לא כולם בישראל דוברים צרפתית, אבל יש ביטויים שכולנו מכירים- קרואסון, ז'טם וכמובן "דוז פואה" – שתים עשרה הנקודות האולטימטיביות שמעניקים השופטים לשיר המנצח בארווזיון. הנקודות הללו הן כל מה שכל צופה מצפה לשמוע, בעיקר אחרי המילה "ישראל".
אבל המספר 12 משמח לא רק כנקודות באירווזיון אלא גם בהפתעה מיוחדת שמכינים ב"דומינו'ס פיצה" לכבוד האירוע הגדול הזה- פיצה מטורפת עם 12 (!) תוספות בכל פיצה. גדול ומוגזם בדיוק כמו האירווזיון.
גאורגיה היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים ולא בכדי, יש בה נופים מרהיבים, תושבים מסבירי פנים וקולינריה מגרה במיוחד. מנת הדגל של גאורגיה היא ללא ספק החצ'אפורי, אותו מאפה חם שהרגע יצא מהתנור, ומתפקע ממילוי חלבי או בשרי, מה שיכול להוות ארוחה בשלמותה, משביעה וטעימה.
מסעדת "טש וטשה" היפואית היא מוסד וותיק לאוכל גאורגי, המגישה את מיטב הטעמים האותנטיים לצד מוסיקה, ריקודים והרבה שמחה, ולצידה ישנו האח הקטן – "טשטש שוילי" – חצא'פוריה בלב שוק הפשפשים התל אביבי.
כשהגענו בשעת צהרים, הרחבה שלפני " טשטש שוילי " המתה תיירים שיושבים ליד שולחנות עמוסי כל טוב. עד מהרה גם השולחן שלנו התמלא במאפים מהבילים – חצ'אפורי במילוי גבינות ותרד, חצ'אפורי "אצ'רולי" מאפה סירה במילוי גבינות וביצה רכה, ו"טשיפורי בשר" – במילוי בשר בקר טחון ורוטב שזיפי בוסר.
המשיכה הראשונית שלי היתה כמובן לזה עם הביצה הרכה, שנזלה כשבצעתי חתיכה, מזניחה את הסכין והמזלג ונוהגת כמו שעושים באוכל רחוב מפתה, היישר עם האצבעות למרות שהמנה היתה חמה מאד. הביצה עטפה את המאפה על שלל גבינותיו בשמלה רכה ועשירה.
המאפים האחרים היו מתובלים יותר, עם טעם עשבי במאפה התרד, ועם תיבול חריף יותר במנה הבשרית, ולוו ברטבים שונים, רוטב פסטו למנות שהכילו גבינה, שמן מתובל למנה הבשרית, ועוד רוטב חריף אדום למי שרצה עוד קצת עקצוץ.
את המאפים ליוו משקאות סודה היישר מגאורגיה בטעמי אגסים וטרגון מוגזים קלות.
עוד בתפריט המאפים גם כאלה הממולאים בגאודה אדומה ונענע, גאודה ובזיליקום, רוקפור, ואחד בגרסה טבעונית המבוסס על כרישה ומנגולד ללא גבינות.
למטבח הגאורגי יש כמובן מתוקים, ובתפריט יש מלבי גאורגי טבעוני על בסיס קוקוס, מי וורדים וסלק, אבל אנחנו הלכנו על הממתק הגאורגי האהוב, הצ'ורצ'חלה, אותן שרשרות ארוכות שניתן לראות בכל מקום בגאורגיה, כשהן תלויות מהתקרה. הממתק מורכב מאגוזי מלך שהושחלו על חוט ונטבלו פעם אחר פעם ברפרפת ענבים ואז ניתלו לייבוש. כל חיתוך רוחבי מגלה את הלב הקרנצ'י של האגוז העטוף במתיקות העדינה של הענבים.
"טשטש שוילי" מביאה טעמים ייחודיים במחירי אוכל רחוב, לאכול במקום או לקחת הביתה (והמלצה שלי –גם וגם).
"טשטש שוילי"- חצ'אפוריה גאורגית.
עולי ציון 15 שוק הפשפשים תל אביב
טלפון: 03-6588918
שעות פעילות: א,ב,ג 11.00 – 23.00, ד 11.00 – חצות, ה 11.00 – 02.00, שישי 09.00 – 17.00 , שבת 17.00 – חצות.
גישה לנכים: יש
כשרות: לא כשר
אחת האטרקציות הפופולאריות בפארקים של דיסני היא "אי הפיראטים", ספינה טרופה מלאה אוצרות. האטרקציה כל כך פופולארית שהיא הפכה לסידרת סרטים ולא בכדי, הפיראטים , למרות שהם פורעי חוק, נתפסו כאנשים מרתקים, שעוברים הרפתקאות רבות במקומות רבים בעולם.
כשנכנסים ל"בר הפיראט" בראשון לציון, פשוט עולים לספינת פיראטים. מתחילים בגרם מדרגות עץ שלצידו שני עמודי מפרש, ממשיכים בפגישה עם פיראט מפחיד שעומד בכניסה (ומשמש רקע נהדר לצילומי סלפי) וממשיכים לרחבה שנראית כמו לב ספינה, מחולקת לתאים ולרחבות בחיפויי עץ , כשבקצה הבר המרובע ומסכי טלוויזיה גדולים, מה שאולי אין בספינות פיראטים מקוריות אבל מספק חווית משחקי ספורט לקהל האורחים.
חופשות חלומיות הן ענין יקר, אבל עכשיו אין צורך לנסוע כל כך רחוק וכל כך יקר כדי להרגיש כמו בהוואי. מספיק להגיע לתל אביב, שם צוות מיקסולוגים אלופים בראשות יותם שילו ("דאבל סטנדרט"), מוש בודניק ("סושיאל קלאב"), רוסקו רז ושלומי בונפילד ("ספייסהאוס") ביחד עם אנשי הלילה המובילים גיא זילביגר, אסי קוריס וליאב פינטו הקימו את ה"הונולולו" – הטיקי בר הראשון בישראל.
