"במבה" הוא אחת המילים הראשונות שאומרים ילדים ישראלים, וכולנו מכירים את הטעם , המרקם והפריכות האופייניים לחטיף האהוב של "אסם".
אז מה כבר אפשר לחדש?
אז אחרי במבה ענקית בשם "בומבה" הגיעה הוורסיה המנוגדת- במבה קטנה, בערך שליש גודל, שמחדשת לנו את צורת האכילה של החטיף.
שקשוקה היא אחד המאכלים הישראלים הפופולארים ביותר. שילוב של רוטב ושל ביצים, מצד אחד הכנה מהירה, מצד שני אפשרויות גיוון רבות, כך שכל מה שיש במקרר יכול להפוך לארוחת ערב. הבעיה היא שכדי שהרוטב יהיה עשיר, צריך להשקיע בחיתוכי ירקות, אידוי, טיגון וכו', ומה לעשות שאנחנו בדרך כלל מתעצלים?
"אוליביה" מביאים לנו רוטב שקשוקה, ועכשיו גם רוטב שקשוקה חריף, עם פלפלים עצבניים במיוחד.
קיבלתי להתנסות שני רטבים- אחד הרגיל ואחד החריף, וחילוקי הדעות בבית הגיעו מיידית. שני שליש מאיתנו (רמז- לא אני) אוהבים חריף במידות שונות, כשהדור הצעיר מסוגל לאכול שדה פלפלים בלי למצמץ, והדור הטיפה פחות צעיר אוכל בגבורה אבל טיפות זיעה צצות מדי פעם על המצח. מעבר לזה היו גם חילוקי דעות של "ללכת לפי ההוראות שאומרות להשתמש רק ברוטב ובביצים" לעומת "אבל זה משעמם, בוא נוסיף קצת תוספות מהבית".
בסוף הוחלט להכין שתי שקשוקות שונות ולהחליט מה יותר טוב (אם כי אני משוכנעת ששלי תמיד ייצא יותר טוב).
הראשונה היתה החריפה -הגירסה שלו- והיא היתה כזו:
חימום הרוטב הישר מהצנצנת, הוספת הביצים בעדינות.
ארבע ביצים לשני אנשים, שלב התחלת הבישול שלהן.
למעלה- התוצאה- מחבת שקשוקה לשני אנשים, עם זיתי קלמטה, טחינה ביתית עם זעתר וכמובן לחם אחיד פרוס.
ואז הגענו לגירסה שלי
קצצתי גמבה וזיתי קלמטה, ואידיתי קצת את הגמבה.
יש לציין שטיגנתי באותו מחבת שטוגנה השקשוקה החריפה, ומעט מהחריפות נדבקה גם לרוטב הלא חריף.
הוספת הרוטב הלא חריף, הביצים, סגירה בכיסוי (שימו לב איזה בועה יפה הצלחתי לצלם שניה לפני שהתפוצצה) וכמה דקות לפני תום הבישול- הוספת זיתי הקלמטה הקצוצים.
למעלה- התוצאה- בגלל שהיו מוצקים ברוטב (הזיתים והגמבה), כל המרקם היה יותר מוצק. אני אוהבת את הביצים יותר נוזליות לכן קיצרתי את זמן הבישול. כמו כן, כמו שהזכרתי מקודם, בגלל שטיגנתי באותה המחבת, קצת מהחריפות נדבקה לשקשוקה הלא חריפה והתוצאה היתה עקצוץ בשפתיים.
למען ההגינות טעמתי גם מהרוטב החריף, ואין מצב שהייתי מצליחה לאכול אותו, חריף לי מדי (פולניה שכמוני). בן הזוג אכל ואדמומית צמחה בלחייו, "זה חריף" הוא אמר אבל סיים הכל, והבן אכל בלי להניד עפעף ואמר "טעים מאד" . אין לי מושג איך הוא יצא לבנבן כמוני, אבל מכרסם חריף כאחרון המקסיקנים.
המסקנה שלי מהרטבים- נוח מאד, כי ביצים בדרך כלל יש בכל מקום, ואם יש צנצנת כזו במזווה (לא צריך מקרר עד שלא פותחים, כל צנצנת מספיקה לשתי מנות- של נניח שתי ביצים לכל אחד) אז מסודרים מבחינת ארוחת ערב מהירה.
(וגילוי נאות – התכוונתי לשים גם פטרוזיליה במנה שלי, אבל נזכרתי הרבה אחרי שכבר סיימתי לאכול…. למזלי נשארה לי חצי צנצנת רוטב, ככה שאני מבטיחה בפעם הבאה להרבות בעלים…)
האמת, הצירוף של קפה ומשהו מתוק לידו, עתיק כמו "מלחמה ושלום" ו"טום וג'רי" – סוג של צמד בלתי נפרד.
אז בהתחלה היה קפה פשוט עם ממתק לא ברור, אחר כך היו העוגות הבחושות, הקפה הלך וקיבל גיוונים רבים (ועד היום אני זוכרת את עלמה זק ב"ארץ נהדרת" כמוכרת בבית קפה שמציעה "לאטה-מקיאטו-מוקה-מוקצף-חלש ובסוף מושלכת לחלון הראווה בידי "מרגול" הנזעמת שרק רצתה קפה שחור).
כולנו יודעים שפעילות גופנית חשובה מאד לבריאות. היא לא רק מחטבת וגורמת לנו להראות טוב יותר, היא חשובה מאד כדי להשאר בריאים, וככל שאנו מתבגרים, כך הפעילות הגופנית חשובה יותר. ישראלים רבים עוסקים בכל סוגי הפעילות הגופנית- מהליכה שהיא הקלה ביותר לביצוע- וחינמית, ועד לספורט אקסטרים לסוגיו.
