירקות ותיבולים נע בין 28 ל52 שקלים בתפריט, שוב תלוי באיזה מסגרת – בנפרד או בארוחה). מבין השלושה אהבתי ביותר את הטלה, בעיני הוא המיוחד מביניהם. מצד שני, בגלל שכל אחד יכול להזמין כל המבורגר בכל קומבינציה של רטבים ותוספות, בעצם יש תפריט אינסופי של מנות.

נשאלנו איזה מנה עיקרית נרצה מן התפריט. מאחר ואני כבר התחלתי לגלות סימני התמלאות, העדפתי את הקציצה שלי בתוך ראפ במקום לחמניה (ואגב, כל הלחמים נאפים במקום ומוגשים טריים). הראפ שאני בחרתי היה על בסיס "קציצת הבית" (220 גרם במחירים שבין 42-66 שקלים,תלוי בהרכב הארוחה) ואז נשאלתי שאלות רבות על ידי המלצרית – מידת הכנת הבשר, איזה שילוב של רטבים ארצה (ויש קומבינציות רבות), איזה ירקות, בקשות מיוחדות וכו', כך שבסופו של דבר הראפ שקיבלתי היה בדיוק תפור לפי ההעדפות שלי ולא דומה לאף ראפ אחר. אחרים בשולחן ביקשו המבורגרים של בשרים שונים, תוספות שונות, רטבים שונים ובקשות מיוחדות כמו "הבצל המטוגן בצד" או "ללא חריף" וכדומה. יש אגב בתפריט אופציות גם לצמחונים כמו המבוגר פטריות או סלטים שונים וראפ צמחוני.

קינוחים עדיין אין אבל אנחנו זכינו לטעום משהו כ"פרומו"- וקיבלנו מקרונים צבעוניים ורכים. ברשת עובדים על קינוחים שיתאימו לחוקי הכשרות (כלומר יהיו פרווה) אבל עדיין טעימים, והמקרונים נבחרו גם בגלל צורתם, כמו המבורגר קטן.

במקום יש גם ארוחות ילדים וקופסאות טייק אווי (כולל קופסאות כחולות לבנים וורודות לבנות, כשיש גם קופסאות ניטרליות בשחור, לפמיניסטים).

הרשת שהחלה בירושלים,(בניהולם של ישראל ניזרי ויהונתן מלכה), מתפרשת עתה על מקומות שונים בארץ, ומכוונת לקהל שרוצה משהו מוכר ולא יקר, אבל איכותי. למשפחה עם ילדים, לזוג, לחברים, לפני הים, אחרי בילוי, תמיד מתאים. הסניף בבן יהודה הוא הסניף ה31 במספר.

הסניף כשר.

כתובת האתר – http://www.burgersbar.co.il/

ננה היא מוסד קולינרי וותיק, יותר מעשור בנווה צדק, ועכשיו עברה מתיחת פנים שכוללת הנהלה חדשה, עיצוב חדש, תפריט חדש והרבה רעיונות ופינוקים חדשים.

הוזמנתי להתנסות בתפריט החדש ולהתרשם מהעיצוב והאווירה.

בכלל, מילה על האווירה- מסיבה. צוות אקסטרה ידידותי (וראינו את היחס הזה לכולם, גם לסועדים מן המניין ולא רק לבלוגרים), שירות מהיר ומנומס במיוחד, אדיבות אירופאית שלא תמיד קיימת במדינתנו הקטנה, והרבה גיוון וייחוד בתפריט.

בימי שישי יש מסיבה של ממש כשבשעות הצהרים הבר הופך למסיבת ריקודים מוסיקלית ותוססת, ובערבים מיוחדים ישנם גם תפריטי ספיישל ומשקאות מיוחדים על הבר, כך שכל פעם אפשר למצוא משהו אחר.

כשהתיישבתי על הבר מצאתי שם קעריות של חטיפי "ביסלי", "חמוצי ננה" שמורכבים מ5 סוגי ירקות כבושים (14 שקלים) וזיתים מתובלים עם שמן זית, קליפת הדרים ושום (11 שקלים) שעזרו להוריד את האלכוהול שהחל לזרום.