מהו "טיקי בר"? המושג מגיע מתרבות הפופ האמריקאית של שנות הארבעים, כשאמריקאים רצו את הרוח החופשית של הוואי, הים, הטעמים והאווירה, והביאו, לעיתים בצורה מוגזמת, את העיצובים והצבעים לארצות הברית.
"הונולולו", כאמור הטיקי בר הראשון בישראל, ממוקם במקום המרכזי ביותר האפשרי, בליבה של תל אביב, כיכר דיזנגוף (שחזרה לימי גדולתה) ממש מול קולנוע "חן" המיתולוגי. בשני חללים- פנימי הכולל בר ענק במרכזו, וחיצוני המכוסה בפרגולה בגווני וורוד עם ציורי דקלים, אפשר למצוא כשבעים סוגי רום שונים, המשקה המאפיין של האיים – רום בהיר או כהה, נקי או מתובל, צעיר או מיושן ממגוון מקורות כמו הקאריביים, טרינדד, האיטי, ברבדוס ועוד.
עיטורים פולינזיים תלויים על הקירות, מראות עגולות ומנורות באווירת ים מקשטות את הבר, וכוסות בעיצובים מיוחדים בעבודת יד מכילות כל טוב אלכוהולי.
השעה עוד היתה מוקדמת כשהגענו אל "הונולולו" אבל השולחנות היו מלאים כמעט לגמרי, וכשעה לאחר מכן כבר לא היה כיסא פנוי. חוגגי יום הולדת הרימו כוסית לצידנו בזמן שאנו החלטנו לפתוח את הערב כמובן בקוקטייל מתוך תפריט המקום המגוון. בהמשך הערב יצטרפו עוד קוקטיילים, חלקם מה שמכונה "קוקטיילים מהחבית" , כלומר כאלה שמוכנים ונשמרים בתוך חביות ומקבלים ארומות מיוחדות, רובם בנוכחות אלכוהולית חזקה יותר, ואז נמזגים לכוסות כמו שמוזגים יין.
פתחנו בCLOSE TIES – שמביא את החוויה הפולינזית בטעמי פירות טרופיים ומיצי פירות וכלל פלנטיישן אננס, סיילור ג'רי, אפרול, אננס טרי, אשכוליות, נענע, שקדים וליים. בכוס ארוכה ובעיטורי אננס מקורמל הגיע הקצב הקאריבי. חסרה לי רק שרשרת הפרחים והייתי מוכנה לחופשה חלומית.
הקוקטייל השני לפתיחה היה "אל דוראדו" שהורכב כמובן מאל דוראדו 12, קוקי טורינו וקמפרי ועוטר בפרוסת הדר מקורמלת. קוקטייל זה היה יותר מתקתק למרות שהוא אינו מכיל סוכר.
בתפריט האוכל מנות טאקו במילויים שונים, סלטים, מנות דג, מנות באוריינטציה אסיאתית כמו כיסונים, גיוזה או מעין "סושי מפורק", נשנושים וכמובן מתוקים.
פתחנו ב"קרפצ'יו דג ים" על קרם עגבניות, שמן זית, פיסטוקים, ארטישוק, מיקרו סלק, בצל ירוק, צ'ילי חריף ומיקרו כוסברה שהגיע עם שני טוסטונים ופלח לימון. הדג היה טרי מאד וחתוך דקיק, ואיסוף כל מרכיבי המנה על גבי הטוסטון היה מיצוי טעמי הים בצורה מרעננת ומענגת.
לצד המנה הזו קיבלנו גם סלט פפאיה. בדרך כלל אני נמנעת מסלט פפאיה למרות שאני אוהבת את הטעמים, מכיוון שברוב המקומות הוא מוגש בגירסה מאד חריפה שאני לא יכולה להתמודד איתה. ב"הונולולו" התחשבו באנשים כמוני והסלט אינו חריף וכולל מלבד הפפאיה גם גזר צבעוני, רוטב בוטנים וליים, מצוין לנשנוש תוך לגימת הקוקטייל.
לקראת המנות הבאות הגיעו גם קוקטיילים חדשים – קוקטייל חדש בשם "איילנד פורט" בעירוב של פיסקו, בולט, ריבת תפוזים ביתית, ובזיליקום תאילנדי, בהגשה מלבבת עם אטב כביסה זעיר שהחזיק עלה בזיליקום, ו"דארק אנד סטורמי" – קוקטייל "גברי" יותר מסידרת הקוקטיילים שבחביות בדרגת חוזק אלכוהולית יחסית חזקה יותר, שעורבבו בו סיילור ג'רי, גוסלינג, פלרנום, תומס הנרי ג'ינג'ר ביר (שנתן עיקצוץ כייפי במיוחד) וליים.
בחזרה לאוכל ולמנות שהן גאוות המקום – "פיצה" טונה אדומה – טורטיה אפויה עם קונפי שום, ספייסי מיונז, טרטר טונה, קרם לימון דבש, בצל גריל, פרמז'ן וארוגולה, שהגיעה מחולקת לארבעה רבעים. במקרה שלנו במקום הטונה קיבלנו סלמון טרי. קיפלנו את המשולשים כמו שמקפלים כל פיצה ונהננו מהפריכות של הטורטיה שהתנגנה לנו באזניים בזמן שאכלנו, וליטפה את הדג הרך וטעמי התיבול.
המנה השניה הייתה מנה שיכולה לשמש ארוחה בפני עצמה, ה"פוקי סלמון" שהוא מעין פירוק של סושי, כשכל המרכיבים מגיעים לחוד – סביצ'ה סלמון, אבוקדו, כרוב סגול מוחמץ, כוסברה, מלפפון יפני מוחמץ, גזר מוחמץ, אורז סושי ואצת נורי בטמפורה. את המנה ליווה כד קטן של רוטב שאני הולכת לאמץ הביתה של סויה לבנה ויוזו.
