ארכיון

שלושה (מרקים) בסירה אחת.

קיבלתי להתנסות שלושה מרקים חדשים של "סנפרוסט" – מרק שעועית עשיר, מרק אפונה עשיר בירקות ומרק ירקות עשיר, ואתגר- מה הדבר הכי טעים שאפשר להפיק מהמרקים הללו.

מבחינת הכנה, גם בלי יצירתיות, הם טעימים ונוחים – פותחים את השקית, מוצאים בפנים שקית נוספת של ציר, מערבבים את שתי השקיות יחד עם ליטר מים, מרתיחים, מבשלים אחרי הרתחה בין 12 ל15 דקות תוך ערבוב מדי פעם והופ – יש משהו כמו ארבע מנות מרק.

וכאן נכנס הדמיון.

או ליתר דיוק, כאן נכנס הספר האהוב עלי ביותר "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" של ג'רום קי ג'רום בתרגום של אהרון בר ששמר על הסגנון הבריטי ולא תרגומים מאוחרים יותר שקצת הורסים את האווירה.

בכל אופן, הקטע שהתרכזתי בו בספר היה קטע שבו מתוארים שלושת החברים ששטים על התמזה (עם הכלב) ומכינים מה שמכונה "קדרה אירית" שמשמעותה – שים בסיר כל מה שיש, בסוף יצא משהו טעים.

הקטע המקורי הולך ככה- "ג'ורג אמר שזה מגוחך לשים רק ארבעה תפוחי אדמה בקדרה אירית, לכן שטפנו חצי תריסר נוספים והכנסנו אותם בלי לקלף. הכנסנו גם כרוב וחצי חבילה של בשר בקר. ג'ורג' ערבב את כל זה ואז הודיע שנותר הרבה מקום. לכן הפכנו את שני הסלים וליקטנו את כל השרידים והשיירים היבשים והוספנו אותם לתבשיל. היו גם חצי פשטידת בשר וקצת בייקון מבושל, והכנסנו גם אותם. בנקודה זו מצא ג'ורג' חצי פחית של סלמון משומר והוא הריק את זה לסיר. הוא אמר שזה היתרון של קדירה אירית – נפטרים מכל כך הרבה דברים . דגתי כמה ביצים שנסדקו ודחפנו אותן פנימה, ג'ורג' אמר שהן יסמיכו את הרוטב". (עמוד 153-154).

בהשראת הקטע הזה הלכתי לעשות סיבוב בבית – במקרר, במזווה ובארונות, וסידרתי כל מה שמצאתי לפי סדר בישול. הכנתי את המרק לפי ההוראות המקוריות אבל התחלתי להוסיף לו דברים נוספים לפי סדר הקשיות שלהם- כי כל אחד דורש זמן בישול אחר. בין השאר הוספתי – קוביות תפוחי אדמה מבושלים, חתיכות עוף שנשארו משבת, קיטניות שונות ששמרנו בפריזר, חתיכות נקניק (ולמי שלא שומר כשרות – גם קוביות גבינה קשה מהסוג שלא נמס בקלות – מומלץ), אורז שנשאר (אני הוספתי בערך כף כי זה מה שהיה), ואפילו אטריות זכוכית קלות של מנה סינית. בסוף כשהורדתי מהאש שברתי על זה ביצה אחת וזרזפתי בעדינות כדי ליצור נטיפים קלים, וקישטתי בעלי חסה (פטנט שלמדתי במסעדות סיניות) בשביל הקראנץ' ועלי כוסברה (כי אני מתה על זה באופן כללי). כמובן שאפשר להוסיף גם שקדי מרק למשל , אם ממש רוצים שחיתות.

בתמונות למעלה – שלב איסוף המצרכים, בתמונה למטה – מה שיצא

מה שנחמד בהכנה כזו- מעבר ליתרון שצוין בספר- שמתפטרים מכל מני שאריות, זה שאף פעם זה לא יוצא אותו דבר כמו הפעם הקודמת, תמיד מרק מפתיע וחדש. (אולי בפעם הבאה אוסיף קניידעלך?)

להגיש עם לחם טרי או טוסטים קטנים.

להשיג בכל רשתות השיווק.

שם טוב ושמן טוב.

הסיור הבא שלי באזור זכרון יעקב היה בסימן שמן, שמן זית ושמן אתרי. התחנה הראשונה היתה ביישוב כרם מהר"ל, שם ביקרתי במשק יובל של חוי ורמי יובל, ובנם הממשיך מנחם. כרם הזיתים של המשפחה מפיק שמנים איכותיים מסוגים שונים – סורי, ברנע, פישולין וקורטינה, כל אחד בדרגת חריפות שונה, כך שאפשר לבחור מה מתאים לנו לשימוש הספציפי ולטעם.

השמנים הם כתית מעולה בכבישה קרה וזכו בפרסים רבים ובמקומות ראשונים בתחרויות של TERAOLIVO לדוגמא בקטגוריות כמו "בוטיק שמן הזית הטוב ביותר", "יצרן שמן הזית הטוב ביותר", "שמן הזית פישולין הטוב ביותר" ו"שמן הזית בלנד הטוב ביותר" וכך הלאה.

