עדיין בזכרון יעקב, אני פותחת את היום בביקור במוזיאון העלייה הראשונה . תאמרו "מוזיאון? לא קצת ארכאי"?. אבל לא, ממש לא. צוות המוזיאון השכיל להפוך את התצוגה שמלמדת על הקמת המושבות, ההתמודדות עם כל הקשיים כמו מחלות, עוני , חוסר ביטחון וביורוקרטיה, לחוויה מקיפה לכל הגילאים.

לפני הכל ישנן התצוגות, הן אותנטיות והן שחזורים עד כדי כך שאפשר לפסוע על הרצפה שמרגישה כמו האדמה שתחת רגלי החלוצים.

טלוויזיות מעבירות המחזות של החיים היומיומיים וישנם תבליטים והסברים רבים.

אבל זה ממש לא הכל – כי ישנן עוד חוויות רבות- בעיקר למשפחות ולילדים –

ראשית, בכניסה אפשר להשיג חוברת הפעלות שבה משימות וחידות שעל הילדים לפתור לאורך הסיור, והמשימות חבויות לאורך התצוגה כך שהילדים צריכים לגלות אותן לפני שהם פותרים. מי שפתר מספר מסוים של חידות, זכאי לקבל מדליה מיוחדת על השגיו!.

פינה משעשעת נוספת היא מרתף ההפתעות, שבו מסודרים בצורה מופתית בגדים, כובעים, אביזרים, נעלים וכל מה שצריך כדי להפוך לבוש של 2014, ללבוש של החלוצים בארץ ישראל של העלייה הראשונה, וכמובן אחרי שמתלבשים יש גם תפאורות שונות כמו שולחן ערוך, פינת בית ספר וכדומה, שאפשר להצטלם לידם ולהפוך לתמונה עתיקה (ואפשר להשתמש בפונקציות מצלמה או אינסטגרם כדי להפוך את צבעי התמונה לגוון "ספייה" עתיק).

לא התאפקתי וגם אני בחרתי לי כובע ומקטורן והפכתי לברונית שמזמינה את אצולת היישוב לכוס תה של אחר הצהרים בכלי חרסינה עדינים.

כשהסתובבתי בין המוצגים, בעיקר בקטעי ההמחזה שהראו סיפור של משפחה אחת ייצוגית, חשבתי לעצמי איך אני הייתי מגיבה בסיטואציות האלה, האם הייתי עומדת בזה בכלל. נקודה למחשבה.

במוזיאון אודיטוריום שמשמש גם לאירועים שונים כמו כנסי משפחה מצאצאי מקימי זיכרון יעקב ועוד.

כתובת אתר המוזיאון – http://museon1.datinet.co.il/

אחרי שצופים בהסטוריה, צריך גם לטעום אותה והשילוב הכי טעים הוא אצל שוורצמן במחלבה.

למעשה, להגיד "מחלבה" זה אנדרסטייטמנט כי מדובר קודם כל במוזיאון הסטורי שלם. המחלבה , הממוקמת בבת שלמה היפיפיה, היא מבנה הסטורי שמכיל מאות ואלפי פריטים נוסטלגיים, מסיפולוקס ועד הטלפון הציבורי הראשון שהיה מותקן בבית הפרטי של בני משפחת שוורצמן ושימש את כל השכונה, מאסימונים ועד פיילות, כדי חלב, פטיפון וגרמופון, בקיצור, עונג לכל חובב נוסטלגיה (או צילום).

אחרי שגומרים לעשות קולות של "אוווווווווווווווווווו" מכל מה שיש מסביב, זה הזמן לפגוש את זיו שוורצמן, הדור השלישי בארץ, ששולט על ממלכת הגבינות, זיתים, שמן, דבש, זיתים, פיתות מיוחדות,  יוגורט, ועכשיו גם ליין יין חדש וטעים – בלנד של קברנה וסירה מסידרת "יקב בוטיק בת שלמה" שמחמיא במיוחד לגבינות.

אפשר להגיע, לבחור גבינות (אחרי שטעמנו המון כמובן), להכין צלחת מלאה מכל טוב, ביחד עם הפלפלים ממולאי הגבינות, העגבניות המיובשות, הלאבנה ושאר המעדנים שכמובן מוכנים במקום, להוסיף פיתה בסגנון "פטיר " – עם תערובת תבלינים מיוחדת, ללגום יין או סיידר חם (או שניהם כמו שאני עשיתי) ולקנח במעדני הבית  כנאפה עם גבינת עיזים וחלבה, ומלבי עם דבש תמרים ודבש חרובים, מעדן שלא טעמתי בשום מקום אחר (והייתי שמחה לטעום שוב ושוב).

