אין חולק על-כך שאוכל הוא הרבה יותר מהדלק שמכניסים לגוף כדי להמשיך לפעול. אם זה היה כך, כולנו יכולנו להתקיים על פרוסות לחם עבש ומרגרינה. אוכל טוב הוא חוויה של כל החושים – המראה של המנה, הריח שעולה ממנה, המרקמים השונים שיוצרים גם סאונד שונה בתוך הראש שלנו, וכמובן הטעמים שתלויים באיזון המדוייק שמפיק מכל חלק של המנה את המירב ומשלב אותו בהרמוניה עם החלקים האחרים לחוויה שגדולה מסך כל חלקיה.

אחת התרבויות היותר חושניות היא התרבות האיטלקית, שמעריכה מאד את החוויה הפיזית, והאוכל האיטלקי משלב את כל התחושות לקיום אחד גדול של הנאה שקשה למצוא מקבילה לה. כל זאת כמובן בתנאי שמי שמכין את האוכל יודע מה הוא עושה, ובביקורי ב"פיאצה רוסטיקו" התל אביבית, נוכחתי לדעת שאכן יש מי שיודע את העבודה.

התחושה הראשונה כשהתיישבנו לשולחן הייתה נינוחות, הן מבחינת הישיבה עצמה, בתוך כיכר רומאית אמיתית, מעין גינה סגורה (עם חימום בחורף, ועם שולחנות חיצוניים), בעיצוב עץ מזמין, עם נוף לפארק שרונה ההומה, בעיטורי צמחיה רבים, כולל עציץ אורגנו על כל שולחן, (שמהווה ספויילר להמשך).

הנינוחות הושפעה גם מכך שצוות המקום לוקח כל סועד תחת חסותו, ומקיף אותו ביחס חם שדואג לכל הפרטים הקטנים- משליטה מוחלטת בכל המנות והספיישלים על מרכיביהם, כך שהמלצרים יכולים להתאים את המנה לסועד, כשהסועד בעצמו לא סגור על מה שהוא רוצה, דרך כל מלצר שעובר, גם זה שלא ממונה ישירות על השולחן שלך, עדיין ינקה אם יראה שיש לכלוך, יביא מגבונים וקיסמים, מפיות והחלפת בקבוק המים ועוד.

לתחילת הארוחה צריך כמובן להרים כוסית, וזאת עשינו בעזרת  יין אדום מאזור טוסקנה- וילה אנטינורי רוסו, יין קליל ופרחוני, שהגיע בבקבוקון שמספיק לשתי כוסות. בתפריט היינות של המקום יש יינות איטלקיים מכל אזורי ארץ המגף, להתאמה מושלמת עם המנות השונות, לצד יינות ישראליים משובחים. במקביל לא יכלתי לסרב לכוס חמה של סיידר בתוספת יין (ועיטור קוביות תפוחים).

המלצרית האדיבה הסבירה אודות מנות הספיישל שלא מופיעות בתפריט, ולפתיחה בחרנו אחת מתוכן- "פולנטה עם ערמונים ופטריות" , ואחת מהתפריט – סלט קפרזה. מנת הפולנטה היתה מה שמכונה "אוכל מנחם קלאסי" – צלחת של פולנטה עדינה מאד, עם בשריות של פטריות וערמונים. סלט הקפרזה היה מרענן וכלל צבעים שונים של עגבניות שרי ביחד עם מוצרלה רכה, בזיליקום, זיתי קלמטה, בצל סגול ותיבול שמן זית ובלסמי עם נגיעות צ'ילי.

למרות שהסיבה לבחירת הסלט לפתיחה היתה לנסות למעט בפחמימות לאור ההמשך הצפוי, לא יכלנו לסרב ל"פוקצ'ת הבית" שהגיעה על קרש בלווית קערית ריקה שלתוכה המלצרית מזגה שמן זית ונגיעות חומץ בלסמי, ואז שלפה מספריים ומעציץ האורגנו שעמד על השולחן, קצצה עלים טריים היישר אל המנה. הפוקצ'ה כמו שאר המאפים והקינוחים מוכנה במקום (הפסטות מיוצרות במיוחד עבור "רוסטיקו"). המלצת המקום היתה לשמור קצת מהפוקצ'ה לניגוב הרטבים מהמנות העיקריות, אבל לא היה סיכוי שהפוקצ'ה תשרוד עד למנות האלה, היא חוסלה הרבה לפני.

לעיקריות שוב בחרנו מנה אחת מתפריט הספיישלים- "דג מוסר עם תבשיל עגבניות וירקות שורש, פטרוזיליה ושומר", ואחת מתפריט הפסטות- "לינגוויני פירות ים" עם שרימפס וקלמרי סגול ביין לבן וחמאה, בתיבול שום, פטרוזיליה וצ'ילי (שאפשר לוותר עליו אם לא רוצים חריפות).