כדי לשמור על האיכות הגבוהה, השמן נשמר בקפדנות במיכלי ניירוסטה ובאטימה מוחלטת לחמצן, והזיתים עצמם מועברים לבית הבד ביום שנקטפו על ידי מכונה משוכללת וחדשה שנרכשה למשק.

מעבר לשמן ולזיתים מגדלים בני המשפחה גם תפוז סיני (קומווט) שמיוצא לאירופה ועומד בסטנדרטים המחמירים של היצוא לשם.

אחרי שסיירתי בכרמים הפסטורלים של משפחת יובל, טעמתי מהסוגים השונים של השמן. הבחירה שלי היתה הזן הסורי, שנמצא במקום השני מבחינת דרגת החריפות מהקל לכבד. הוא החליק בגרון ולא השאיר צריבה, אבל מצד שני השאיר שובל של טעם אופייני לשמן איכותי.

בדקתי גם את הזיתים והסבונים שמיוצרים במקום, כי אין כמו סבון שמן זית להחלקת העור וטיפוחו, את זה ידעו כבר בימי קדם.

קבוצות מטיילים יכולות להגיע למרכז המבקרים (בתיאום מראש) ולשמוע הרצאות, להשתתף בפעילויות שונות – גם לילדים, ולטעום את המגוון הרב של השמנים (הידעתם ששמן הזית הוא בעל נקודת השריפה הגבוהה ביותר ולכן הכי מתאים לטיגון?).

שווה לבדוק את האתר גם בשביל המתכונים המיוחדים –

http://shemen-yovel.com/

ואחרי שהכנסנו שמנים לתוך הגוף, הגיע הזמן גם להתמרח בהם מבחוץ ולעשות טיפול כולל- ולכן הגעתי ל"LAVIDO" בלב המדרחוב של זכרון יעקב. את המרכז אי אפשר היה לפספס כי הריח נישא כבר מרחוק. בכניסה לחנות יש שביל של צמחי תבלין וליד כל אחד מהם שילוט על יתרונותיו.

המוטו של "לבידו" היא – קוסמטיקה טבעית ואורגנית. התהליכים הם מסורתיים והאוריינטציה היא של ארומתרפיה, כך שגם הניחוחות וגם התמציות, הכל מתמזג כדי להשיג את התוצאה המושלמת.

בכל המוצרים אין חומרים סינטטיים כמו סיליקון, תוצרי נפט או צבעים מלאכותיים.

(וכמובן – אבל ממש כמובן ששום דבר לא מנוסה על בעלי חיים!).

כמובן שכשאני במקום כזה, הדבר הראשון שאני עושה זה להתמרח במה שמריח הכי טוב, מה שהיה קצת בעיה כי הכל הריח נפלא. מתוך מגוון ענק שנועד לתת פתרון לכל דבר- משיער ועד תינוקות, בחנתי את סידרת הפנים של לבידו" שכוללת חומצה אלורנית, שנועדה למלא קמטוטים, ופילינגים שונים ועדינים שלא שורטים את העור אבל מטהרים אותו, את המשחות הטיפוליות לכל צרה אפשרית – לגרויים ופגעי עור, להרגעה, לעור מגורה, את מוצרי השיער שנועדו להזין את השיער עד עומקו, ולחדשו תוך חיזוק השורשים, וכמובן שהרחתי את כל סידרת "רוח וגוף" שלא רק מטפחים לנו את העור והגוף אלא גם מרוממים את הנפש בניחוחות לפי תורת הארומתרפיה.

אהבתי במיוחד את שקי המלח הריחניים בניחוחות שונים שנועדו או לאמבטיות או להנחה על ברנר כדי שיתחממו ויפיצו ניחוח בכל הבית. מספיק ברנר אחד לדירה ממוצעת והאווירה שונה לחלוטין והרבה יותר מזמינה. להגיע הביתה ולהרגיש בספא.

הרחתי כמובן את השמנים האתריים שנועדו לשימוש במבער, אמבט או בשילוב עם שמן צמחי, והאהוב עלי ביותר הוא כמובן התפוז האורגני (שמצויין לריח טוב במכונית, ולחילופין, לחיזוק האון הגברי…).

הכי כיף להגיע בקבוצה למרכז המבקרים, ולעשות סדנה של הכנת שמנים או בשמים, להתנסות, להריח ואפשר גם לשלב עם הזמנת כיבוד. רעיון מעולה לגיבוש לעובדים או למסיבות רווקות למשל.

עוד פעילות כייפית מוגדרת כ"יופי של בוקר לאמהות ותינוקות" (ולדעתי גם אבות יכולים להפיק תועלת רבה מבוקר כזה) שבו לומדים על התפתחות התינוק, מתרגלים תנוחות ועיסויים לתינוק ומקבלים טיפים רבים. בחנות ישנה כאמור סידרה של מוצרים לאם ולתינוק- כשבחלק של האם יש למשל קרמים למניעת סימני מתיחה, שיכולים להטריד מאד נשים הרות, ובחלק של התינוק יש שמני עיסויים, קרם החתלה וסבונים שונים ששומרים על עורו של התינוק בדרך הכי טבעית שאפשר.

