ריח של לחם טרי לא דומה לשום דבר, הוא מגרה, הוא נותן אווירה של חום ושל בית, הוא הבסיס. הבעיה של אנשים שלא יכולים או לא רוצים לצרוך גלוטן היא שקשה מאד למצוא תחליף ללחם "אמיתי".
עכשיו מביאה לנו חברת Schär לחמים חדשים ללא גלוטן שמוכנים לאכילה ללא צורך בהקפאה, ללא לקטוז וללא חומרים משמרים. על הדרך יש גם שפע של סיבים תזונתיים.
בכל שנה אני מנהלת וויכוח עם חבריי, האם אזני המן שממולאים בשוקולד או בכל מילוי אחר שאינו פרג, נחשבים כאזני המן מסורתיות. הוויכוח הזה מתחיל עוד בחנוכה, עם סופגניות שכוללות מילוי אחר מאשר ריבה אדומה.
אני ניצבת איתנה בדעתי- פרג הוא המילוי הרשמי של אזני ההמן ומייצג את פורים, כי אחרת מדובר פשוט בעוגיה משולשת.
המילה "פריכיות" עד לא מזמן היתה מעלה אסוציאציות של דיאטה, אבל לא עוד. סידרת חטיפי הפריכיות מוכיחה שהיא יכולה להיות נשנוש טעים גם כשלא מסתכלים על הזווית הקלורית (למרות שכל פריכית מכילה בסך הכל כשש קלוריות בלבד, אז גם אם מתפרעים ואוכלים אפילו עשר , זה עדיין מחיר קלורי נמוך).
לאורך שנות השבעים והשמונים שידרה תחנת "קול השלום" מספינת השלום של אייבי נתן אשר זכתה לפופולאריות רבה בזכות מוסיקה חדשנית לאותה התקופה ובזכות מגישים דוברי אנגלית שהביאו ניחוח בינלאומי לישראל ומסרים הומניטריים כמו קריאות לאיסוף מזון לילדי אפריקה שסבלו מרעב. המשפט החוזר של התחנה היה "מאי שם במזרח התיכון".
זאת ההשראה שניצתה בליבו של השף אסף דוקטור כשהקים את "אייבי"- מסעדת פירות ים ודגים ים תיכונית. דוקטור החליט לקחת את קונספט מסעדת הדגים קדימה ולשם כך בנה גריל עץ ענק לרוחב כל המטבח הפתוח, ועליו מתרחש כל ה"אקשן" – הפרודוקטים הטריים הופכים למנות מרתקות, כשבתהליך ההכנה ניתן לצפות מכל זווית משולחן הבר המקיף את הטבחים.
השעה כבר היתה שעת ערב כשהגענו אל המסעדה. מבין שלושת אפשרויות הישיבה – על הבר המשקיף אל עבודת הבישול, ברחבה הפנימית או ברחבה החיצונית המקורה והמחוממת, בחרנו בשולחן ממש בלב המסעדה.
המוטו של המסעדה הוא להשתמש בחומרי גלם ישראלים ובעקבות כך תפריט היינות משופע ביינות ישראלים איכותיים המוכיחים שוב כי תעשיית היין בארץ משגשגת וזוכה בפרסים בתחרויות עולמיות.
בחרתי בקוקטייל "נגרוני" שכלל ג'ין, קמפרי וורמוט, לפתיחה מלבבת של הערב.
לצד האלכוהול הגיעו צלחות נשנושים מקטגוריית "קטנות" – "פאבה" – הגירסה היוונית לחומוס, העשויה מאפונה צהובה יבשה, "איקרא" קלאסית ורדרדה ו"צלחת חריפים" שהיוותה סוג של אתגר מכיוון שכללה רמות שונות של חריפות, מחריפות עדינה יחסית בחלק של חמאת הסחוג, דרך אריסה ופלפלים חריפים, ועד למכת הפטיש המכונה "פלפלים מותססים" לאמיצים בלבד. כל אלה הוגשו עם לחם טרי וחם.
