אחד הדברים המיוחדים בעם היהודי הוא שלא משנה מה דרגת שמירת המצוות של אדם, תמיד יהיו סביבו סממנים יהודיים שיזכירו לו לאן הוא שייך . המזוזה על הדלת, החמסה למזל, התפילין של חתן הבר מצווה והפמוטים שניתנים לכלה, כל אלה מעטרים את הבית היהודי ומשמרים את המסורת הקסומה שעוברת מדור לדור.
חג השבועות הביא עימו הרבה מנות חלביות, שאחת הכוכבות של המנות הללו היא ללא ספק הפסטה.
בעולם הקולינרי קיימות מאות צורות של פסטה, כשכל צורה נותנת את היתרון שלה בהכנה, ספיגת הרטבים והטעמים והאפשרויות הגלומות בה.
פסטה "פרפקטו" של אסם יצאה ב4 פסטות בצורות מיוחדות שנהדרות לאירוח ולא רק כמובן.
יין טוב, פסטה משובחת, מוסיקה, והכל בבריזה הקלילה של ערב תחילת הקיץ בתל אביב, מה צריך יותר?
פסטיבל Vinum TLV by American Express חזר זו הפעם השלישית לרחבת רוטשילד 1 בתל אביב. הפסטיבל החל אמש וימשיך גם היום (6 ליוני 2019) כך שעוד אפשר להספיק, וכמובן לשים תזכורת ביומן לשנה הבאה.
ומה מצאנו בפסטיבל?
מותג הבריאות GREENY משיק בימים אלה קמח כוסמת 100%.
האמת, עד שלא קיבלתי להתנסות את המוצר, לא ידעתי שדבר כזה קיים או אפשרי. כוסמת הסתדר לי יותר עם כל מני תבשילי סבתא כבדים לחורף, ופחות עם צורה של קמח.
פעם היתה ריבה אדומה. משהו לא מזוהה, בטעם שאמור היה להיות תות, וכיכב בעיקר בתוך סופגניות.
אחר כך באו הקונפיטורות והעלו את הרמה, מעוררים געגוע ליערות אירופאיים בהם מסתובבות סבתות עם רדיד צבעוני וקוטפות פירות שהופכים אחר כך למרקחת בתוך צנצנת זכוכית עם כיסוי בד משובץ.
כעת, לקראת חג הביכורים, מביאה לנו "מיה תעשייות מזון" סידרת מעדני פרי ללא תוספת סוכר וצבעי מאכל, פשוט 100% פרי.
השבוע נערך בפעם ה11 פסטיבל White במרינה הרצליה.
הפסטיבל חוגג את היין הלבן המתאים מאד לקיץ הישראלי (ובעצם לכל עונות השנה).
חג שבועות שבפתח מצייר בדמיוננו פיקניק רומנטי בשדה פורח, בגדים לבנים וכוסות יין לבן קריר נמזג אל הכוסות ומתלווה לארוחה קלה של גבינות או פירות.
אם בעבר שלטה בישראל תרבות היין האדום, היום מבינים שבמזג האוויר הישראלי כמעט מובן מאליו לשתות יין לבן ולכן בישראל הצריכה של יינות לבנים גדלה ובעקבותיה ייצור יינות לבנים ביקבים מקומיים מזנים חדשים וקיימים, והחגיגה הלבנה בעיצומה.
בפסטיבל הוצגו עשרות יינות לבנים חדשים לצד יינות מוכרים ואהובים מהארץ ומחו"ל, כולל שפע יינות כשרים באיכות מעולה.
המבקרים יכלו לבחור בין מעל למאה יינות לבנים לטעימה, וכן סמוקים ומבעבעים, לצד סדנאות יין, מתחם אוכל והרבה מוסיקה שמחה של התקליטנים שליוו את האירוע.
בין המציגים היו TSILINSKY, רקנאטי, שקד, מדבר, ברטנורא, ברון הרצוג, פסגות, שילה, עמק יזרעאל, גוש עציון, כרמל, תבור, אקרמן, טוליפ, טפרברג, נטע, היוצר, נטופה, 1848, PLOMARI VILA MARIA, הר אודם, ירושלים, וזו רק רשימה חלקית.
