ב"איגרא רמא" התל אביבית החדשה, רק ארבעה חודשים וכבר מלאה עד אפס מקום, החליטו לתת כבוד לירקות . הירקות מובאים למסעדה היישר מהחקלאים בשדה, ללא תיווך של ספקים, בשיא הטריות והאיכות, והתפריט, שמודפס פעמיים ביום כדי שיהיה מעודכן, מציג מנות ירקות מגוונות לפי התוצרת האיכותית, העונתית והטובה ביותר,

זה לא סוד שהירקות הנמכרים ברשתות השיווק עוברים תהליכים רבים שאולי מאריכים להם את חיי המדף, אבל מעלימים את הטעם בדרך. אין אדם שלא מתגעגע לירקות של ילדותו, על ניחוחם, טעמיהם, הפריכות והמרקם.
לעיתים נדמה שהתרגלנו לכך, ואם אנו אוכלים ירקות זה בדרך כלל כתוספת למשהו, ולא כמוקד הענין, ולכן משקיעים בהם פחות מבחינת ההכנה וההגשה.

ב"איגרא רמא" נותנים כבוד לירקות, כמעט ממציאים אותם מחדש. הגישה הזו ננקטת גם כלפי תוצרת הים, דגים ופירות ים שמובאים היישר מהרשת אל הצלחת, במנות "עירומות" – מנות שאין בהן שום דבר מלבד הדג או פרי הים, להבליט את יופים, טעמם, איכותם וטריותם.

גם בנושא המשקאות הגישה היא לתוצרת מקומית ותפריט היינות והאלכוהול כולו מבוסס על תוצרת הארץ, בדגש על יקבים קטנים כמו כרם שבו, כרם שיזף, פלדשטיין, סוסון הים ועוד. מתוך התפיסה הזו אין במקום משקאות קלים דוגמת קולה או ספרייט.

הסקרנות הובילה אותי להתנסות בתפריט של "איגרא רמא" כי מה כבר אפשר לעשות עם ירקות? את התשובה מספק השף ענר בן רפאל, שבונה מנות ייחודיות, מצולחתות לעילא, הנותנות כבוד לחומר הגלם.

פתחתי את הערב בסיידר אגסים של "חמוטל ותומר", יצרני סיידר ומיצי פירות מפירות איכותיים שנשרו בקטיף או לא היו "יפים מספיק" בשביל רשתות השיווק. הסיידר היה מרווה ושבעת אחוזי האלכוהול שלו עשו סיפתח מצוין להמשך.

המנה הראשונה היתה מה"עירומים" – סשימי אינטיאס (שמגיע לפי משקל), לצד קנקן זעיר של שמן זית, פרוסת לימון ופלפל חריף. הרעיון הוא שכל אחד יכול "להלביש" את הדג כרצונו. מאחר והמנה היא "עירומה" גם אין היכן להסתתר, והטריות ממש זועקת מתוך הדג.

בקערית עגלגלה הגיעה מנת "צזיקי צנוניות וג'ינג'ר". יש אפשרות להזמין גם לחם ולהשתמש בצזיקי כממרח, אני העדפתי לוותר על הלחם ופשוט לאכול בכפית. למעשה מדובר על גירסה שונה של הצזיקי הקלאסי שעשוי מיוגורט ומלפפונים חתוכים. המרקם מפתיע בהתחלה אבל עוקץ הג'ינג'ר וחרפרפות הצנוניות יוצרים חוויה חדשה.

המנה הבאה היתה מנת הדגל של המסעדה "ירקות עונתיים על יוגורט". המתכון הוא פשוט – לוקחים את כל הירקות שיש במלאי, חלקם במצב חי, חלקם מאודים או מבושלים, כל מה שיוציא מהם את המיטב, ביחד עם אגוזי פקאן קצוצים, ומניחים על יוגורט המתובל בזעתר וסומק, כשהוראות האכילה הן ההפך מסלט ואומרות "לא לערבב!" במקום זאת צריך לדחוף את הכף לתחתית הקערה ולהרים עליה בכל פעם ירק אחר, העטוף ביוגורט. התוצאה היא חגיגה של רעננות, פריכות שאין דומה לה, ובעצם לא רק שכל נגיסה היא אחרת, גם אם נגיע בכל יום אחר בשבוע למסעדה, נקבל מנה שונה. למרות שלא הזמנו לחם שילווה את הארוחה ,זה לא מנע את ניגוב התחתית מכל הרוטב שנשאר באמצעות הכף.