בתפריט ישנם כמה סוגי סלטים, שמתוכם נבחר עבורי "סלט רשד" שכלל מלבד הרשד גם צנון, הדרים ופיצוחים. בדרך כלל אני לא נוטה לאכול יותר מדי סלט במסעדות כדי לא לתפוס מקום של "מנות אמיתיות" אבל במקרה של סלט הרשד של "אייבי" היה קל מאד לחסל את כל הקערה, מכיוון שהוא היה טרי, מגוון ובעיקר נתן כבוד לחומרי הגלם ואיפשר לטעמיהם לבלוט בלי להתכסות ביותר די רטבים.
נציג הים הראשון היה "פורל מעושן" – שהוגש בליווי קרם פרש, סלט שומר, נענע ותפוח ירוק. למרות שהכיוון של המסעדה הוא ים תיכוני, לי המנה הזכירה דווקא טעמי ילדות של בית אשכנזי, בגירסה יוקרתית. הפורל עושן בעדינות ולוטף על ידי קרם פרש. התפוח הוסיף את הקראנץ' והרעננות הושלמה על ידי השומר והנענע.
לחובבי הארטישוק מתאימה המנה הבאה שהגיעה לשולחן, מנת ארטישוק שלם צלוי בגריל לצד איולי בוטרגה. זו הייתה מנה שדרשה יותר עבודת ידים ופחות נימוסים, ומיצתה עד תום את טעמי הארטישוק.
הגיע העת לפירות ים, ובמקרה שלי אלה היו שרימפס קריסטל ששופדו על ענף שומר בר, עשבי תבלין וצ'זיקי של יוגורט יווני. חמישה שרימפס עסיסיים משופדים, שהגיעו עם ההמלצה לקחת מעשבי התבלין, ולארגן מעין "לאפה" קטנה עם מריחה של היוגורט ועטיפה של השרימפס, ואז הכל ביחד לביס מענג.
המנה האחרונה לפני הקינוחים היתה מנה שאם אני הייתי נותנת לה שם, זה היה "מנה של אל תביאו בן זוג לחלוק , עדיף לקחת הכל לעצמכם" אבל בפועל היא כונתה "פילה פלמידה לבנה". הפילה הוגש עם קרם תפוחי אדמה, רוטב חמאה חומה, שום ולימון. הצילחות מאד נקי, דג לבן על חמאה בהירה עם פירה לבן. רק כשאוכלים מבינים את ה"צבעוניות" של הטעמים אם אפשר לכנות זאת כך. הדג היה רך וענוג, הפירה היה חלק להפליא וספג את טעמי החמאה וזה היה רגע של ריכוז נטו. את שארית הרוטב ספגתי עם הלחם שהוגש בתחילה, והצלחת נוגבה עד הטיפה האחרונה. אם אתם מגיעים למסעדה ויש לכם זמן רק למנה אחת, זו ללא ספק זו, מנה שכבר מזמן לא טעמתי כמותה.
בתפריט הקינוחים מוצעים ארבעה, חלקם קלאסיים כמו בוואריה של פעם, וחלקם נועזים יותר, כמו יוגורט יווני עם דבש, צנוברים וזעתר. ישנו גם קינוח נטול לקטוז.
בחרנו בשניים – הבוואריה הקלאסית, שכמו מנות אחרות בתפריט, מוכרת אבל בחמש רמות מעל מה שנפוץ למצוא, ומנת שיפודי מרשמלו, כי בכל זאת אנחנו במטבח עם גריל ענק, על קרם לימון, שברי עוגיות ושוקולד לבן. המרשמלו היה סוג של חזרה לילדות בסגנון מבוגר, והמתיקות הנמסה שלו קיבלה את הניגוד בעזרת קרם הלימון החמצמץ. רעיון מתוק תרתי משמע.
בצאתי מהמסעדה, בשעה די מאוחרת בערב, עדיין השתרך תור ארוך של אורחים שביקשו להתנסות ולחוות את "אייבי".
"אייבי" – דגים ופירות ים.