מבין המבחר הענק של הגבינות, היה לי קשה להחליט מה הכי טעים לי – קמבבר אגוזים, גבינת עיזים עם גרגרי דיז'ון, צפתית רכה או חידוש- גבינת עיזים בסגנון גאודה עם זעפרן ופיסטוק, שבסוף היתה הבחירה שלי בטעם מיוחד מאד.

את הגבינות ניתן להשיג רק במקום, ואפשר לקחת בנסיעה, לא מתקלקל, אבל לא בטוח שתצליחו להתאפק בדרך…

האתר של מחלבת שוורצמן – http://batshlomo.co.il/

אדמונד דה רוטשילד, הוא "הנדיב הידוע" שתמך ביישוב העברי, וטבע את טביעת ידו במושבה "זכרון יעקב". כשנפטר נבחרה רמת הנדיב לשמש לקברו ולקבר רעייתו, והתפאורה הפכה להיות גני הנדיב, על מנת שהמקום יהיה מקום שמח ולא מקום של עצב.

מילת המפתח של הגנים, מעבר לעיצוב היפיפה והחשיבה על כל פינה, הוא "אקולוגיה". הגן מתוחזק אקולוגית בהמון שיטות, מהשקייה באמצעות מים ממוחזרים, דרך עדר עיזים שמשמש כמכסחת דשא טבעית שגם נותנת חלב, ועד הסברים על "טביעת הרגל האקולוגית" – היא הנזק שמשאיר אחריו כל אדם על פני כדור הארץ במהלך חייו.

כדי להמחיש את חשיבות השמירה על הסביבה, אפילו פינות ההסברים פועלות על כוח הדוושות וכדי לשמוע הסבר צריך לעבוד…

הכניסה היא חינמית, וכל מבקר צופה בסרט על המקום (לקבוצות – בתיאום מראש) שמוקרן כל חצי שעה ואחר כך הוא חופשי לטייל בפינות החמד של הגנים – גן דקלים שמכיל זנים מכל העולם, גן מפלים בסגנון איטלקי שצופה אל נוף משגע של הים התיכון, גן ריחות שמאפשר גם לכבדי ראיה להנות מהגן באמצעות טעימה והרחה של צמחים שמסודרים בגישה ידידותית למי שלא רואה, מסלולי הליכה עם שפע של פינות רומנטיות שמאפשרות התנתקות מהסביבה העירונית, וגם חנות "באופן טבעי" שכוללת מתנות בהשראת הטבע- מבתי ציפורים , דרך מוצרים ירוקים, ממוחזרים וסולריים, כלים ואביזרים לגינון (כולל לילדים במידות קטנות וצבעוניות), ערכות שתילה ועציצים, פריטי עיצוב של אמנים מקומיים ועוד.

בגנים יש גם אירועים מיוחדים כמו קונצרטים, ובאפריל יערך פסטיבל יין גדול לכבוד 60 שנה לגנים ו80 שנה למותו של רוטשילד.

אהבתי לראות את הפריחה היפיפיה, ליטפתי את העיזים שבעדר (ויש המון גדיים קטנים, כמו גן ילדים מופרע שצוהל לכל עבר), עברתי על הפינות שבוחנות אותי ואת המודעות האקולוגית שלי – ואני שמחה לציין שעברתי בהצטיינות, בעיקר בסעיף ה"אל תקחו שקיות פלסטיק בסופר, במקום זה השתמשו בתיקים ממוחזרים", ובעיקר נשמתי את הבושם של הפרחים (וזה אחרי שצילמתי מאות תמונות בזום קרוב במיוחד, כי לא יכלתי להחליט מה לצלם קודם).

לזוגות אוהבים, למשפחות, לאנשים חובבי טבע והסטוריה.

אתר הגנים – http://www.ramat-hanadiv.org.il/

בקצה המסלול של גני הנדיב עומדת מסעדת "מטעים" – מסעדה חלבית כשרה, עם אג'נדה מיוחדת. כמו "ליליות" בתל אביב, גם "מטעים" מפעילה מיזם חברתי לשיקום נוער בסיכון בחסות קרן דואליס, שמכשירה נוער שנשר ממסגרות חינוך למקצועות המסעדנות, בליווי צוות מקצועי ועובדת סוציאלית.