מנת הדג היתה מנה "גברית"  עם טעמי עישון ותיבול, בעוד שמנת פסטת פירות הים היתה בדיוק מה שהזכרתי בתחילת הפוסט, מנה חושנית מאד שכללה אטריות ברמת עשיה מדוייקת שהחליקו בגרון, פירות ים בכמות נדיבה מאד, והכל עטוף בטעמי יין וחמאה.

לקינוחים בחרנו שתי מנות, אחת טירמיסו קלאסי, במתיקות עדינה ונגיעת קפה ואלכוהול, והשניה מנת הדגל של המסעדה, המנה הפופולארית ביותר לפי המלצרית, "סקצ'טינו אל נוטלה" שהיא חגיגה של בצק פיצה שעוטה על עצמו שפע נוטלה, הולך לתנור בפעם הראשונה, יוצא, מקבל מעטה מסקרפונה וחוזר לתנור בפעם השניה, ואז מוגש ברצועות שמספיקות לשני סועדים לפחות. אם הפסטה היתה חושנית, פה התיאור יכול לגלוש בקלות לטקסט למבוגרים בלבד, עקב היות המנה שילוב של פריך עם תוך נוזלי שגולש החוצה כשנוגסים, חום ומתיקות רכה, והכל באכילה בידיים, תוך השתדלות בכל זאת לא לעשות יותר מדי קולות הנאה .

"פיאצה רוסטיקו" היא האחות הצעירה של רשת "רוסטיקו" והיא ממוקמת במתחם "שרונה" כבר ארבע שנים, ומוגדרת כשילוב של טרטוריה איטלקית מסורתית ופיצריה רומאית אותנטית.

היא פתוחה בימי השבוע 22.00-12.00 ובסופי שבוע מאריכה את שעות הפתיחה עד 23.00.

עד ארבע אחרי הצהרים ישנן עסקיות משתלמות.

בתפריט יש מנות טבעוניות (כולל פיצה טבעונית) ומנות ילדים.

גישה לנכים- מלאה.

המסעדה נטולת עישון בכל חלקיה, כולל החיצונים.

"פיאצה רוסטיקו" איננה כשרה.

ב-1870 משפחת פלוגפלדר הקימה במתחם "שרונה" של הטמפלרים, בית בד מודרני שהופעל בעזרת מכשור מיוחד שהובא מחו"ל, שהיווה מוקד לכל הסביבה לייצר ולרכוש שמן איכותי. לימים נזנח המקום וננעל, עד שב2007 – כמעט 140 שנה אחר כך – שוקם מתחם שרונה, ובתוכו גם בית הבד שחזר לחיים.

קפה ביסטרו "בית הבד" הוקם לפני חמש שנים וממוקם באותו בית בד ישן, מחזיר את העטרה ליושנה באמצעות מוזיאון ומיצג מולטימדיה שמספר את תולדות המקום ושיטת הפקת השמן.

מוטיב השמן הוא בליבו ובנשמתו של בית הקפה, כך שלכל מנה מותאם השמן המחמיא ביותר לטעמיה, וישנו אפילו "בלנד הבית" שמיוצר עבור הקפה באופן בלעדי ונמכר במקום בלבד. הגענו לנסות את ארוחת הבוקר של המקום, שמציע תפריט עשיר, שהוא הרבה יותר מבית קפה וכולל מנות שקשוקה מומלצות, לביבות, אנטיפסטי, כריכים, קישים, טוסטים, סלטים, פיצות, פסטה וכמובן קינוחים שעליהם גאוות המקום בזכות שף הבית דניאל אלוני, בעברו מ"אורנה ואלה" שהוא גם קונדיטור המתעקש על השקעה בפרטים הקטנים ביותר, כולל אפילו עוגיות משובחות ומושקעות במיוחד, טריות וייחודיות.

הראשונים להגיע לשולחן ארוחת הבוקר הם דברי המאפה, שהמילה "טריות" קטנה עליהם, והם כוללים (בארוחה זוגית) – פרוסות לחם כפרי , לחמניות , ג'בטות קטנות עטורות גרעינים, וקפקייקס בטעמי אגוזים (מה שמחזיר אותנו לפרטים המושקעים של השף אלוני).

לצידם מיץ סחוט טבעי (המלצה שלי – תפוזים, שניתן גם לערבב עם גזר).