בין לבין ניתן היה לטעום את מיטב הבירה של "לאגר אנד אייל" ומטעמים כמו גבינות משובחות, נקניקים, כריכים שונים ועוד.
השמש התחילה לשקוע כשהפסטיבל נפתח ונכנסנו בשעריו. עשינו סיבוב ראשוני כדי להחליט מה רוצים לטעום, שהרי פשוט אי אפשר לטעום את הכל והתחלנו במשימה.
מבין הטעימות הרבות, הפייבוריטים שלי היו J.P. CHERNET ICE EDITION הצרפתיים בגרסת לבן ורוזה ,בדוכן של "אקרמן", עדינים ומפנקים בבקבוקים יפיפיים, "מירבאל רוזה" מפרובנס שנשא את אבק הכוכבים של הבעלים המפורסמים אנג'לינה ובראד מבציר 2016 שהדיפו ניחוח פרחים ותות, המוסקט המבעבע של "ברטנורא" בזווית המתוקה של הפסטיבל, "סגל" שהציגו שרדונה 2018 ב"התססה פראית" – תהליך ייחודי ליקב, סוביניון בלאן של "וילה מאריה" שהביא את ניו זילנד למרינה בהרצליה, ויין של היוצר שנמזג מעל סלט פירות והפך למנת קיץ מפנקת.
בקטגוריות אלכוהול אחרות ניתן היה לטעום חוץ מהבירה אצל "לאגר אנד אייל" גם מאוזו משובח של "פלומרי" ושיכר פסיפלורה עטור פרסים של "פלורה".
את כל היינות והמשקאות ניתן היה לרכוש בדוכנים ובחנות שהוקמה במתחם במחירים מיוחדים לפסטיבל.
קהל רב הסתובב בין הדוכנים, המוסיקה התנגנה והחוויה המשיכה זמן רב לאחר שקיעה יפיפיה במרינה הרצליה.
ליינות הלבנים אכן יש מקום של כבוד בישראל.
הפסטיבל נערך בהפקה ובארגון החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה ומרכז 'איש הענבים', בשיתוף מגזין 'יין וגורמה'.
פסטה היא מאכל אהוב מאד בישראל, היא קלה , הן לאכילה והן להכנה, היא מדברת אל בני כל הגילאים ומקבלת באהבה כל הליך בישול וכל רוטב שיצוותו לה.
מוצרי חלב הם פרטנרים מצויינים לפסטה, וארוחה חלבית, בין אם בראנץ' או ארוחה שלמה תמיד תכלול מנת פסטה כלשהי.
כאחת שלא צמחונית, בוודאי שלא טבעונית ואין סיכוי שתהיה כזו אי פעם, אני אמביוולנטית לגבי מוצרים טבעוניים, כי למה לאכול חיקוי כשיש את המקור?
מצד שני, אם מאכל טעים, מה זה משנה לי אם הוא טבעוני או לא? ואם יש לו ערך מוסף לטבעונים, לשומרי כשרות או לאלרגיים ללקטוז, למה לא?
קיבלתי להתנסות את סדרת הגבינות הטבעוניות החדשה של "משומשו" , לקראת חג השבועות.
בכל עדה ובכל מטבח מחמיצים. ירקות הכוונה. אם מדובר בחמוצים היהודיים שנמכרים ב"דלי" של כל רחוב בניו יורק, דרך החמוצים האסייתיים המתקתקים, וכמובן הוויכוח הנצחי של מלח לעומת חומץ, הכל הולך, וכל מנה משתבחת בתוספת העיקצוץ הזה.
זה לא סוד שלפני שאנו טועמים עם הפה, אנחנו אוכלים עם העיניים, ומנה שנראית טוב גם תמשוך אותנו לטעום אותה.
חג השבועות כבר מבצבץ בקצה החודש, ולמרות שעדיין לא נתחיל להכין את עוגות הגבינה, אבל את התוכניות לאירוח ולעיצוב שולחנות החג, שיהיו גם יפים וגם טעימים, כבר מתחילים לתכנן.