ביקור במרכז עשה לי חשק להקים ספא משלי בבית, לשימוש אישי, שבו אוכל לברוח מטרדות היומיום לעולם ריחני וטבעי.

אתר הבית של "LAVIDO," – http://www.lavido.com/home.asp

(ויש גם מחלקה לעוסקים בטיפולי גוף ופנים – לרכישת חומרי גלם ואביזרים נחוצים).

עולם השמן מעולם לא היה כל כך פורח.

טונה- מלכת הדגים.

כולנו שמענו המון על דגים. מיתוסים, אמונות, עובדות, הכל מבולבל.

מה היתרונות של דגים? באיזה גילאים מותר לאכול אותם? מה הקשר לכושר גופני ומה מותר ומה אסור לנשים בהריון ולמניקות?

חברת "סטארקיסט" באה לעשות סדר בדברים ולעזור לנו להחליט מה הכי טוב עבור גופנו.

 

בסדרת סרטונים משעשים וקצרצרים, מסבירה הדיאטנית הקלינית רותי אבירי , כל מה שרצינו לדעת על הדגים בכלל והטונה בפרט-

הקישור – https://www.youtube.com/playlist?list=PLnwAr2S8rPOPhA18E4OTb4HtHu5qQFHwj

בתכלס, אין מישהו שלא יכול להפיק רק טוב מהטונה-

מלפני הלידה ועד הזיקנה –

בזמן ההריון כשמה שאמא אוכלת משפיע על העובר, חומצת השומן אומגה 3 וחומצת DHA, חשובים להתפתחות מבנה המוח, מערכת העצבים והראיה ועוד. גם על האם העתידית משפיעות החומצות שבדגים כיוון שהן מסייעות למניעת דיכאון לאחר לידה למשל וכמובן שטונה ודגים קלים לעיכול מה שעוזר לנשים עם הצרבות והבחילות וכל תופעות הלוואי של ההריון, וכן הוויטמינים והמינרלים שבטונה מסייעים לתקן את החוסרים שנוצרים בעקבות ההריון.

במזל טוב נולד התינוק ומגיע שלב ההנקה, שבו שוב, מזונה של האם משפיע על התינוק והתפתחותו – שלא לדבר על הצורך של האם לאכול תזונה מאוזנת ובריאה כדי שתוכל להניק בהצלחה. גם אם אישה בוחרת שלא להניק, היא עדיין צריכה לשמור על בריאותה ועל כוחה באמצעות תזונה נכונה כדי שתוכל ביחד עם האב (שגם הוא צריך לאכול בריא למעשה כל הזמן…) לטפל בתינוק ובכל צרכיו.

בעיה נוספת שמתעוררת אחרי הלידה היא הנסיון לחזור לגיזרה, וזה קשה כשנמצאים בבית ב"חופשת הלידה" (גם אם חולקים אותה עם האב) וקרובים למקרר, ועוד לא ישנים טוב, לא אוכלים טוב וההרגשה היא תשישות כללית שמובילה לאכילה בלתי מבוקרת שלא מאפשרת להוריד את הקילוגרמים שנוספו בהריון. בטונה יש המון חלבון, מה שהגוף מתאמץ לפרק ודורש יותר זמן, ולכן תחושת השובע ארוכה יותר וגדולה יותר. נוסף לכך, בגלל שניתן לחמם טונה, אפשר לשלב אותה בקלות בכל דיאטה ולתת תחושה של מנה חמה וממלאית בצירוף למשל לחביתה או לירקות או לפשטידות.

התינוק גדל, הופך לפעוט, לילד ולנער, ובכל השלבים של הגדילה והצמיחה, חשובות מאד חומצות אמינו שנמצאות בחלבונים ושהגוף לא מייצר, בדיוק מה שיש בדגים. מעבר לזה ישנם כמובן גם הוויטמינים והמינרלים – בדגש מיוחד על הסלניום שהוא נוגד חימצון שחשוב מאד להתפתחות המוח בגיל הרך.

וכשהילד יוצא לגן ולבית הספר? טונה מהווה פתרון מעולה לכריך של ארוחת העשר. היא נשמרת היטב, היא עסיסית וטעימה, היא משביעה ומחזיקה את הילד לשעות הלימודים הארוכות (כך שהפיתוי של הקיוסק פתאום לא כזה חזק), נוח להכין בבוקר בכריך להורה הממהר, וזה הרבה יותר טוב ובריא מאשר כריך עם ממרח שוקולד למשל… (והורה שחושב שממרח חרובים זה אותו דבר, יגלה מהר מאד לאן הולכים הכריכים הבריאים שלו…).

טונה הולכת מצוין גם בארוחה של הילדים כשהם חוזרים הביתה מבית הספר או בארוחת ערב, בעיקר בגלל שהיא לא נראית או מריחה כמו דג, כך שאפשר לשלבה במבחר מנות – סלטים, מנות פסטה, פשטידות וכדומה, ובגלל שהיא גם פרווה, אפשר לשלב בארוחות בשריות או חלביות במשפחות שומרות מסורת.