כתובת: לינקולן 16 תל אביב
טלפון: 03-7775161
שעות הפתיחה: ימים ב-ש 18.00-00.00
מתאימה ל: חובבי דגים ופירות ים, חוגגי אירועים, הרפתקנים קולינריים, זוגות רומנטיים בכל הגילאים.
גישה לנכים: יש
דילים מיוחדים: בימי שישי מ12 בצהרים יש "אלכוהול, ניגובים וניגונים" הכולל מבצעים מיוחדים ואווירה.
המסעדה איננה כשרה.
בישראל יש רשימה ארוכה של קוסמטיקאים וקוסמטיקאיות פעילים, המציעים טיפולים שונים למגוון דרישות, מפגמי עור ובעיות ועד לרצון להראות הכי יפה שאפשר.
חלק מהלקוחות מחפשים את טיפול ה"אינסטנט" – המראה הזוהר לערב חגיגי או לפרזנטציה חשובה, ולא תמיד יש לקוסמטיקאית פתרון מתאים.
הפנים הניבטות אלינו מהמסכים, הפרסומות, והקולנוע – קורנות, בריאות, צעירות בכל גיל. לנו לא מגיע?
זו השאלה שכמעט כל אישה שואלת את עצמה, מדוע להכנע לזיקנה וסימניה, כשאפשר להראות ולהרגיש צעירה ורעננה?
ישנן שיטות טיפול רבות ומגוונות, וכיצד נוכל לבחור בינהן מה שמתאים לנו?
הקריטריון הראשון הוא תמיד הבטיחות והידע של המטפלים בנו, אנו רוצות (ורוצים) להיות משוכנעות שאנו בידיים טובות, מטופלות בצורה בטוחה ומקצועית בטיפול שיניב את התוצאות המבוקשות.
בקליניקת L.A. FACE בתל אביב, עובדים רופאים מומחים שלמדו בפקולטות לרפואה היוקרתיות בעולם ומאז המשיכו להשתלמויות במרפאות המתקדמות ביותר בארצות הברית, מוערכים ומיומנים בתחומם.
גיל הנעורים וההתבגרות תוסס ועמוס, לימודים, תחביבים, חברים ובילויים, וחשוב להיראות טוב.
החשיבות עולה עוד יותר עם כל הצילומים האינסופיים שעולים לרשתות החברתיות, והמצלמות שהופכות לאיכותיות וחדות יותר ויותר, כך שכל כתם וכל פצעון הופכים ל"מפגע" אסטתי מעצבן.
כדי להלחם ולמנוע אקנה ופצעונים למיניהם שנוטים להגיע דווקא בגיל הזה, נאלצו נערות להשתמש במוצרים שיועדו לכל סוגי העור, ולווא דווקא הותאמו לעור של נערות ולתהליכים הייחודיים העוברים עליו בגיל זה.
חברת "דוקטור עור" המשווקת על ידי ניאופרם מוצרי צריכה משיקה בימים אלה את סידרת "דוקטור עור YOUNG" – במיוחד לגיל הנעורים.
כמו שפיצה היא לא ממש פיצה אם אין עליה פטריות, בצל, ולנועזים גם אננס , כך גם חומוס יכול להיות משעמם אם אין לו תוספות.
ב"צבר" הבינו שאין סיבה להשתעמם ומשיקים בימים אלה מבחר מנות חומוס שהמשותף להן הוא "המווווווווווןןןןןןן" תוספות. כמה המון? ממש המון. לא קישוט קטן מלמעלה אלא הרבה תוספת כך שבכל ביס ובכל מריחה מקבלים את מגוון הטעמים.
פרידה היא כמובן פרידה קאלו, אייקון מקסיקני שכולו צבע ,תשוקה ולהט. הרעיון ב"פרידה בר" איננו מקסיקו "הארד קור" אלא נגיעות מקסיקניות שמתאימות גם לאופי הישראלי, במנות האוכל ובבר המשקאות העשיר, המעוטר באביזרים מקוריים היישר ממקסיקו סיטי, ובציורי קיר מרהיבים.