עד עכשיו לא הצלחנו להחליט איזו מהמנות אנו אהבנו יותר, מכיוון שלכל אחת היה את הייחוד שלה – עושר הטעמים, הפריכות (הן של הטורטיה במנת הפיצה והן של האצות המטוגנות במנת הפוקי), טריות הדגים והטוויסטים המיוחדים.
לסיום החלק הקולינרי הגיע טעמנו עוד קוקטייל אחד, גם הוא מהחבית – THE FIRST APPLE – שאין לי מושג אם הכוונה לתפוח הראשון בו נגסו אדם וחוה אבל אם כן, זה מסביר את גן עדן – רוסקי סטנדרט, נים בים ריי, שרטרז ירוק, קמומיל, תפוח ירוק וליים. עיטורי תפוח מלמעלה, נענע ויש כוסית שסוגרת את פינת האוכל (בעצם כמעט, יש תיכף המשך…..).
השולחן נוקה והגיעה העת לקינוחים, אבל לפניהם, לא נרים איזה צ'ייסר? רום נקי ומשובח נמזג ונלגם כהכנה לבחירה בקינוח. בתפריט יש שני קינוחים, האחד הוא פנקוטה עם "חלב קורנפלקס" – הוא הטעם שאנו מכירים כשאנו מסיימים קערית קונרפלס בחלב ושארית החלב מקבלת את טעמי דגני הבוקר, ביחד עם פקאן מסוכר ושבבי קוקוס, והשני הוא "קערות שוקולד" שהן שלוש קעריות עשויות משוקולד ומלאות בשוקולד לבן מקורמל וקרם מסקרפונה. מכיוון שהמילה "שוקולד" בתפריט פשוט מטשטשת לי כל מילה אחרת, זו גם היתה הבחירה שלנו.
קערות שוקולד עמוסות כל טוב שהתפצחו בפה, קרם מסקרפונה שעידן את המתיקות וכדוריות שוקולד לקישוט טעים, חוויה מפנקת.
התפריט כולו נבנה על ידי דור אבן ("הרברט סמואל", "טאייזו", "פלורנטין האוס") והוא מצד אחד משלים את טעמי הקוקטיילים ומצד שני גם עומד בפני עצמו.
"הונולולו" – בר קולינרי בהשראת האיים.
בן עמי 13 תל אביב (מול קולנוע "חן" בכיכר דיזנגוף)
טלפון: 03-6238155
שעות פתיחה – א-ה, ושבת – 18.00 – 02.00
ו – משעות הצהרים ועד 02.00
קהל יעד: גילאי 25+, חובבי אלכוהול ואוכל טוב
דילים מיוחדים- HAPPY HOUR – ימים א –ה בין השעות 18.00 – 20.00 הנחות של 20% על תפריט האוכל
ו 30% על תפריט האלכוהול.
גישה לנכים: יש
כשרות: לא כשר
לדגים ופירות ים יש שפע של יתרונות, הן בריאותיים והן קולינריים, וארוחה ממיטב פרי הים תמיד מענגת, בעיקר כשהיא מוגשת ברמת אלגנטיות ומקצועיות גבוהה. ארוחה כזו ניתן למצוא ב"206 דגים" – האחות הצעירה של "206 בשרים", ששוכנת לצידה בצפון תל אביב, ומביאה את מיטב הדגה היישר לצלחת
כשנכנסנו למסעדה התחושה הראשונה הייתה של יוקרה. העיצוב אלגנטי, מפיות הבד מגוהצות, וכלי השולחן מנצנצים . המסעדה היא בסגנון של פעם, רחבת ידיים ומוארת, כך שבניגוד לטרנדים של היום, ניתן לקרוא את התפריט ולראות את המנות מבלי להדליק את פנס הטלפון. גם באוזניים הייתה שלווה, כשהמוסיקה הייתה ברמה שקטה, ואפשרה שיחה בלי לצעוק.
מיד כשהתיישבנו ניגש לשולחננו יואב המלצר, פרש על השולחן את לחם הבית, חמאה וקערית החמוצים המפורסמת של המקום ושאל לגבי רצוננו במשהו מן הבר.מתפריט היינות והאלכוהול המשובח בחרנו בכוס יין של "ברקן" ובקוקטייל "קייפיריניה" קלאסי.
לאחר לגימה או שתיים התפנינו לבדוק את התפריט. השף הוא איציק הראל, שהגיע עם רזומה ב"מול הים" ואחר כך ב"קרן" של חיים כהן, ממנה המשיך ל"שאנטרל" בניו יורק. התפריט הוא פיוז'ן צרפתי ים תיכוני המפנה את מרכז הבמה לדגים ופירות הים ומאדיר את יופיים ואיכותם.
כדי לבחור מבין המנות התייעצנו עם יואב המלצר שהכיר כל מנה ומנה, והסביר מה היא כוללת בהתאם לבקשות שלנו.
לפתיחה בחרנו ב"מרק דגים ופירות ים" וב"קלמארי יווני". המרק הגיע בסיר אישי עמוק והיה סמיך ומחמם. בתוכו מצאתי מולים, שרימפס וקלמארי, לצד חתיכות דגים שנמסו בפה. טוסטון קטן בצד נתן את הפריכות והמנה כולה היתה חוויה חורפית ששלחה את הדמיון שלי לסירות דייגים מיטלטלות בים ביום סוער, ואת ארוחתם של הדייגים כשהם מגיעים לחוף ומחפשים משהו מזין, טעים וחם.
הקלמארי העביר אותנו לחופי יוון, כשחברו לו על הצלחת פלפל קלוי, זוקיני, צנובר, בצל סגול ולאבנה. זו היתה מנה חכמה שהתחברה לסביבה הים תיכונית ולטעם הישראלי שמאד מתחבר לטעמים יווניים, בעיקר כשיש בהם פרי ים משובח.