"ננה" ממציאים הרבה קוקטיילים מיוחדים ושווה להתייעץ עם הצוות ולקבל המלצות להתנסות במשקאות השונים. אנחנו קיבלנו קוקטייל בשם "גרנדה וורדה" שכלל סטולי תפוח, ליקר יוגורט, מידורי (ליקר מלון), סאואר, רוטן אלדרפלאואר, מלפפון כתוש וקרח גרוס. משקה משמח במיוחד ויצירתי.

בהמשך כבר קיבלנו משקאות לפי בקשה, ויין גוורץ לבן מ2011 להתאים למנות שהחלו להגיע בידי המלצר לשולחן.

לחם הבית הוגש לנו עם חמאה (15 שקלים – במקור מוגש גם עם זיתים מתובלים לפי התפריט) ונשנשנו ממנו (היו שני סוגים חתוכים לפרוסות) עד שהגיע מבחר מהמנות הראשונות:

"מולים בבירה ובייקון " (49 שקלים) – 150 גרם מולים עם פטרוזיליה, שמן זית ופירורי לחם שאור, מוגש עם לחם קלוי. למזלי כל חברי סביב השולחן נמנעים מפירות ים כך שכל הצלחת הלכה אלי וכורסמה עד תומה .את הבייקון פחות הרגשתי, המולים היו עשויים היטב.

"כבד קצוץ"- שהוגש על ברוסקטה, שמן זית ופטרוזיליה. אני רגילה לכבד עם חמאה, כאן החליט השף להשתמש בשמן זית ונתן טוויסט טיפה שונה. (43 שקלים בתפריט). המנה נדיבה.

"גבינת בורטה וחציל קלוי" על גחלים עם סלסת צ'ילי וקונפי עגבניות (45 שקלים). במקור המנה רשומה ב"ננה בקטנה" אבל מבחינת הגודל שייכת למנות הראשונות. המנה הזו היא השיחוק והפייבוריט של כל השולחן מבחינתינו – מדובר בגבינה תוצרת בית, שמוגשת טריה, סוג של מוצרלה בצורת כדור חלקלק שההבדל בתהליך היצור הוא שאת גוש הגבינה הופכים לסוג של שקיק ולתוכו מחדירים שמנת טריה מאותו החלב וכשאוכלים בוצעים את הכדור ונותנים לתוך להשפך מתוכו במירקם קוטג'י עדין. ביחד עם החציל שילוב הטעמים היה בלתי יאומן וזו מנה שביקשנו שיביאו לנו עוד. מומלץ.

"סלט עגבניות" – לקט עגבניות , בצל שאלוט, קרוטונים, בזיליקום, אורגנו וריקוטה סלסה (39 שקלים). אחרי הגבינה היה קשה להרשים אותי בעזרת סלט, למי שחובב או לא רוצה מנה כבדה, סלט עשיר אבל עדין בתיבול.

"סלט ירוק" (37 שקלים) , חסות ועשבי תיבול בווינגרט חומץ שמפניה. אישית אני אוהבת סלטים ירוקים, רק שהייתי מקצצת בכמות הרוטב לחצי, מעדיפה טעם עדין יותר שלא מכסה על הירק.

בתפריט המנות העיקריות שהוצע לנו היו ארבע מנות – בקר, פסטה, פאייה פירות ים וצלע חזיר. מכיוון שכאמור כל שאר השולחן שישבתי בו שומר סוג של כשרות , לא זכיתי לטעום את הפאייה פירות ים שנשמעה מאד מפתה בתפריט. הרוב בחרו במנת הבקר –

"פילה בקר על הגריל לצד סלק ומנגולד במחבת עם סלסת לימון כבוש" (119 שקלים) – ההמלצה היתה על דרגת מדיום, היו כאלה שביקשו גם יותר עשוי (ולא, עדיף מדיום מקסימום!), ועל הצלחת היה גם ירק שלא הצלחנו לזהות ולאחר מכן חקרנו את השף והסתבר שמדובר במשהו חדש בשם "לפת מתוקה".