פתחנו את הארוחה בכוס מימוזה – מיקס של תפוזים עם קאווה, ככה בשביל מצב הרוח.

אחר כך החלו להגיע מנות, תחילה מתפריט הראשונות ואחר כך מהעיקריות.

אנחנו קיבלנו

לחם הבית – פוקצ'ה – 14 שקלים, במרקם שהזכיר לי פריקסה טוניסאי עסיסי.

מרק הבית – קיבלנו דוגמית כדי לא להתמלא, של מרק עדשים עשיר מאד (מנה גדולה, באמת גדולה, עולה 30 שקלים). אהבתי את העושר.

סלט ירוק עם פרי – קיבלנו צלחת של חסות, עלי בייבי שהוקפצו ברוטב וינגרט הדרים ואגוזי מלך (47 שקלים בתפריט). למעלה היו חתיכות פרי , נדמה לי חבושים , מקורמלות. למי שרוצה משהו קליל ובעיקר ירוק, זו בחירה טובה. (אני מעדיפה סלט כתוספת למשהו נוסף).

סיניה חצילים – חציל קלוי על בורגול עם טחינה חמה עם סלט פיסטוקים , חמוציות ועלי בייבי (56 שקלים).  –המנה הנבחרת שלי – בורגול עם טחינה חמה מאד משביע, עשיר, הפרדתי קצת מעלי הבייבי כדי למצוא קודם את החצילים , הירוק קירר את כל המנה.

קרפצ'יו סלק היה המנה האחרונה – פרוסות סלק חי עם פסטו, אגוזי לוז, ריקוטה ופילטים של תפוז (34 שקלים בתפריט). הדקיקות של פרוסות הסלק עדיין שמרו על הקרנץ' שלו, וריקוטה תמיד קונה אותי. מנה מרעננת.

לקינוח קיבלנו שני טעמים שונים- דוגמית של עוגת גבינה פירורים עדינה שלא מוזכרת בתפריט אז אין לי מחיר, ומנה עזת טעמים יותר- טארט טאטן עם גלידת ווניל ונוכחות קרמלית דומיננטית (34 שקלים). המנה מספיקה בהחלט לשניים.

אחרי טיול בגנים מפתחים בהחלט תאבון, ו"טעמים" נותן מענה משביע מצד אחד, וקליל מצד שני (בגלל החלביות) , עם מבחר גם לטבעונים (מנת החצילים למשל היא מנה טבעונית ומסומנת ככזו בתפריט).

אהבתי גם לגלות פרט קטן אך חשוב עבורי- בשירותים יש עמדת החתלה מסומנת גם בשירותי הגברים ולא מקבעת את הנשים בלבד כמטפלות בתינוקות.

אז שוויון יש, אג'נדה חברתית יש, שירות מצוין יש, אוכל שמתאים לכולם, גם למי שמקפיד על כשרות, צמחונות, טבעונות וכדומה והכל בנוף מקסים.

לאתר המסעדה – http://www.ramat-hanadiv.org.il/content/generalpage/%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9D

את ההנאה והבריאות שבטבילה במעיינות חמים גילו כבר בימי קדם. בכל מקום שבו היו מעיינות כאלה, קמו ערים שאליהן הגיעו כל מי שרצו להבריא, להרגיש טוב או סתם להתפנק. היתרונות שבטבילה במעיינות אלו היו ידועים לכולם – הגופרית והמינרלים בעלי תכונות בריאותיות רבות, המשקל הסגולי מסייע להגדיל טווח תנועה לשיפור מגבלות גופניות או פגיעות שונות, השהייה במים ממריצה את מחזור הדם והמטבוליזם והחומרים ההורמונים המופרשים בגופו של הטובל מסייעים בהפחתת תהליכים דלקתיים שונים. (וזאת חוץ מהעובדה שהטבילה במים החמימים והעשירים היא חוויה מפנקת שמותירה את העור חלק ונעים).

מקור המים ב"מעיינות חמי טבריה" הוא 17 מעיינות של מים תרמו מינרליים שמגיעים מבטן האדמה בטמפרטורה של כשישים מעלות ולמעשה מקוררים עד ל37-39 מעלות בקירור טבעי כדי לאפשר טבילה נעימה בכל עונות השנה.