השולחן נוקה בקפידה, כפי שינוקה גם בהמשך, הסכו"ם הוחלף ויואב אף מזג את המים שביקשנו היישר אל הכוסות, שירות שמקיף את הסועד מעבר לקבלת המנות עצמן ומעצים את החוויה.
לעיקריות יש כמה אפשרויות שנחלקות לשתי מחלקות עיקריות – ניתן לבחור דג ממיטב הדגה היומית ולקבלו עשוי כפילה או כדג שלם בשיטות בישול לבחירתנו- אידוי, גריל או טיגון או לבחור באחת המנות המובנות של השף. אנחנו הלכנו על הקטגוריה השנייה ואימצנו את ההמלצות של יואב. בחרנו ב" בלוטין במילוי דוקסל פטריות שמפיניון ברוטב חמאה אדומה ורוטב שמנת", וב" סטייק טונה אדומה צרוב בגריל ברוטב חמאה אדומה" .
אין לתאר כמה שהפרזנטציה של המנות היתה יפיפיה ומעוררת תאבון. הכבוד לדגים ממש זעק מהצלחת, ושילב אותם בעדינות עם הרטבים השונים. לצד המנות קיבלנו תוספות של שעועית ירוקה ופריכה שנחלטה בדיוק לדרגה הנכונה, ושמרה על צבע ומרקם, ותפוחי אדמה קטנים אפויים ורכים, מעוטרים בפרוסות שקדים.
כל הדברים הטובים נגמרים בסוף, למרות שהשתדלנו לאכול לאט כדי להעריך כל נגיסה ונגיסה והגענו לשלב המתוק של הארוחה, הקינוחים. מבחר מפתה של שוקולד, קרמים שונים, רטבים ותוספות וגם הפעם נועצנו ביואב ובחרנו בשניים – " אטריות קדאיף" ו"פונדנט שוקולד ללא סוכר". אטריות הקדאיף היו מגדל של שתי דיסקיות קדאיף ובתווך מגדל של קרם מסקרפונה מעוטר בפיסטוקים ומונח על פסי רוטב אינגלז. על הצלחת היו יחסי גומלין כשהקרם נתן את הרכות והקדאיף את הקרנאץ' המתקתק ושניהם ביחד קיבלו את העקצוץ המלוח של הפיסטוק.
בחרנו בפונדנט ללא סוכר כדי לבדוק מה האפשרויות של אנשים שלא יכולים או לא רוצים לצרוך סוכר. הפונדנט היה חם, עם התוכן הנוזלי הכל כך אהוב, והוגש עם גלידת אספרסו, גם היא ללא סוכר. מנה מכובדת ומתוקה המפנקת את הסועד.
בתפריט יש מנות קבועות ומיתולוגיות כמעט ,ומנות מתחלפות לפי העונות כמו מנות קלות או כבדות יותר, מרקים חמים וקרים וכך הלאה.
כל המרכיבים במנות מוכנים במקום, כולל רטבים, חמוצים, עישון הדגים ועוד.
במסעדה שני חללים נוספים לאירוח עד 24 איש והם מצויידים בכל מה שצריך להרצאות ואירועים: מקרן, מערכת סאונד, כבלים ואינטרנט.
"206 דגים" – פיוז'ן צרפתי ים תיכוני של דגים ופירות ים טריים.
משה סנה 54 תל אביב (בצמוד ל"206 בשרים").
טלפון: 6483030 03
המסעדה מתאימה ל: קהל בוגר יותר, המחפש איכות באווירה יוקרתית. במקום מתארחים שגרירים, אנשי עסקים, צמרת עורכי הדין ועוד.
שעות פתיחה: א – ש 12.00-23.30
גישה לנכים: יש, כולל מעלון.
עסקיות: תפריטי עסקיות בצהרים ובערב.
חנייה: צמודה למסעדה, חינם ובשפע.
כשרות: לא כשר
מסעדה היא מזמן לא רק מקום שאוכלים בו, אלא מקום בילוי שמעניק כמה שיותר סוגים של חוויה. ב"אמש" לקחו את הקונספט בגדול, והמסעדה החדשה שהוקמה במקומה של ננוצ'קה היא קונספט שבו מתחילים בארוחה וממשיכים במסיבת בר מוסיקלית עם תקליטן, צ'ייסרים והרבה שמח.
הלקוחות הם מהסוג הבוגר יותר, שיודעים להעריך איכות, והתפריט בהתאם – בניצוחה של השפית אורטל רוזנברג, ובעזרת שימוש בחומרי גלם מהשכנים בשוק לווינסקי והכרמל, עוצב תפריט המוגדר כ"ים תיכוני" ומבוסס על דגים טריים, ירקות, בשר איכותי ושילובי תיבול מעניינים.
הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת, עוד לפני בואו של התקליטן שמרים את המקום עד השעות הקטנות. הפתיחה הייתה בדרך החביבה עלינו בכל סעודה, האלכוהול. לצד תפריט יינות מגוון, הן ביקבים והן במחירים, ישנו גם תפריט קוקטיילים מסוגים שונים. ורד, המלצרית שלנו ידעה לפרט על כל מנה ומשקה בתפריט, ואנו נעזרנו בה כדי להחליט במה לפתוח.