המעצב ניר רן ועבודות העץ של "לביא" הפכו את המקום לבית מקסיקני חמים, צבעוני ומזמין. שף הבית הוא אלעד לוי.
כשהגענו להתרשם, כיאה לבר, ההצצה הראשונה שלנו הייתה לתפריט האלכוהולי הנרחב. את עיני משכו סוגי הקוקטיילים השונים, על בסיס משקאות כמו ג'ין, רום ואיך אפשר בלי טקילה?
שני הקוקטיילים הראשונים שטעמנו היו "לה קרודה" – טקילה, פסיפלורה, אננס ולימון, ו"צ'ברה" – ג'ין, סן ג'רמן, מנגו, פסיפלורה ולימון. שני הקוקטיילים היו קלילים מבחינת רמת האלכוהול אבל משמחים מספיק בשביל שנתחיל להתנועע לצלילי המוסיקה המקסיקנית שליוותה את הערב.
שניהם אגב היו מקושטים להפליא, ועתידם באינסטגרם מובטח.
לפתיחה קיבלנו אייקון מקסיקני- הטאקו. ליתר דיוק, טאקו להרכבה עצמית לפי הטעם והחשק. על מגש עגול הגיעו כל התוספות שאפשר להוסיף לטאקו –נתחוני עוף , חסה, כוסברה, סלסה וורדה ,איולה מקסיקני והשוס הגדול – קערית של פריחולה- שעועית מבושלת, ללא ספק חלומו של ספידי גונזלס.
אנחנו הצענו לבעלי המקום להפוך את מנת הפריחולה גם למנה בפני עצמה כאוכל מנחם בעיקר לימים חורפיים. אין כמו תבשיל השעועית לצד משקה אלכוהולי לחימום האווירה והנפש.
כדי לרענן את הגרון נחת על שולחננו קוקטייל נוסף בשם "אמור מיו" – ג'ין, סן ג'רמן, לימון, תות, מלפפון, ונענע, מעוטר בספירות של פירות שהתפוצצו בפה.
עוד סמל מקסיקני נוסף על השולחן, מנת נאצ'וס נדיבה מאד, שכללה גם גואקמולי, סלט עגבניות קטן, וקיק של חריפות באדיבות חלפיניו ורוטב ביקו דה גאלו. הנאצ'וס ליוו אותנו לכל אורך הערב, פריכים ו"תירסיים" כנדרש.
כמובן שאי אפשר בלי בשר, ועל מגש לוהט הגיעה ה"פלטה קלייאנטה" – קבבונים, צ'וריסוס, מניפת סינטה, ירקות שרופים וטחינה. הבשר היה טרי ועסיסי, עשוי בדיוק במידה על ידי אנשים שניכר שיודעים את מלאכתם.
צ'ייסרים הורמו לקראת המנה הבאה שטעמנו, "באן קורנביף קלאסי" – עם חסה, עגבניה, בצל כבוש, וצ'יפס מקסיקני. גם כאן, כמו במנת הטאקו, האכילה האולטימטיבית היא בעזרת הידיים, מה שיצר חוויה חושנית במיוחד. במשך דקות ארוכות ניסינו לפענח באיזה תבלין תובלו הצ'יפס הממכרים, ולבסוף כששאלנו הסתבר שמדובר בתערובת תבלינים מקסיקנית סודית.
התפריט עדיין בהרצה ולכן לא טעמנו קינוחים, ואז קינחנו בעוד שני קוקטיילים "מוחיטו" ו"מוחיטו אזול" – כשהראשון מבוסס על רום יחד עם נענע ולימון, ובשני הרום מוחלף בערק.
בשולחנות סביבנו ישבו סועדים מכל הגילאים, מחבורות נשים מצחקקות, דרך זוגות בוגרים שהשיקו כוסות יין, חובשי כיפות ישבו על הבר , תושבי העיר וכאלה שהגיעו מערים אחרות במיוחד, וכולם חגגו את מקסיקו.