וכשהילדים ישנים, הגיע הזמן ללכת לחדר הכושר – ורצוי מאד לאכול טונה לפני או אחרי אימון, כי אין כמו טונה לסייע לבריאות כלי הדם, שיפור מערכת החיסון ומצב הרוח, וכשיש מצב רוח, גם האימון אפקטיבי יותר ותוצאותיו טובות יותר.

הטונה נשמרת היטב בקופסאות שימורים, כך שאפשר להחזיק מלאי במזווה ופשוט לשלוף כשרעבים, ואפשר לשדך אותה לכל כך הרבה דברים, שתמיד יהיה משהו שיסתדר איתה בבית, ותוך דקות יש ארוחה משביעה ובריאה מאד.

הנתחים בקופסאות השימורים של "סטארקיסט" הם נתחי פילה מובחרים שמשומרים ללא משפרי טעם וחומרים משמרים בטכנולוגיות מתקדמות ששומרות על הערך התזונתי הגבוה של הטונה.

כמובן שניתן לבחור בין טונה בשמן (איכותי) לטונה במים ש"זולה" יותר בקלוריות.

קיבלתי להתנסות מבחר ממוצרי "סטארקיסט" –

טונה בשמן זית כתית מעולה (ששווה "לנגב" אחרי האכילה בעזרת לחם לבן טרי), נתחי פילה סלמון, טונה והרינג שעברו תהליך עישון), סידרת "סטארקיסט" של 99 קלוריות, שמגיעים בטעמים של נגיעות שמן זית ולימון, שמן זית לבד או שמן זית ועשבי תיבול  והכל בחבילה קומפקטית שלא דורשת ספירת קלוריות, מכילה מזלג ומכסה פלסטיק לסגירה חוזרת ומצויינת לקחת לטיולים, למשרד, לנסיעות לחו"ל לשומרי כשרות למשל שנושאים איתם את האוכל וגם טונה 5% שמאפשרת ערך קלורי נמוך במיוחד עם טעמים של טבעי, לימון ופלפל או עשבי תיבול.

הפיבוריטים שלי היו

זו עם השמן כתית מעולה, שצורף לגבינה איכותית וכוס יין , והכל לוטף באמצעות חלה טריה של שבת, כי אין כמו לפתוח שבת כזו בעשר בבוקר כשכולם ישנים ואפשר להנות מהשקט, ההרינג המעושן שצורף לטבעות בצל והפך לסלט נוסטלגי של ילדות בבית הכנסת (הקידוש ה"אשכנזי" לא היה אותו דבר בלעדיו), טונת ה99 קלוריות שאומצה להפסקות הבוקר של המשרד, כשעוד יש הרבה זמן עד ארוחת הצהרים ומצד שני לא כדאי להתפתות לעוגיות של פינת הקפה, וגם מתכון שהכנתי מתוך המתכונים הרבים שמוצעים באתר של "סטארקיסט" -http://www.starkist.co.il/,

וזה מה שהכנתי –

מהחוברת של סטארקיסט בחרתי מתכון בשם "פסטה ברוטב טונה ועגבניות שרי". שיניתי קצת את המתכון כי לא היו לי כל המצרכים, וכי יש לי העדפות אחרות (למשל בסוג העלים שנכנס לרוטב) וגם את הכמות כי הכנתי כמות ליחיד ולא לשישה כמו במתכון המקורי.

בישלתי פסטה (היה לי רק ספגטי), במקביל טיגנתי בשמן זית בצל קצוץ (אני לא מצרפת כמויות מדוייקות כי בסופו של דבר ההעדפה היא אישית), הוספתי קצת שום וטיגנתי עוד מעט, כדי שלא יישרף, הוספתי עלי כוסברה (במתכון המקורי היה כתוב בזיליקום וצ'ילי) וטיגנתי עוד שתי דקות. הוספתי חצי קופסת טונה לפי הטעם (אני לקחתי את זו של ה99 קלוריות) שסיננתי מהשמן ועוד עגבניות קצוצות. בישלתי כשלוש דקות ותיבלתי במיץ לימון, מלח ופלפל, ואת הכל הנחתי על הספגטי המוכן.

בתמונות אפשר לראות את תהליך ההכנה ואת המנה המוכנה.

למעלה שלב הכנת הרוטב , למטה המנה המוכנה.

אם כבר אני במטבח, הכנתי גם מנה ראשונה נחמדה של עגבניה ממולאת שפשוט רוקנתי את תוכנה (הוספתי אותו למתכון הקודם), בישלתי ביצה קשה, וערבבתי אותה עם בצל קצוץ, מלפפון חמוץ קצוץ, החצי השני של קופסת הטונה וקצת מיונז (או אלף האיים אם אין מיונז). את הכל החזרתי בחזרה לעגבניה המרוקנת וכיסיתי אותה בחלק העליון שלה.