אני רציתי משהו רענן אך לא מתוק מדי, והצד הגברי ביקש משהו יותר לכיוון המר. הבחירה נפלה לבסוף על "מרגריטה הדרים" בשבילי ועל "סילנסיו" בשבילו. מוטיב ההדרים הוא מוטיב ישראלי קלאסי, והוא חזר במגוון משקאות ובמגוון מנות, נותן את העוקץ הריחני שלו. המרגריטה כללה סאוזה מנדרין נפוליאון, גרנדין, אשכולית אדומה, ומי זהר והכוס עוטרה בכתר של מלח ורוד. ה"סילנסיו" היה "ירוק" יותר ונבנה מבקרדי סילבר, סנט ג'רמיין, ג'ינג'ר, מלפפון ושמיר. שני המשקאות היו קלילים מבחינת הטעמים, לא מתקיפים את החיך אלא מכינים אותו לטעמים שיבואו.
מאוחר יותר לא התאפקנו ובדקנו קוקטייל נוסף מהתפריט, שהתגלה כמעניין ביותר, ה"בזיליתות", קוקטייל שהיה שילוב של בומביי ספייר, תות, בזיליקום תאילנדי ופלפל שחור. המשקה עוטר בקצף בזיליקום מלמעלה ובכוכב אניס, ואישר את מה שידעתי מזמן, בזיליקום הוא שידוך נפלא לטעמים מתקתקים.
במנות הפתיחה מככבים דגים נאים, והאמת שזה אינדיקטור מעולה לטריות חומרי הגלם של המסעדה מכיוון שבמנות כאלה אין היכן להתחבא ואיכות הדגים צריכה להיות מעולה. הדג היומי היה האינטיאס והוא כיכב בשתי מנות ספיישל שלא הופיעו בתפריט –
"קרודו דג ים" עם אבוקדו, צ'ילי ושאלוט, מושרה בשמן זית ופסטוקים, ו"קרפצ'ו הדרים" עם עלי רשאד, תפוז דם, שמן הדרים, אשכולית אדומה וצנון שחור, צ'ילי ושאלוט. מכיוון שאני וחריפות לא חברים טובים, הוציאו עבורי את הצ'ילי מהמנות.
את מנת ה"קרודו" השתדלתי לאכול באמת לאט, כדי לספוג את כל המרקמים השונים – החלקלקות החושנית של הדג, העטיפה של שומן האבוקדו שעליו הוא הונח, וחיספוס עלי הרשאד לצד פריכות הפיסטוקים. זה גם היה השלב ששמחתי שעדיין לא החלה המוסיקה כדי שאוכל לרכז את כל החושים לחוויה שהתנהלה אצלי בפה. ללא ספק מנה שכדאי שתיכנס לתפריט הקבוע.
הקרפצ'ו לא היה רחוק ממנה, גם כאן דג טרי פרוס כמעט לידי שקיפות, עם הרבה טעמי הדרים רעננים.
את הגוון הבשרי לתפריט המנות הראשונות קיבלנו במנת סטייק טרטר בקר עם אנשובי, צלפים, איולי חרדל מעוטר בביצה, ולצידו צמד ברוסקטות פריכות ליצירת הכריך הפתוח המושלם. למרות שהטעמים נשמעים עזים בגלל האנשובי, הצלפים והחרדל, בפועל זו היתה מנה מעודנת.
ורד המליצה לנסות את סלט החסות. בתחילה היססתי מכיוון שמה כבר אפשר לחדש בסלט חסות? אז מסתבר שב"אמש" גם הסלט הוא לא רק סלט, אלא קערה גדולה של חסה סלנובה, שהיא ה"רולס רוייס" של החסות, ביחד עם בייבי ג'אם, בצל שאלוט, גבינת בושה עיזים משובחת, אגוזי מלך ופלחי פרי העונה שבמקרה שלנו היו אפרסמון. רוטב הסלט הונח ביד עדינה מאד, מה שהשאיר למרכיבים את המקום להפגין את הטריות, הטעמים והמרקמים. ההמלצה שלי, לקחת קצת מכל דבר ביחד.
המסעדה מוגדרת כ"ים תיכונית" והסלט נטה יותר לזכרונות שיש לי מצרפת, אבל הרעננות של ירקות השוק הצמוד החזירו אותי היישר למזרח התיכון שלנו.
צ'ייסר של "קוקטייל הבית" שמשתנה בכל יום ובמקרה שלנו היה מיקס של וודקה, אננס והדרים, העביר אותנו למחלקת המנות העיקריות.
הראשונה בהן הייתה "ריזוטו ים" – חתיכה נאה מאד של דג מוסר ששכבה על ים אדום של ריזוטו בקרם סלק ולצידה סלטון ירוק לריענון. מנה שהייתי מגדירה כ"אוכל מנחם" של אורז חם מתקתק בטעמי הסלק, רך אך לא "מושי" ודג שלא הניח לאף אחד לכסות על הטעמים הטבעיים שלו.
השניה הייתה מנת שקדי עגל שמגיעה על שיפוד, על קרם תירס, עם אפונת שלג ופרמז'ן. שקדי העגל, כמו כל המנות במסעדה, עשויים על תנור פחמים, מה שנותן טעם של מדורה. התירס מעט מתוק, השקדים נימוחים ממש כמו פטה כבד ואפונת השלג הוסיפה את הקראנץ'. מהעיקריות זו בהחלט היתה הבחירה שלי (אם כי היה קשה מאד להחליט בינה לבין הריזוטו ותוצאות המשאל שערכנו על השולחן היו צמודות מאד).
מנות הקינוח לא מופיעות בתפריט והן מתחלפות. לנו הוצעו ארבע, כולל "בראד פודינג" ו"קראק פאי" אבל לבסוף בחרנו בשתיים שונות לחלוטין . האחת היא חלומו של כל חובב שוקולד משובח, מוס שוקולד מריר (הללויה!) עם שברי וופל קקאו, לצד שמנת מוקצפת לא ממותקת. ב"אמש" השכילו להבין שתועפות של מתיקות בסופו של דבר לא טעימות, ועדיף להוריד ממינון הסוכר כדי להרגיש משהו מלבד סוכר. התוצאה, קינוח מתוק אבל לא מוגזם, שוקולד עמוק ועשיר, שהקצפת לא ממתיקה בהגזמה אלא מלטפת בענן חלבי.