פלטה ארוכה של ממרחים מונחת בסמוך, בשיטת ה"ריפיל" כך שהמלצרית בודקת מדי פעם מה נגמר ופשוט מביאה תוספות. היו שם טחינה, זיתים, לאבנה (כמובן עם שמן זית משובח), גבינה בולגרית, סלט עגבניות, סלט טונה, וקעריות חמאה וריבה.  לצידן הגיעו גם כוסיות מוזלי עשירות שראשן עוטר בפרוסות פרי טריות על מצע גרנולה ויוגורט.

בזמן שנשנשנו מהמאפים הוכנו עבורנו הביצים במגוון גרסאות ותוספות והן הגיעו לשולחן בלווית סלט ירקות עשיר ו… הזכרנו כבר את המילה "טרי"  שחוזרת ב"בית הבד"  שוב ושוב? אז כן, טרי, חתוך במקום ועשיר.

הארוחה כוללת גם שתיה חמה, והיה מענג לגלות שחוץ מהקפה והתה המסורתיים, והשוקו שבמקומות רבים אחרים דורשים עליו תוספת כסף, גם כשהוא מגיע במקום קפה, ב"בית הבד" יש מבחר רחב של שתיה חמה, כולל גם סיידר וסחלב, שהיה הבחירה שלי. הגיעה כוס ענקית, מהבילה ומעוטרת בשבבי שקדים וקוקוס. עונג חורפי אמיתי.

לאחר ששבענו ניגשנו לראות את המוזיאון והמיצג, שהם חינמיים לסועדים במקום (ומשמשים גם כחלק מהסיורים ההסטוריים שמתקיימים במתחם "שרונה"). המכשור והציוד של בית הבד ניצבים בגאון ונשמרים ביד אוהבת, ובעזרת המיצג ניתן להבין הן את ההסטוריה של המקום וכן איך הופק שמן הזית.

בקומה השניה של בית הקפה ממוקם "סלון האירועים" שבנוי כמו סלון ביתי מפנק, כולל שולחן אבירים גדול, ספות, שולחנות אוכל, ושירותים פרטיים, ומשמש למגוון אירועים, הן אירועים פרטיים כמו ימי הולדת, בריתות, כינוסיים משפחתיים ועוד, והן לאירועי חברה כמו ימי כיף וגיבוש, או ימי עיון (שבהם ניתן להעזר בציוד שיש במקום כמו מקרן, מסך, אינםטרנט ועוד). ניתן להתאים תפריט מיוחד לכל אירוע ולהעשירו במנות כמו מנות דגים וקינוחים מיוחדים, כמובן עם שירות המלצרים של בית הקפה. המקום יכול להכיל עד 55 איש.

ב"סלון האירועים" נערכות גם הרצאות וסדנאות מסוגים שונים עם אפשרות להזמין מנות לבחירה מתפריט הבית שמוגש ישירות לסלון.

המלצה שלי- בימי שמש, שישראל משופעת בהם, שווה לשבת באחד השולחנות החיצוניים, להנות מתפריט עשיר , להביט אל כל הפעילות השוקקת של מתחם "שרונה" ולנשום ישן וחדש ביחד.

המקום ידידותי לבעלי חיים, מציע שפע של מנות לכל העדפה- מנות ילדים, מנות ללא גלוטן, מנות צמחוניות וטבעוניות (כולל אפשרות לחביתת חומוס בארוחת הבוקר), קפה ועוגה או ארוחה מלאה, וכמובן עסקיות משתלמות במיוחד בשעות הצהרים.

"קפה בית הבד"- דוד אלעזר 22 תל אביב (בתוך מתחם "שרונה").

טלפון: 03-6521300

מחיר ארוחה לסועד – בשעות הצהרים בסביבות 60 שקלים, בשעות הערב לארוחה מקיפה יותר- כ100 שקלים לאדם.

גישה לנכים- לקומה התחתונה. (הבנין הוא בנין לשימור ולכן אי אפשר להוסיף מעלית לקומת האירועים).

שעות הפתיחה- בימים א-ד 22:00-08:30 ה, שבת 23:00-08:30 שישי 16:00-08:30

המסעדה איננה כשרה עקב הפעילות בשבת.

קחו את המנה הנחשבת ביותר בעולם, כזו של שף עטור כוכבי מישלן, והוציאו ממנה את המלח. מיד תרגישו כיצד הטעם כבר לא מעניין, האיזון לא תופס והמנה כבר לא טעימה. מלח, כמה ששמים אותו בכמות קטנה, כך הוא משפיע על הטעמים, ולא רק כממליח, אלא גם כמשפר טעמים (כך למשל בשוקולד הוא מהווה ניגוד למתיקות, ואם תשימו אותו על פרי כמו אננס תופתעו לגלות שהמלח רק עושה אותו מתוק יותר מכיוון שהוא מנטרל את המרירות של הפרי).

היום "מלח" הוא כמובן לא רק "מלח" אלא תבלין לכל דבר, בעל מגוון אפשרויות וניואנסים שיכולים להוריד או להרים מנה, בהתאם לשימוש נכון (או לא נכון).