יש בחוברות ובאתר של "סטארקיסט" המון מתכונים, גם לילדים וגם לספורטאים כמו גם לציבור הכללי, שווה לעיין, וכמובן ללמוד מהסרטונים המשעשעים מה באמת היתרונות של אכילת דגים.

טוב שמן טוב- זיתא.

שמן זית הוא אחת הברכות שהתברכה בהן ארץ ישראל, וכבר בתנ"ך הכירו בחשיבותו, בשימושיו ובטעמו הטוב. כדי לייצר שמן זית טוב, צריך את הידע, את היד ואת הדמיון למצוא את תערובת הזיתים הטובה ביותר. כש"זיתא" שלחו לי את שמן הזית "כנען" מסדרת הפרימיום שלהם, חשבתי איפה הכי טוב לשלב- האם ברוטב, האם בתבשיל? בסוף החלטתי לקבל את העצה של בנצי אלישע, מנכ"ל זיתא, ולהתענג על השמן פשוט כמו שהוא, למצות את הטוב שבשמן וטעמיו בדרך האולטימטיבית – לטבול בו לחם טרי ביתי, עם קצת חומץ, עם זיתים על הדרך כדי להגביר את החוויה. ואכן זה היה הרעיון הטוב ביותר כי כך יכלתי לחוש את טעמי הפירות שבתוך השמן, והשילוב של חריפות ומרירות עדינים שמופיע בסוף.

השמן, שמורכב מבלנד של שני זנים משובחים – ברנע ופיקואל, שנמסקו בשיא איכותם מכרמים מובחרים, והוא כתית מעולה מהמסיק החדש.

הכבישה היא קרה והחמיצות המירבית הי 0.5%.

אני שמעתי על אנשים שלוגמים כוסית שמן זית על הבוקר לבריאות טובה, אני לא יודעת לגבי לגימת שמן אבל עם הלחם הוא היה פשוט תענוג.

להשיג בכל רשתות השיווק.

ווקי טוקי -אסיאתית כשרה בתל אביב

(למטה מימין – צוות הברמנים של המקום).

כן, המילים "אסיאתית" ו"כשרה" בהתחלה נשמעים מוזר – איך אפשר אסיאתי בלי פירות ים?

אז מסתבר שאפשר ובגדול.

השבוע הושקה "woki toki" – בלב תל אביב, מסעדה אסיאתית כשרה שהתפריט שלה הונהג בידי השף משה בדישי, ששילב את הטעמים האסיאתיים ואת החיך הישראלי.

בתפריט מנות ראשונות, מנות גיוזה, ווק, פלנצ'ה וסושי, יחד עם הקינוח הפופולארי – הבננה לוטי.

נכחתי בהשקה ופשוט טעמתי מגוון גדול של מנות – אגרול וויטנאמי ממולא עוף (מצוין, פריך, עסיסי, ובעיקר עם המון מילוי), סלט ווקאמי בריאותי במיוחד (אצות מכילות יוד והרבה דברים טובים אחרים), גרין קארי (חריף!!!!), סוגים שונים של נודלס בתיבולים ובתוספות שונות ושני הפיבוריטים שלי – מרק טום יאם שאמור להיות חריף, ואכן בעירת הג'ינג'ר ניכרה בו, אבל היה לי כל כך טעים שהתגברתי על החריפות וחיסלתי את כל הקערית, וגם סאטה פרגיות ששילב כל מה שאני אוהבת- פרגית עסיסית עם בוטנים (מתה על השילוב הזה) והכל עם חלב קוקוס. כמובן שהיה גם סושי, המון סושי- עם דגים וצמחוני, במגוון שיטות, שילובים , צבעים וטעמים.

המסעדה שהוקמה על ידי מסעדנים וותיקים – אלי עוזר, שרון עוזר וכפיר חזיזה, מעוצבת עם המון אלמנטים אסיאתיים  וצבעים מקוריים.

לכבוד הפתיחה מבצע מיוחד- תפריט אוכל בימי שישי ב10 שקלים – כן , אותו מטבע עגול בעל שני הצבעים שמסתובב לנו בארנק, עכשיו יכול לארגן לנו טעמים אסיאתיים מצויינים וכשרים –

איך זה עובד?

בכל יום שישי בחודש הפתיחה (כך שאפשר לרוץ כבר מחר..), בין השעות אחת עשרה בבוקר לשלוש וחצי בצהרים, יש תפריט מיוחד שמיועד ליושבים במקום, שכל אחת ממנותיו ניתנת להשגה תמורת מטבע של עשרה שקלים  (למעט קומבו סושי, מוגבל לשתי מנות לאדם בישיבה במסעדה בלבד).

בתמונה- סאקה ,סושי ובאמצע- הפתעה שאירגן לי המקום לרגל יום ההולדת שלי, מתוקים מדהימים (פרווה!).

כתובת המסעדה-

לינקולן 11 תל אביב.

פרטים נוספים על שעות פתיחה, תפריטים וכו' –

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15473

נפוליאון רזה יותר – 16 אחוזי שומן.