בשנת 2011 קמה חברה בשם "חמשת החושים" שהחלה להפעיל את מלון "נופים" על שפת הכינרת, ושנתיים אחר כך עברה לנהל את "מעיינות חמי טבריה" אחרי שיפוץ מקיף.

הגענו ביום חורפי חמים למתחם ובסיור שערך לנו המנכ"ל, מר עמי ישראל ראינו את המתקנים שעומדים לרשות הציבור – משטח דשא ענק , בריכת שחיה חיצונית חצי אולימפית שמחוממת בחורף (ואכן, כפי שאפשר לראות בתמונות שצילמתי, למרות שמדובר ביום בחודש ינואר, אנשים בילו בבגדי ים בבריכה, שחו ונהנו ממנוחה על כסאות השיזוף), שתי בריכות מים תרמו מינרליים – אחת פנימית ואחת חיצונית, שכוללות גם מתקני עיסוי מימי כייפי וכמובן איך אפשר בלי חדר כושר משוכלל וסאונות – יבשה ורטובה? חוויה כוללת לכל חמשת החושים, כפי שמציע השם.

אנחנו התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר בקפיטריה של המקום, עם מבחר גדול של אפשרויות (ובתמונות רואים רק חלק קטן).

אחר כך עלינו על ה"מדים" של המקום – חלוקים ונעלי ספא, השארנו את החפצים בלוקרים והופ- לתוך המים. בגלל שהמים חמימים, אז הדבר הכי בולט הוא שבניגוד לכניסה לבריכות מים רגילות, גם בקיץ, כשנכנסים וחוטפים מכת מים קרים ואז מנסים להכנס לאט לאט, כאן, בגלל שהמים חמים, אפשר להכנס בבת אחת ותוך שניות להיות עטופים בחמימות מלטפת ומרגישים איך השרירים מתרפים וכל תא בגוף נושם לרווחה.

אנחנו עשינו את מה שהתבקש, התיישבנו על המדרגה בתוך המים, דואגים שכל חלק בגוף טבול ועטוף היטב בחמימות הזו, וקשקשנו על "ככה צריך לבלות יום שישי".

הסיבה היחידה שהצליחה להוציא אותנו מהמים היתה התור לטיפול בספא "חמשת החושים" שמציע תפריט גדול של טיפולים לפי הדרישה והצורך. אני קיבלתי מעסה בשם ילנה שעשתה לי עיסוי שוודי במהלכו עברה על כל שריר ומצאה שם נקודות תפוסות שאני בעצמי לא הכרתי (ורק על החלק של כפות הרגליים כבר הייתי מציעה לה נישואין…).

רכה ורגועה יצאתי לכיוון המקלחות, משם לחדרי ההלבשה ואז – כל הפעילות הזו עשתה אותי רעבה ומיהרתי לפגוש את כולם במסעדת "היגאה" הכשרה שבמקום. השם "היגאה" הוא שמה של אלת הבריאות וההגיינה, שם מתאים מאד ל"מעיינות חמי טבריה". המסעדה מנוהלת על ידי שף אבי מוזס, ששלח לנו לשולחן מבחר ענק של הסלטים, הבשרים, התוספות וכמובן הקינוחים. המגוון כל כך רחב שכל אחד יכל למצוא בו מה שהוא רוצה, (ובתמונות רואים שוב, רק חלק קטן מכל מה שהיה שם). ההמלצה האישית שלי – לא להחמיץ את שיפודי העוף בטמפורה – מעדן על מקל.

למעלה ולמטה – מטעמי מסעדת היגאה

נוף הכינרת השתרע מולנו כשהגיע לנו מגש קינוחים. כבר סיפרתי לא אחת על החשש שלי מקינוחי פרווה. שף מוזס השכיל למצוא דרך להמנע מקינוחים שדורשים תחליפי חלב, והפיק מעדנים אחד אחד- מקרונים בצבעים ומילויים שונים, עוגת תפוחים, עוגת פירות, סופלה שוקולד חם וסלט פירות טרי, (ולא הניח לצלחת עד שלא יצר גם לבבות צבעוניים מרוטב פירות).