הקינוח השני היה שונה בתכלית – אגסים מבושלים ביין אדום עם תבלינים כמו הל, קינמון וציפורן ומוגשים על הר של מסקרפונה, עם טוויל אגוזי לוז, קרמבל שקדים ופחזניות קטנטנות מפוזרות מסביב.
אם במסעדה ההמלצה היא מנות "שרינג" שהן בדרך כלל זוגיות, המנה הזו יכולה לספק שלושה או ארבעה גרגרנים בלי בעיה. מצויינת לחובבי טעמים מעט אקזוטיים ופחות מתוקים.
"אמש" הוא קומפלקס של כמה חללים – מסעדה, בר, בר בחצר (עם תפריט מצומצם) וגלריה לאירועים.
"אמש" – בר מסעדה ים תיכונית.
לינקולן 30 תל אביב
טלפון אין, הזמנת מקומות דרך דף הפייסבוק והאינסטגרם של המסעדה.
שעות הפתיחה: שבעה ימים בשבוע, 19.00- אחרון הלקוחות.
גישה לנכים: יש
מתאימה ל: קהל בוגר יותר המחפש שילוב של אוכל טוב וחגיגת מוסיקה עברית על הבר.
כשרות: לא כשר
.
בלב ראשון לציון, בצמוד לבנין העיריה, ניצב ה"אספרסו בר" – בית קפה מסעדה שהקונספט שלה הוא "שפע". זו המילה המשמעותית בהחלטות של יוסי גלוש, הבעלים של המסעדה, שהגיע מיפו ובנה תפריט שנע על הקו של טריות ונדיבות.
יפו, או ליתר דיוק נמל יפו מגיעים היישר לצלחת בדמות דגים ופירות ים, שעוברים טיפול אוהב בידיו של שף המסעדה עלי זועבי, שבחמשת השנים האחרונות היה השף של מסעדת "קלמטה" ביפו, ולפני כן שימש כסו שף ב"יאסו" של השף אביב משה.
המסעדה רחבת ידיים ומוארת מאד, הבר ניצב במרכז ואביזרי רטרו שונים ממוקמים בתוך נישות לצד השולחנות.
פתחנו באלכוהול – יין מרלו של "תבור" בשבילו וקוקטייל המכונה "אקזוטי" בשבילי, שהתבסס על מיצי הדרים, ביחד עם מונין אבטיח וודקה. פתיחה מרעננת שפתחה לנו את התאבון להמשך.
לחם הבית הוא חובה כמעט בכל פתיחה של ארוחה, וב"אספרסו בר" מדובר על לחם דגנים חם ופריך, שהגיע לצד שמן זית וחומץ, וקערית זיתים מתובלים. בקונסטלציות אחרות כמו בארוחת הבוקר הוא מגיע עם מטבלים שונים, כולם תוצרת המקום, כולל אפילו הממרחים והריבה.
המנה הבאה היתה "מיקס פירות ים מטוגנים" – קלמארי ושרימפס שטוגנו והוגשו לצד איולי לימון. בתפריט המנה מופיעה תחת ה"עיקריות" אבל היא יותר מנת נשנוש כייפית שבה זנחנו את הסכו"ם והנימוס וצדנו את פירות הים בעזרת האצבעות. גם הקלמארי וגם השרימפס היו פריכים מחוץ, כשהציפוי אינו משתלט, ועשויים היטב בחלקם הפנימי.
עוד בראשונות – "סלט יווני" קלאסי של מלפפונים, צנוניות, בצל סגול, עגבניות שרי ,זיתי קלמטה, שקדים ברוטב וינגרט, בזיליקום וגבינת פטה. הקערה גדולה, הירקות טריים ופריכים, לא רצינו להתמלא יותר מדי בסלט אבל למי שמחפש ארוחת צהרים קלילה שלא תכביד עליו בהמשך, או רוצה משהו בריא במיוחד, הסלט היווני הוא בהחלט אופציה מומלצת.
שמרתי את הטוב ביותר לסוף, ובמקרה של "אספרסו בר" מדובר על "חציל בלאדי" – חציל צלוי על הגריל ומוגש עם צנוניות, גבינת פטה, גמבה ואיולי בזיליקום. החציל היה בטעמי עישון עדינים, ובשילוב עם הירקות והגבינה יצר מחית מפנקת, שנוגבה עד הסוף בעזרת לחם הבית.
בעיקריות דגמנו משתי המחלקות- הדגים והבשר, בדמות "פילה דג על הגריל" – שבמקרה שלנו היה לברק , ומגיע עם פירה תרד , וסטייק אנטריקוט (200 גרם) שמוגש עם תפוחי אדמה בתנור, צ'ימיצ'ורי ועשבי תיבול. גם במנות אלו ניכר מוטו ה"שפע" והן היו נדיבות ועשירות. הבשר היה עשוי בהמלצת המקום "מדיום" (שמבחינתי זו המלצה גורפת לכל מנת סטייק באשר היא- לעולם לא לעבור את מידת העשייה הזו) והיה מדוייק. כמובן שאפשר לבקש כל מידת עשייה רצויה.
למעשה, ההקשבה ב"אספרסו בר" לבקשות הלקוחות כל כך ממוקדת שלא רק שהחליפו לנו תוספות בהתאם לטעמנו, אלא גם אפילו עמדו באתגר של ה"קפה עם שמנת כמו שמתאים לאוכלי תזונה קטגונית " שהציב להם בן הזוג.
אז הקפה היה שלו, ואני ביקשתי, קיבלתי ונהניתי מסחלב חם עם אגוזים, קוקוס וכמה קינמון שרק ארצה.
לקינוח באווירה יפואית הוגשה לנו כנאפה כולל הגבינה הנמתחת קומפלט, ובמידת מתיקות בינונית בדיוק כמו שאני אוהבת.