"פרידה בר" – בר מסעדה בסגנון מקסיקני
עליית הנוער 39 גבעתיים
טלפון להזמנת מקום : 054-7232316 (יהודה)
שעות הפתיחה – בימים א – ה 18.00 – אחרון הלקוחות, במוצאי שבת כשעה וחצי לאחר צאת השבת, ביום שישי המקום סגור.
בתפריט מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות.
גישה לנכים: יש
חנייה: חינמית בסביבה.
המקום כשר.
המוטו הוא – אלכוהול איכותי ומגוון, לצד אוכל טוב בהשראה ים תיכונית, לקהל בוגר יותר, שמחפש בילוי שהוא מעל ל"בירה וצ'יפס", במחירים הוגנים, שירות אדיב ואווירה חגיגית.
כך נולד "משתה" שמציע תפריט אלכוהול נרחב, הכולל יינות , משקאות חריפים וקוקטיילים לכל טעם ומנות יצירתיות מחומרי גלם איכותיים, שרובם מכינים במקום.
בר "משתה" בנוי משטח רחב ומואר, שבקצהו האחד מטבח פתוח, בו ניתן לראות את המנות מוכנות "בשידור חי". הקצה השני הוא הבר שבו מקפיצים המוזגים משקאות מכל הסוגים, ובמרכז החלל שולחנות בגדלים שונים לכל סוג של קבוצה או בודדים.
השעה הייתה שעת ערב מוקדמת באמצע השבוע, והמקום המה אורחים.
בחרנו לשבת ליד שולחן (יש גם מקומות ישיבה על הבר או במרפסת המקורה) והתייעצנו עם צוות המקום על המנות השונות בתפריט.
כדי להתחיל את החגיגה פתחנו בקוקטיילים. במגוון הקוקטיילים תוכלו למצוא קוקטיילים מתוקים או חמצמצים, המוגשים בכלים מיוחדים ובפרזנטציות ססגוניות- חלומו של כל אינסטגרמר.
אנו הלכנו על הטעמים החמצמצים יותר וקיבלנו "משנכנס הדר" – קוקטייל של ג'ין, קמפרי, אשכולית אדומה, בזיליקום ולימון, ו"שיכור כלוט" – תערובת מלפפונים, ג'ין, קמומיל משתה וסאואר. שני הקוקטלים היו מרעננים, שילוב הטעמים היה מוצלח ועשה חשק לעוד.
התפריט מחולק לפי סוגים של מנות ולא לפי "מנה ראשונה או עיקרית" והרעיון הוא שמנה שמוכנה יוצאת אל השולחן וכל היושבים מוזמנים לחלוק. ישנו מבחר נאה של מנות טבעוניות.
המנה הראשונה שהגיעה אל שולחננו היתה מנה בהשראה יוונית "סקורדליה סלקים" – ממרח שקדים ושום, סלקים צלויים בתנור אבן, ושמיר "בשביל הצבע" כמו שמוגדר בתפריט. הסקורדליה היא אחת האהבות שלי במטבח היווני ושמחתי למצוא אותה בתפריט של "משתה". המנה הגיעה בקערה גדולה ובה שכבה עבה של הסקורדליה, בנגיעות שום עדינות שלא השתלטו על טעמי השקדים. הסלקים היו כמו סוכריות בקרנצ'יות עדינה. מנה שלטעמי כדאי לארוז ולמכור בקופסאות הביתה. ניתן לצוות לה לחם לניגוב מקסימלי של הקערה.
"פני פורי" היו המנה הבאה, ובתפריט הם מופיעים בשתי גרסאות, גרסת הדג והגירסה הטבעונית. אנו בחרנו את "פני פורי דג" – כיסוני קמח חומוס ממולאים בסלמון, היישר מהמטבח ההודי. החן של הכדורים הוא עדינות הציפוי שנותן מקום של כבוד למילוי בפנים, דג שמגיע טרי, כמו כל שאר הדגים במסעדה. לצד הפני פורי היו כמה עגבניות ריבתיות ומתוקות וכוסית של רוטב כוסברה למזיגה מעל.