אחרי סלט קריר, המנה הבאה הייתה חמה היישר מהתנור – כנאפה קישואים וגבינות, שהוגש ביחד עם סלט קישואים, מיזונה ויוגורט מתובל. מנה נדיבה של כנאפה פריכה ובתוכה אוצר לוהט של גבינות. את הלהט אפשר היה לאזן עם הסלט שבו כיכבו קישואים נאים. היוגורט שהוגש בצד איפשר שליטה על הכמות שנלוותה לכל ביס.

בקערה נוספת הגיעה מנת נשנוש מבחינתי ,קלמארי על הפלנצ'ה, שכן, כשמה כן היא, ערימה של קלמארי שהוקפצו והוגשו. כל שנלווה אליהם היה פרוסת לימון. וגם לא היה צריך יותר. בדרך כלל אנחנו רגילים לקלמארי מצופה בפירורי לחם או משהו דומה, אבל ב"איגרא רמא" נצמדים למסורת העירום, ומספקים את טעמי הקלמארי נטו.

המנות הבאות המשיכו והוכיחו שניתן להכין מירקות מנות מרתקות ויפיפיות – כשהראשונה היתה עגבניה מטוגנת בציפוי פירורי לחם, לצד גבינת עיזים "של נינה" המיוצרת במיוחד למסעדה ומוגשת חמימה, ושתיהן שוחות בתוך מרק עגבניות קר עם צ'ילי. הניגודים הרבים של המנה , הלכאורה מאד פשוטה, היו מרתקים – החום מול הקור, הפריכות של הקראסט מול רכות המרק, חלביות הגבינה מול האדמתיות של העגבניה.

המנה השניה היתה מה שמכונה "אוכל מנחם" – קולורבי צלוי ברוטב חמאה, מרווה ויין לבן. בדרך כלל קולורבי מופיע בתפריט כירק של סלט בצורתו הקשיחה, ואילו במנה הזו הקולורבי היה רך כמו תפוח אדמה במדורה, ואם לא הייתי יודעת באיזה ירק מדובר, לא היה שום סיכוי שאזהה אותו.

הקינוח היה לא קשור לנושא, אבל כמו שאמר שף ענר "הייתי מוכרח" , והמדובר היה בבסבוסה, שכמובן חייבת להגיע עם טוויסט. על הצלחת היתה פרוסת מאפה גדולה, מספיקה לשני אנשים לפחות, עם שכבה עבה ונדיבה של קרם המורכב מיוגורט שהוקצף עם שמנת מתוקה וצומצם לכדי מרקם סמיך ומעל קיבל זרזיף של דבש ולואיזה. המתיקות היתה מאד עדינה, קפה קטן ליד והפינה נסגרה.

איגרא רמא

ברנר 2 תל אביב

טלפון:  03-7787533

שעות פתיחה: א-ה 12.00-16.00 , 19.00-23.00

ו – 12.00-16.00

שבת סגור

גישה לנכים: לחלל הפנימי

מתאימה ל: צמחוניים, טבעוניים (ניתן לטבען גם מנות שאינן כאלה במקור), ילדים ומשפחות., וכמובן הציבור הרחב.

כשרות: לא כשר

לאורך שנות השבעים והשמונים שידרה תחנת "קול השלום" מספינת השלום של אייבי נתן אשר זכתה לפופולאריות רבה בזכות מוסיקה חדשנית לאותה התקופה ובזכות מגישים דוברי אנגלית שהביאו ניחוח בינלאומי לישראל ומסרים הומניטריים כמו קריאות לאיסוף מזון לילדי אפריקה שסבלו מרעב. המשפט החוזר של התחנה היה "מאי שם במזרח התיכון".
זאת ההשראה שניצתה בליבו של השף אסף דוקטור כשהקים את "אייבי"- מסעדת פירות ים ודגים ים תיכונית. דוקטור החליט לקחת את קונספט מסעדת הדגים קדימה ולשם כך בנה גריל עץ ענק לרוחב כל המטבח הפתוח, ועליו מתרחש כל ה"אקשן" – הפרודוקטים הטריים הופכים למנות מרתקות, כשבתהליך ההכנה ניתן לצפות מכל זווית משולחן הבר המקיף את הטבחים.