במקום נערכים גם אירועים שונים, וגם ארוחות דגים לצליינים שבאים למקומות הקדושים. צ'ופר מיוחד הוא הגעה למקום על ידי סירה, דרך מינגש הסירות, ישר למסעדה או לבריכות.

לאורחי מלון "נופים" הכניסה למעיינות חינם.

פרטים על האתר והמסעדה- http://hamei-tveria.co.il/

המודעות לאוכל בריא לא פסחה על "שופרסל " והחבילה כללה הפעם מכל טוב- מוזלי, גרנולה עם אגוזים, שקדים וגרעינים, שיבולת שועל להכנה מהירה, וסילאן בבקבוק לחיץ (ואיזה כיף שלא צריך לחבוט בתחתית של צנצנת ולחכות שהזרם האיטי יזוז סוף סוף…)

לגבי שיבולת השועל והסילאן ההחלטה היתה פשוטה היות ואני אוכלת דייסות שיבולת שועל על בסיס קבוע, ולכן פשוט שמתי כחמש כפות מלאות שיבולת שועל בקערה שמתאימה למיקרוגל, הוספתי חלב כדי כיסוי, חיממתי כשתי דקות על חום מקסימלי, הוצאתי, ערבבתי והוספתי סילאן, קינמון (המון) וחמוציות. אפשר גם צימוקים.

ארוחת ערב חמה, משביעה וזריזה (וכמובן שופעת בריאות).

הגרנולה והמוזלי הפכו לעוגיות לפי מתכון של פיליס גלזר שמצאתי באינטרנט (כמובן שרשמתי "מתכון לעוגיות גרנולה מהירות" עם דגש על המילה "מהירות".(

אני לא מביאה פה את המתכון בגלל זכויות יוצרים של פיליס, אבל בכללי הוא מכיל חמאה, קמח מלא, סוכר, קצת מלח, אבקת אפיה, ביצה וכמובן חמאה, ושש דקות בצד אחד של התנור, ואז שש דקות בצד השני.

יצא קריספי עדין מבחוץ ורך מבפנים.

אם שיבולת השועל היתה לארוחת ערב, העוגיות מצויינות לארוחת בוקר או נשנוש של עשר בבוקר במשרד (ובגלל שהן רכות אז הן גם "חרישיות" ככה שהעובדים האחרים לא יקחו לכם…).

רק בריאות!

בלב יהוד, בחצר שקטה, יושבת לה "אסתר" – שמוגדרת כ"בית אוכל ומעדנים". השף איציק בר סימן טוב , בעברו ב"קלודין" והתמחות במסעדות מישלן בצרפת, בנה תפריט שמשלב סגנונות שונים, מהמטבח הצרפתי והים תיכוני , בצלחות מרהיב ובמגוון טעמים ומחירים (שפויים לגמרי אגב). המסעדה קיימת שבע שנים ומגוונת מדי עונה את התפריט.

השולחנות ערוכים בחגיגיות, כוסות קריסטל ומפות לבנות, ומבחר יינות לליווי כל ארוחה.

הוזמנתי באמצע השבוע והמסעדה המתה סועדים, אווירה רגועה ושירות מהיר וחרישי.

עד שבחרנו מהתפריט, קיבלנו שני קוקטלים אלכוהוליים – "קמפרי ותפוזים סחוטים "( 30 שקלים) ו"ברז'ר מרסי" – על בסיס פסטיס עם סן פנגרינו (30 שקלים). בברז'ר לא נגעתי כי אני לא חברה טובה של טעם וריח אניסי מודגשים, אבל הקמפרי התקבל בעונג רב, וסידר לי את הראש למצב רוח כייפי לארוחה.

היינו אחת קרניבורית ואחד צמחוני ולשנינו היו הרבה אופציות.

בחרנו –

הוא – "סלט כמו ב- ל'אנטריקוט" – שם שמסתיר מאחוריו סלט ירוק של הרבה חסות, וינגרט צרפתי, אגוזי מלך וגבינה כחולה (35 שקלים) ואני – הרינג הולנדי ותפוחי אדמה (38 שקלים).

הסלט היה מרענן, אני רגילה לסלטים כאלה גם עם תוספת פרי כמו אגסים למשל, אבל הוא טען שהסלט עשיר ולא צריך להוסיף כלום. אני חזרתי למחוזות ילדותי עם ההרינג, לא שאני הולנדית אבל גם במחוזות פולין שילוב של הרינג, תפוחי אדמה והרבה בצל משני צבעים, יוצר מנה כייפית.

