וכן, לכבוד חג האהבה- כל הטקסט באדום!!!
הכלל "כל המרבה הרי זה משובח", פועל בגדול בישראל, כשרק אצלנו חוגגים את חג האהבה פעמיים- פעם במועד העברי בט"ו באב, ובפעם במועד האוניברסלי של "וולנטיינס דיי" כי אין דבר כזה "יותר מדי אהבה". (וכן, בתור בחורה אני מצפה שתקנה לי מתנה גם בט"ו באב, גם בוולנטיינס, גם ביום ההולדת, גם ביום הנישואים וגם ביום האישה הבינלאומי שבמקרה האישי שלי נחגג יום אחרי יום הנישואים).
"גבינה לבנה" כבר מזמן אינו המושג שמתאר ממרח בטעם חלבי שנמרח על לחם או מקסימום משמש לעוגת גבינה. היום שוק הגבינות הלבנות הוא עולם שלם של טעמים, שמתחדש בכל רגע.
ויש עוד שוק אחד שתוסס ורותח עכשיו- שוק הבשלנים הביתיים, שצופים בתוכניות הבישול הרבות ולומדים שאפשר לשלב טעמים, למצוא כיוונים חדשים ולהמציא מתכונים ייחודיים שלא התנסו בהם עד עכשיו.
שף הבית של "שטראוס,"- יניב גור אריה הירושלמי, חיבר את שני השווקים הללו ופרץ גבולות חדשים- שילובי טעמים שלא היו קיימים עד עתה, ופותחים לנו כל כך הרבה אפשרויות שזו בדיוק "סימפוניה" – יצירה מוסיקלית בעלת צלילים רבים ומעניינים.
במה מדובר?
כולנו צריכים פסק זמן בחיים, ומצד שני לא תמיד מתחשק להתחיל לארוז הרבה ולנסוע רחוק כדי להגיע למקום מפלט. זווית נוספת היא שגם אי אפשר כל היום להאזין לפכפוך הנחל וללכת לישון עם התרנגולות, ואנו משתוקקים לשלב בחופשתנו גם את העיר ואורותיה, בילוייה והקולינריה שלה.
טעם של פלאפל הוא אחד הטעמים הבסיסיים הישראלים שכל ישראלי אוהב , ורואים זאת בסניפי פלאפל ישראלי שצצים בכל מקום בעולם ומספקים למי שנמצא שם (וגם למקומיים) את הכיף שבצירוף המופלא של גרגירי חומוס עם תיבול כל כך אופייני.
בנובמבר האחרון, התחילו ריחות מגרים במיוחד לעלות מאזור פתח תקווה, בעיקר מרחוב דרך רבין 6 (מתחם תחנת הדלק פז- מול יכין סנטר), כש"טוצ'קה" נפתחה. מהי טוצ'קה? מדובר בקונדיטוריית בוטיק, מאפיה ובית קפה, שמתמחה בלחמי מחמצת (מתוכם עשרה קבועים ואחד משתנה), לחמים בתוספות שונות, קמח מלא או רגיל, הכל בניצוחו של האופה המומחה ברי יוגב. ללחמים מצטרפים גם קינוחים ומאפים מתוקים כמו עוגות, טארטים ,ועוגות בחושות (כולל ללא סוכר) , וישנו גם בית הקפה שמנצל את התוצרים המשובחים של המקום, כדי להרכיב תפריט של ארוחות בוקר, כריכים, סלטים , פסטות, קיש ועוד, כך שאפשר גם לבוא לאכול וגם לקחת הביתה.
בגיל ארבעים פלוס מתחילים לשמוע שעון- לא השעון הביולוגי, לפחות לא במקרה שלי – כאמא לבן 25, אלא השעון שמחליף את אוצר המילים של "פאב/ בילויים/ לא צריך לישון/ מה לובשים הערב?" ל"בוטוקס/ מנתח פלסטי/ קמטים". וכן, היום בגיל ארבעים (פלוס) לא ממש צריך להראות בת ארבעים. אין שום סיבה.