אחת הזמינה את הפסטה – "פסטה גרגנלי כרובית צהובה עם עגבניות שרי, שאלות, אספרגוס ופרמזן "(62 שקלים) – מנה נחמדה שוב, למי שרוצה מנה קלה יותר.

אני בחרתי ב"צלע חזיר ברוטב לואיזינה ברביקיו" שהוגש עם צ'יפס רוזמרין ומלח כמהין (76 שקלים). ראשית, המנה היתה מאד גדולה, לא הצלחתי לסיים (ובהחלט ניסיתי). הצלע היתה מתקתקה ופריכה מבחוץ ורכה מבפנים. הצ'יפס היו שיחוק עם הרוזמרין והמשכתי לכרסם מהם גם כשכבר לא הייתי מסוגלת ממש לאכול… למי שלא נמנע מאכילת פרה נמוכה , מבחינתי זו היתה המנה הטובה מבין השלוש שטעמתי בשולחן.

(במרכז התמונה- שף יונתן בס)

ואז הגיעו הקינוחים.

המלצר אמר שיגיעו שני סוגים, אבל אני תפסתי אותו ואמרתי "שוקולד, שוקולד, שוקולד!!" אז הוא השיג לשולחן שלנו קינוח נוסף – שוקולדי בטירוף.

הקינוחים היו –

"ברולה סמי פרדו פירות יער ופילו פריך", "כדור מוס טראפלס שוקולד וטוויל קרמל" ו"עוגת שוקולד נמסיס עם קרם פרש ווניל". כל הקינוחים עולים 38 שקלים. ה"נמסיס" הורכבה משוקולד 70% והיתה מושחתת כמו שאוהבי שוקולד אוהבים. הענין הוא שגם אני כשוקוהולית מוצהרת, נאלצתי להודות (בפה מלא וגדוש) שבמקרה הזה הברולה היה אפילו עוד יותר טעים. שילוב של מתיקות, של קרנצ'יות זכוכיתית ושל פירות יער, כמה שחיסלתי את עוגת השוקולד, הייתי יכולה לחסל פי שתיים את הברולה. למוס לא היה סיכוי מול שני אלה.

וויתרנו מסוחררים על יין הקינוח ויצאנו להכיר את השף החדש- יונתן בס ("קופי בר" "ברסרי" ושנים ארוכות בניו יורק) ולשמוע ממנו על הרעיונות החדשים שהוא מעלה כדי ליצור מנות מיוחדות ומגוונות.

במסעדה יש אפשרויות בילוי רבות – מישיבה על הבר, דרך חלל המסעדה, החצר הפרטית והחדר הפרטי, והלקוחות מוזמנים ל"welcome drink" מתחלף וטעימות קטנות.

הכתובת – אחד העם 1, תל אביב.

אתר "ננה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=2182

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מתעניינים בבישול ואפיה, וישנה פריחה בבתי הספר לקולינריה. אמש הוזמנתי להתנסות במקום חדש (קיים כבר שמונה חודשים) בשם "הסטודיו לבישול" ( המרכז לקולינריה חווייתית) , הממוקם בתל אביב. חנות "שף דפו" התל אביבית נתנה חסות, קונדיטורית הסטודיו בוגרת "בישולים " (בהצטיינות!) נעמה זעפרני הנחתה, ואנחנו, כרגיל לבלוגריות, הגענו על מצלמותנו ותאבוננו לנסות ולהתנסות.

במקום מתקיימות סדנאות שונות (בשעה שאנו היינו שם היתה במקביל סדנת בשרים איטלקית)  – לחובבים או לפרטיים כמו מסיבות רווקות או ימי הולדת וגיבוש), והסדנה שנבחרה עבורינו היתה "סדנת קינוחים ואפייה".