השעה כבר היתה שעת ערב כשהגענו אל המסעדה. מבין שלושת אפשרויות הישיבה – על הבר המשקיף אל עבודת הבישול, ברחבה הפנימית או ברחבה החיצונית המקורה והמחוממת, בחרנו בשולחן ממש בלב המסעדה.

המוטו של המסעדה הוא להשתמש בחומרי גלם ישראלים ובעקבות כך תפריט היינות משופע ביינות ישראלים איכותיים המוכיחים שוב כי תעשיית היין בארץ משגשגת וזוכה בפרסים בתחרויות עולמיות.

בחרתי בקוקטייל "נגרוני" שכלל ג'ין, קמפרי וורמוט, לפתיחה מלבבת של הערב.

לצד האלכוהול הגיעו צלחות נשנושים מקטגוריית "קטנות"  – "פאבה" – הגירסה היוונית לחומוס, העשויה מאפונה צהובה יבשה, "איקרא" קלאסית ורדרדה ו"צלחת חריפים" שהיוותה סוג של אתגר מכיוון שכללה רמות שונות של חריפות, מחריפות עדינה יחסית בחלק של חמאת הסחוג, דרך אריסה ופלפלים חריפים, ועד למכת הפטיש המכונה "פלפלים מותססים" לאמיצים בלבד. כל אלה הוגשו עם לחם טרי וחם.

בתפריט ישנם כמה סוגי סלטים, שמתוכם נבחר עבורי "סלט רשד" שכלל מלבד הרשד גם צנון, הדרים ופיצוחים. בדרך כלל אני לא נוטה לאכול יותר מדי סלט במסעדות כדי לא לתפוס מקום של "מנות אמיתיות" אבל במקרה של סלט הרשד של "אייבי" היה קל מאד לחסל את כל הקערה, מכיוון שהוא היה טרי, מגוון ובעיקר נתן כבוד לחומרי הגלם ואיפשר לטעמיהם לבלוט בלי להתכסות ביותר די רטבים.

נציג הים הראשון היה "פורל מעושן" – שהוגש בליווי קרם פרש, סלט שומר, נענע ותפוח ירוק. למרות שהכיוון של המסעדה הוא ים תיכוני, לי המנה הזכירה דווקא טעמי ילדות של בית אשכנזי, בגירסה יוקרתית. הפורל עושן בעדינות ולוטף על ידי קרם פרש. התפוח הוסיף את הקראנץ' והרעננות הושלמה על ידי השומר והנענע.

לחובבי הארטישוק מתאימה המנה הבאה שהגיעה לשולחן, מנת ארטישוק שלם צלוי בגריל לצד איולי בוטרגה. זו הייתה מנה שדרשה יותר עבודת ידים ופחות נימוסים, ומיצתה עד תום את טעמי הארטישוק.

הגיע העת לפירות ים, ובמקרה שלי אלה היו שרימפס קריסטל ששופדו על ענף שומר בר, עשבי תבלין וצ'זיקי של יוגורט יווני. חמישה שרימפס עסיסיים משופדים, שהגיעו עם ההמלצה לקחת מעשבי התבלין, ולארגן מעין "לאפה" קטנה עם מריחה של היוגורט ועטיפה של השרימפס, ואז הכל ביחד לביס מענג.

המנה האחרונה לפני הקינוחים היתה מנה שאם אני הייתי נותנת לה שם, זה היה "מנה של אל תביאו בן זוג לחלוק , עדיף לקחת הכל לעצמכם" אבל בפועל היא כונתה "פילה פלמידה לבנה". הפילה הוגש עם קרם תפוחי אדמה, רוטב חמאה חומה, שום ולימון. הצילחות מאד נקי, דג לבן על חמאה בהירה עם פירה לבן. רק כשאוכלים מבינים את ה"צבעוניות" של הטעמים אם אפשר לכנות זאת כך. הדג היה רך וענוג, הפירה היה חלק להפליא וספג את טעמי החמאה וזה היה רגע של ריכוז נטו. את שארית הרוטב ספגתי עם הלחם שהוגש בתחילה, והצלחת נוגבה עד הטיפה האחרונה. אם אתם מגיעים למסעדה ויש לכם זמן רק למנה אחת, זו ללא ספק זו, מנה שכבר מזמן לא טעמתי כמותה.