אז מתחילה מלחמה, וכלי הנשק הם רבים- מטיפולים קוסמטיים ועד סכיני מנתחים. הענין הוא שהאופציה הכירורגית היא גם כואבת וגם יקרה, ועדיף לשמור אותה כמוצא אחרון. ואחד מכלי הנשק המעניינים שזכיתי להכיר הוא סידרת המוצרים של RACHEL – שיש לה המון מוצרי טיפוח -סבונים, קרמים לפנים, קרמים לידיים ולרגליים, מסכות יופי, פילינגים שונים, סרום, לחויות, מי ניקוי, קרם עיניים, וסדרות שונות שסוגרות לנו את כל הפינות לפי הצרכים שלנו.
http://clixtrac.com/banner/219312.jpg
כולנו גדלנו על הסיפור הקלאסי של ג'ין אוסטין, שנכתב במאה השמונה עשרה ומתאר את החיים באותה תקופה- כשכל הוויתן של נשים היתה להיות מנומסות, להעביר את זמנן בריקמה וקריאה, ולתפוס חתן עשיר. ליזי בנט, אחת מחמש בנות משפחת בנט, שלא זכתה לרכוש רב, היא היחידה שעוד מרהיבה עוז, ומעיזה לא להסכים לנישואים כפויים ותועלתיים למר קולינס, ושואפת לאהבה אמיתית, אבל בזה נגמרת העצמאות שלה, כשכמובן שיא הספר הוא נישואיה לגבר ההפכפך מר דרסי הגאה והיומרני.
אז איך משתלבים זומבים בעניין? מסתבר שיש שני דברים שלא ידענו על גיבורי "גאווה, דעה קדומה וזומבים", והם שקודם כל, כחלק מהחיים יש גם מלחמה מתמדת במתים חיים שניזונים ממוח אנושי והם מסוכנים ביותר, וכן, שנשים הן ממש לא הסוג הכנוע וקורא הספרים, ליתר דיוק, הן מומחיות בתורות לחימה ומשתתפות בהגנה על הבית (והרבה פעמים על הגברים) בעודן לבושות בשמלות מלמלה קלאסיות , שמתחתן, בביריות – נעוצות סכינים חדות.
אופרת הרוק "אוויטה" כבר עלתה על במות התאטרון הלאומי "הבימה" מעל שישים פעם, והביקוש היה כל כך גדול, שאי אפשר היה למצוא הצגה פנויה עבור הפרמיירה. אמש היא סוף סוף נערכה, וההמתנה היתה שווה . נתחיל מהסוף – אפשר היה לחשוב שאנו בברודווי מבחינת גודל ההפקה- גם מכמות האנשים וההשקעה, וגם מהשואו הענק, הקולות הגדולים והתנועה.
אווה "אוויטה" פרון היתה דמות מורכבת – מצד אחד, נערצת על ידי ההמונים, מצד שני שנואה על האיליטות ואנשי הצבא שראו בה מתאימה להיות "בין הסדינים" ולא כקובעת מהלכים פוליטיים של ארגנטינה.
כולנו חיות של הרגלים. לפעמים אפילו לא שמים לב שאנחנו עושים אותם דברים באותו סדר כל הזמן. אנחנו מצחצחים שיניים באותו כיוון, אנחנו מסתרקים באותה זווית, אנחנו אפילו נועלים נעליים לפי אותו סדר .
גם בגילוח יש הרגלים שנשארים גם אם לא ממש זקוקים להם. למרות שסכיני הגילוח היום מספקים גילוח קרוב וחלק, עדיין מסתבר שגברים עושים אותן תנועות חוזרות שהתרגלו אליהן. למעשה, לפי מחקר מסתבר שגבר ממוצע עושה כ170 תנועות בכל פעם שהוא מתגלח, מהם 120 תנועות על אותו אזור שכבר עברו עליו, כך שהג'ל או קרם הגילוח כבר נעלמו עם התנועות הראשונות, ומה שנשאר הוא מעבר ישיר על העור, ללא חומר מגן, מה שגורם לגירוי ואדמומיות.