קיבלנו שף מתכונים שכלל ארבעה – קרם ברולה, טארט קרם פטיסייר עם פירות (במקרה שלנו נקטרינות), שוקולד ג'נדויה וטרפלס בטעמים שונים.

נעמה חילקה אותנו לקבוצות וכל אחד קיבל משימה. במשך ארבע השעות הבאות הפרדנו ביצים, חיממנו על אמבט מרי, הקצפנו, מדדנו כמויות בקפדנות (בקונדיטוריה יש הקפדה על משקלים ברמה של מעבדה), זילפנו ובסוף גם ישבנו לארוחת שחיתות שוקולדית (ועוד נשאר לקחת הביתה ).

במקביל להכנת המנות עצמן גם קיבלנו טיפים רבים לעבודה בקונדיטוריה – כמו איך למזוג ואיך לאחוז בשק זילוף, איך להשתמש במבער לקרמליזציה יפה, מה הטמפרטורה הרצויה של מוצרי חלב שנועדו לעירבוב עם מאסות חמות (טמפרטורת החדר, כמובן לא באוגוסט) ולעומת זאת מה הטמפרטורה של שמנת מתוקה להקצפה (כמה שיותר קר יותר טוב, ורצוי לקרר גם את הקערה והמערבלים), ומה ההבדל בין "טארט" ל"פאי" (אחד בצרפתית, אחד באנגלית, בתכלס – אותו דבר).

הטיפ שלמדתי בעצמי – תביאו סוודר – עבודת קונדיטוריה דורשת קור והמזגן צריך לפעול בלי רחמים.

מתכון לטראפלס –

המצרכים הבסיסיים הם שניים – שמנת מתוקה ושוקולד מריר, כשיחס הכמויות הוא יחידה אחת של שמנת על שתי יחידות שוקולד.

כל מה שצריך לעשות הוא להמיס את השוקולד על אמבט מרי, אחרי ההמסה להוסיף את השמנת המתוקה וכל חומר טעם שבא לנו (אלכוהול, תמצית וכו'), לערבב עד מרקם חלק, לקרר, לגלגל בתוך אבקת קקאו ולהגיש. (החומר מתחמם במהירות בידיים ולכן חשוב לעבד כמה שפחות, לא צריך להיות כדור מדוייק).

הסטודיו כשר עם תעודות.

הסדנאות הן במינימום 12 משתתפים, והן אקטיביות- השף מדגים וכל אחד מהמשתתפים מכין את המנות ולבסוף יושבים לארוחה מהמנות שהוכנו בתוספת שתיה קרה וחמה ויין. לאורך הסדנה ילווה צלם את המשתתפים והתמונות יישלחו ביחד עם המתכונים במייל לכל אחד.

מעבר לקונדיטורית נעמה זעפרני, צוות הסטודיו כולל גם את שף זיו שטיינברג- השף הראשי של הסטודיו ("טורקיז" , "סבסטיאן", "קפה נואר" ועוד), שף לירן בלו (בוגר קורדון בלו וכן "ננה-בר", "בנדיקט" ושף נוכחי של מסעדת "אמיליה"), שף שלומי פלח ("אמורה מיו" , "ברסארי" ושף נוכחי של "24 רופי"), והנטורופתית אורטל מגן – שמנחה באופן בלעדי סדנאות בישול בריא וטבעוני.

בתוך מבחר הסדנאות ניתן למצוא – סדנאות בישול איטלקי (חלבי או בשרי), בישול הודי (חלבי או פרווה), סושי ומטבח יפני (חלבי/פרווה), סדנאות בשרים, סדנת בישול בריא, אסיאתי, קינוחים (זו שאנחנו נכחנו בה), וכן סדנת בצק סוכר, אפייה צרפתית, שוקולד ובישול מקסיקני.

כתובת הסטודיו: רח' בן אביגדור 18 תל אביב

אתר הסטודיו: http://www.bishulon.co.il/

אתר Chef depot – http://www.chefdepot.co.il/