בחלק הראשון של הפוסט סיפרתי על פסטיבל "טעמים בעמקים" שנחגג בפעם ה12 ומפנק את המבקרים בארוחות מיוחדות , טיולים, טעימות, פריחה וכל הטוב שיש לטבע להציע. אנחנו התנסנו רק בחלק קטן מתוך המבחר הענק שיש , והדבר האחרון שעליו סיפרתי היה התחלת ארוחת הצהרים. אז למי שנותר סקרן, הנה ההמשך.
"שדות שבעמק…." אז זהו, שממש לא רק שדות.. השדות אמנם פורחים עכשיו לקראת ט"ו בשבט , והם סיבה מצוינת להגיע לעמקים, אבל הם בהחלט לא הסיבה היחידה.
סיבה ענקית במיוחד להגיע לעמקים בדיוק עכשיו , היא כי החל מה17 לינואר עד 28 בינואר 2016, מתחיל "פסטיבל טעמים בעמקים " – בשנתו ה12, ומהווה חוויה של "מהחקלאי לצלחת" באזור עמק יזרעאל – מסעדות, יקבים והרבה ירוק בעיניים.
נותרו עוד שעות ספורות עד סוף שנת 2015 ותחילת 2016, ותמיד כדאי לעשות החלטות חיוביות לשנה החדשה.
ובין ההחלטות הפופולאריות נמצאת במקום גבוה ההחלטה לאכול בריא (וכמובן שחשוב שיהיה גם טעים).
אז דקה לפני התחלפות התאריך- הגיעו לשולחני (ולמטבחי ולצלחת שלי) מוצרים חדשים שיעזרו לנו בטעם ובבריאות.
הראשון הוא "תערובת קטניות אורגניות למרק" של "תבואות" – שכוללת מגוון ענק של קטניות ודגנים אורגניים כמובן- עדשים ירוקות ואדומות, אפונה ירוקה, גריסי פנינה, פולי אזוקי וחיטת כוסמין. אפשר להשתמש בתערובת לא רק למרק אלא גם לנזידים, תוספות חמות והפיבוריט שלי – סלטים בריאים , משביעים ומזינים. אני אוהבת להוסיף קטניות מבושלות כאלה לסלט של המון עלים ירוקים (כוסברה, פטרוזיליה, נענע, עלי סלרי וכמובן חסות מסוגים שונים ועלי בייבי. לגיוון הטעם והצבע אני מוסיפה גם גרגרי רימון, ואת הכל מתבלת או בגירסה הפשוטה של שמן זית ולימון, או ברוטב וינגרט רימונים שהולך מצוין עם כל זה. במקרה של סלט אפשר לאכול את הקטניות ישר מהבישול או קר, כך שאפשר להכין מראש את הסלט ולאכסן במקרר.
יין משמח לבב אנוש, וגם וודקה, קשאסה, בירה ושאר מני כהלים שמעשירים ארוחות ואירועים בכל כמות של אנשים (ובונוס מיוחד לרומנטיקה). ישנן חנויות יין רבות, אבל למה לטרוח וללכת לחנות, לחפש חנייה, לעמוד בתור ואחר כך לסחוב הביתה, אם אפשר לקבל הכל בלחיצה על מקש, כולל משלוח חינמי ונוח הביתה?
אחד הדברים שאני אוהבת באוכל מלבד הטעם והריח , הוא המרקם. משעמם לי לאכול אוכל שכולל רק מרקם אחד (ולכן אפילו פירה אני מעדיפה עם גושים ולא חלק לגמרי).
מנות כמו שניצל או שייק פירות, יכולות להכיל מרקמים שונים- הן בציפוי (של השניצל) והן בתוכן עצמו (כמו בשייק).
מאז שקנינו בלנדר חדש, אנחנו מרבים להכין שייק פירות, בעיקר נניח בננות, עם חלב, סילאן, וקינמון, וכדי שזה יצא משביע ובריא במיוחד (כי לעיתים השייק הזה מהווה ארוחה בפני עצמו) אנחנו אוהבים להוסיף דגנים, שמוסיפים גם בריאות, גם נוכחות וגם מרקם.
לעזרתנו הגיעה חברת רפאל'ס- מומחית בייצור גרנולה וחטיפי דגנים והביאה לנו סידרה חדשה של פתיתי דגנים – שבעה מוצרי דגנים ללחמים, עוגות, עוגיות, שייקים, פשטידות וכו'. במילים אחרות- בכל מקום שיש קמח, ניתן להחליף בדגנים. בסידרה יש פתיתי כוסמין מלאים, חיטה מלאה, שעורה מלאה, שיפון מלא, שיבולת שועל מלאה דקה, שיבולת שועל מלאה עבה ומיקס פתיתי דגנים.
הדגנים בשני המקרים הם רכים מספיק כדי לאכול ועדיין שומרים על צורתם ה"נגיסית" בשביל מרקם. בטיגון אגב, כמו בשניצל, הם שומרים על האחידות ולא מתפזרים, כך שהציפוי אחיד לכל אורך ורוחב המנה.
זמן הוא המצרך החשוב ביותר בחיינו. וכל דבר שאפשר לקצר הוא מבורך.
וכשרעבים, זמן הוא בכלל דבר קריטי, כי אני לא יודעת מה איתכם אבל כשאני לא מקבלת אוכל בזמן, דמותי הענוגה הופכת לסוג של "שרק".
את הכריכים של "עינת תעשיות מזון" מקיבוץ עינת אני אוהבת- הם מגוונים, בריאים, נשמרים במקרר ומתחממים לכמה שניות במיקרו או טוסטר אובן, והופכים לארוחה מהירה ומשביעה.
עכשיו "עינת" מביאים לנו כמה חידושים :