אם הייתי צריכה לבחור בין שתי המנות, הייתי נשארת עם הבחירה שלי של ההרינג, פשוט כי סלט, גם אם הוא מוצלח ומרענן, נשאר עדיין סלט.

לעיקריות בחרנו

"ניוקי פטריות שימגי ושמן כמהין" – 65 שקלים, ואני "לחי עגל וירקות שורש" – 95 שקלים.

הניוקי היה רך והיה לו המון רוטב שנוגב בעזרת לחם הבית (15 שקלים) – לחם עם צימוקים ומתיקות עדינה שהגיע עם חמאה , רוטב איולי, וכמובן שמן זית וחומץ עם זיתים.

הלחי.. ובכן, בהתחלה חששתי שמדובר במנה עזת טעמים כמו מנות רבות בבישול ארוך ואיטי, אבל בפועל התיבול היה עדין (ציר הבקר שעליו הושתתה המנה לא היה תוקפני ומרוכז מדי למרות הבישול הארוך), הבשר היה רך ונימוח, כמעט הזכיר פטה כבד במרקם שלו, ותוספת הפירה (החלבי- כמו שהדגישה המלצרית לשמחתי) , הכל ביחד יצר מנה חורפית משביעה (מאד!). לצד הבשר היו גם פרוסות ירקות כמו כרישה וגזר שהזדגגו מהרוטב.

גם כאן, אם הייתי צריכה לבחור בין המנות , הייתי מתאימה יותר את הניוקי לארוחת צהרים, כשעוד צריך לחזור למשרד, ואת לחי העגל לארוחת ערב, כשאפשר להזיז את הכיסא אחורנית ולפתוח את הכפתור העליון במכנסיים…

יין של "קסטל" ליווה את הארוחה והחמיא בעיקר לבשרים.

חמישה קינוחים הגיעו לנו לשולחן (מחיר ממוצע כ30 שקלים)- חלקם קלאסיים כמו תותים על מרסלה ומסקרפונה, ומוס שוקולד, למי שרוצה טעמים מוכרים ובטוחים, וחלקם חדשניים יותר – סברינה עם טאצ'ים מיוחדים, והמנה המצליחה ביותר לדברי המלצרית – חבושים בסגנון טורקי עם גלידת קאימק וקישוט קדאיף- כשהחבוש מזכיר קצת ריבה ומאד מתוק והגלידה מרגיעה את המתיקות. אני אהבתי ביותר את הקינוח החמישי – ששייך לקטגוריית הקלאסיים אבל תלוי בביצוע מדוייק- קרם ברולה, שהרגיע את החשש שלי מטעם "בייצתי" שהרבה פעמים ניכר בו, אבל במקרה הנוכחי הקרם היה פשוט מתוק אבל לא מתוק מדי, ורך לעומת הציפוי הסוכרי קרמלי המתפצח שהיה בעובי הנכון כדי ליצור פיסות "זכוכית" כייפיות ולא עבות מדי או דקות מדי.

לקראת ה"וואלנטיינז" (ואיזה כיף שבישראל חוגגים חג אהבה פעמיים בשנה, הלוואי כל יום!) "אסתר" עורכת מבצע שיתוף פעולה עם חנות פרחים מקומית, שתפתח "סניף" במסעדה עצמה ותאפשר הזמנת פרחים לפני ארוחה או קישוטים מיוחדים לשולחנות.

מידע על אירועים ועל תפריטים ניתן למצוא בדף הפייסבוק של המסעדה- https://www.facebook.com/Msdtstr

לא מזמן סקרתי כאן את הפעילות הברוכה של אתר "מועדון המאה" שמחלק כל מאכל לאריזות של מאה קלוריות באופן שקל הרבה יותר לדעת בדיוק כמה אכלנו ועד כמה זה מתאים לשיטת האכילה שלנו. (http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/12/25/%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%94/)

בקרוב ט"ו בשבט ואחד המוקשים הגדולים ביותר של כל דיאטה הם האגוזים למיניהם שמצד אחד מאד מאד בריאים וטעימים, ומצד שני, פצצות קלוריות לא קטנים. כמובן שאם הבחירה היא בין הקלוריות של חטיף מטוגן או אגוזים טבעיים, ברור שהאגוזים מנצחים, אבל זה לא אומר שאפשר לנשנש בלי סוף ובלי לשים לב כמה אוכלים, ויש הרבה מאיתנו שאוכלים פשוט עד שהשקית נגמרת.