בתפריט הקינוחים מוצעים ארבעה, חלקם קלאסיים כמו בוואריה של פעם, וחלקם נועזים יותר, כמו יוגורט יווני  עם דבש, צנוברים וזעתר. ישנו גם קינוח נטול לקטוז.

בחרנו בשניים – הבוואריה הקלאסית, שכמו מנות אחרות בתפריט, מוכרת אבל בחמש רמות מעל מה שנפוץ למצוא, ומנת שיפודי מרשמלו, כי בכל זאת אנחנו במטבח עם גריל ענק, על קרם לימון, שברי עוגיות ושוקולד לבן. המרשמלו היה סוג של חזרה לילדות בסגנון מבוגר, והמתיקות הנמסה שלו קיבלה את הניגוד בעזרת קרם הלימון החמצמץ. רעיון מתוק תרתי משמע.

בצאתי מהמסעדה, בשעה די מאוחרת בערב, עדיין השתרך תור ארוך של אורחים שביקשו להתנסות ולחוות את "אייבי".

"אייבי" – דגים ופירות ים.

כתובת: לינקולן 16 תל אביב

טלפון: 03-7775161

שעות הפתיחה: ימים ב-ש 18.00-00.00

מתאימה ל: חובבי דגים ופירות ים, חוגגי אירועים, הרפתקנים קולינריים, זוגות רומנטיים בכל הגילאים.

גישה לנכים: יש

דילים מיוחדים: בימי שישי מ12 בצהרים יש "אלכוהול, ניגובים וניגונים"  הכולל מבצעים מיוחדים ואווירה.

המסעדה איננה כשרה.

ישראל תמיד היתה קיבוץ גלויות. עדות רבות עלו לארץ והביאו איתם את מטעמי הבית. הענין הוא שהסבתות שלנו מצאו זמן ואנרגיות לבשל את כל המטעמים המסורתיים הללו, בעוד שאנו, הדור הממהר, עסוקים כל כך שלהשקיע במנות אותנטיות פשוט אין את האפשרות, ואם יש מישהו מומחה שיכול להכין עבורנו את הטעמים המיוחדים הללו, בעזרת פרודוקטים משובחים, למה לא?

בראשון לציון נפתחה לפני חודש מסעדת "אצל סבינה במטבח", המקדש של השפית סבינה לוינסקי שחוגג בתוכו טעמים קווקזים, בוכריים, גאורגיים, רוסים, ואפילו אשכנזים…

להמשיך לקרוא ←

לפני יותר מעשר שנים הוקמה מסעדת "הצדף" במערב ראשון לציון ומאז משכה לקוחות רבים שחזרו שוב ושוב לטעום ממטעמי השף דוד אביטל, מנות בשר ופירות ים, צמחוניות וקינוחים, והכל לצד תפריט קוקטיילים נרחב, ואיך אפשר לפספס את פלטת הסלטים הבלתי נגמרת?

לפני כמה שנים ביקרתי במסעדה, וכל כך הצטערתי שאין לי קיבה יותר גדולה מכיוון שהמנות ענקיות והנדיבות גורמת לזה שאי אפשר לסרב לשום דבר.

להמשיך לקרוא ←

לשבת מול הים בשעת השקיעה, הבריזה מקררת את הפנים אחרי יום לוהט, האורות הצבעוניים נדלקים ובוזוקי מתחיל לנגן. לא צריך לנסוע עד יוון בשביל תחושת השלווה הזו, אפשר למצוא אותה כאן קרוב לבית, בגבול תל אביב יפו, ב"פאראקלו", שמביאה לנו היישר מיוון את האווירה, הטעמים והמוסיקה.

"פאראקאלו"  (ביוונית "בבקשה"), חוגגת יום הולדת שנה בימים אלה והשמחה נשמעת למרחוק  הודות לזמר עוז מלאך ולשני נגניו, האחד על הקלידים והשני על הבוזוקי שהפליאו במוסיקה היוונית אותנטית שגם מי שלא מבין את השפה, נדבק בעליזות.

להמשיך לקרוא ←