ביום יום, מי שמקפיד (או לפחות מנסה) על משקלו, חזקה עליו שתהיה לו בעיה כשירצה לאכול משהו מאד טעים אבל בעל אחוזי שומן גבוהים. לכן יצרנים היום מנסים ליצור מוצרים חדשים, זהים בטעם לאלו עם אחוזי השומן הגבוהים, אבל לקצץ בשומנים.

לאתגר הזה, של שמירת הטעם למרות קיצוץ באחוזי שומן, ניגשה חברת "תנובה" עם המוצר המוביל שלהם בשוק הגבינות – ה"נפוליאון".

לגבינת "נפוליאון" טעם ומירקם ייחודיים, ולשמחתי זה נשמר גם בגרסה הרזה יותר, עם 16% שומן בלבד.

אני החלטתי להשתמש בה במסגרת מנה שאני אוהבת כי היא משלבת הפכים  – חם וקר, מתובל ובעל טעם ניטרלי , והכל מאזן אחד את השני.

אז הכנתי את הגירסה (המופרעת ) שלי ל"רושטי" תפוחי האדמה הקלאסי. חתכתי תפוחי אדמה לקוביות זעירות (לא מצאתי את המגררת, זה אמור להיות מגורר) . ערבבתי אותם עם שמן זית, שום (המון), ציר עוף (אפשר גם בלי לשומרי כשרות, או בתיבולים אחרים לפי הטעם), שמן זית (די בנדיבות), מלח ופלפל, הדקתי לתחתית של התבנית ואפיתי תוך בדיקה מתמדת שלא יישרף כי זה כמות קטנה ו"שטוחה".

כשהיה רך על גבול הקלוי, הוצאתי והנחתי בצלחת, והגשתי עם גבינת נפוליאון מלמעלה וחמוצים. בכל ביס היה לי כאמור גם קר, גם חם, גם מתובל וגם חלבי ניטרלי. ארוחת ערב מצוינת.

החמוצים זה בגלל שהתעצלתי להכין סלט ירוק, אבל גם עם זה , זה הולך נפלא.

הנה התמונות –

למעלה בהכנה, למטה המנה המוכנה

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר חלבי.

 

חם, מתחמם, חמין…

חבילת הפינוקים של "שופרסל" להשבוע כללה כל מה שצריך לארוחת שבת חמימה- לקט ירקות לחמין, לקט לקוסקוס, קוסקוס דק ורסק עגבניות.

בגלל שאני רחוקה מלהיות בשלנית, כמו שידוע, הלכתי לספר הבישול הגדול בעולם, האינטרנט, והקשתי "מתכונים קלים לחמין". כן, המילה "קלים " חייבת להופיע. מצאתי משהו , שיניתי מעט לפי הטעם, ובסוף יצא… ובכן, כן, יצא חמין.

אני לא שמה כאן מתכון כי בסופו של דבר זה משהו שהכנתי מהאינטרנט ולא אוריגנלי שלי, ואני מניחה שיש הרבה מתכונים דומים, כך שכל אחד יכול לגגל (או לשאול את סבתא שלו). אני כל הזמן דאגתי שיהיה מלוח מדי וקצת שמתי פחות מדי מלח, ויצא לי חמין קצת "פולני" אבל תיבלתי אחר כך, לפני האכילה. את בשר הבקר לקחתי מאמא שלי שבישלה אותו בסגנון פולני קלאסי – כלומר "קחי בשר, שימי במים, הוציאי את נשמתו". הצלתי אותו שניה לפני שהוא נעשה , איך לומר… מת לגמרי, והמשכתי את הבישול שלו כבר עם החמין ככה שיצא בסדר.

היות ולא השתמשתי בקוסקוס לצורך המנה, נזכרתי בסדנה מהממת שעשיתי השבוע אצל פרידה רז, שהכינה מנות סלטים חמים וקרים עם בורגול וקינואה ,ואמרתי לעצמי שקוסקוס נראה די דומה פיזית לדגנים האלה, אז למה לא להשתמש בו באותה צורה, ועשיתי טבולה עם קוסקוס במקום בורגול- והוא כלל עגבניות, פטרוזיליה (המון), כוסברה (עוד יותר המון), ובצל (קצת יותר מדי האמת), והטיפ שקיבלתי ממעצבת האירועים המקסימה ענת טופל – חתכתי חתיכות זעירות של לימון והוספתי אותן גם. התיבול היה שמן זית ולימון, מלח ופלפל. יצא שילוב כיפי של קוסקוס שהיה חם מהבישול (ניתן לאכול כמובן גם קר) והירקות והחמצמצות הלימונית (וכאמור הפטיש שלי – כוסברה). אגב, אני לא טורחת לקצוץ עלים, מספיק לי להפריד אותם מהגבעולים. אני פשוט קוראת למנה "כפרית" וזה מסתדר יופי. רק חשוב לבדוק לפני שמחייכים…

מה שעוד למדתי בסדנה של פרידה רז היה שילוב בורגול (או כאמור קינואה או קוסקוס) כסלט עם ירקות מבושלים או צלויים בתנור , ואת חבילת הירקות של הקוסקוס אני בהחלט אנצל בקרוב למטרה זו.