חברת "שקדיה" הרימה את הכפפה ויצרה שקיות של סוגי אגוזים שונים, כולם בערך קלורי של מאה קלוריות בדיוק לשקיק. בצורה כזו אנו יכולים לספור שקיקים ולדעת כמה מותר לנו לאכול, או כמה אכלנו, ומצד שני גם בגלל שהשקיק קטן, יש לנו גבול שמודיע לנו "עד כאן" ולא בור ללא תחתית.

בתמונה אפשר לראות חלק קטן מהשקיקים של "השקדיה" (יש עוד סוגי אגוזים וכמובן גם פירות יבשים).

האגוזים כאמור מאד בריאים ויש להם שלל תכונות טובות  – אוכמניות מונעות דלקות בדרכי השתן, אגוזי מלך טובים ללב, קשיו , שקדים ופיסטוק מסייעים לדיאטה והמלצה לגברים – תאכלו אגוזי ברזיל ופקאנים, זה כדאי.

האריזה הכי טובה- אריזת מיקס שנותנת לנו את מירב היתרונות הבריאותיים ואת גיוון הטעמים.

מתחם התחנה בתל אביב, מהווה בית למסעדות ועסקים רבים שקבעו בו את משכנם, בתוך מבנים ישנים ושמורים שמעבירים את הטעם של פעם ומשחזרים את האווירה.

מסעדת "רג'ינה" הכשרה יושבת באחד המבנים, שעוצב כדי לשמור על הטעמים של פעם, עם פריטים וריהוט בהתאמה, ואוכל של סבתא. איזו סבתא? כל הסבתות, מכל העדות.

לקראת החורף הוזמנתי להתנסות בתפריט החורף החדש של רג'ינה (שהיתה אגב אישה אמיתית!) עם דגש על מנות הקציצות המיוחדות, מכל העדות ובכל הסגנונות. התפריט נוצר בעזרת השפית הידועה מיקה שרון.

ציפי לוי, מנהלת השיווק של המקום ערכה לנו  סיור קצר במקום,בו ראינו פינות השונות שמתאימות לאירועים שונים, כולל גינת אירועים רחבה שמקורה בחורף, כך שגם בימות גשם אפשר לערוך אירועים (ואפילו חתונות כי כאמור המקום כשר).

כל היינות במקום הם ישראלים, והראשון שטעמנו (מבין הרבה …) היה יין קליל, קברנה מרלו של EVER RED מעמק האלה. כל כך קליל שנשתה כמו מיץ.

הערה חשובה- המנות המצולמות הן בגודל מוקטן כדי שלא לפוצץ את הבלוגרים. במקור המנות גדולות יותר.

עם היין הגיעו המרקים, שהרי אין חורף בלי מרק ואנחנו טעמנו שניים – מרק גונדי מסורתי עם תפוחי אדמה, בצל ואורז לבן (46 שקלים) ומרק קובה עם סלק וירקות (48 שקלים). שניהם היו עשירים (בכלל "עשירים" זו מילה שתחזור לגבי הרבה מהמנות) ואם אני צריכה לבחור מבין השניים אלך על הגונדי בגלל הייחוד שלו ובעיקר בגלל הבצל השלם שבושל בו והפך לסוכריה מתקתקה ורכה. בתמונה לא מופיע האורז, שוב, כדי לא להתמלא מהר מדי.

מבחר מסלטי המקום הגיעו לשולחן:

סלט "שכונה"– עגבניות, צנון, פלפל חריף והרבה כוסברה (42) – פה הייתי בדילמה. מצד אחד אני שפוטה של כוסברה, מצד שני אני לא מסוגלת לאכול חריף, והסלט הזה.. כן, חריף. אז טעמתי קצת בלבד והעדפתי לעבור למשהו יותר סולידי עבורי. לחובבי החריף – מומלץ.

סלט "פועלות" – עלי ארוגולה, חסה, ירקות שורש, רוטב סילאן ולימון (זו ההגדרה בתפריט, בפועל בגלל המלאי בשוק, היו לבבות חסה במקום הארוגולה, וגם פרוסות קולרבי) (44 שקלים) וזה היה סלט מרענן מאד, ומתוק שקושט בחמוציות לתוספת בריאות.

