שמן אבוקדו הוא אחד השמנים האהובים עלי ולא סתם, מעבר לטעם העדין וליתרונות הבריאותיים שלו, הוא משמש גם לטיפוח מאחר והוא מצויין לשיער ולעור הגוף והפנים, כך שאם אני מוזגת ממנו לתבשיל או סלט, ונשפך לי בטעות על היד, כל מה שנשאר לי הוא לחכך את הידיים זו בזו וליהנות על הדרך מעור ידיים רך ונעים.
היא עגולה, מתוקה, מפנקת וכולם אוהבים אותה- העוגיה.
ממשהו שמתאים לכף היד של ילדים ועד למה שהמבוגרים מגישים ליד הקפה, פיסת מתיקות פריכה ומפנקת, ממש אוכל מנחם.
המטבח הטבעוני מציב מכשולים כשרוצים להכין עוגיות, מכיוון שרוב המתכונים מכילים חלב או ביצים.
כל חובב בשר יודע שכשיש בשר משובח, לא צריך שום דבר בנוסף. הצ'ימיצ'ורי הוא היחיד שמורשה להתקרב לחיך של קרניבור שמתענג על הבשר העסיסי.
רוטב צ'ימיצ'ורי הוא תערובת של עשבי תיבול כמו פטרוזיליה, כוסברה, פלפלים, תבלינים ושום, ביחד עם שמן שעוטף את הכל. הסוד הוא באיזון המרכיבים לטעם המושלם ומדובר בתורה קשה לביצוע.
משהו טעים, משהו בריא, משהו מהיר להכנה. או במילים אחרות "גרנולה".
תערובת דגנים הכוללת את כל טוב הטבע, ומהווה ארוחה בריאה ומזינה בלי להכביד.
על בסיס חלבי או טבעוני, או לנשנוש כמו שהיא, גרנולה היא פתרון נוח וישנם סוגים שונים של תערובות לפי הטעם והדמיון.
דובונים הם החיה המועדפת על ילדים רבים, הם רכים, חמודים וכיף להתכרבל איתם. פו הדוב , פדינגטון, דובוני איכפת לי, כולם מוכרים ואהובים.
ועכשיו הגיע "דובלה".
בתור מבוגרת, הנה האסוציאציה הראשונה שלי על "דובלה".
"העולם הוא כדור, זה ברור זה ברור, אבל מה, לא יודעים מה שיש בו בפנים". ציטוט של ריצ'רצ' מלפני מליון שנה אבל עדיין נכון.
אם פעם הסתפקנו בלחם שחור ולבן , הרי היום יש עשרות סוגי לחם שונים לבחירתנו, בטעמים שונים ובהרכבים שונים של מרכיבים. כיצד נבחר את הלחם המתאים לנו?
השיקולים שלי הם טעם ובריאות. הרי לא נאכל לחם שלא טעים לנו כמה שהוא בריא, ומצד שני לא נאכל לחם שהוא טעים אבל לא בריא… איך משלבים את השניים?
דגני בוקר כאילו הומצאו במיוחד להורים העובדים. למי יש זמן בבוקר להתחיל לטגן חביתות, טוסטים, סלטים שבסוף הילדים ינשנשו מהם ביס וחצי וילכו לבית הספר רק כדי לגווע מרעב בדיוק כשנפתח הקיוסק עם הג'אנק?
בחופש הגדול הבעיה גדלה כי כל ילד מתעורר בזמן שלו, ובתקופה הנוכחית הרבה מההורים גם עובדים מהבית כך שהם צריכים להתרכז בישיבות דרך האינטרנט, ובנסיון להתעלם מכך שהילדים הורסים את הספה באותו זמן.
ליצור מעדנים טבעוניים זה תמיד אתגר כי הלשון רגילה לטעמים חלביים. איך בכל זאת יוצרים מעדן שהוא גם טעים, גם בריא וגם טבעוני?
למעדן כזה יש קהל יעד שאינו דווקא טבעוני אלא אנשים שלא יכולים או לא רוצים לצרוך לקטוז, או שומרי כשרות שלא רוצים להמתין שש שעות אחרי ארוחה חלבית וכדומה.
סושי תמיד היה יותר מסתם מנת אוכל. סושי הוא חוויה חושנית ואסתטית המשלבת מיומנויות רבות ויצירתיות. כדי להפוך מאסטר סושי ביפן צריך להשקיע שנים ארוכות של תרגול כדי להגיע ליצירות המופת הטעימות. איך בכל זאת לומדים לעשות סושי טעים שגם נראה טוב בלי לנסוע ליפן לשנים ארוכות?