פיצריה קטנה בלב איטליה, מפות משובצות על השולחן שבמרכזו פמוט בו נעוץ נר דולק, תנור לבנים מהביל בו דולקת אש לוהטת מקבל אל חיקו בצקים טריים עטורי כל טוב, מלטף אותם בלהבות והן משיבים בביעבוע ובניחוחות שמפתים את כל הסביבה עד שהפציולו שולף אותם במיומנות והם מגיעים במהירות האור אל הסועד שכבר לא יכול לחכות, כשברקע זמר במבטא איטלקי כבד שר "או סולה מיו!!"
בהמשך לכלל היהודי של החגים שכולם "הם ניסו להרוג אותנו, אנחנו ניצחנו, בואו נאכל" – גם אחרי חג פסח עמוס מטעמים, ושניה לפני שבועות של עוגות גבינה, יש את יום העצמאות, השופע פיקניקים עתירי בשר, סלטים, תוספות וכל טוב.
וכמו שאין מדינה בלי תושבים, אין מנה בלי תיבול, ותבלינים טובים הופכים מנה תפלה ומשעממת למעדן מנצח.
פלפלים הם עולם שלם שנע מגמבה פשוטה ועד לפלפלים כל כך חריפים שצריך כפפות כדי לאחוז בהם ולא משנה באיזה פלפל בוחרים, הוא תמיד יוסיף רובד טעם נוסף לארוחה.
עכשיו , לארוחה החגיגית של פסח מומלץ להוסיף את סדרת הפלפלים הטבעיים הקלויים על האש של "לירון" – מוכנים לאכילה, ללא תוספת סוכר, צבעי מאכל או מים, באריזה נוחה.
חג הפסח מביא איתו טעמים מיוחדים לצד אתגרים קולינריים שבראשם העדר קמח החיטה שמשמש אותנו למוצר הבסיסי ביותר בתזונה האנושית- הלחם.
בעבר כבר היו המצאות של "לחמניה כשרה לפסח" שבדרך כלל היתה קשה כמו אבן וטעימה בערך באותה מידה.
חבל בוואריה מפורסם בזכות הנופים היפים, הפרות הרועות באחו הירוק וכמובן הקולינריה- כשבמרכזה הנקניקיות המפורסמות שמוגשות בכל הזדמנות- ממסעדת גורמה ועד דוכני שווקי חג המולד, בליווי לחמניה פריכה וחרדל עוקצני.
אם פעם נקניקיות נחשבו ל"מנת ילדים"- הרבה מים זרמו מאז בדנובה ונקניקיות איכות היום מככבות בצלחות של פודיז בכל העולם ומכל הגילאים.
מכירים את השפים האלה בתוכניות בישול שמכינים מנה כשלפניהם כל המצרכים מוכנים בקעריות זכוכית קטנה, רק לשפוך לתערובת?
במציאות העסק קצת מסובך יותר- אם ניקח נניח שום, צריך להפריד ולהצליח לקלף כשבדרך כלל זה נגמר באלימות בכל מני חבטות סכין למיניהן, או שורש ג'ינג'ר שיודעי דבר מקלפים בעזרת כף הפוכה ובעצם מגרדים את הקליפה במבנה הכל כך לא ישר של השורש. בשני המקרים זה גם יוצר הרבה לכלוך וכמובן ריח שנדבק לאצבעות ולסביבה.
כשהלל גרדי זכה ב"מאסטר שף" הוא זכה בעיקר בזכות הטבע שהביא- רועה הצאן שהבין את סודות הצמחים סביבו ואת הטעמים והייחוד שהביאו לכל מנה.
עכשיו גרדי מביא את כל הידע שלו לשיתוף פעולה טעים במיוחד עם רשת "דומינו'ס פיצה" והתוצאה- סידרת "פיצות פרא" המבוססת על קונספט " מהחווה לשולחן" – מיטב התוצרת המקומית- גבינות עיזים עשירות ולבאנה מהמרעה לצד ירקות טריים, עלים ותיבול היישר מהשדה.
תקראו לזה סופגניה, לביבה, צ'ורוס, לנגוש, ספינג', או סתם "בצק מתוק מטוגן", לא משנה איך תקראו, העיקר שתקראו לנו כשזה מוכן!
השמן שהספיק לשמונה ימים הוא הסמל של חנוכה ואיתו מאכלי הבצק המטוגנים והכל כך מפנקים – הסופגניות והלביבות.
(קרדיט לתמונה העליונה- דניאל לילה. שאר התמונות צילום פרטי)
אין חגיגה בלי עוגה ואין חנוכה בלי סופגניה. אז פעם היו סופגניות המכולת של פעם, עם בצק המרגרינה והריבה הזרחנית, מאז התקדמנו והסופגניות הפכו איכותיות, יצירתיות, מגוונות ובעיקר טעימות!
שבוע המזון , תעשייות האירוח והקמעונאות נערך השבוע והציג מגוון ענק של מציגים מהארץ ומחו"ל שהביאו עימם חידושי מזון ומשקאות ייחודים, כלים להגשה, הכנה ומיתוג, מכשירי ואביזרי מטבח, ג'דג'טים, כלי הגשה ואירוח, פטנטים, ריהוט וריצוף ועוד.