ממחלקת הסלטים נבחר "סלט שומר בסאואר" – סלט שמלבד שומר כלל רצועות גזר, צנונית, בוטנים מסוכרים, עלי תבלין, מיץ לימון, סוכר ומעט ערק. הייתי מעט חשדנית כלפי המנה מכיוון שטעמי אניס אינם כוס התה שלי. שמחתי לגלות סלט מרענן מאד, שלמרות שהכיל ערק ושומר, שניהם "אניסיים", הטעמים עודנו ואוזנו על ידי מיץ הלימון ובעיקר האגוזים המסוכרים.
הנציג הראשון של מחלקת הבשר היה מנת "שרינג" קלאסית – "סיגר חלקי פנים". עלי סיגר דקים שמולאו בכבדים ולבבות והוגשו עם טחינה ומטבל עגבניות. הסיגרים הגיעו לוהטים לשולחן, ולמרות זאת לא התאפקנו, אחזנו בהם באצבעות וטבלנו ברטבים. העלים היו פריכים והתפקעו מכמות המילוי העשירה.
שתי המנות הבאות יכולות להיות מוגדרות כ"עיקריות" בעקבות גודלן. "כנאפה עגל" – עוגה עגולה שהורכבה משכבת קבב השף, כוסתה בשכבת שערות קדאיף מתקתקות ועל הכול זיגוג סירופ עגבניות שרי, ו"אסאדו וירקות שרופים" – בשר צלעות בקר בבישול ארוך בליווי ירקות צלויים בתנור. אחד הניגודים החביבים עלי הוא מתיקות ומליחות (ואשרי ממציא הקרמל המלוח!) ולכן מבחינתי מנת הכנאפה הייתה גולת הכותרת של הארוחה – בכל נגיסה השתלבו טעמי הבשר עם פריכות ומתקתקות הכנאפה, והכל נמס בפה. הבישול הארוך של מנת אסאדו יכול לייבש את הבשר אולם במקרה של "משתה" הבשר היה עשוי בצורה מדוייקת והיה עסיסי ובעל טעמים עמוקים. תפוחי האדמה והבטטות שנלוו אל הבשר נתנו טעמים של מדורה והחזירו זכרונות ילדות.
את המנות הבשריות ליווינו עם יינות "בלו נאן גוורצטרמינר 2017" מהלבנים, ו"גליל אלון" שרובו קברנה סוביניון, באדומים. שני היינות אהובים ופופולאריים והחמיאו לבשר.
במחלקת הקינוחים מופיעים שלושה, כולם קינוחים שלא מכילים חלב במקור כך שאין השפעה של הכשרות של המקום – מלבי קוקוס, קטאיף אגוזים ובסבוסה (המכונה "בסבוסה דיי"). בחרנו את המלבי שהגיע בטעמי קרם קוקוס, אגוזים מסוכרים ושבבי קוקוס. המנה היתה מרעננת מאד, מתוקה במידה ו"סגרה את הפינה" שדורשת משהו מתוק לאחר ארוחה גדולה המלווה באלכוהול.
אורחים נוספים המשיכו להגיע, מוסיקה מגוונת ליוותה את הערב והצוות דאג שכל הנוכחים יהיו מרוצים וחייכניים (וכמובן שהסלולרים נשלפו שוב ושוב לצילום המנות היפיפיות).
"משתה"- בר מסעדה
לשם 7 פתח תקווה
שעות הפתיחה – ימים א-ה כרגע ,בתקופת ההרצה החל מ19.00 ועד אחרון הלקוחות, ובתום תקופת ההרצה המקום ייפתח כבר ב17.00, ובמוצאי שבת כחצי שעה לאחר יציאת השבת.
מתאימה ל: שומרי כשרות (וגם כאלה שלא), טווח גילאים בוגר יותר שמחפש איכות ושירות, צמחונים, טבעוניים.
טלפון: 03-9591904
גישה לנכים – יש
כשרות- רבנות.
ניתן לערוך אירועים הכוללים תפריט סגור.