במסעדה מוגשות ארוחות בוקר מיוחדות הכוללות מאזטים רבים, כולם מעשה בית- טבולה, לבאנה, חומוס, פלאפל, ריבות ועוד.
אספרסו בר- בית קפה מסעדה
כתובת: זד"ל 5 ראשון לציון
שעות פתיחה- בכל יום משמונה בבוקר עד עשר בלילה.
טלפון: 03-9568313
המסעדה מתאימה לכולם – יש מנות בשריות וצמחוניות, ומנות שמתאימות לילדים.
גישה לנכים – יש
המסעדה איננה כשרה
מלון NYX בהרצליה הוא מלון מהעידן החדש – כבר לא השטיחים הכבדים מקיר לקיר והשנדלירים אלא עיצוב צעיר עם שילובים אקלקטיים של יצירות אמנות, חלקן דיגיטליות ומרובות תנועה וחלקן מוצבות על כנים או תלויות בפינות שונות, פריטי ריהוט צבעוניים במרקמי ריפוד שונים, גופי תאורה שקופים ושפע ציורי קיר בסגנון גרפיטי.
המלון הוא מלון עסקים המרוחק כחמש דקות מחופי הים מצד אחד, ומלב העסקים של הרצליה פיתוח מצד שני. לפני כמה חודשים נפתחה בו מסעדת "COMO" – מסעדה חלבית כשרה שמוגדרת כ"בראסרי שף".
כבר כשנכנסנו אל המסעדה, שעיצובה ממשיך את הקו האורבני הצעיר של המלון, התחושה היתה נינוחות רכה שבמידה רבה הגיעה מאנשי הצוות במראה מוקפד מאד, שקיבלו את פנינו בלבביות.
ניתן היה לבחור בין ישיבה על הבר הניו יורקי הארוך, בו ליהטט ברמן בין הבקבוקים, או באחת מפינות הישיבה, כאלה המוארות היטב או אלה שמשוות אווירה רומנטית יותר לאור נר מהבהב.
התפריט עצמו הוא "מהודק" – כלומר לא עמוס אבל עדיין יש בו מבחר גדול של מנות לכל טעם, הן למי שרק רוצה נשנוש קטן ליד כוס משקה ושיחה עם חברים, והן למי שחפץ בארוחה מלאה בכל מני סגנונות. שם המסעדה אולי מרמז על איטליה, אבל למרות שבתפריט יש מנות היכולות להכנס לקטגוריה של "איטלקיות" , הסגנון האיטלקי איננו המוביל במסעדה, ויש בה גם מנות בגוון אסיאתי או עדתי.
כל הדגים מגיעים טריים בכל יום למסעדה, והרבה מהמרכיבים של המנות מיוצרים במקום, כמו מאפים, פסטות, ממרחים מיוחדים ועוד.
פתחנו באלכוהול . מתפריט הקוקטיילים בו מככבים כל המשקאות האהובים והקלאסיים בחרנו בג"'ין אנד טוניק מלפפון" וב"מרגריטה" שהיתה בעצם מרגריטה תות קפואה ומרעננת. שני המשקאות פתחו את הערב בדגש אלכוהולי עדין אך משמח.
שף הבית הוא ליאור יעקב, עם רזומה במסעדות כמו "ויולט" ו"קיטשן מרקט" , שם עבד לאורך שנים בצמידות לשף הענק יוסי שיטרית, ורכש ידע רב לגבי טכניקות ושילובים, שעכשיו מיושמים ב"קומו".
בהמלצתו פתחנו בפוקאצ'ה חמה שנאפית במקום. קיבלנו מאפה פריך מבחוץ, רך ולוהט מבפנים, שקיבל זרזיף של שמן בצל ונוקד במלח גס. לצידו ניצבה קערית של איולי טבסקו, שלמרות שמה, לא היתה חריפה כלל. הפוקאצ'ה הזו גרמה גם לזה שנמנע בדרך כלל מפחמימות, לשבור את החוקים ולזרוק את כל העקרונות. במילים אחרות, הפוקאצ'ה הוציאה מאיתנו צלילים שבדרך כלל לא נשמעים במסגרת קולינרית.
סלט ראשון מבין שניים הופיע על השולחן, מכונה בתפריט פשוט "סלנובה" ,מורכב מרוקט, מיזונה, ארוגולה, חסה משי, ועגבניות שרי, ומוגש בליווי קרקר שומשום. הירקות נצנצו מרוב טריות, והכינו את החיך למנות שעתידות להגיע.
סלט נוסף שדגמנו היה סלט טבעוני שכלל עגבניות שרי ותפוחי אדמה קונפי, ביחד עם נענע ו"טחינה" העשויה מקשיו קלוי ועיטור קרוטונים. המנה הזו הוכיחה שאפשר להכין מנות טבעוניות שלא נופלות ביופין ובטעמן מכל מנה לא טבעונית, וההמלצה שלי, כמו גם של השף, היתה להעמיס את המזלג מתחתית הקערה, כדי לקבל את כל הטעמים יחד.
אחת המנות שהדגימה בצורה יפה את ההתכתבות של העיצוב האומנותי של המסעדה ושל הצילחות היתה מנת הסשימי. דג אינטיאס טרי ורענן בתיבול טוביקו שחור, זיתי טאסוס, כוסברה, קרם פרש ועגבניות. מנה שכל חלק שלה הונח בהקפדה ויצר אמנות טעימה ומרעננת מאד. כמו במנות נוספות של השף יעקב, גם כאן ההמלצה היא לאסוף את כל המרכיבים ביחד לביס אחד הגדול מסך חלקיו.