להמשיך לקרוא ←

שכונת פלורנטין וסביבותיה תמיד היו אזור מלא הפתעות. ואחת מהן היא ללא ספק "חומוס ושות'" שממוקמת שם כבר שנתיים וחצי ומציעה הרבה יותר מחומוס.

המקום קטן, ממוקם על הרחוב ומהווה מוקד משיכה הן לסועדים שיושבים במקום והן לכאלה שלוקחים טייק אווי. כשנכנסים מוצאים תפריט שמודפס מדי יום וכולל את המנות הקבועות והמתחלפות.

הבעלים, שלומי אלינגר נושא רזומה מכובד של עבודה במסעדות שף על כתפיו, ומגשים את החלום שלו לאוכל טעים, לא יקר, מחמם לב ובטן ומשודרג ומהתפיסה הזו הגיע ה"שות" של "חומוס ושות'"- המנות הנוספות שמעבר לחומוס.

בתפריט ניתן למצוא מנות כמו סלטי פאטוש וטבולה, עדשים או סלט שוק, מטוגנים כמו פלאפל וצ'יפס, תבשילים צמחוניים וטבעוניים, חריימה וקוסקוס ועוד, רק מה, מאחורי כל אחד מהשמות האלה מסתתרת מנה משודרגת, עם איכות של שף וטוויסטים של משורר. ואת השדרוגים האלה טעמנו בערב נעים, כשאנו יושבים לשולחן וצופים אל הרחוב שהמה בצעירים, כלבים, צעירים עם כלבים ועוד, כיאה לפלורנטין פינת הרצל.

להמשך הכתבה- כאן.

בראשית היה זה נחל ענבה, שזורם ממזרח לעיר מודיעין ועובר דרך וואדי ענבה . הפארק שהוקם על נתיבו נקרא על שמו – "פארק ענבה" ועל שם שניהם קרויה מסעדת "ענבה" הצמודה.

המסעדה, שנפתחה ב2016 רחבת ידיים, מוארת ומשקיפה אל האגם של הפארק, וכוללת חלל פנימי וחלל חיצוני לימי מזג אוויר יפה.

מה שנחמד במסעדה הוא שלא רק שיש תפריט גדול ועשיר שעונה על כל צורך- מקרניבורים שנהנים מבשר איכותי, דרך צמחונים, טבעונים, כאלה שרגישים לגלוטן, ילדים ובעצם כל סוג דרישה וקהל, אלא שההליכה לקראת הסועד כל כך גדולה שיש מצב שגם ממציאים לו משהו על המקום. כך למשל כשבן זוגי התלבט איזה קוקטייל לבחור, הוא נשאל על הכיוון האהוב עליו וקיבל משקה שהורכב במיוחד בשבילו, כמו גם מנות מיוחדות שהן פשוט "התפרעות של השף באותו רגע" כפי שהוגדרו על ידי צוות המקום.

להמשיך לקרוא ←

אחד הסמלים הבולטים של ט"ו בשבט הוא הפירות היבשים. פעם היינו מסתפקים בקופסא של משמש מטורקיה בטעמי לוואי גופריתיים משהו. עכשיו יש לנו שפע של פירות יבשים שמקשטים לנו מבחר ענק של מנות, מתוקות או מלוחות, ככל שנרצה.

לאוסף הפירות היבשים של "'מיה תעשיות מזון בע"מ " מצטרפים חברים חדשים באריזות של 700 גרם נוחות לפתיחה- צימוקים בהירים, חמוציות, שזיפים ללא גלעין ומשמשים. הפירות נארזים בקו יצור נקי מגלוטן וללא תוספת סוכר.

להמשיך לקרוא ←

"יַד אָבִיב בַּקֶשֶׁר הַזֶה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵׁנָה

וְרוֹאֶה: מוּל חַלוֹנוֹ

עֵץ אַגָס מְלַבְלֵב;

וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵב

הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ."

כך כתבה רחל המשוררת לפני שנים רבות.

אני מודה ומתוודה ששני המתכונים היחידים שהכרתי שכללו אגסים היו "אגס הלנה היפה" ואגסים שבושלו ביין. בזה נגמר כל הידע הקולינרי שלי בתחום.

עד שהגעתי לביתו של יובל בר נר, הוא "איש האגסים", שמייצג שנים ארוכות את מועצת האגסים האמריקאית, מככב בתוכניות טלוויזיה, כותב ספר מתכוני אגסים מקוריים ובאופן כללי משמש אנציקלופדיה ל"כל מה שרצית לדעת על אגסים ולא ידעת את מי לשאול".

להמשיך לקרוא ←