סלט קוביות סלק – חמוד (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר)

"הטחינה של רג'ינה" – (22 שקלים)  – טחינה ביתית קלאסית מתובלת בעדינות שנוגבה על ידי לחם הבית – לחם פרנה מרוקאי שמגיע עם שמן זית וקונפי שום (16 שקלים)

"כבד עוף קצוץ של רג'ינה עם בצל סגול ועוד הפתעות" (38 שקלים). טוב, זה לא היה בתוכנית אבל זה נשמע כל כך מפתה בתפריט המסעדה שלא יכלנו בלי זה, וקיבלנו צלחות של כבד מתקתק עם המון בצל מטוגן ועוד כמה סוגי בצל מלמעלה (המכונים "הפתעות"), חזרנו כמו בסצינה של מבקר המסעדות של "רטטוי"- הישר לבית סבתא, עם הכיסויים על הספות ומפיות ה"קרושה" על הטלוויזיה, קומפלט. נוגב וחוסל.

הכל לווה ביין סירה משובח, גם הוא ישראלי. (כל היינות הומלצו לנו על ידי מתן איש האלכוהול של המקום שגם פינק אותנו בקוקטיילים של ערק אפרסק וודקה פירות יער).

ולמטרה שלשמה התכנסנו – הקציצות של תפריט החורף.

קיבלנו ארבעה סוגים, שוב במנות מוקטנות –

סיניה– קציצות בקר עשויות בטחינה וירקות במחבת חם עם לאפה בתוספת מג'דרה (74 שקל)- קציצות אווריריות עם טחינה חמה, עונג. אם לא היתה עוד מנה אחת שהיתה הפיבוריטית שלי, זו בהחלט היתה במקום הראשון. (רק לשים לב לפרוסות של פלפל חריף שנמצאות שם ועלולות להפתיע את מי שלא שם לב..)

קציצות בגדד– ברוטב שזיפים וסילאן עם אורז לבן (71 שקלים). טוב, בביקור קודם ב"רג'ינה" לפני שנה וחצי, טעמתי את הקציצות ובזמנו לא התלהבתי מהן. אולי משהו השתנה במתכון, אולי הטעם שלי השתנה, כי הפעם הן היו הפיבוריטיות שלי. המתיקות היתה עדינה, הבשריות נוכחת, אהבתי. כאמור, המקום הראשון שלי כשאחריו בצמוד, הסיניה.

קבב ממולא בטחינה  היו הקציצות הבאות, מנה קלאסית שמשום מה לא מצאתי בתפריט ולכן אין לי מחיר, ואחרונות חביבות – סופריטו – קציצות בקר וטלה בבישול ארוך עם קוביות חציל, תפוח אדמה, מנגולד ואורז לבן (71 שקלים)- ביתיות מאד, למי שמתגעגע לסבתא שלו, זו הבחירה.

סביב השולחן לא היתה הסכמה, לכל אחד היתה הבחירה שלו וכל אחד מצא את הנישה שלו.

יין אדום מהרי יהודה ליווה בהצלחה את מנות הקציצות.

עוד וודקה עם פירות יער, עוד ערק, שתיה חמה (ובגלל הכשרות אין חלב אלא חלב סויה) ולמתוקים.

קיבלנו שתיים ממנות הקינוח

"שטרודל תפוחים,צימוקים ואגוזי מלך עם גלידת ווניל" (36 שקלים) – כשזה שהגלידה פרווה כמעט לא ניכר בה, והיא מקררת את החום של התפוחים והמאפה, וצלחת של "שלישית מתוקים" – תמרים, חלווה ועוגת הבית – במקרה שלנו עוגת גזר ועוגת שוקולד קוקוס, (28 שקלים). מבין כל המתוקים הבחירה שלי היא עוגת הקוקוס שהיתה עסיסית מאד ומתוקה וקיררה מעט את הכבדות של כל הארוחה שאכלנו.

במקום נערכות גם קבלות שבת בימי שישי בצהרים עם המון מוסיקה ושמחה, ויש אפשרות גם לקחת הביתה מנות כמו חמין, ממולאים ומרק דגים, כדי להנות גם בשבת.

ישנן כמובן גם מנות עסקיות.

אתר המסעדה: http://www.reginarest.co.il/