אחרי הארוחה הלכתי לישון לארבע שעות.

 

ב'ונז'ורנו איטליה!

אמרתם איטליה, אמרתם פיצה. אמרתם פיצה, אמרתם "דומינוס", אמרתם "דומינוס" אמרתם "חידושים לכל עונות השנה". ועכשיו לכבוד החורף רביעיה איטלקית חדשה- סידרת "DOMINOS ITALIANOS" (ובטח כבר ראיתם את הפרסומת המגניבה עם מאור כהן בטלוויזיה ובאינטרנט).

בסידרה כאמור ארבעה טעמים –

מילנזית- פרוסות דקיקות של חזה בקר איכותי  וגבינת פרמז'נו  מעל,

טוסקנית – גבינת גורגונזולה כחולה , שום ועלי תרד,

נפוליטנית  – עם טונה טריה, עגבניות שרי, פלפל חלפיניו ופלחי שום דקיקים

בולונית- גבינת מוצרלה מכוסה ברוטב בולונז שכולל גם בשר בקר טחון דק, עגבניות שרי, ותבליני אורגנו ושום.

היות והסניף הקרוב לביתי הוא סניף כשר, יכלתי להתנסות רק בפיצות שאינן בשריות, כלומר הטוסקנית והנפוליטנית.

(בתמונה למעלה – פיצה נפוליטנית)

שלושה סועדים רעבים, שתי פיצות, חוות דעת אחת משותפת. מבין שתי הפיצות הבחירה היתה מאה אחוז לכיוון הטוסקנית וכל אחד מסיבותיו שלו. הבן טען שפשוט טעים לו יותר (אם כי הוא לא התנגד לחסל מחצית מהנפוליטנית ), בן הזוג אמר שהוא מעדיף את הטוסקנית מכיוון שבנפוליטנית יש טונה (והוא טען שהחריפות דווקא לא חזקה,) ואני – אני לא בן אדם של חריף, אז מהנפוליטנית פשוט הסרתי את חתיכות החלפיניו, ונשאר רק השובל של החרפרפות שזה דווקא אהבתי. את הטוסקנית כאמור גם אני העדפתי בגלל שאני מתה על גבינות כחולות והשילוב עם התרד היה מאד מיוחד בעיני.

בהשוואה בין השתיים, הנפוליטנית קצת יותר חזקה בטעמיה, גם בגלל החריפות וגם בגלל הטונה, בעוד הטוסקנית מעודנת יותר. כך שכל אחד יכול לבחור לעצמו את מה שהוא אוהב.

(בתמונה למעלה פיצה טוסקנית)

מה שאני גם אוהבת הוא המבחר הגדול של שילובים מעניינים שיוצאים מקופסת ה"פרמזן/רוטב עגבניות/בצל/פטריות" (למרות שגם אלה כמובן קיימים) ולמי שאוהב להתנסות ולחוות טעמים מיוחדים, זו ההזדמנות.

רוטב העגבניות אגב, מיובא במיוחד מאיטליה עבור הסידרה הזו, ושונה מהרוטב הרגיל של "דומינוס".

לרגל השקת הסידרה, ישנם מבצעים רבים כמו מבצע של פיצה משפחתית אחת מהסידרה ביחד עם פיצה משפחתית מאה אחוז מוצרלה במחיר של 55 שקלים ליחידה.

כל הפרטים בhttp://www.dominos.co.il/

קולומבוס מגלה את אמריקה (ושאר העולם).

 

בילדותי כשמישהו היה נוסע לחו"ל זה היה מאורע מכונן, כמובן שרק המבוגרים נסעו ומקסימום הביאו לילד אוזניים של מיקי מאוס מדיסני לנד, וכמובן ערב השקופיות הבלתי נמנע, שבו ישבנו כולנו וצפינו בשקופית של "דודה חנה על התמזה". היום נסיעה לחו"ל היא דבר שכיח, וילדים רגילים למטוסים כמו שאנחנו היינו רגילים לאוטובוסים.

אחד הדברים הכי כייפיים בחו"ל הוא טעימת האוכל המקומי, בעיקר אוכל הרחוב והאוכל היומיומי. כלומר, נכון שבלונדון נורא נחמד למשל לאכול אצל גורדון רמזי (מיד אחרי שנמכור כליה כדי לממן את זה) אבל הרבה יותר נחמד לאכול פיש אנד צ'יפס ברחוב למשל. גם בפאריז יש את מסעדות מישלן אבל יש גם את הקרפ הצרפתי ההוא בפינה, שיש לו תור ענק והמון שוקולד ובננה בפנים.

עכשיו החליטה חברת "קולומבוס" שלא רק למי שנוסע לחו"ל מגיע לטעום טעמים מיוחדים, בעיקר ממדינות אקזוטיות ואפשר לטעום אותן כאן, והכי כיף – הכל באריזות קטנות ככה שאם לא אוהבים ,מקסימום לא עלה לנו הרבה, ומצד שני, אפשר להתנסות במגוון רחב של טעמים מיוחדים.