גולת הכותרת היתה ללא ספק מנת החצילים, "חצילים מבושלים". הרעיון למנה מגיע ממנה סודנית שבה אחד המרכיבים הוא חמאת בוטנים. שף יעקב החליף את חמאת הבוטנים בטחינה גולמית, לטעם ישראלי יותר ודומיננטי פחות וקיבל מנה שקשה להחליט אם היא יותר יפה או יותר טעימה. שלוש תלוליות שבראשן חצילים בטמפורה, מלוטפים בטחינה גולמית, גבינת לאבנה, קרם עגבניות קר ואיולי זעתר. מנה ייחודית שמעולם לא נתקלתי בה, שילובים חדשים מהסוג של "איך לא חשבו על זה קודם", והמרכיבים מונחים על הצלחת כמו תכשיטים על כריות של חנות יוקרה.
כוסות שרדונה נמזגו מתפריט היין המוקפד של המסעדה, וליוו את שתי מנות הדג מתפריט המנות העיקריות.
הבחירה היתה בשתי מנות שונות לחלוטין, אחת עזת טעמים ואחת עדינה יותר.
עזת הטעמים הייתה "חריימה דג". השם אולי זהה לשם של המנה שהסבתות המרוקאיות מכינות אבל שף יעקב הוסיף טוויסט ושינה את הטעמים, בעיקר בעזרת הרבה לימונים כובשים ששודכו לגרגירי חומוס, כוסברה ושמיר. במקום החלה המסורתית ציוות השף למנה פרעצל בעל שורשים אוסטריים לגמרי. שילוב מפתיע שעובד, בעיקר כשטובלים את הפריכות של הפרעצל ברוטב החריימה. המנה מוגדרת חריפה אבל היא יותר לכיוון הפיקנטי כך שגם מי שלא מתחבר לחריף יכול ליהנות מהמנה.
המנה העדינה יותר הייתה לברק צרוב, שהונח על מגדל של תבשיל עדשים מצד אחד, ופירה תפוחי אדמה וחצילים מעושנים מהצד השני, כשמתחת לכל זה הסתתר קרם פטריות. הדג , שהגיע בצורת שני פילטים גדולים, קיבל על ראשו ווינגרט עגבניות ונענע. מנה אלגנטית שנותנת הרבה כבוד לחומרי הגלם.
היתרון במסעדה חלבית הוא כר האפשרויות הנרחב בזירת הקינוחים ומחמשת הקינוחים היצירתיים והמפתים שבתפריט, נבחרו עבורנו שניים.
הראשון היה עוגת גבינה בטעמים לימוניים, שעוטרה בדובדבני אמרנה, שבבי מרנג ועיטור עוגיה גדול. העוגה אפויה וחפה מהכבדות שמאפיינת בדרך כלל עוגות גבינה. הקלילות שבה בצירוף העובדה שהמתיקות הייתה עדינה, יצרו סיום מכובד לארוחה גדולה.
אמנם סיום , אבל בכל זאת לא יכלנו לסרב לקינוח נוסף ואהוב במיוחד , כנאפה חמה שבסיסה גבינת מסקרפונה במקום גבינת העיזים המסורתית הכבדה, ועליה זרזיף סירופ סוכר שצומצם עם הדרים עד שקיבל צבע כתום וטעמים עמוקים. כמובן שלא נעדר מקומם של הפיסטוקים לתוספת קראנץ'.
מסעדת "קומו" היא מקום לארוחה נינוחה, אלגנטית, רומנטית ואיכותית, כשהשף הקפיד לשמור על מחירים שפויים ואין אף מנה שעוברת את מאה השקלים. בין אם אתם אורחי המלון או מגיעים בחוץ, זוגות או קבוצות חברים שמחפשים אווירה וקלאס, וכמובן יצירות קולינריות מרתקות, "קומו" היא המקום.
מסעדת COMO – מלון NYX הרצליה (רשת פתאל)
רחוב אבא אבן פינת נעמי שמר, הרצליה
טלפון: 04-6595222
שעות פתיחה: ימים א –ה 12.00-22.00
שישי ושבת סגור.
גישה לנכים: יש
המסעדה כשרה.
בערים הגדולות בעולם ישנו תמיד רחוב אחד, או קצת יותר, שמשמשים כעולם אמנות, מעין בועה צבעונית בה חיים ויוצרים אמנות. קהילה של יופי וצבע, דמיון ועשייה שהופכים לתוצרים המושכים קהל רב המשתוקק לחוות , להתנסות ולקחת חלק.
בפרדס חנה כרכור, מרחק של פחות משעה מהמרכז, הוקם מתחם אמנים חדש, במקום בו בעבר הייתה חוות סוסים, בלב הטבע הפורח. במקום נקישת פרסות הסוסים שומעים בו עכשיו נקישות כלי צורפות, במקום קרקוש מגפיי רכיבה שומעים מספריים של ספר ובמקום ריחות חציר, מלוטף המקום בניחוחות פרחוניים של מוצרים טבעיים וארומות של לחמים וירקות טריים היישר מן התנור ומן השדה.
לא להאמין, פסטיבל חווית "טעמים בעמקים" חוגג בפעם ה15, להלן "ט"ו" , להלן ה"פסט"ובל".
הפסטיבל שנפתח באירוע חגיגי ב13 בינואר בשמונה בערב באירוע פתיחה במוזאון העמק בקיבוץ יפעת, ונמשך למחרת – ה14 לינואר, ועד ל25 לינואר 2019, אירועים מבוקר עד ליל, שפועלים על כל החושים- מהמוסיקה לאזניים, הסדנאות לידיים, התערוכות לעיניים ואיך אפשר בלי הקולינריה לחוש הטעם והריח?
כדי להתכונן כמו שצריך לפסטיבל, יצאתי לטעום טעימה קטנה ממה שמחכה למבקרים ברי המזל.
את הבוקר התחלתי ב"קפה 79" בקיבוץ הסוללים. מדובר בעגלת קפה היושבת על הדרך של ארבעה מסלולי אופניים "סינגל" – שמשית, ריש לקיש, הסוללים ואלון הגליל.
