הגשם יורד ומרווה את האדמה וארץ ישראל מתכסה בירוק של פריחה ולבלוב. השמש יוצאת והשמים מתבהרים, כל התנאים המושלמים לטיול בעמקים. ועכשיו יש גם סיבות נוספות לטייל בעמק- בין התאריכים 29 לינואר עד 11 לפברואר מתקיים בפעם השלוש עשרה (בר מצווה!!) פסטיבל "טעמים בעמקים" ולא להאמין כמה דברים הוא כולל בתוכו.
נסעתי להכיר ולטעום ממש מעט ממה שיהיה בפסטיבל, ואני בטוחה שאחזור לעמקים בפסטיבל עצמו, כי נשאר לי ממש "טעם של עוד".
אני לא גדלתי על קוסקוס. בבית הפולני שלי זה לא היה קיים. כשבגרתי והכרתי מטבחים אחרים, התיידדתי עם הקוסקוס ביחד עם הירקות והרוטב שעליו, והרבה פעמים העדפתי זאת פשוט כמנה עיקרית ולא כתוספת.
המצחיק הוא שכשנסעתי לברזיל, שם נולדתי, גיליתי את ה"פארופה"- אותם גרגרים מקמח מניוק או מקמח תירס, שמכינים אותם בדיוק כמו קוסקוס בעבודת יד. והכי מצחיק? בברזיל כשמגישים פארופה לתיירים, מציגים להם באנגלית כ"יזרעלי קוסקוס".
יש משהו בעדשים השחורות, אולי במרקם, אולי בצבע ואולי בפריכות, שהופך אותן לכל כך נעימות על הלשון בקונסטלציות שונות- חמות בתוך תבשיל או מרק, או קרות בתוך סלט, ממש כמו סוג של חטיף. ואם הן אורגניות טבעיות- מה טוב.
"תבואות" מביאות את העדשים השחורות האורגניות, שמכונות "קוויאר בלוגה" בגלל המראה, הטעם והמרקם שמגיעות מצרפת ומפנקות לנו את החורף (אם כי אשמח לפגוש אותן גם בקיץ!).
חברת "אחוה" אולי מתמחה בין השאר גם בעוגות ומאפים אבל היא בטח לא שוקטת על השמרים. (כן, אני תמיד אוהבת לפתוח פוסט במשחקי מילים…). וכן- זה גם נכון- ב"אחוה" אוהבים לצאת עם חידושים וגרסאות מעניינות למוצרים כדי שיהיה לנו גם טעים וגם מעניין.
הפעם שני מוצרים חדשים הגיעו אלי-
הראשון מלוח- טחינה, ולא סתם טחינה אלא "טחינה בטחינה עדינה". למה הכוונה? התהליך משופר בעזרת טכנולוגיות חדשות והטחינה של זרעי השומשום (שלא הושרו במלח ולא הוסף להם מלח) היא עדינה במיוחד ויוצרת מרקם מלטף ומפנק.
גרנולה מוגדרת כ"תערובת דגנים בריאה" שמצליחה גם להוסיף הרבה טעם למנות שמוכנות בעזרתה. במשך השנים הכרנו הרבה תערובות גרנולה, עם תוספות שונות שמקנות זוויות שונות ומרקמים שונים למנה.
חברת "רפאלס" מרעננת לנו את טעמי הגרנולה בעזרת "גרנולה רפאל" – תערובת גרנולה אורגנית בטעמים מיוחדים- אגוזים זרעים ופירות, וחלווה תמרים ושקדים, בנוסף לגרנולה אגוזים ופירות ללא סוכר.
כמה עובדות:
קודם כל- כולנו קודם כל אוכלים עם העיניים, האוכל צריך להיות יפה ומזמין כדי שנתגרה לאכול אותו. שנית- לפחות בענין פירות- כולנו די עצלנים, להתחיל לקלף ולפרוס נראה מסובך מדי . שלישית- כמה אפשר לשבת בכינוס עובדים ולאכול את אותן בורקס? רוגלעך בהרמות כוסית, פיצה בישיבת צוות? מה עם משהו יותר טעים, יותר יפה ויותר בריא?
אז כדי לפתור את הדילמות האלה ועוד הרבה אחרות- מתייצבת לעזרתנו עדן בן חיים מ"פריליק"– משלוחים של כל מה שטעים בפה וכיף בעיניים, לאירועים מיוחדים וגם ליומיום.
אחד הסמלים של ישראל היה ונשאר הפרדס. בילדותי הרחוקה היו פרדסים בקצה כל שכונה, ותמיד היה אפשר להתגנב ולאמץ איזה תפוז או אשכולית, לקלף באצבעות דביקות ולהנות מהעסיס שנוזל על הסנטר.
עד היום דומה שעם כל שוק המשקאות האדיר שיש, טעמי ההדרים הם המבוקשים ביותר וכל ילד יודע לבקש "מיצתפוזים".
את מיצי התפוזים האהובים של "פריגת" אין צורך להציג- האיכות, הטריות, הקרירות המרווה ביום לוהט , הכל שם. ועכשיו- סדרת הפרדס חוזרת בטעמים חדשים ובמהדורה מיוחדת!
כן, את הכותרת יש לקרוא במבטא איטלקי מתנגן כיוון שבטעמים איטלקים עסקינן.
בחבילה החודשית, בסימן חורף, הגיעו שני סוגי פסטה מסדרת פסטה פרימיום, ביחד עם קופסת שימורי פטריות חתוכות וצנצנת של שום כתוש קפוא.
כאן הצטברו מספר נתונים- נמאס לי מרטבי שמנת ומרטבי עגבניות , אני רוצה משהו טעים, ובעיקר "השעה תשע בערב, ארוחת הצהרים היתה לפני תשע שעות ומאז סיימתי יום עבודה, הלכתי לאימון, הלכתי לקניות בשופרסל ואז חזרתי הביתה- הכל במזג אוויר לא ידידותי בעליל ואין לי סבלנות של ממש להשקיע".
נפתח בווידוי- אני מתה על תוכניות בישול. ערוצי הטלוויזיה השונים מספקים לי יופי של הנאה בתחום הזה, ויש רק בעיה אחת- אני נעשית מאד רעבה כשאני צופה.
"נשנוש" הוא הפתרון היעיל אבל מה? מלא שמן, מלא קמח ומלא מלח. מה פחות? בריאות.
לעזרי הגיעה חברת TERRA CHIPS שמוצריה מגיעים לארץ בעזרת "קבוצת דנשר" שהיא אחת מחברות השיווק וההפצה הגדולות והוותיקות בארץ, שבקטלוג שלה מאות מוצרים מהארץ ומחו"ל בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת כמעט.