קיבלתי לטעימה את נשנושי החטיפים בחמשת הטעמים  מסדרת "טעימה מ…." – בוטנים מצופים בטעם תירס (אינדונזיה), בוטנים מצופים בטעם גריל (יפן), בוטנים מצופים בטעם צ'ילי (מקסיקו), חטיפי אורז אקזוטיים (תאילנד) ונשנושי שעועית פיקנטי (סין). את הכל שפכנו לקערות לצד וודקה שהבאנו מרוסיה (אם כבר, אז עד הסוף).

הדעות היו חלוקות. לדעתי האישית הבוטנים המצופים של אינדונזיה ויפן הזכירו לי קצת סוגים שונים של "קבוקים" או "בוטן אמריקאי" עם טוויסט. מבחינת המקוריות אהבתי הכי את השעועית הסינית, אולי בגלל שיש לזה גם נופך בריאותי יותר. הבנים אהבו יותר את החריף יותר- עם הצ'ילי.

מה שאהבתי הוא הייחוד וההפתעה- כי כולנו אוכלים חטיפים מלוחים ופיצוחים, וכאן ישנם טעמים מיוחדים, בלי קשר למדינות שהם מייצגים, בזכות עצמם הם מספקים את התשוקה לנשנוש ואת החידוש שבטעמים. (אגב, הולך מצוין גם עם בירה). יתרון נוסף הוא גודל השקית (ליתר דיוק קוטנה) שמאפשר שליטה על הכמויות מצד אחד, וטריות מצד שני.

להשיג ברשתות חנויות הנוחות, סו-גוד, קיוסקים ופיצוציות מובחרות.

שופרסל אוקטובר 2013- ברוח אסיאתית.

חבילת ההפתעות של תחילת חודש אוקטובר כללה מגוון מוצרים ברוח אסיאתית –

רוטב צ'ילי מתוק, פקאן סיני, שני סוגי נודלס להקפצה- דק ורחב, אפונה וגזר קפואים, ושעועית עדינה קפואה.

מבין המוצרים האלו, שניים אני כבר מכירה וצורכת – הפקאן הסיני (לנשנוש ולהוספה לסלטים) והשעועית הירוקה שאיתה אני עושה תבשיל עם עגבניות ואורגנו.

נכון שהמוצרים נועדו ליצירת ארוחה אסיאתית, אבל אני חייבת תמיד למצוא עוד שימושים.

אז הפקאן היה קל – ביחד עם שתיה וטלוויזיה, הוא נושנש עם שלושה פרקים של "הבועה" שהוקלטו בזמן שהייתי בחו"ל.

האפונה והגזר הקפואים הפכו לתוספת הכי קלה לאורז- בישלנו אורז לבן עם קצת תיבול, בישלנו לחוד את האפונה והגזר לפי ההוראות על השקית, ערבבנו, וזהו, יש מנה.

השעועית הפכה לחלק ממתכון שאני אוהבת להכין מדי פעם וכולל שכבות של שעועית ועגבניות (ההשראה מספר הבישול "חפוז" שמיועד לעצלנים במטבח כמוני) – שכבת שעועית, שכבת עגבניות, תוספת שמן זית, מלח, פלפל והמון אורגנו, עוד שכבות כאלה, בישול על אש קטנה כחמישים דקות תוך בדיקה כל עשר דקות (כי אין נוזלים, את הלחות נותנים שמן הזית והקרח שהיה על השעועית
) וזהו, טעים ופשוט.

למעלה- לפני הבישול, למטה- מה שיצא

רוטב הצ'ילי היה עוד יותר פשוט – נגמר לנו הקטשופ ובלעדיו הבן לא אוכל שניצל (בטח שהשניצל מהקייטרינג, הלו, זו אני…). בסוף הסתבר שהוא אוהב את הצ'ילי יותר מאשר קטשופ ככה שיצא טוב.

אחרונים חביבים – שני סוגי הנודלס- הדקים והעבים. היות וכבר בזבזתי את כל שאר המוצרים ולא היה לי שום דבר למוקפצים, עיינתי בעטיפת הנודלס ושמחתי לגלות שאפשר להשתמש בהם גם כאטריות רגילות ולא רק להקפצה. ההוראות היו להרתיח מים ולבשל את הנודלס כשלוש עד ארבע דקות ואז לשטוף אותם. אז החלטתי שהכי פשוט מבחינתי להכין פשטידה.

בישלתי את הנודלס לפי ההוראות (בחרתי את שקית האיטריות העבות יותר למרות שגם הדקות יתנו אותה תוצאה), ערבבתי ביצים, חמאה מומסת ותיבוליות בטעם עשבי תיבול (שתי יחידות שנמסו בחום של החמאה המומסת), מלח ופלפל ועל זה את האיטריות. ערבבתי טוב עד שהן כוסו ושמתי בתבנית לחום גבוה לחצי שעה.

התוצאה היתה פשטידה שהחלק העליון היה קרנצ'י כמו ביסלי, והאמצע היה רך. הגשתי עם גבינה.

אז בכל מה שהכנתי לא היה שום דבר אסיאתי אבל היי… יצאו המון מנות לסופשבוע…